לא נראה למרות השרירים שעושים שני הצדדים. קמפיין עלוני השבת שיעלה בסוף השבוע מטעם סמוטריץ' אולי יקרב אותו לאחוז החסימה, שעדיין רחוק ממנו לפי הסקרים האחרונים.
באותו עניין, שמעתי את שקד בראיון רדיו, התרשמתי שבימינה מבוהלים שמא ירוץ סמוטריץ' לבדו, ולא הבנתי מדוע הם מבוהלים.
אם סמוטריץ' יגלם בבחירות הקרובות את התפקיד של איתמר בן גביר...
במה הוא חטא?
איתמר ניסה לשפר עמדות ולבסוף נשאר בחוץ. סמוטריץ' הולך בעקבותיו, מקווה בשבילו שהכין מסלול מילוט. וכן- המחלוקת היא פרסונאלית על מקומות בעשיריה הראשונה, לא על אידיאולוגיה ולא על מהות.
אני מעריך שבצלאל ילך בסוף בלי בנט (שכנראה מצידו ילך עם סער בשביל רוטציה),
ובצלאל יהיה המפלגה היחידה של הציונות הדתית (בסבירות גבוהה אחרי מיזוג עם הבית היהודי).
יעבור אחוז חסימה ובסבירות גבוהה יקבל 6 מנדטים.
המחלוקת עם בנט היא בעיקר על השאלה אם בשביל להגיע לראשות הממשלה
אפשר להקים קואליציה עם לפיד וליברמן ולא עם הליכוד והחרדים.
אתה קורא לזה מקומות? בהצלחה.
והנכון, בן גביר הואשם על ידי כל העולם ואשתו שניסה להשיג מקומות יותר מהגובה של עצמו, ובתוך כך הזמן דחק והוא נשאר בחוץ.
למוד ניסיון מר הוא הקדים לחתום עם הרב פרץ ראש הבית היהודי לא בלי לשריין מקומות לסמוטריץ'. הבעיה היא שהטירון הפוליטי הרב פרץ לא השכיל לנתח שסמוטריץ' משטה בו, וכבר סגור עם בנט, ושניהם יחד עובדים עליו בעיניים.
איך שלא יהיה, אם הרב פרץ ובן גביר היו רצים לבד, סמוטריץ', ותאומיו הפוליטיים: סופר, כהנא, שקד, ובנט- כולם היו נשארים מחוץ לכנסת, וחסל רשימה פסבדו דתית לאומית עצמאית. באלגוריה, סמוטריץ' הוא החתול עם שבע הנשמות.
כך או כך המפד"ל בכל שמותיה הגנריים היא בר מינן פוליטי. באופן אירוני סמוטריץ' חסר היושרה הפוליטית הוא היחיד שיכול להנשים אותה, ולהחזיר עטרה ליושנה. הבעיה היא שהוא מסרב להתנתק מהחיבור המסוכן שלו לבנט.
אם יפרד מבנט אני איתו, ואם לא יפרד מבנט, אז... שיחפש את החברים שלו, ו... לשפוך כספים על מודעות מסחריות.
על עצמו לדורותיו
האמת מצידי שהרמבם יתדברר שעבד אלילים. זה לא משנה לכלל ישראל ולנרטיב של הרמבם
אדם בסידני תקף כמה אנשים. העובדה שאביר המוסר, נציג הקב"ה עלי אדמות, הממונה על המצפון נשאר בשוויון נפש ולא פתח על זה שרשור מעידה על כשל מוסרי עמוק.
ומציג את עצמו כאן כשומר מצוות...
מן המעט שנדרש ממנו הוא שיתאפק מתגובותיו "המחכימות" עד מוצאי יום טוב שני של גלויות.
הוא תקע יתד אי שם בין סידני למלבורן ומפיץ רעל קפלניסטי בתפזורת כמו פצצות מצרר.
נזק מדיני זה החומרים שהוא מקושש מן הגורן הקיצון שמאלני ומן היקב הקפלניסטי כדי לעשות מהם צימעס בטמפל שהוא חבר בו, לאחר תרגום כמובן לשפת המקום. לא מפיו אנו חיים
ליהודי אוסטרליה
העובדה שהוא בחר לחיות באדמה טמאה, שלא מתאימה למצוות התורה בשום צורה, היא כמובן היסוד שמביא אותו לעבירה גוררת עבירה, אבל לא בזה עסקתי כאן.
אקלים ים תיכוני, אבל עונות הפוכות
איך אתה יכול לא להזדעזע מאירועים אלימים ביבשת שלך?!
עם ישראל משחרר את צפון הגליל ומי שירא ורך הלבב - ישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו, בשטח או בפורום, כלבבו.
ביומיים האחרונים מתנהל ויכוח ער סביב המהפך בנחל העוג'ה: מי באמת חתום על ההישג? האם אלו נערי הגבעות ואנשי החוות ששינו את המצחאות במקום בגופם, או הפוליטיקאים שדחפו להכשרת המקום ברמה המדינית?
האמת היא שהוויכוח הזה פשוט מיותר. מי שמכיר את המציאות בשטח יודע שזה אף פעם לא "או זה או זה". התהליך תמיד עובד באותה הדרך: השטח גורר את הממשלה. לפני שהנושא בכלל הגיע לשולחנות הממשלה, היו שם האנשים שפעלו בשטח.
קחו למשל את ח"כ צבי סוכות, עוד לפני שנבחר לכנסת, הוא ופעילים נוספים היו שם, יצרו נוכחות והעלו את הנושא למודעות. הוא לא עשה את זה כח"כ, אלא כפעיל בהתיישבות. אילולא הפעילות העקשנית הזו ושל צעירים טובים נוספים, נחל העוג'ה לא היה מגיע לסדר היום הממשלתי, וממילא לא היה מטופל.
זהו דפוס חוזר שאנחנו רואים פעם אחר פעם בהתיישבות: בהר עיבל יש כבר שנים של תפילת שחרית בכל יום שישי, בכל מזג אוויר. בשנתיים האחרונות הצטרפו אליהם שני אברכים שהגיעו ללמוד במקום מדי יום, הם אלו שסללו את הדרך לאישור הממשלתי ולהקמתה של ישיבה במקום בשבועות האחרונים, בדרך להקמתו גם ישוב קבע חדש.
בחומש, העמידה האיתנה של בחורי הישיבה על ההר, למרות כל הפינויים והקשיים, היא זו שהובילה בסופו של דבר את המערכת הפוליטית להכשיר את המקום. כך גם בתנופת החוות. בהתחלה זה לא התקבל בעין טובה, אבל לבסוף הנוכחות היהודית היא זו שקובעת עובדות בשטח ומונעת השתלטות זרה.
הנוסחה פשוטה: התמדה מביאה הכשרה. ברוב המקרים, זה מתחיל בחיכוך. בהתנגשויות מול רשויות החוק או מול ניסיונות של ערבים למנוע מיהודים לשוב לאדמתם. אבל בסופו של יום, העקשנות הזו היא הדלק של המערכת המדינית. אילולא הצעדים הראשוניים והנועזים של אנשי השטח, הממשלה לא הייתה זזה. ואילולא הגיבוי הממשלתי וההכשרה המשפטית, זה לא היה הופך למציאות קבועה בשטח.
לכן, המראה של פוליטיקאים הממהרים לשגר את עוזריהם לצייץ בטוויטר (ללא גילוי נאות על עבודתם אצל אותם פוליטקאים) כדי לתבוע בעלות מלאה על ההישג, הוא לא רק מביך אלא גם מנותק מהמציאות. הניסיון לצייר את המהפך כאילו נולד בהשקעה כספית חוטא לאמת ההיסטורית של ההתיישבות.
מי שמתהדר בכך שוכח את אלו שישנו בשטח בתנאים לא תנאים, מפספס את העיקר: הקרדיט אינו שייך בלעדית לאיש. במקום מלחמות קרדיטים מיותרות, כדאי להכיר במנגנון שעובד, אותו שילוב כוחות שבו החלוצים בשטח הם אלו שפורצים את הדרך וקובעים את העובדות, והמערכת הפוליטית היא זו שמגיעה בעקבותיהם כדי לתת את החותמת הסופית. זו השיטה - והיא עובדת.
למה נתניהו היה צריך להוציא שעתיים לפני ההודעה הרשמית על כך, הודעה מיוחדת על השארתו של אגמון "עד למציאת מחליף (שכבר נמצא)" ולחטוף כל כך הרבה תגובות (הזויות, אבל זה לא משנה) מבפנים?
אנשים יקראו לזה שהוא רוצה 'לשלות בסדר יום', אני קורא לזה שכל ישר שלא נכפף ברוח התקשורת וכו'
זו לא יוריסטוקרטיה, אלא "כל המיצר לישראל נעשה ראש"
אם שופטי בג"ץ, פקידי השב"כ והפרקליטות היו מפעילים את אותם טריקים, שטיקים, לחצים והליכים מנהליים-משפטיים שהם עושים נגד הימין - אבל הפעם נגד השמאל, נגד המחבלים ונגד כל שונאי ישראל -
אז ליל גלנט היה נראה כמו משחק ילדים לעומת מה שהיו עושים לנתניהו כשרצה להעביר חוק לפיטוריו באופן חוקי לחלוטין.
המערכת הזאת לא טועה. היא פועלת בדיוק לפי הכלל התלמודי העתיק (שטיטוס הרשע יישם אותו):
מי שמיצר לישראל - הופך לראש.
מי ששומר על ישראל - הופך למטרה.
זה לא "שלטון משפטנים".
זה מנגנון השמדה פנימי, שקודם את כל מי שפוגע בנו ומדכא את כל מי שמנסה להגן עלינו.
