או לאמצע השבוע ולא בשבת?

ממש אסור ליסוע בשבת אם זה לא פיקוח נפש.

תתאמצי על זה, וה' יתברך, יפצה אותך בעז"ה

עם הרב זמיר כהן,רק תכתבי בגוגל הידברות ובעזרת השם תקבלי שם את ההצעה הכי טובה לך.

את פשוט מדהימה!!!!

עוקבת אחר השיתוף שלך בעקבות הנסיון הגדול שעברת

ומצדיעה לך!!!!

פשוט מצדיעה!!!!!

את מיוחדת! בת נבחרת של הקב"ה!

לא יודעת מה לייעץ לך במקרה זה, אבל בטוחה שהיושב בשמים, מתבונן בך ורווה נחת

ובטוחה שתמצאו את הדרך הנכונה, כי עם כזה רצון כנה ואמיתי, הקב"ה בטוח ינחה אותך בדרך הטובה

מאחלת לך רק אשר ושמחה כל ימי חייך

שבעז"ה תתבשרי ותבשרי רק בשורות טובות

שתזכי בקרוב לזש"ק מתוך בריאות, אושר ושמחה, שלוות הרוח והנפש

חיבוק גדול יקרה

ושהקב"ה ימלא כל משאלות לבך לטובה ולברכה

ב-05:30, כך שחופשי יהיה לכם מספיק זמן לסוע במצו"ש.

תתייעצו עם רב.

ואולי, ככל שזה אפשרי, תוותרו על מעבר הדירה, שווה להקריב למען השבת "כי היא מקור הברכה"

חיבוק ענק ובהצלחה

אין ספק שיצא רק טוב מלשמור את השבת, גם אם יהיה קשה בהתחלה לראות את הטוב הזה.

תוכלי לשבת ולנסות לרשום את כל האפשרויות שיש לך. כמו שהציעו פה- אולי לנסוע במוצ"ש? אולי לאכול בבית? ממש לחשוב מחוץ לקופסה על כל מיני רעיונות.

כבר 15 שנה את שומרת שבת!!! והגעת לזה לבד, עשית דרך בשביל להגיע לזה!!! את פשוט מדהימה ומיוחדת ובטוח אהובה כל כך למעלה!

תנסי להיזכר בכל השנים אלה. מן הסתם גם במהלכם צצו קשיים שהצלחת לעמוד בהם. מה חיזק אותך אז? מה נתן לך את הכוח לעמוד בניסיון? אולי זה משהו שיכול לעזור לך גם עכשיו?

ממליצה ממש לנסות לדבר עם רב ירא שמים שיכול מאד לחזק אותך ולסייע לך לראות את הדברים באור נוסף, אולי כמו שהציעה פה רויטל היקרה לפנות להידברות, שם יוכלו לתת לך תמיכה.

תדעי לך שאת פשוט השראה! הגעת בעצמך עד לכאן! בוודאי שתצליחי לעבור את הגל הזה ולצאת ממנו חזקה עוד יותר.

המון הצלחה! אתפלל עלייך בעז"ה שתצליחי למצוא את הפתרון המושלם, שיעזור לך להמשיך באומץ לעשות את מה שעשית באמונה במשך כל כך הרבה שנים!

אוהבת אותך אחותי המדהימה! את פשוט גיבורה בעיני.

ה' שפתי תפתח

ליאניי אהובה כל-כך,

קודם כל, וואו! איזה סיפור חיים יש לך... 

את פשוט עוד יותר גדולה וחזקה ומדהימה ממה שידענו...!

כל התהליך שעברת.

ואז להמשיך בדרך שלך, כשסביבך אין מי שנשאר באותה הדרך.

זה דורש אמת פנימית כל-כך גדולה.

אומץ וגבורה כל-כך גדולים.

התמדה ונאמנות כל-כך גדולות. לאורך שנים...!

מול האחים שלך, ובעיקר - מול בעלך היקר...

את פשוט ענקית!!!

(את הדברים האלה אני כותבת ממקום שמכיר קצת מצבים כאלה, מהמשפחה שלי. אמא שלי חזרה בתשובה ועד היום זה יוצר מורכבויות מאד גדולות עם שאר בני המשפחה).

*

אני מלאת התפעלות לגבי הזוגיות שלכם.

אני זוכרת פוסטים קודמים שלך, ובעלך היה נשמע כזה מתוק.

איך הוא רוצה אותך שמחה בחזרה, איך הוא דואג כשהוא רואה את כל מה שעובר עלייך.

לא היה לי מושג שאת הקשר המיוחד הזה שיש ביניכם בניתם על גבי שוני כל-כך גדול ביניכם.

אני רק יכולה לדמיין את השיחות, את הוויתורים, את הלבוא לקראת, את הסובלנות ואת הקבלה של כל אחד כלפי השני.

מדהימים, מדהימים, מדהימים.

באמת אני כותבת. באמת באמת.

*

בתוך כל זה, לבי יוצא אליכם.

אלייך כמובן, אהובה ויקרה שלי, שעברת דבר כל-כך נוראי.

וגם אל אישך שעבר תהליך שלם בזמן שהייתם בהריון.

התקרב, שמר שבת, עשה המון.

ואז - 

חווה, יחד איתך, ובדרך שלו, אובדן כל-כף גדול וטראומתי.

זה שהוא כבר לא שם, זה דבר כל-כך מובן...

קשה לו כל-כך. כל מה שבניתם בחודשים האחרונים התערער לו בצורה כל-כך כואבת...

ואת, בחכמתך וברגישותך המדהימות,

את מאפשרת לו להגיב לאסון הזה בדרך משלו.

נותנת לו ספייס, מבינה אותו, לא לוחצת. מקבלת אותו...❤

*

ועכשיו, כאילו כל מה שהיה לא מספיק, את עומדת מול מבחן נוסף...

ליתר דיוק - *אתם* עומדים מול מבחן נוסף...

מבחן שהוא למעשה מבחן כפול ומשולש:

מבחן שלך מול הקב''ה

מבחן שלך מול עצמך,

ומבחן ברמה הזוגית.

מול הקב''ה - כפשוטו, וכמו שנשים יקרות כתבו בתגובותיהן. כי אנחנו יהודים, וה' ציווה לנו לשמור שבת.

מול עצמך - 

כי יש לך את האמת הפנימית שלך,

זאת שהובילה אותך לחזור בתשובה כשהיית קטנה,

ולשמור על הדרך הזאת לאורך כל השנים,

מול כל הקשיים.

גם כשהאחים שלך חזרו בשאלה.

גם כשכבר היית בקשר עם בעלך.

גם כשהחלטתם להתחתן.

וכמובן לאורך כל השנים האלה שאתם נשואים.

לא וויתרת,

גם לא כשהרגשת שונה מאחרים

או כשהרגשת לבד בערב שבת כשבירכת לבד ברכת המזון

ובטח בעוד אינספור רגעים שהיה פשוט יותר קל לעבור לאורח חיים קצת אחר.

לא וויתרת. כי זה היה חשוב לך. כי זה היה עקרוני בשבילך. כי זאת האמת שלך. 

וברמה הזוגית...

את הרי כותבת ש...

קשה לך!!!! שכל-כך קשה לך!!!

שזה מפחיד אותך

שאת מתוסכלת...

מכל המילים האלה,

ומכל הפוסט הזה שלך בכלל,

שומעים בבירור עד כמה ההחלטה / הפשרה הזאת,

שתסעו באחד מהכיוונים - עושה לך רע.

כי יש כאן פגיעה במהות שלך ממש.

יש דברים שאנחנו יכולים ושכדאי לנו להתאמץ מאד מאד עבור בן הזוג ועבור שלום הבית.

אבל איפה שזה נוגע במהות שלנו ממש,

במה שאנחנו מאמינים הכי עמוק בלב,

בערכים היקרים לנו ביותר,

- וויתור כזה נראה לי בעייתי.

כמו שמן הסתם עם כל האהבה שלו אלייך,

בעלך לא היה מסכים לעשות משהו שנוגד לערכיו העמוקים והחשובים ביותר (כמו [מנסה להמציא דוגמה מקבילה...] כמו להתנתק לחלוטין ממשפחתו, למשל. גם אם היית מסבירה כמה זה חשוב וחיוני בשבילך).

כי יש גבול למה שאנחנו יכולים לעשות למען השני.

כי אם אנחנו מוותרים על הערכים שלנו,

אנחנו למעשה מוותרים - על עצמינו...

על מי שאנחנו. 

על הזהות שלנו.

וברור, ברור, ברור, ברור שצריך לשמור על הקשר עם ההורים משני הצדדים!!!

אבל החיים הם לא שחור לבן...

וזה לא קשר או נתק.

זה לא שבתות שכרוכות בנסיעה או כלום.

יש המון אופציות ופתרונות ואפשרויות בין לבין.

ואולי זה לא יהיה מושלם כמו ארוחת שבת אצלם.

אבל גם לוותר על מי שאת - זה לגמרי לא מושלם. את מבינה?

*

בעלך המתוק שלך, 

זה ש... (זה בסדר שאני מצטטת שורה מפוסט אחר שלך? זה פשוט נחרט לי בראש ובלב, אז, מרוב שהתיאור שלך היה נוגע...)

זה שלפני כמה שבועות ''הסתכל עלייך, ליטף לך את הפנים ואמר לך ״את שוברת אותי. אני רק רוצה שתהיי שמחה ואני לא מצליח לא משנה מה אני עושה״''...

...בעלך המתוק, היקר, האהוב והטוב,

בטח לא *באמת* רוצה תהיי אומללה כשתחללי שבת בעל כרחך.

מצד שני, הוא לא דתי בעצמו, כפי שהסברת.

הוא לא יכול להבין לגמרי את החשיבות העצומה שזה מהווה בשבילך.

מי שלא חי באמונה ובמחוייבות לתורה ולמצוות לא יכול לשער לעצמו כמה הנפש יכולה להתייסר מלנסוע בשבת.

וכאן אתם צריכים לדבר.

את צריכה לתקשר לו את המצוקה שזה מעורר בך.

להסביר לו מה זה עושה לך - עוד ועוד ועוד...

*

ואחרי כל זה, אני רוצה להגיד לך שוב כמה את מעוררת השראה... וכמה שניכם מעוררים השראה...

הלוואי והקב''ה יאיר את דרכך ויעזור לך ולכם להגיע לבחירות הנכונות, לך ולכם כזוג.

לבסוף, אני רוצה לתייג בשבילך את @נגמרו לי השמות המדהימה, שמכירה את הסוגיה של זוגות עם פער דתי מקרוב, ואני מקווה ומאמינה שתהיו לה תובנות ועצות בנושא.

שולחת לך המון המון המון כוחות ואהבה.

אומרת עכשיו פרק תהילים לזכותכם. שהכל, כולל הכל, יתהפך לכם לטובה, במהרה ממש!!! ❤

נב: אמרתי את פרק קכא... בעיקר כי זה פרק שאני מכירה בעל פה... ותראי מה יצא...:

א  שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:
אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים--    מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
ב  עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה--    עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
ג  אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ;    אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
ד  הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן--    שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
ה  יְהוָה שֹׁמְרֶךָ;    יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.
ו  יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה;    וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
ז  יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע:    יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.
ח  יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ--    מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.

אמן, אמן ואמן!!!

בס''ד

הפסקה השנייה שלך - זה פשוט כל-כך יפה לקרוא דברים כאלה.

בעזרת ה' תעשו ותצליחו!! נשמע שיש לכם את כל התשתית ואת כל הכלים ב''ה!

ולא רק זה אלא אני ממש מאמינה שתצאו עוד יותר גדולים ואוהבים מכל ההתמודדות הזאת סביב ההזמנות אצל ההורים היקרים שלכם. בע''ה כל המחשבה, העבודה והשיח שלכם סביב הנקודה המורכבת הזאת רק יעמיקו את הקשר ביניכם.

בהצלחה יקרה! ❤❤

תודה יקרה על התיוג, קראתי עכשיו ורציתי לומר לך פותחת השרשור היקרה, @ליאניי

שאני מסכימה עם כל מילה שכתבה לך @קמה ש. המדהימה, גם ברמה של ההבנה הזוגית, הכבוד והאהבה, גם ברמה האישית והחיזוק האישי שלך עם עצמך ובכללי - עם כל מילה

במישור הפרקטי, ראיתי שהציעו כאן כמה רעיונות חכמים, אז אחרי השלב של ההבנה ההדדית,

השיח הזוגי שכה חשוב כאן,

המקום שאתם יודעים שאתם *אחד למען השנייה* ולא אחד נגד השנייה ומנסים יחד למצוא את הפתרון שיהיה טוב לשניכם ויענה על הצרכים של שניכם,

אפשר לחשוב למשל על מה חשוב והכי חשוב לבעלך?

ומה חשוב והכי חשוב לך?

אם למשל לך חשוב לא לנסוע בשבת

ולבעלך חשוב לבקר את ההורים -

אפשר לחשוב על רעיון שבו תלכו להורים, אבל לא בשבת, אלא יותר בימי חול, מוצאי שבתות וכו'.

ואפשר לחשוב עוד הלאה על כל מיני רעיונות יצירתיים -

לבוא להורים רק לארוחות ובלינה לחפש דירות Airbnb באיזור,

לבוא להורים רק לארוחות ובלינה לחפש אפילו צימר או אכסנייה באיזור,

לבוא להורים רק לארוחות ובלינה לקנות ספפה מתקפלת לשניכם ולשים שם או פשוט לישון על מזרנים אם אין מקום,

להזמין את ההורים אליכם,

לבוא להורים ביום חול,

לחשוב על מעבר דירה באותה עיר שלכם,

לבוא להורים ואת תישארי לישון שם ובעלך יסע ויחזור,

לעשות כל המשפחה יחד שבת משפחתית באיזו אכסניה או צימר נחמד,

להזמין אותם אליכם עוד יותר גם בימי חול שזה לא כולל לינה

לבוא להורים לשבת ולחפש חברים/מכרים/אחר שגרים קרוב וללון אצלם אם אין מקום

וכן הלאה...

העיקר - ההקשבה ההדדית האחד לשנייה וההבנה העמוקה שלכם אחד את השנייה, שמגיעות כמובן מהאהבה שלכם והרצון שלכם שלשני/ה יהיה טוב וגם לכם, ממש לראות ולחפש איפה אפשר למלא את הצרכים של שניכם מבלי שאף אחד יוותר על צורך מהותי שלו.

כאמור בפתרונות לעיל יש מענה לצורך של בעלך של "אני צריך לראות ולהיות עם המשפחה שלי"

ויש מענה לצורך שלך "אני צריכה לשמור שבת כי זה ערך חשוב בעיניי".

בהצלחה רבה רבה ❤

בס''ד

תודה יקרה.

או לפחות את?

אני גם לא גדלתי כדתייה. כשהייתי קטנה לפעמים היינו ושים שבתות אצל סבתא שלי
ורק אמא שלי ואנחנו היינו ישנות אצלה. אבא שלי היה נוסע הביתה ולמחרת חוזר כדי להחזיר אותנו

בשבע ברכות בשבת, הגענו לפני שנכנסה שבת

ואחר כך הלכנו אולי שעתיים חזרה הביתה. היה ממש נחמד

פחות מתאים בהריון מתקדם אולי או עם ילדים קטנים אבל בהחלט אופציה

בשביל ללמוד שיש מי שמנהל את העניינים

זה לא טראמפ

לא ביבי

ולא שום בן תמותה אחר...

והוא עושה את זה כמו שהוא רואה לנכון

ואנחנו יכולים להוריד את הרגל מהגז,

לעזוב פרשנים וכתבות ואפילו מדרשים

להפסיק לצפות שזה יהיה כמו שאנחנו חושבים שזה אמור להיראות -

ופשוט להיות, בדרך אל הגאולה.

לק"י

אבל לי אין כח לזה.

אבל אצלינו מתחילים מחר בתשע, ואין צהרונים (וגם אם היו, יכולתי לאסוף לפני. למזלי אני בבית).

ובעבודה שלי שזה חנ"מ, כן מסיימים מוקדם.

אם היו חוזרים בלי הפסקת אש, כנראה שהייתי משאירה בבית.

בס"ד
 

חושבת שלהרבה (לרוב?) האנשים פשוט ממש אקוטי לעבוד ולכן יש צורך במסגרות. בסוף צריך להביא לחם הביתה בסוף היום.

לגבי האכזבה המטורפת של היום, אכן. אני מראש הייתי עם ציפיות מדודות מאד כי אני לא רוצה לקוות ולהתרסק. אבל עם כל הציפיה הנמוכה שלי, עדיין התאכזבתי מאד. עדיין מודה על כל הניסים שהיו ועדיין מאוכזבת ממה שהיה בסוף. או ההיפך.

ובעיקר מרגישה את הנפש שלי שזקוקה לכל-כך הרבה עיטוף וחיבוק...

חיבוק לך.

בלי קשר למלחמה

כמו יום העצמאות

אפילו שאני אשכנזיה זה נורא הגיוני שאחרי יום שחצי מעם ישראל בחגיגות אז יהיה יום שבתון

ותגידו, איך עושים הסתגלות לקטני שלא היה יותר מחודש אצל המטפלת והתפתח מאוד בזמן הזה?

מלחיץ אותי לשלוח ליום שלם אבל אין לי כ''כ ברירה

בהסכם החדש של ההסתדרות יש חופש בין יום כיפור לסוכות ותמורת זה לומדים באיסרו חג. מסכימה שחסר הגיון....

לק"י

לא רק למסגרות חינוכיות.

(גם אני בהתחלה רציתי להגיב כמוך).

וגם חג הסיגד

וממש במקום בעיניי. 

לק"י

האמת שבגלל שבתור מורה קיבלנו 2 ימי בחירה, אני שומרת 1 לאיסרו חג פסח. שיהיה לי זמן להתאפס ולכבס וכו'. וככה לא בלחץ גם עם הילדים.

(כרגע אני בחל"ד עדיין).

וכרגע נראה שלא מחזירים את הלימודים פה. בטח לא השבוע.

וזה ממש מבאס

גם אני וגם בעלי ג'ינגלנו בטירוף קודם בין עבודה, בית, ילדים וניקיונות לפסח.

כ"כ שמחתי ששמעתי שיש הפסקת אש וחוזרים לשגרה.

ואז הבנתי שאנחנו מוחרגים אוףףף

ומניחה שכבר תהיה הרבה פחות הבנה בעבודה להיעדרויות ועבודה מהבית.

הבנתי כבר די מזמן שאי אפשר פשוט "לגמור את המלאכה" ושיהיו עוד סבבים בהמשך.

אני חושבת שחזרה לשגרה דוקא חשובה לבריאות הנפש של הילדים וההורים והשהיה הבלתי נגמרת בבית דוקא מזיקה.

בתור מורה את כמובן לא חייבת ללמד ממש את החומר, אפשר לדבר על מה שהיה ואיך מרגישים ולעבד את מה שעבר עלינו או סתם לשחק משחקים ולהתאוורר בהתאם לגיל. ההורים שעובדים בכל מקום אחר חוץ ממערכת החינוך חייבים להיות בעבודה כדי להרוויח את לחמנו…

רוגע מוחלט!

צריכה ללדת באלול ובניתי על רוגע נפשי....

יש את הדמיון ואת הרצון שלנו, אבל הקב"ה מנהל פה את הכל באופן הכי מדויק.

הגאולה כבר בפתח, את זה רואים בעיניים. להחזיק חזק, לא להתייאש... בקרוב ממש!!

ובגלל שאני מורה אני לא יכולה לא להגיע מצפונית

חייבת להגיע ליום מלא

איפה ההתחשבות???? איפה הרגישות? איך אפשר להגיע ליום מלא אחרי כל מה שקרה בפתח תקווה?

קודם כל - יש כמה אנשים ששומעים אותם יותר מידי שמנסים להוריד את הרוח מהמפרשים של כולנו.

אבל הם עושים את זה כבר שנתיים וחצי (ולמעשה הרבה יותר) - ותמיד יש להם ביקורת על כל דבר שהממשלה עושה, גם אם הם סותרים את עצמם מפעם לפעם.

כי בסופו של דבר המטרה שלהם זה להוכיח כמה נתניהו והממשלה גרועים, והם יבואו ויצילו את כולם אם נבחר בהם בבחירות הבאות.

אז גם אם כולם מהדהדים את הדברים שהם אומרים בתקשורת ובפייסבוק ובכל מקום אפשרי, זה לא הופך את הדיבורים שלהם לפרשנות הנכונה על המציאות. ושווה לשמוע עוד פרשנויות יותר משמחות ואופטימיות על המציאות.

לגבי ההסכם עם איראן -

למה את כותבת שאיראן לא מקבלת אותו?

ממה שאני קראתי, איראן התחננה להסכם, ולמעשה ירדה מכל הדרישות שהיו לה עד עכשיו.

זה נראה לי הרבה יותר כמו הסכם כניעה של האיראנים מאשר כמו הסכם מהסוג שאנחנו רגילים אליו עד עכשיו. עד כמה שאני מבינה, אנחנו לא ויתרנו על כלום חוץ מזה שכרגע מפסיקים לתקוף אותם (לשבועיים. לא יודעת מה יהיה אחר כך. ובלבנון אנחנו יכולים להמשיך לעשות את העבודה, למרות שהם מראש אמרו שלא יסכימו לשום הסכם שלא כולל הפסקת אש גם בלבנון). הם פותחים את מצרי הורמוז, התחייבו למסור את האורניום המועשר, ונשארו עם פגיעות קשות מאוד מכל מה שתקפנו עד עכשיו.

אז נכון - עוד לא קרס המשטר לגמרי. נתניהו אמר מראש שזה לא בידיים שלנו. אולי זה עוד יקרה. ובינתיים שינינו משמעותית את המציאות שהיתה. אנחנו ללא ספק במקום הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני כן.

ולגבי הזוית האמונית והאכזבה ממה שציפית שיקרה ולא קרה -

אני חושבת שכל ה'מקורות' שמפרסמים בכל מלחמה כזאת, שגורמים לציפיות של קפיצות דרך בגאולה שלנו, הם לרוב מזיקים יותר מאשר מוסיפים.

אנחנו ללא ספק בתהליך משמעותי של גאולה. תהליך שנמשך כבר מעל 100 שנה, וממשיך ומתקדם בקצב מואץ בשנים האחרונות.

אף אחד לא יכול להבטיח כמה זמן זה יקח, ואיך השלב הסופי ייראה. ולפעמים כשמסתכלים רק על הנקודה הנוכחית הרבה יותר קל לראות את הקשיים מאשר להבין שזו גאולה. אבל בפרספקטיבה של זמן - המצב שלנו היום הוא באמת הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו בעבר. גם מבחינה מדינית וגם מבחינה רוחנית. (ככה אני רואה את הדברים. אני יכולה גם להסביר יותר).

לפעמים הציפייה למשיח שמגיע בבת אחת גורמת לזה שלא רואים את כל הצעדים שכבר התקדמנו. אבל גם המלחמה הזו מקדמת אותנו המון. גם אם עוד לא הגענו כבר לסוף.

ועוד מחשבה שהיתה לי -

אולי כל הדיבורים הממורמרים ששומעים על המציאות, זה גם איזושהי הכנה לגאולה.

כמו שבמצרים, השלב הראשון לגאולה היה 'ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה' - עצם זה שהם נאנחו מהעבודה, והבינו שזו לא מציאות שהם רוצים, זה היה השלב הראשון שהוביל אל הגאולה. הרב ראובן ששון מסביר שזה העניין של המרור - שההרגשה של המרירות היא כבר צד של גאולה, כי זה כבר הבנה שהמציאות הנוכחית היא לא מציאות שאנחנו רוצים, ומתוך כך מתפללים למציאות אחרת ופותחים את הפתח שהיא תוכל להגיע.

אז גם היום - יש הרבה התמרמרות על זה ש'אין ניצחון מוחלט'. אנשים מצפים שכל אויב שיש לנו ואנחנו נלחמים נגדו - נגיע מולו למצב של 'ניצחון מוחלט', שהוא לא יוכל יותר לאיים עלינו או לפגוע בנו בכלל. אבל למעשה מציאות כזו שאין לנו שום אויבים שיכולים לאיים עלינו או לפגוע בנו זו מציאות של גאולה שלמה.

עד עכשיו עמ"י אפילו לא יכל לחלום על מציאות כזו. אבל עכשיו אנחנו כן חולמים על זה.

אז זה מתבטא כרגע במרמור, וגם בכעס על הממשלה, שלא באמת מוצדק לדעתי. ואני הייתי רוצה שזה יבוא יחד עם הודיה על כל מה שכן הצלחנו ועל כל הניסים שהקב"ה עשה איתנו עד עכשיו (ומשתדלת להיות במקום כזה בעצמי).

אבל בכל אופן מנסה לראות את הצד החיובי של מה שאנחנו רואים סביבנו...

ולא ככ ישים להביא מאוחר או לאסוף מוקדם כי אז מרגישים שהפסידו התרחשויות..

ואין צהרונים.

זה משתנה בין מנהגים

אם הם נוהגים שכן, אז לא יודעת לגבי סבון הכלים הספציפי.

כשכתוב *לכל* ימות השנה זה מובן שזה באמת לכל הימים, כולל פסח. אולי הם צריכים לשנות את זה... 

שהמוצר עצמו אינו כשר לפסח

כי לפסח יש חומרות אחרות שלא קשורות לכשרות של שאר ימות השנה

אולי אפשר ליצור איתם קשר ולבקש הצעת ייעול

עליו הבפירוש שהוא מאושר לפסח,

ואחד אחר שכתוב עליו 'מאושר מטעם הבדץ' עם הסמל של ירושלים בד"ץ העדה החרדית, ולמטה כתוב מאושר לכל ימות השנה. אין עוד אותיות קטנות.

אם הכוונה היא שזה לא מאושר לפסח זה ניסוח בעייתי בעיני.

כאילו אני לא חולקת עליך, פשוט אומרת שזה לא מובן מהניסוח. 

(בגדול- החומר צריך להיות כזה שפוגם את החמץ אם ישנו= הופך את האוכל/ כל דבר ללא ראוי למאכל כלב

אני לא מכירה כלבים שאוכלים את הנוזל כלים או כל חומר ניקוי שהוא ....

ככה שזה בגדול מתן כשרות לחומר כזה זו פעולה שיווקית ולא הלכתית. 

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לק"י

יותר בטוב..

אם את רוצה לדחות, תבדקי עד מתי אפשר.

אני נתתי לכל הילדים את החיסונים בזמן.

חוץ מילד אחד, שלא קיבל רוטה, ההמלצה ספציפית של הרופאה.

ככה אחות של טיפת חלב המליצה לי פעם באופן לא רשמי

זה וירוס של שלשולים

הוא חא מסוכן

מלבד חשש להתייבשות שכן מסוכן

לכן, אם את אמא מספיק ערנית ולילד שלך יהיה וירוס חריף של שלשולים, ואז תקחי אותו למיון לקבל נוזלים, זה אמור להספיק

כמובן לא נותנת הנחיות רפואיוצ לאף אחד, זה מה שא י עושה

אגב, לכולם אצחי נדבקו ברוטב מתישהוא, כמה ימים של שלשול וגמרנו.  

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

יש לי דיאפרגמה קאיה

ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת  אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל

זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים

ואני מרגישה עצם כשאני מכניסה

האמת שלא יודעת

הדיאפרגמה זולגת לי החוצה

היא צריכה לשבת מעל העצם ולא לזוז, ולא לזלוג

מציעה לך לתרגל שלא בזמן אמת הכנסה, וגם - בזמן אמת, בנחת עד שנכנס טוב

האמת נלחצתי מהגודל שלה והיא גם ממש קשיחה…

זה לא מפריע ביחסים? אתן מוציאות?

ועוד דבר שחשבתי עליו, שמעתי פעם שדברים מהסוג הזה פוגעים ברצפת האגן/דפנות הנרתיק כי הם מוחזקים עם השרירים. מישהי שמעה על זה?

מרגישה שזה ממש ענק לי כאילו עלול להרחיב…

לא מרגישים את זה.

ולא שמעתי או חוויתי שזה פוגע ברצפת האגן

אבל לשתות יין בקידוש וכאלה זה ממש רחוק מסכנה. 

אני שותה בקידוש חצי כוס יין.

גם כשהייתי בתחילת הריון ועוד לא ידעתי.

לא קורה כלום מקצת שתייה בשלב הזה.

את לא אמורה להתנזר מכל מה שאסור בהריון, גם בשלב שאולי מתחיל משהו.