אז נראה לי שנעשיתי חירשת,
אחד התאומים שלנו בכיין כאמור כתבתי מס' הודעות על זה שהוא פולט דיי הרבה (ועדיין לא ממש בטוחים מה לעשות בנידון),
אבל בחייאת, איך מתרגלים לכ"כ הרבה בכי במשך שעות? ועוד של שניים?
בחיי שתאומים זה מאתגר אבל בגלל שאני בבידוד אז לא יצאנו איתם לטיול וכל היום היה בבית, גם לא היו ביקורים או עזרה ולכן היום נמרח כמו מסטיק. הם היו עירניים ונודניקים, ולא מספיק שהפעלנו, שרנו, הרמנו על הידיים מלא, הנחנו אותם על טטרה בספה לידינו הבכיין לא הפסיק, גם לא עזר נענוע בעריסה ובעגלה, גם ליקצ'יק היה פתרון שהחזיק ל5 שניות בערך.
ואז התאום הבכיין מדביק את אחיו שלומד ממנו ורואה איך הוא כל היום מקבל יחס ונמצא על הידיים וגם הוא מתחיל לבכות.
גם הוא נהיה נודניק ותלותי בימים האחרונים.
את שניהם כל פעם ששמים בעריסה מתחילים לבכות.
אנחנו (אני ובעלי שעובד מהבית) מתזזים בין שניהם מ2 בצהריים לערך והכוחות נגמרים,
מיותר לציין שאתה לא מגיע לכלום בבית אבל ימים כאלו גורמים לך להרגיש שהזמן נמתח כמו מסטיק ונצח ולא עובר.
בעשר בלילה מרגישה כמו 3 לפנות בוקר....
אני מרגישה שהפעלתי אותם המון, נתתי תשומת לב, החזקתי על הידיים, שרתי ושיחקתי וזה חוץ מהחתלות והאכלות אבל הידיים והגב עומדים לנשור לי מהמקום ומרגיש שכל זה לא מספיק כי הם עירניים ודורשים.
אני גם לא יודעת, מה אסור בכלל שיבכו בגיל הזה וכל פעם לקפוץ אליהם ולהרים?
אנחנו נותנים המון חום וכל הזמן סביבם אבל שניים זה קורע וגם- מפחדת שיתרגלו וישגעו אותנו.
אוף,
טעטע-
זה קשה.
זה גיל קשה!!!במיוחד שהם הראשונים
)
