או לאמצע השבוע ולא בשבת?

ממש אסור ליסוע בשבת אם זה לא פיקוח נפש.

תתאמצי על זה, וה' יתברך, יפצה אותך בעז"ה

עם הרב זמיר כהן,רק תכתבי בגוגל הידברות ובעזרת השם תקבלי שם את ההצעה הכי טובה לך.

את פשוט מדהימה!!!!

עוקבת אחר השיתוף שלך בעקבות הנסיון הגדול שעברת

ומצדיעה לך!!!!

פשוט מצדיעה!!!!!

את מיוחדת! בת נבחרת של הקב"ה!

לא יודעת מה לייעץ לך במקרה זה, אבל בטוחה שהיושב בשמים, מתבונן בך ורווה נחת

ובטוחה שתמצאו את הדרך הנכונה, כי עם כזה רצון כנה ואמיתי, הקב"ה בטוח ינחה אותך בדרך הטובה

מאחלת לך רק אשר ושמחה כל ימי חייך

שבעז"ה תתבשרי ותבשרי רק בשורות טובות

שתזכי בקרוב לזש"ק מתוך בריאות, אושר ושמחה, שלוות הרוח והנפש

חיבוק גדול יקרה

ושהקב"ה ימלא כל משאלות לבך לטובה ולברכה

ב-05:30, כך שחופשי יהיה לכם מספיק זמן לסוע במצו"ש.

תתייעצו עם רב.

ואולי, ככל שזה אפשרי, תוותרו על מעבר הדירה, שווה להקריב למען השבת "כי היא מקור הברכה"

חיבוק ענק ובהצלחה

אין ספק שיצא רק טוב מלשמור את השבת, גם אם יהיה קשה בהתחלה לראות את הטוב הזה.

תוכלי לשבת ולנסות לרשום את כל האפשרויות שיש לך. כמו שהציעו פה- אולי לנסוע במוצ"ש? אולי לאכול בבית? ממש לחשוב מחוץ לקופסה על כל מיני רעיונות.

כבר 15 שנה את שומרת שבת!!! והגעת לזה לבד, עשית דרך בשביל להגיע לזה!!! את פשוט מדהימה ומיוחדת ובטוח אהובה כל כך למעלה!

תנסי להיזכר בכל השנים אלה. מן הסתם גם במהלכם צצו קשיים שהצלחת לעמוד בהם. מה חיזק אותך אז? מה נתן לך את הכוח לעמוד בניסיון? אולי זה משהו שיכול לעזור לך גם עכשיו?

ממליצה ממש לנסות לדבר עם רב ירא שמים שיכול מאד לחזק אותך ולסייע לך לראות את הדברים באור נוסף, אולי כמו שהציעה פה רויטל היקרה לפנות להידברות, שם יוכלו לתת לך תמיכה.

תדעי לך שאת פשוט השראה! הגעת בעצמך עד לכאן! בוודאי שתצליחי לעבור את הגל הזה ולצאת ממנו חזקה עוד יותר.

המון הצלחה! אתפלל עלייך בעז"ה שתצליחי למצוא את הפתרון המושלם, שיעזור לך להמשיך באומץ לעשות את מה שעשית באמונה במשך כל כך הרבה שנים!

אוהבת אותך אחותי המדהימה! את פשוט גיבורה בעיני.

ה' שפתי תפתח

ליאניי אהובה כל-כך,

קודם כל, וואו! איזה סיפור חיים יש לך... 

את פשוט עוד יותר גדולה וחזקה ומדהימה ממה שידענו...!

כל התהליך שעברת.

ואז להמשיך בדרך שלך, כשסביבך אין מי שנשאר באותה הדרך.

זה דורש אמת פנימית כל-כך גדולה.

אומץ וגבורה כל-כך גדולים.

התמדה ונאמנות כל-כך גדולות. לאורך שנים...!

מול האחים שלך, ובעיקר - מול בעלך היקר...

את פשוט ענקית!!!

(את הדברים האלה אני כותבת ממקום שמכיר קצת מצבים כאלה, מהמשפחה שלי. אמא שלי חזרה בתשובה ועד היום זה יוצר מורכבויות מאד גדולות עם שאר בני המשפחה).

*

אני מלאת התפעלות לגבי הזוגיות שלכם.

אני זוכרת פוסטים קודמים שלך, ובעלך היה נשמע כזה מתוק.

איך הוא רוצה אותך שמחה בחזרה, איך הוא דואג כשהוא רואה את כל מה שעובר עלייך.

לא היה לי מושג שאת הקשר המיוחד הזה שיש ביניכם בניתם על גבי שוני כל-כך גדול ביניכם.

אני רק יכולה לדמיין את השיחות, את הוויתורים, את הלבוא לקראת, את הסובלנות ואת הקבלה של כל אחד כלפי השני.

מדהימים, מדהימים, מדהימים.

באמת אני כותבת. באמת באמת.

*

בתוך כל זה, לבי יוצא אליכם.

אלייך כמובן, אהובה ויקרה שלי, שעברת דבר כל-כך נוראי.

וגם אל אישך שעבר תהליך שלם בזמן שהייתם בהריון.

התקרב, שמר שבת, עשה המון.

ואז - 

חווה, יחד איתך, ובדרך שלו, אובדן כל-כף גדול וטראומתי.

זה שהוא כבר לא שם, זה דבר כל-כך מובן...

קשה לו כל-כך. כל מה שבניתם בחודשים האחרונים התערער לו בצורה כל-כך כואבת...

ואת, בחכמתך וברגישותך המדהימות,

את מאפשרת לו להגיב לאסון הזה בדרך משלו.

נותנת לו ספייס, מבינה אותו, לא לוחצת. מקבלת אותו...❤

*

ועכשיו, כאילו כל מה שהיה לא מספיק, את עומדת מול מבחן נוסף...

ליתר דיוק - *אתם* עומדים מול מבחן נוסף...

מבחן שהוא למעשה מבחן כפול ומשולש:

מבחן שלך מול הקב''ה

מבחן שלך מול עצמך,

ומבחן ברמה הזוגית.

מול הקב''ה - כפשוטו, וכמו שנשים יקרות כתבו בתגובותיהן. כי אנחנו יהודים, וה' ציווה לנו לשמור שבת.

מול עצמך - 

כי יש לך את האמת הפנימית שלך,

זאת שהובילה אותך לחזור בתשובה כשהיית קטנה,

ולשמור על הדרך הזאת לאורך כל השנים,

מול כל הקשיים.

גם כשהאחים שלך חזרו בשאלה.

גם כשכבר היית בקשר עם בעלך.

גם כשהחלטתם להתחתן.

וכמובן לאורך כל השנים האלה שאתם נשואים.

לא וויתרת,

גם לא כשהרגשת שונה מאחרים

או כשהרגשת לבד בערב שבת כשבירכת לבד ברכת המזון

ובטח בעוד אינספור רגעים שהיה פשוט יותר קל לעבור לאורח חיים קצת אחר.

לא וויתרת. כי זה היה חשוב לך. כי זה היה עקרוני בשבילך. כי זאת האמת שלך. 

וברמה הזוגית...

את הרי כותבת ש...

קשה לך!!!! שכל-כך קשה לך!!!

שזה מפחיד אותך

שאת מתוסכלת...

מכל המילים האלה,

ומכל הפוסט הזה שלך בכלל,

שומעים בבירור עד כמה ההחלטה / הפשרה הזאת,

שתסעו באחד מהכיוונים - עושה לך רע.

כי יש כאן פגיעה במהות שלך ממש.

יש דברים שאנחנו יכולים ושכדאי לנו להתאמץ מאד מאד עבור בן הזוג ועבור שלום הבית.

אבל איפה שזה נוגע במהות שלנו ממש,

במה שאנחנו מאמינים הכי עמוק בלב,

בערכים היקרים לנו ביותר,

- וויתור כזה נראה לי בעייתי.

כמו שמן הסתם עם כל האהבה שלו אלייך,

בעלך לא היה מסכים לעשות משהו שנוגד לערכיו העמוקים והחשובים ביותר (כמו [מנסה להמציא דוגמה מקבילה...] כמו להתנתק לחלוטין ממשפחתו, למשל. גם אם היית מסבירה כמה זה חשוב וחיוני בשבילך).

כי יש גבול למה שאנחנו יכולים לעשות למען השני.

כי אם אנחנו מוותרים על הערכים שלנו,

אנחנו למעשה מוותרים - על עצמינו...

על מי שאנחנו. 

על הזהות שלנו.

וברור, ברור, ברור, ברור שצריך לשמור על הקשר עם ההורים משני הצדדים!!!

אבל החיים הם לא שחור לבן...

וזה לא קשר או נתק.

זה לא שבתות שכרוכות בנסיעה או כלום.

יש המון אופציות ופתרונות ואפשרויות בין לבין.

ואולי זה לא יהיה מושלם כמו ארוחת שבת אצלם.

אבל גם לוותר על מי שאת - זה לגמרי לא מושלם. את מבינה?

*

בעלך המתוק שלך, 

זה ש... (זה בסדר שאני מצטטת שורה מפוסט אחר שלך? זה פשוט נחרט לי בראש ובלב, אז, מרוב שהתיאור שלך היה נוגע...)

זה שלפני כמה שבועות ''הסתכל עלייך, ליטף לך את הפנים ואמר לך ״את שוברת אותי. אני רק רוצה שתהיי שמחה ואני לא מצליח לא משנה מה אני עושה״''...

...בעלך המתוק, היקר, האהוב והטוב,

בטח לא *באמת* רוצה תהיי אומללה כשתחללי שבת בעל כרחך.

מצד שני, הוא לא דתי בעצמו, כפי שהסברת.

הוא לא יכול להבין לגמרי את החשיבות העצומה שזה מהווה בשבילך.

מי שלא חי באמונה ובמחוייבות לתורה ולמצוות לא יכול לשער לעצמו כמה הנפש יכולה להתייסר מלנסוע בשבת.

וכאן אתם צריכים לדבר.

את צריכה לתקשר לו את המצוקה שזה מעורר בך.

להסביר לו מה זה עושה לך - עוד ועוד ועוד...

*

ואחרי כל זה, אני רוצה להגיד לך שוב כמה את מעוררת השראה... וכמה שניכם מעוררים השראה...

הלוואי והקב''ה יאיר את דרכך ויעזור לך ולכם להגיע לבחירות הנכונות, לך ולכם כזוג.

לבסוף, אני רוצה לתייג בשבילך את @נגמרו לי השמות המדהימה, שמכירה את הסוגיה של זוגות עם פער דתי מקרוב, ואני מקווה ומאמינה שתהיו לה תובנות ועצות בנושא.

שולחת לך המון המון המון כוחות ואהבה.

אומרת עכשיו פרק תהילים לזכותכם. שהכל, כולל הכל, יתהפך לכם לטובה, במהרה ממש!!! ❤

נב: אמרתי את פרק קכא... בעיקר כי זה פרק שאני מכירה בעל פה... ותראי מה יצא...:

א  שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:
אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים--    מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
ב  עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה--    עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
ג  אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ;    אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
ד  הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן--    שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
ה  יְהוָה שֹׁמְרֶךָ;    יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.
ו  יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה;    וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
ז  יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע:    יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.
ח  יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ--    מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.

אמן, אמן ואמן!!!

בס''ד

הפסקה השנייה שלך - זה פשוט כל-כך יפה לקרוא דברים כאלה.

בעזרת ה' תעשו ותצליחו!! נשמע שיש לכם את כל התשתית ואת כל הכלים ב''ה!

ולא רק זה אלא אני ממש מאמינה שתצאו עוד יותר גדולים ואוהבים מכל ההתמודדות הזאת סביב ההזמנות אצל ההורים היקרים שלכם. בע''ה כל המחשבה, העבודה והשיח שלכם סביב הנקודה המורכבת הזאת רק יעמיקו את הקשר ביניכם.

בהצלחה יקרה! ❤❤

תודה יקרה על התיוג, קראתי עכשיו ורציתי לומר לך פותחת השרשור היקרה, @ליאניי

שאני מסכימה עם כל מילה שכתבה לך @קמה ש. המדהימה, גם ברמה של ההבנה הזוגית, הכבוד והאהבה, גם ברמה האישית והחיזוק האישי שלך עם עצמך ובכללי - עם כל מילה

במישור הפרקטי, ראיתי שהציעו כאן כמה רעיונות חכמים, אז אחרי השלב של ההבנה ההדדית,

השיח הזוגי שכה חשוב כאן,

המקום שאתם יודעים שאתם *אחד למען השנייה* ולא אחד נגד השנייה ומנסים יחד למצוא את הפתרון שיהיה טוב לשניכם ויענה על הצרכים של שניכם,

אפשר לחשוב למשל על מה חשוב והכי חשוב לבעלך?

ומה חשוב והכי חשוב לך?

אם למשל לך חשוב לא לנסוע בשבת

ולבעלך חשוב לבקר את ההורים -

אפשר לחשוב על רעיון שבו תלכו להורים, אבל לא בשבת, אלא יותר בימי חול, מוצאי שבתות וכו'.

ואפשר לחשוב עוד הלאה על כל מיני רעיונות יצירתיים -

לבוא להורים רק לארוחות ובלינה לחפש דירות Airbnb באיזור,

לבוא להורים רק לארוחות ובלינה לחפש אפילו צימר או אכסנייה באיזור,

לבוא להורים רק לארוחות ובלינה לקנות ספפה מתקפלת לשניכם ולשים שם או פשוט לישון על מזרנים אם אין מקום,

להזמין את ההורים אליכם,

לבוא להורים ביום חול,

לחשוב על מעבר דירה באותה עיר שלכם,

לבוא להורים ואת תישארי לישון שם ובעלך יסע ויחזור,

לעשות כל המשפחה יחד שבת משפחתית באיזו אכסניה או צימר נחמד,

להזמין אותם אליכם עוד יותר גם בימי חול שזה לא כולל לינה

לבוא להורים לשבת ולחפש חברים/מכרים/אחר שגרים קרוב וללון אצלם אם אין מקום

וכן הלאה...

העיקר - ההקשבה ההדדית האחד לשנייה וההבנה העמוקה שלכם אחד את השנייה, שמגיעות כמובן מהאהבה שלכם והרצון שלכם שלשני/ה יהיה טוב וגם לכם, ממש לראות ולחפש איפה אפשר למלא את הצרכים של שניכם מבלי שאף אחד יוותר על צורך מהותי שלו.

כאמור בפתרונות לעיל יש מענה לצורך של בעלך של "אני צריך לראות ולהיות עם המשפחה שלי"

ויש מענה לצורך שלך "אני צריכה לשמור שבת כי זה ערך חשוב בעיניי".

בהצלחה רבה רבה ❤

בס''ד

תודה יקרה.

או לפחות את?

אני גם לא גדלתי כדתייה. כשהייתי קטנה לפעמים היינו ושים שבתות אצל סבתא שלי
ורק אמא שלי ואנחנו היינו ישנות אצלה. אבא שלי היה נוסע הביתה ולמחרת חוזר כדי להחזיר אותנו

בשבע ברכות בשבת, הגענו לפני שנכנסה שבת

ואחר כך הלכנו אולי שעתיים חזרה הביתה. היה ממש נחמד

פחות מתאים בהריון מתקדם אולי או עם ילדים קטנים אבל בהחלט אופציה

רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש

יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉

נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉

יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך! 

גם אני ככה כל הריון מחדש

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏

לשחרר ולהרפות.

אבל תכף תכף זה מגיע😀

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס

מזל שזה השישי האחרון

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

זה ממש מעודד..

אנסה למצוא כמה דקות כאלה, בטוחה שהוא ישמח

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

כן, זה מה שאני מנסה לעודד אותי גם, אבל עדיין להרגיש את הרגשות האלה זה מרגיש כל כך רע, ברמה שאני חושבת שאולי אני לא ראויה..

היינו אצל פסיכולוגית, הכיוון עכשיו הוא יותר הדרכת הוריםמ אבל מחפשים משהו שמשלב גם את הילד בחלק מהזמן

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מזל טוב!!

כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!

רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..

ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות

ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן

קיצר

מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט

את באמת גיבורה אמיתית

ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

בשניהם.

חידשו לי..

לקראת כיפור אתייעץ בע"ה 

של אטתה שנה, והסוכר שלי ירד נמוך.

כששברתי את הצום באזור 11-12 על משהו ממש סביר (כריך מלחם מלא) הסוכר קפץ ממש גבוה.

זו הסיבה שסכרתיים צריכים לאכול כל 3 שעות.

אז התיעצתי עם רב והוא אמר בכיפור לצום בלילה ולשתות שיעורים מרק מזין בבוקר.

אבל בהריון שלפני כן עם סכרת הריון לא היתה לי בעיה כזו, וכיפור עבר מצוין. וגם ההריון שלפני לפני.

כנראה המצב החמיר באחרון...

לכן זה ממש לא גורף.

מי שמזריקה אינסולין זה יותר בעייתי לצום למיטב ידיעתי.

הכי טוב להתיעץ עם רב לפי המצב שלך.

בהנקה למשל אני צמה רק בלילה

בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום

הם אמנם שניהם צום חמור

אבל הם שונים וזה חשוב לדעת

למשל לרוב הדעות אין שיעורים בתשעה באב-מי שפטור פשוט פטור וצריך לאכול ולשתות כרגיל(כלומר רגיל של תשעה באב-אוכל פשוט,לא בשרי וכו)

יום כיפור לרוב ינחו שיעורים, תלוי ברמת הקושי- לפעמים ינחו שיעורים מתחילת הצום כדי לא להגיע למצב שצריך כמות גדולה יותר, לפעמים שיעורים רק של נוזלים לפעמים גם של אוכל לפעמים הנחיה לצמצם מרווח בין שיעורים... ורק אם זה לא מספיק ינחו לאכול רגיל.

צריך לזכור שיום כיפור הוא דאוריתא ותשעה באב דרבנן. זה לא אומר שהוא לא חשוב, ודאי שכן, אבל עדיין הוא לא באותו קו כמו יום כיפור.

(הכוונה לחולים שלא בסכנה)

אבל בשניהם לא יצא לי לשמוע על פטור גורף לנשים בהיריון 

למרות שהייתי בהריון בסיכון מאלף סיבות באמת משמעותיות מהסכרת הכי התבאסתי

בפועל זה היה הריון שירדתי מלא במשקל ולא עליתי כמעט וכולם החמיאו לי שאני נראית מהמם, וב"ה התלחתי להיות מאוזנת לגמרי עם תזונה

שזה מהמם ברור

אבל קשה לי לעכל את זה

ובכלל תפנה אותי בטח להריון בסיכון וזה כבר אין ליד הבית ויטרטר אותי יותר ובכללי מרגיש לי שהכל נהיה מסובך 

זו לא סכרת כי את צריכה שתי חריגות

ממני, שרק לפני יומיים גיליתי על סכרת ועכשיו בגמילה מסוכר 😔 

כן אבל הראשונה גבוה ממש  

לכן אני לחוצה

זה השתנה ומספיקה חריגה אחת כדי לתת אבחנה של סכרת