אנחנו צריכים לא להפריד את עצמנו מהשם. לפעמים אנחנו מדברים לה' כאילו יש את השם ויש אותנו, ח"ו כמו שני זרים, אבל באמת, הוא זה גם אנחנו (אנחנו כלולים בתוכו כי הכל זה השי"ת ואין עוד מלבדו!), כי אנחנו זה הנשמה הטהורה ואם נתמקד בפנים נבעיר אותה את ניצוץ הנשמה ונרגיש את זה, אז לא נדבר אל הקב"ה אלא עם הקב"ה! נשווה אותו מולנו נדבר איתו ונעשה את רצוננו- רצונו, וזה התענוג הכי גדול לא להיפרד מה' כי באמת הנשמה תמיד משתוקקת לקרבה עם יוצרה, אביה ודודה אוהבה. שנזכה תמיד להרגיש ולזכור שה' איתנו בכל שניה, איתנו בתוך, רואה הכל ושומע, אוהב ומשגיח.


*סליחה שאני לא מגיבה אני כבר לא כל כך קוראת כאן מחוסר זמן, אבל אוהבת אתכם
שבת שלום!

הסיבה שכמעט ריק בחצי מהפורומים פה זה כי הייתי בתקופת הקורונה שפשוט היה פה מפוצץ ועכשיו זה רגיל? 

כעעען כען