חברים של סבא וסבתא שלי נפטרו מקורונה וכו' 

ויש אנשים מהיישוב שלנו שהיה להם קורונה מזמן ועכשיו יש להם מחלות איומות שהתפתחו לאחר שהחלימו..

אבל באמת אנ'לא מפחד מזה...

ובכלל יש לי רק חבר אחד שהיה לו קורונה קשוח ועכשיו הוא לגמרי בסדר..

אני לא מפחדת משום שחבל לי גם לחלות וגם לחשוש- שניהם לא נעימים.
אני מעדיפה לסבול כמה שפחות...
וכמו שאמרת יש הבדל בין פחד לזהירות.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....