או לאמצע השבוע ולא בשבת?

ממש אסור ליסוע בשבת אם זה לא פיקוח נפש.

תתאמצי על זה, וה' יתברך, יפצה אותך בעז"ה

עם הרב זמיר כהן,רק תכתבי בגוגל הידברות ובעזרת השם תקבלי שם את ההצעה הכי טובה לך.

את פשוט מדהימה!!!!

עוקבת אחר השיתוף שלך בעקבות הנסיון הגדול שעברת

ומצדיעה לך!!!!

פשוט מצדיעה!!!!!

את מיוחדת! בת נבחרת של הקב"ה!

לא יודעת מה לייעץ לך במקרה זה, אבל בטוחה שהיושב בשמים, מתבונן בך ורווה נחת

ובטוחה שתמצאו את הדרך הנכונה, כי עם כזה רצון כנה ואמיתי, הקב"ה בטוח ינחה אותך בדרך הטובה

מאחלת לך רק אשר ושמחה כל ימי חייך

שבעז"ה תתבשרי ותבשרי רק בשורות טובות

שתזכי בקרוב לזש"ק מתוך בריאות, אושר ושמחה, שלוות הרוח והנפש

חיבוק גדול יקרה

ושהקב"ה ימלא כל משאלות לבך לטובה ולברכה

ב-05:30, כך שחופשי יהיה לכם מספיק זמן לסוע במצו"ש.

תתייעצו עם רב.

ואולי, ככל שזה אפשרי, תוותרו על מעבר הדירה, שווה להקריב למען השבת "כי היא מקור הברכה"

חיבוק ענק ובהצלחה

אין ספק שיצא רק טוב מלשמור את השבת, גם אם יהיה קשה בהתחלה לראות את הטוב הזה.

תוכלי לשבת ולנסות לרשום את כל האפשרויות שיש לך. כמו שהציעו פה- אולי לנסוע במוצ"ש? אולי לאכול בבית? ממש לחשוב מחוץ לקופסה על כל מיני רעיונות.

כבר 15 שנה את שומרת שבת!!! והגעת לזה לבד, עשית דרך בשביל להגיע לזה!!! את פשוט מדהימה ומיוחדת ובטוח אהובה כל כך למעלה!

תנסי להיזכר בכל השנים אלה. מן הסתם גם במהלכם צצו קשיים שהצלחת לעמוד בהם. מה חיזק אותך אז? מה נתן לך את הכוח לעמוד בניסיון? אולי זה משהו שיכול לעזור לך גם עכשיו?

ממליצה ממש לנסות לדבר עם רב ירא שמים שיכול מאד לחזק אותך ולסייע לך לראות את הדברים באור נוסף, אולי כמו שהציעה פה רויטל היקרה לפנות להידברות, שם יוכלו לתת לך תמיכה.

תדעי לך שאת פשוט השראה! הגעת בעצמך עד לכאן! בוודאי שתצליחי לעבור את הגל הזה ולצאת ממנו חזקה עוד יותר.

המון הצלחה! אתפלל עלייך בעז"ה שתצליחי למצוא את הפתרון המושלם, שיעזור לך להמשיך באומץ לעשות את מה שעשית באמונה במשך כל כך הרבה שנים!

אוהבת אותך אחותי המדהימה! את פשוט גיבורה בעיני.

ה' שפתי תפתח

ליאניי אהובה כל-כך,

קודם כל, וואו! איזה סיפור חיים יש לך... 

את פשוט עוד יותר גדולה וחזקה ומדהימה ממה שידענו...!

כל התהליך שעברת.

ואז להמשיך בדרך שלך, כשסביבך אין מי שנשאר באותה הדרך.

זה דורש אמת פנימית כל-כך גדולה.

אומץ וגבורה כל-כך גדולים.

התמדה ונאמנות כל-כך גדולות. לאורך שנים...!

מול האחים שלך, ובעיקר - מול בעלך היקר...

את פשוט ענקית!!!

(את הדברים האלה אני כותבת ממקום שמכיר קצת מצבים כאלה, מהמשפחה שלי. אמא שלי חזרה בתשובה ועד היום זה יוצר מורכבויות מאד גדולות עם שאר בני המשפחה).

*

אני מלאת התפעלות לגבי הזוגיות שלכם.

אני זוכרת פוסטים קודמים שלך, ובעלך היה נשמע כזה מתוק.

איך הוא רוצה אותך שמחה בחזרה, איך הוא דואג כשהוא רואה את כל מה שעובר עלייך.

לא היה לי מושג שאת הקשר המיוחד הזה שיש ביניכם בניתם על גבי שוני כל-כך גדול ביניכם.

אני רק יכולה לדמיין את השיחות, את הוויתורים, את הלבוא לקראת, את הסובלנות ואת הקבלה של כל אחד כלפי השני.

מדהימים, מדהימים, מדהימים.

באמת אני כותבת. באמת באמת.

*

בתוך כל זה, לבי יוצא אליכם.

אלייך כמובן, אהובה ויקרה שלי, שעברת דבר כל-כך נוראי.

וגם אל אישך שעבר תהליך שלם בזמן שהייתם בהריון.

התקרב, שמר שבת, עשה המון.

ואז - 

חווה, יחד איתך, ובדרך שלו, אובדן כל-כף גדול וטראומתי.

זה שהוא כבר לא שם, זה דבר כל-כך מובן...

קשה לו כל-כך. כל מה שבניתם בחודשים האחרונים התערער לו בצורה כל-כך כואבת...

ואת, בחכמתך וברגישותך המדהימות,

את מאפשרת לו להגיב לאסון הזה בדרך משלו.

נותנת לו ספייס, מבינה אותו, לא לוחצת. מקבלת אותו...❤

*

ועכשיו, כאילו כל מה שהיה לא מספיק, את עומדת מול מבחן נוסף...

ליתר דיוק - *אתם* עומדים מול מבחן נוסף...

מבחן שהוא למעשה מבחן כפול ומשולש:

מבחן שלך מול הקב''ה

מבחן שלך מול עצמך,

ומבחן ברמה הזוגית.

מול הקב''ה - כפשוטו, וכמו שנשים יקרות כתבו בתגובותיהן. כי אנחנו יהודים, וה' ציווה לנו לשמור שבת.

מול עצמך - 

כי יש לך את האמת הפנימית שלך,

זאת שהובילה אותך לחזור בתשובה כשהיית קטנה,

ולשמור על הדרך הזאת לאורך כל השנים,

מול כל הקשיים.

גם כשהאחים שלך חזרו בשאלה.

גם כשכבר היית בקשר עם בעלך.

גם כשהחלטתם להתחתן.

וכמובן לאורך כל השנים האלה שאתם נשואים.

לא וויתרת,

גם לא כשהרגשת שונה מאחרים

או כשהרגשת לבד בערב שבת כשבירכת לבד ברכת המזון

ובטח בעוד אינספור רגעים שהיה פשוט יותר קל לעבור לאורח חיים קצת אחר.

לא וויתרת. כי זה היה חשוב לך. כי זה היה עקרוני בשבילך. כי זאת האמת שלך. 

וברמה הזוגית...

את הרי כותבת ש...

קשה לך!!!! שכל-כך קשה לך!!!

שזה מפחיד אותך

שאת מתוסכלת...

מכל המילים האלה,

ומכל הפוסט הזה שלך בכלל,

שומעים בבירור עד כמה ההחלטה / הפשרה הזאת,

שתסעו באחד מהכיוונים - עושה לך רע.

כי יש כאן פגיעה במהות שלך ממש.

יש דברים שאנחנו יכולים ושכדאי לנו להתאמץ מאד מאד עבור בן הזוג ועבור שלום הבית.

אבל איפה שזה נוגע במהות שלנו ממש,

במה שאנחנו מאמינים הכי עמוק בלב,

בערכים היקרים לנו ביותר,

- וויתור כזה נראה לי בעייתי.

כמו שמן הסתם עם כל האהבה שלו אלייך,

בעלך לא היה מסכים לעשות משהו שנוגד לערכיו העמוקים והחשובים ביותר (כמו [מנסה להמציא דוגמה מקבילה...] כמו להתנתק לחלוטין ממשפחתו, למשל. גם אם היית מסבירה כמה זה חשוב וחיוני בשבילך).

כי יש גבול למה שאנחנו יכולים לעשות למען השני.

כי אם אנחנו מוותרים על הערכים שלנו,

אנחנו למעשה מוותרים - על עצמינו...

על מי שאנחנו. 

על הזהות שלנו.

וברור, ברור, ברור, ברור שצריך לשמור על הקשר עם ההורים משני הצדדים!!!

אבל החיים הם לא שחור לבן...

וזה לא קשר או נתק.

זה לא שבתות שכרוכות בנסיעה או כלום.

יש המון אופציות ופתרונות ואפשרויות בין לבין.

ואולי זה לא יהיה מושלם כמו ארוחת שבת אצלם.

אבל גם לוותר על מי שאת - זה לגמרי לא מושלם. את מבינה?

*

בעלך המתוק שלך, 

זה ש... (זה בסדר שאני מצטטת שורה מפוסט אחר שלך? זה פשוט נחרט לי בראש ובלב, אז, מרוב שהתיאור שלך היה נוגע...)

זה שלפני כמה שבועות ''הסתכל עלייך, ליטף לך את הפנים ואמר לך ״את שוברת אותי. אני רק רוצה שתהיי שמחה ואני לא מצליח לא משנה מה אני עושה״''...

...בעלך המתוק, היקר, האהוב והטוב,

בטח לא *באמת* רוצה תהיי אומללה כשתחללי שבת בעל כרחך.

מצד שני, הוא לא דתי בעצמו, כפי שהסברת.

הוא לא יכול להבין לגמרי את החשיבות העצומה שזה מהווה בשבילך.

מי שלא חי באמונה ובמחוייבות לתורה ולמצוות לא יכול לשער לעצמו כמה הנפש יכולה להתייסר מלנסוע בשבת.

וכאן אתם צריכים לדבר.

את צריכה לתקשר לו את המצוקה שזה מעורר בך.

להסביר לו מה זה עושה לך - עוד ועוד ועוד...

*

ואחרי כל זה, אני רוצה להגיד לך שוב כמה את מעוררת השראה... וכמה שניכם מעוררים השראה...

הלוואי והקב''ה יאיר את דרכך ויעזור לך ולכם להגיע לבחירות הנכונות, לך ולכם כזוג.

לבסוף, אני רוצה לתייג בשבילך את @נגמרו לי השמות המדהימה, שמכירה את הסוגיה של זוגות עם פער דתי מקרוב, ואני מקווה ומאמינה שתהיו לה תובנות ועצות בנושא.

שולחת לך המון המון המון כוחות ואהבה.

אומרת עכשיו פרק תהילים לזכותכם. שהכל, כולל הכל, יתהפך לכם לטובה, במהרה ממש!!! ❤

נב: אמרתי את פרק קכא... בעיקר כי זה פרק שאני מכירה בעל פה... ותראי מה יצא...:

א  שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:
אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים--    מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
ב  עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה--    עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
ג  אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ;    אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
ד  הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן--    שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
ה  יְהוָה שֹׁמְרֶךָ;    יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.
ו  יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה;    וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
ז  יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע:    יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.
ח  יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ--    מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.

אמן, אמן ואמן!!!

בס''ד

הפסקה השנייה שלך - זה פשוט כל-כך יפה לקרוא דברים כאלה.

בעזרת ה' תעשו ותצליחו!! נשמע שיש לכם את כל התשתית ואת כל הכלים ב''ה!

ולא רק זה אלא אני ממש מאמינה שתצאו עוד יותר גדולים ואוהבים מכל ההתמודדות הזאת סביב ההזמנות אצל ההורים היקרים שלכם. בע''ה כל המחשבה, העבודה והשיח שלכם סביב הנקודה המורכבת הזאת רק יעמיקו את הקשר ביניכם.

בהצלחה יקרה! ❤❤

תודה יקרה על התיוג, קראתי עכשיו ורציתי לומר לך פותחת השרשור היקרה, @ליאניי

שאני מסכימה עם כל מילה שכתבה לך @קמה ש. המדהימה, גם ברמה של ההבנה הזוגית, הכבוד והאהבה, גם ברמה האישית והחיזוק האישי שלך עם עצמך ובכללי - עם כל מילה

במישור הפרקטי, ראיתי שהציעו כאן כמה רעיונות חכמים, אז אחרי השלב של ההבנה ההדדית,

השיח הזוגי שכה חשוב כאן,

המקום שאתם יודעים שאתם *אחד למען השנייה* ולא אחד נגד השנייה ומנסים יחד למצוא את הפתרון שיהיה טוב לשניכם ויענה על הצרכים של שניכם,

אפשר לחשוב למשל על מה חשוב והכי חשוב לבעלך?

ומה חשוב והכי חשוב לך?

אם למשל לך חשוב לא לנסוע בשבת

ולבעלך חשוב לבקר את ההורים -

אפשר לחשוב על רעיון שבו תלכו להורים, אבל לא בשבת, אלא יותר בימי חול, מוצאי שבתות וכו'.

ואפשר לחשוב עוד הלאה על כל מיני רעיונות יצירתיים -

לבוא להורים רק לארוחות ובלינה לחפש דירות Airbnb באיזור,

לבוא להורים רק לארוחות ובלינה לחפש אפילו צימר או אכסנייה באיזור,

לבוא להורים רק לארוחות ובלינה לקנות ספפה מתקפלת לשניכם ולשים שם או פשוט לישון על מזרנים אם אין מקום,

להזמין את ההורים אליכם,

לבוא להורים ביום חול,

לחשוב על מעבר דירה באותה עיר שלכם,

לבוא להורים ואת תישארי לישון שם ובעלך יסע ויחזור,

לעשות כל המשפחה יחד שבת משפחתית באיזו אכסניה או צימר נחמד,

להזמין אותם אליכם עוד יותר גם בימי חול שזה לא כולל לינה

לבוא להורים לשבת ולחפש חברים/מכרים/אחר שגרים קרוב וללון אצלם אם אין מקום

וכן הלאה...

העיקר - ההקשבה ההדדית האחד לשנייה וההבנה העמוקה שלכם אחד את השנייה, שמגיעות כמובן מהאהבה שלכם והרצון שלכם שלשני/ה יהיה טוב וגם לכם, ממש לראות ולחפש איפה אפשר למלא את הצרכים של שניכם מבלי שאף אחד יוותר על צורך מהותי שלו.

כאמור בפתרונות לעיל יש מענה לצורך של בעלך של "אני צריך לראות ולהיות עם המשפחה שלי"

ויש מענה לצורך שלך "אני צריכה לשמור שבת כי זה ערך חשוב בעיניי".

בהצלחה רבה רבה ❤

בס''ד

תודה יקרה.

או לפחות את?

אני גם לא גדלתי כדתייה. כשהייתי קטנה לפעמים היינו ושים שבתות אצל סבתא שלי
ורק אמא שלי ואנחנו היינו ישנות אצלה. אבא שלי היה נוסע הביתה ולמחרת חוזר כדי להחזיר אותנו

בשבע ברכות בשבת, הגענו לפני שנכנסה שבת

ואחר כך הלכנו אולי שעתיים חזרה הביתה. היה ממש נחמד

פחות מתאים בהריון מתקדם אולי או עם ילדים קטנים אבל בהחלט אופציה

הפעם התנועות לא נעימות, מכאיבות, מרגישות כמו בוקס בבטן וגורמות לנשימה שלי להעתק.

השילוב של הכאב התמידי וחוסר הנוחות התמידי מתחילים לגרום לי להרגשה קשה כלפי העובר ואני אוכלת את עצמי על זה.

לא טוב לי כרגע.  

אני כבר מפחדת שזו אני שכתבתי באמצע הלילה בלי לשים לב

כולל ההערות שהוספת אח"כ

חיבוק גדול

מזדהה מילה במילה משהו מפחיד

בכל אופן אני לא הייתי מחפשת את האבחנה הספיציפית, למה זה יעזור?

לא יודעת...

אולי שאם זה יחמיר אוכל לקבל שמירת היריון, אולי שכשאגיע ללידה ב''ה אני לא אצטרך ''לשכנע'' את הצוות אלא יהיה לי מסמך רפואי רשמי עם האבחנה.

אני לא יודעת. 

מסיבה אחרת

אבל שמירה מקבלים רק כשלא עובדים ואם זה יותר מ30 יום. אם את לא עובדת אז מסכימה איתך שזה שווה

אבל אם לא אז הטרחה לא שווה את זה

וגם מאוד קשה בימינו לקבל שמירה לצערנו 

זה לא הריון ראשון והתופעות מחמירות

כאבים משתקים בעצמות ובתנוחות מאוד מסוימות (סיקול וכולי) אבל כאמור רק רופאות אמרו לי שזה נשמע כמו סימפיוליזיס בכמה מההריונות אבל לא אובחנתי ע"י אורטופד. קראתי תודה

ב''ה אין לי ניסיון עם זה. 

שעלולים להחשיד לרעלת הריון

כדי לשלול כדאי לעשות עוד בדיקות כמו לחץ דם, בדיקת שתן לחלבון וכו.

צריך לגשת להיבדק.

עוד סימנים שעלולים להיות ותרגישי אותם זה טשטוש בראיה וכאב ראש חזק

כואב לי הראש קצת, אבל יותר בקטע של שפעת מאשר משהו אחר. (נראה לי...)

אוי, ה', אין לי כוח לזה. 🤦🏻‍♀️

קודם כול, כאב ברום הבטן, ממה שאני מבינה, זה דבר די נפוץ. לפעמים זה יכול להעיד ח"ו על בעיה, אבל לפעמים זה פשוט כי כל האיברים הפנימיים נמעכים ומשנים מקום כדי לפנות מקום לרחם. זה מעצבן כואב אבל תקין.

יחד עם זה, כל השרירים הכואבים והתנועות הלא נעימות של העובר שתיארת - לפעמים זה כי יש שרירים תפוסים באיזור הבטן - אגן - מותניים. אני גם הייתי עם כאבים מטורפים, ועשיתי טיפול אקווילבריו, שזה כמו עיסוי אגן ורחם והאיזור הזה, וזה פשוט עשה לי פלאים ושחרר ברמה מדהימה!!

לא יודעת אם זה מתאים לך, אבל אולי היא מכירה מאיזור השומרון.

אביה: 0586920324

סימפי כשהוא ככה זה סיוט סיוט סיוט!!!!

וצינון בהריון זה קשוחחחח

גם לי הוא פשוט לא עבר עד הלידה,

וגם לי היה סיוט להשתעל ולהתעטש כי פשוו יצא לי פיפי כל פעם כי רצפת אגן בחודש תשיעי זה לא משהו לבנות עליו....

ושפעת בהריון שתדעי שזה לא משהו פשוט שעובר על הגוף, לשא נדע יש מקרים שזה מסתבך וב"ה שאצלך לא אבל זה ממש שהגיוני שעדיין לא חזרת לעצמך שבועיים אחרי!!! אז דבר ראשון לנוח הרבההההה ולשתות הרבה תה ואולי גם לקחת דברים מחזקים- תוספים וכזה...

לגבי הסימפי- זה סיוטטטט וטוב שהבנת שזה! ממש! איזה יופי שה' סידר את זה שתגיעי אליה והיא תגיד לך כי יש מלא שפשוט לא מכירות!!

אז ככה, לי מאודדד עזר להגיע למישהי בשם ריקי שמומחית לנושא, היא הכינה חוברת מידע שנותנת המון מידע על הנושא מכל זווית- ממה להימנע, איזה פעולות מחמירות את המצב, איזה אנשי מקצוע יכולים לעזור וכו וכו... ובנוסף היא מנהלת קבוצת מייל של 'סימפיות' שם אפשר להתייעץ על כל דבר , לקרוא הרבה מידע שמאות נשים משתפות על הנושא, להיתרם גם פרקטית וגם נפשית שם מבינות אותך ואת גם קוראת על נשים בול במצבך ועל הרבה שהרבה יותר גרוע ומתעודדת 😆

אבל באמת שפרקטית יש מלאאאאא מידע...

בהריון אין איך להעלים את הסימנים אבל אפשר ללכת לאקווליבריו/כירופרקטית/ אוסטאופטית ולטפל ובע"ה לפעמים מקל משמעותית!!! לי זה ממש עזר, אמנם לזמן קצר והייתי צריכה לעשות טיפול כל 3 שבועות אבל זה ממש נתן שפיות...

ולריקי פשוט שולחים מייל ל simfi.help@gmail.com

בהצלחה גדולה!!

ואם יש לך עוד שאלות בשמחה!!

קודם כל הכאבים נשמעים לי שרירים,אם את משתעלת אז זה עוד יותר ברור למה יש כאבים.

לגבי הסימפו, תפני לכתובת מייל ששלחה לך אוהבת את השבת,זה ייתן לל כיוון.

אבחנה מאורטופד בלי שמירת הריון ובלי שום טיפול יעיל לפי דעתי לא שווה את המאמץ היא מיותרת,החוברת שהמליצה לך אוהבת את השבת תעשה לך טוב יותר,

בהצלחה

בני כמה הילדים? הם הולכים עצמאית?

לא הייתי לוקחת דונה כי סלקל משמעותית יותר כבד מטיולון, בטח אם יש הרבה מדרגות.

בגיל שמתאימים לסלקל - הרבה יותר נוח מנשא. הידיים שלך פנויות, הילד עוד לא כבד, לא מיטרטרים עם מדרגות וזה יותר חם ונעים לתינוק.

כשהילד כבד למנשא, הייתי הולכת על טיולון קל (איזיווקר, אינפנטי רויאל או משהו בסגנון) אבל זה עדיין ידרוש ממך יותר מאמץ פיזי במדרגות. 

עם מנשא בחצי שעה 40 דק של הסתובבות...

ותודה על התשובה!!

לי היה ממש טוב מנשא בעבר בחורף ועם פיצי

עגלה במדרגות זה כבד יוצר

הגדולים הולכים וסוחבים לבד את הציוד שלהם?

והייתי ממש מרוצה!!

עזר לי מאוד עם הפיזורים והאיסופים

שימי לב -

לא בטוחה ששווה לקנות יד שנייה פג תוקף

תבדקי את זה

זהו אני לא מבינה בזה..

300 של לדונה בת 7 שנים נראלך משתלם?

הרבה יותר נוח וקל. פשוט מסבירים לו איך להכניס את הפין פנימה.

למה שהאסלה תהיה מסריחה? תקני באושר עד את השפריצר הזה של החיטוי ותנגבי את האסלה/ישבנון אחרי שהילד עושה, וגם תשימי את המתלה הזה של הכדורי ג'ל לאסלה ששוטף עם חומר בכל הורדת מים. לא רואה סיבה שיסריח.

אנחנו גם התחלנו מסיר ולא מאסלה אבל זה די דוחה ההתעסקות. מה שקצת עזר לי היה שלא עשו ישר בסיר אלא זה סיר שמלבישים שקית ואז זורקים אותה. אבל זה עדיין מגעיל. אם הילד זורם על ישבנון בשירותים בעיניי עדיף.

לגבי אוכל אני זורמת. כל עוד זה במגבלות מסוימות אני משחררת. יש לי מספיק דברים אחרים להתעקש עליהם

אבל בעיניי מוכנות מורכבת ממודעות - נגיד שהוא מודיע שהוא עושה עכשיו, ורצון - בקשה מצידו או היענות להצעה שלכם לשבת בשירותים/סיר.  

אחד מהם זה התחלה יפה, אבל לא הייתי מתחילה בלי שניהם.

לתווך - הייתי מסבירה שתינוקות וילדים קטנים עושים פיפי וקקי בחיתול,,וגדולים עושים בשירותים. כשהוא יהיה גדול אז גם הוא יעשה בשירותים/סיר, ואז אפשר לשאול אם הוא רוצה לנסות.

אם הוא אומר כן, אז להגיד לו שבפעם הבאה יגיד לפני שעושה ותלכו לשירותים.

מן הסתם בפעמים הראשונות יגיד רק כשכבר ממש עושה אז להסביר לו ולהראות שהחיתול כבר התמלא ופעם הבאה יוכל לנסות שוב. זה לוקח זמן..

יש כאלה שפשוט מורידים חיתול ונותנים לילד לפספס עד שהוא לומד לזהות מראש. אני אישית ממש לא אוהבת את זה ולא מאמינה בזה, לא אחפור לך בסיבות אבל אני חושבת שילד בשל בכל מקרה יגיע לגמילה, גם אם יש לו חיתול, ובאמת כשאני גומלת אני משאירה את החיתול בתקופת הגמילה עד שאני רואה שיש שבוע שבועיים יבשים ונקיים, ורק אז מחליפה לתחתונים. אפשר גם פתרון ביניים שנקרא חיתולי פול-אפ זה חיתולים שנראים כמו תחתון (לדעתי סופגים קצת פחות כמות ממידה זהה של חיתול רגיל כי נועדו בעיקר לפספוסים)

כדאי גם לקרוא איזה ספר בנושא שמסביר. יש כמה, הכי פופולרי לדעתי זה סיר הסירים. בעיניי ספר מעולה. יש גם מסדרת "לולו" ספר חמוד שנקרא הסיר של לולו. הוא אחלה אבל בעיניי פחות מפורט ומסביר לילד מאשר סיר הסירים. אם הספרים האלה (בעיקר הראשון) לא מתאים לכם בגלל פירוט יתר אז מאמינה שיש ספרים דוסיים יותר אבל לא מכירה..

מגיע לפעמים גם קצת מאוחר יותר

אבל מגיע הרבה פעמים.

אני אישית לא הייתי נכנסת עם הילד ל'מלחמות' סביב אוכל שמוגש על השולחן. מבחינתי חלה זה אוכל ולא יודעת אם הייתי מגבילה ילד בן שנתיים.

בגדול, אוכל זה ממש לא נושא שכדאי לריב עליו, כמו שראית את יכולה כך ורק להחליט מה הילד שלך *לא יאכל*, אין לך שום דרך להחליט עבורו מה הוא כן יאכל, וכמו שראית הילד יכול גם להחליט שהוא לא יאכל כלל, מה שישים אותך במצב בו יש לך בחירה בין שתי אפשרויות גרועות: להכנע ולתת לו מה שרצה, או להשאיר אותו רעב. עדיף בכלל לא להכנס למקום הזה מלכתחילה.

מה שכן, הייתי ממשיכה לחשוף לכל סוגי המאכלים, אם רואים שבאמת באופן עקבי הוא רוצה רק פחמימות, להשתדל לרוב להגיש דבר ראשון לשולחן את החלבונים והירקות, ורק אחרי זמן מסוים להוסיף גם את הפחמימה, בדרך הזו הרבה פעמים הם בכל זאת יסכימו לאכול מהאוכל הבריא יותר לפני שיתמלאו מהפחמימות.

זה עדיף בהרבה על פני האפשרות להגיש לשולחן הכל ואז לריב עם הילד שיקח דווקא מה שאת רוצה ולא מה שהוא רוצה. 

הבן שלי בן שלוש+ ובגן לימדו אותו לעשות בעמידה. אבל שם האסלה נמוכה וזה כנראה נוח לו.

אפשר להושיב על מקטין אסלה מספיק אחורה ושיתכופף קצת קדימה, ככה הפיפי לא משפריץ החוצה. או שיחזיק את האיבר שייכנס פנימה.

לק"י

להושיב על האסלה מידי פעם. נניח לפני המקלחת או בבוקר.

בעיני זה עוזר אחר כך כשמחליטים לגמול, שהילד מכיר את השירותים ויודע מה עושים שם.

ממליצה לקרוא איזה הדרכה לגבי הגמילה כדי להגיע מוכנים לתהליך...

והכי חשוב רוגע. לשדר רגוע. להיות מבפנים ברוגע.

לגבי איך- אצלנו אחד למד בעמידה היה לו עוד והשני לימדנו בישיבה כי יש לו זווית ללמעלה והוא לא מצליח שיצא בפנים..

לגבי בררנות חד משמעית לדעתי לא כדאי ראש בראש, רק ממתקים וגם זה אני משתדלת שלא אני אמסור עליהם משהו שמול העיניים..

בבררנות נראלי יכול לא לקדם אותך ואפילו להזיק לטווח הארוך...גם אצלנו מבאס אותי שהם אוהבים פחמימות ומסרבים לירקות ופירות לא מעט פעמים..

מה שקראתי פה בפורום זה לחתוך ירקות או פיתות לצלחת בצורה מזמינה ולהגיש כשרעבים עוד לפני הארוחה, או לזמני ביניים ואז הם אוכלים יופי...

כשחוזרים מהמסגרות או לפני א. ערב וכזה...

והאמת שמבחינתי חלה זה אחלה אוכל ויאכלו כמה שרוצים, העיקר שיאכלו חח...

בעיניי גיל כמעט שנתיים זה קצת קטן

לא אומרת שלא אפשרי

אבל מעבר למודעות הוא צריך גם בשלות של שיתוף פעולה. להסכים ללכת לשירותים, להוריד בגדים וכו'

אלא אם הוא ממש מראה סימנים מובהקים של מוכנות, ומבחינה מוטורית הוא עצמאי ומסתדר, הייתי מחכה לקיץ.

הרבה יותר נוח ונעים לכולם

וכן להמשיך עם המודעות, אבל בעיניי לגמול בחורף ילד קטן זה קשה.

לפי דעתי לא נכון למנוע אוכל שהוא אוכל אמיתי (כלומר, על ממתקים כן נכון וכדאי להגביל), נכון להציע ארוחה מגוונת שמכילה אוכל בריא ואת כל אבות המזון.

אבל בוודאי בארוחת שבת משותפת, כל אחד לוקח מה שרוצה.

אפשר להציע, אבל לא לאסור

וחשוב להשקיע מחשבה איך התגובה שלכם מעודדת אותו לבוא ולספר גם פעם הבאה...

לעניות דעתי אל תדברו איתו בכלל על לא בריא זה פשוט לא ישנה לו ורק יכול להיות שתצאו חופרים מבחינתו ויעדיף לא לשתף אתכם..

מה כן לעשות?

לעניות דעתי לפנות לאיזה שהיא הדרכת הורים ולהתייעץ... כי יכול להיות שקורים עוד דברים שאתם לא יודעים עליהם זה א. וב כי חבר'ה שמעשנים הרבה פעמים מדרדרים לעוד דברים.. וצריך לחשוב איך אפשר לעזור לו למצוא חברים יותר טובים ובעיקר למצוא דברים משמעותיים להתעסק איתם ואז כבר לא ירצה להיות עם החברה האלה....

כמובן כותבת לך את זה אבל הכי חשוב שלא תהיו שיפוטיים וביקורתיים אליו שלא "תבריחו" אותו...

בהצלחה גדולה!!!

אני מאוד מאוד לא אוהבת ומתנגדת לעישון

אבל זאת המציאות בעולם, אנשים מעשנים, ויש מצבים שמאוד קשה להיות היחיד שלא מעשן, יש לחץ חברתי חזק

זה סופר מבאס, הלוואי שאני אצליח לפתח אצל הילדים שלי חוסן שהם ידעו להיות עם החבר'ה וגם לבחור לא לעשן, אני מצידי יעשה את ההשתדלות שלי, אבל אני יודעת שבשלב מסוים זה יהיה שלהם

וזה מאוד לא בריא, אבל זה לא אומר שהוא הולך להיות מכור כבד וגם לא מחייב שהוא ימשיך לעשן כל החיים שלו, ולכן בעיני זאת לא התנהגות מסוכנת שצריך למנוע אותה בכל מחיר

גיל 15 זה קטן, אבל הם כבר ברשות עצמם

אני עובדת עם נוער, בגיל הזה כבר אין איך לשלוט בהם

יש רק איך לעבוד על הקשר ולהתפלל שהם יקשיבו וישתפו אותכם

דווקא זה שהוא סיפר לכם זה סימן טוב בעיני, לא חושבת שנכון לנקוט פה באיזשהו צעד שיכול לגרום לו לחשוב שזה לא טוב לשתף.

אני הייתי אומרת לו שאתם מאוד לא אוהבים את זה אבל הוא ילד גדול ואתם שמחים שהוא שיתף אתכם.

כן הייתי מציבה גבול שלא מעשנים בבית.

כן הייתי מדברת איתו על כמויות, זה שהוא מעשן עם החבר'ה לא אומר שהוא צריך לעשן כל יום חבילה- לנסות לדבר איתו על שליטה עצמית גם בתוך הבחירה הזאת .

בנוסף כן הייתי פותחת איתו שיחה על לחץ חברתי...

עישון היום זה באמת הפך במקומות מסוימים להיות ממש בנורמה וזה גם לא התנהגות סיכונים מובהקת, אבל נוער יכול להגיע גם למצבים אחרים שהם הרבה יותר גרועים...

אם כולם יעשנו סמים? אם כולם יאנסו בחורה? אם כולם יעשו תחרות נהיגה מסוכנת? אם כולם ישתו אלכוהול וינהגו? לא בטוחה שלפתוח את כל האופציות האלו בפניו.. אבל כן בגדול חושבת שטוב שהורים ידברו עם הילדים שלהם על לחץ חברתי, איך אפשר להיות חלק מהחבר'ה וגם לפתח עמוד שדרה פנימי. משמעותי ליצר אצל הנוער שיח על הנושאים האלו, אבל חשוב לדעת שכמה שנדבר, בסוף הם יצטרכו להיות אלו שמתמודדים בכל סיטואציה בעצמם ולפעמים הם גם יטעו, ויצטרכו ללמוד על בשרם.

מוסיפה ומדגישה שוב- זה שהוא מעשן לא אומר שאין לו עמוד שדרה, כי באמת לצערי היום עישון הפך להיות בנורמה, וכשמשהו הוא בנורמה וכולם עושים אותו, צריך הרבה יותר מעמוד שדרה בשביל לבחור להיות היחיד שלא עושה, זה באמת דורש חוסן פנימי מטורף שלרוב האנשים אין וזה ממש ממש נורמלי!

יש הרבה בני נוער המעשנים עד שהם מבינים שזה לא מגניב ומפסיקים. וממילא אין לכם מה לעשות עם זה. והוא לא באמת הולך להשתכנע מהדברים מלומדים עד כמה זה מזיק לבריאות (וזה מזיק מאוד!)

תגידו לו שמבחינתכם זה לא מגניב וחבל שהוא נגרר, וזהו, שחררו

אין לכם מה להיות בחוסר אונים בגלל זה, זה לא שלכם 

כשהוא יהיה בן 18 ויוכל לעשות כל מה שהוא רוצה ובאופן חוקי?

לא כדאי להיות בחוסר אונים כשילד בן 15 עושה משהו שלא מקובל עליכם

גם בן ה15 שלי לפעמים לוקח שכטות מסגריה אלקטרונית שיש לבעלי

בגיל קטן יותר בקשתי ממנו להפחית

בגיל 15 אני כבר לא מתערבת

רק מבקשת ממנו לא לעשות את זה בישיבה (כי אסור שם)

זה לא פסגת חיי אבל אני יודעת זה כבר פחות בשליטתי

בוחרת לנסות להשפיע על מה שהכי חשוב

ולא מרגישה חוסר אונים אם זה לא עובד

כי אוטטו הוא יהיה מבוגר והוא צריך לסלול את דרכו

ועוד יותר יפה שהוא מודע שמה שמניע אותו זה הלחץ החברתי, ויכול לספר לכם את זה בכזאת בגרות.

אז הייתי מחמיאה לו על זה, ומשתפת על עניין הלחץ החברתי, אולי אפילו על איך שזה פגש / פוגש אותך גם בחיים שלך.

וכולנו מתמודדים עם לחץ חברתי גם בגילאים מבוגרים יותר, מודעות לזה (שאני לא באמת רוצה את זה, אני מתאים את עצמי לחברה) היא באמת חלק מהפיתרון.

אפשר אם את מרגישה צורך.

להתייעץ עם חברים מקשיבים.יש להם ניסיון בעבודה עם נוער בהצלחה רבה.

אליה (מושלם, בתנך אליהו הנביא כתוב פעמיים כאליה)

הראל

דניאל

ינון

נעם (לא כשם של אדם בתנך אבל)

פחות אוהבים את השם דביר

תודה!

הראל, יראה, שילה, כרמל.

ואולי באתר הזה תמצאי עוד רעיונות-

https://www.jerusalem.muni.il/he/city/jerusalem-names

בארי

שילה

גלעד

נועם

הייתי שואלת רופאת נשים, או מנסה להתייעץ עם מכון פועה

עברתי פעמיים גרידה ולא קיבלתי הנחייה כזו.

שולחת הרבה כוח, ושה' ימלא את חסרונכם.

היא כדי לראות שהרחם באמת נקיה מתוכן. ולהימנע ממצב שאין מחזור ויש בטא גבוהה שהיא בעצם שארית מההריון הקודם אבל חושבים שזה הריון חדש.

אני מכירה שעושים מעקב אחרי הבטא שהיא מתאפסת. מציעה להתייעץ לבדוק אם אפשר להחליף.

אמרו לי שרק אחרי המחזור הראשון להגיע לבדיקת רופא נשים שיבדוק שהכל נקי.

אבל נראה לי קשה מידי.

גם שאלתי אם אפשר לקחת גלולות בנתיים ) כדי שנוכל לקיים יחסים) ואמרו לי שלא ולחכות לבדיקת רופא שיאשר

אמרו לי לעשות בדיקת אולטרסאונד בערך 10 ימים אחרי ההפלה.

רופא הנשים נתן לי הפניה למכון אולטראסאונד לשם כך, ואמר לי לבוא אליו לבדיקה אחרי הווסת הראשונה. 

ובדיוק התייעצתי בשרשור נפרד לגבי שאלות דומות, עוד מחכה למענה ממי שמכירה. כי לא נתנו לי הנחיות ולרופא נשים אגיע רק אחרי וסת… למשל במיון אמרו לי לחזור לפעילות גופנית (אימונים) בלי בעיה אבל אני לא מרגישה שאני יכולה עדיין… אז לא מבינה אם לחזור כשבתחושה האישית שלי זה אפשרי או שיש הנחיה יותר ברורה. צ'אט gpt אמר לי שבועיים שלושה שזה מאוד נוגד את מה שאמרו במיון. בקיצור מבולבלת. 

בעיני ממש אין צורך להאיץ

עד החתונה הם יאכלו הכל

לא יקרה כלום אם ישלטו במוצקים בגיל שנה וחצי ולא בשנה ורבע.

אצלי כולם אכלו יפה מאד, אף פעם לא טחנתי במיוחד ובקושי האכלתי בכפית.

עכשיו הקטנה בת שנה ורבע עושה לי בית ספר

אז מכינה לה שייקים ומאכילה אותה הרבה מרק כתום, וכן משלימה בהרבה הנקה גם בלילה.

אבל היא כן אוהבת אוכל מבושל - אורז, קוסקוס וירקות, קציצות, ביצה קשה וכד'.

למרות שיש לו רק ארבע שיניים לנגוס איתן ואני לא טוחנת לו הכל.

אוכל ביומיום מחיות פירות וירקות, מרקים, אורז מאוד אוהב, קוסקוס, קציצות וגם עוף בכל מיני צורות, שניצלונים, בננה לא מרוסקת, ביצה מאוד אוהב שאני חותכת לא לריבועים קטנים.

בעצם אוכל הכל כמעט, פשוט בחתיכות קטנות ולא דברים קשים מידי כמו גזר.