להסתכל על עצמי מלמעלה ולראות את החוסר שזעק ממני
את הפחדים והשברון והתסכול
לראות את הצורך ולדעת שהלגיטימציה היחידה למימוש מסוים היא באופן המבחיל הזה
אמרתי מוזר?
ובכן, לא מוזר, זה מזעזע.
זה עצוב קצת
זה גורם לי לתהות על השינוי
אינטנסיבי, כואב, מחריד לפרקים
דרמטי, מאוד
ארוך
אפקטיבי.
וזה פוגש אותי בככ הרבה חזיתות בחיים ואני שמחה שמשהו עורר אותי להתבונן מעבר
למרות שהיו בי הרבה דברים טובים שנעלמו
אני חושבת שאחד מהדברים הכי חשובים שנלקח ממני בתקופה הזו זו
היכולת לגעת באנשים
(ואני מנסה קודם להבין מה הם מבקשים
מה היה בי שאפשר לי לסייע, ועוד מתוך הכאב הארור שלי
[ואולי זה זה]
זה לא קריטי [אוף, כלום כבר לא קריטי]
פשוט... זה קצת כואב)
חיכיתי היום
שעה וכמה דקות
כבר עבר המון זמן ואני קצת... מחכה
הפעם האחרונה השאירה בי טעם ככ מתוק
אולי ביא נסכה בי קצת תקווה כי המילים ממשיכות להדהד בי כל פעם שהוא נכנס
[ואולי זה רק בגלל השבוע האחרון
זה טוב, אבל רק בגלל שהיה רע
סליחה טעות, לא רע אלא כואב]
היה כואב
כאב לי מאוד
(?)
(מה יש לי)
את הפחדים והשברון והתסכול
לראות את הצורך ולדעת שהלגיטימציה היחידה למימוש מסוים היא באופן המבחיל הזה
אמרתי מוזר?
ובכן, לא מוזר, זה מזעזע.
זה עצוב קצת
זה גורם לי לתהות על השינוי
אינטנסיבי, כואב, מחריד לפרקים
דרמטי, מאוד
ארוך
אפקטיבי.
וזה פוגש אותי בככ הרבה חזיתות בחיים ואני שמחה שמשהו עורר אותי להתבונן מעבר
למרות שהיו בי הרבה דברים טובים שנעלמו
אני חושבת שאחד מהדברים הכי חשובים שנלקח ממני בתקופה הזו זו
היכולת לגעת באנשים
(ואני מנסה קודם להבין מה הם מבקשים
מה היה בי שאפשר לי לסייע, ועוד מתוך הכאב הארור שלי
[ואולי זה זה]
זה לא קריטי [אוף, כלום כבר לא קריטי]
פשוט... זה קצת כואב)
חיכיתי היום
שעה וכמה דקות
כבר עבר המון זמן ואני קצת... מחכה
הפעם האחרונה השאירה בי טעם ככ מתוק
אולי ביא נסכה בי קצת תקווה כי המילים ממשיכות להדהד בי כל פעם שהוא נכנס
[ואולי זה רק בגלל השבוע האחרון
זה טוב, אבל רק בגלל שהיה רע
סליחה טעות, לא רע אלא כואב]
היה כואב
כאב לי מאוד
(?)
(מה יש לי)