עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך כ"א בטבת תשפ"א 17:43
פרישתו, שנתיים מאוחר מידי, של הרב פרץ מהפוליטיקה, היא תמרור אזהרה. הרב נכנס בקול רעש גדול, כשהיה צריך להציל את הבית היהודי, אחרי עריקתם הבזויה (והכושלת) של בנט ושקד.אגב, לא זה מה שהיה צריך להתרחש. לפי חוקת המפלגה, ברגע שהיו"ר פרש - על המזכ"ל להניע פריימריז לבחירת יו"ר אחר. בנסיבות שראויות לדיון בפני עצמו, ניר אורבך מרח שלושה שבועות ואז בא למרכז פעמיים (בפעם הראשונה המרכז דחה את ההצעה!), בטענה שאין זמן לפריימריז וצריך להצניח.
עלו כל מיני שמות. במקום לבחור פוליטיקאי, שגם אם אינו נוצץ כמו בנט, לפחות היה יודע את העבודה, הצניחו את הרב פרץ. מאותו רגע, לא היתה טעות שהוא (או הלוחשים על אוזנו, לא יודע מה יותר גרוע) לא עשה. נמרח בסיכומי ריצה משותפת, הסכים למהלכים חסרי סיכוי, שום סיכום איתו לא היה סיכום והוא גם צבר רז'ומה מרשים של עריקה משותפיו. כמובן גם, איך לא, פעמיים חזר על התרגיל המסריח בו הוא הוכנס ובניגוד לחוקת המפלגה, מנע פריימריז לפני מערכות הבחירות וכך החזיק עוד קצת בקרנות המזבח.
זו אזהרה חמורה לכל המוצנחים הבאים - העובדה שפלוני הוא מחנך מוכשר, קצין בכיר מצטיין, פרופ' מבוקש, הייטקיסט נפלא או כל הישג אחר - לא אומרת שהוא מתאים לפוליטיקה.
מי שחושב שהוא מתאים לפוליטיקה - שיצמח שם. שיתחיל בפוליטיקה המקומית, יצליח - ימשיך לארצית. יתחכך עם העושים במלאה, יתנסה בדברים. יכהן קדנציה, שתיים כח"כ וכו' - אחרי שיצבור הצלחות, יוכל גם להגיע להנהגה.
זה נכון על רמטכ"לים לשעבר, נכון על עיתונאים, נכון על אקדמאים ונכון על כל אחד. כשזה רבנים, זה חמור שבעתיים, לא רק כישלון וביזיון, אלא גם חילול ד'. כבר ראינו כמה וכמה, בכל מיני מפלגות - אף פעם זה לא היה מוצלח. במקרה הטוב (הרב נריה, הרב דרוקמן) - חסר תועלת ובריחה שלהם מהר ככל יכולתם, במקרה הגרוע (הרב פרץ, הרב בא-גד ויש גם בש"ס רשימה ארוכה ועוד) - בזיון וחילול ד'.
