לא לראות אותו ממטר

ואז אם לא תחשיבי אותו לאיזה משהו 

הוא לא יכול לפגוע בך

ואת א תעלבי ותרצי לקלל אותו

אולי לפנות אליו יפה ולהסביר לו שהוא פוגע בך

ובתכלס לא עושה לך נעים

אני יכולה לשאל במה את חייבת בכבודו?

אני חושבת שזה לא הכי משנה

גם לבן אדם מבוגר אפשר להגיד ובכבוד שזה לא נעים שהוא פוגע

ואם הוא לא יודע לקבל את זה (גם כשזה נאמר בכבוד)

אז הוא מבוגר (בגיל) ולא בוגר (נפשית)

אני חושבת שמומלץ שתנסי

הרב יותר קשה לאהוב מישהו שקשה לך לשנוא מאשר לשנוא שאתה מישהו שאתה אוהב(או לא אוהב..)..
וואו, מה זה קשה..
פשוט תעשי רשימה של כל הדברים שאת שונאת בו וכל הדברים שאת אוהבת ותיווכחי לראות שהרשימה של הדברים שאת שונאת בו יותר גדולה...
זה יעודד אותך לשנוא אותו עוד יותר..
או שפשוט תנסי לעבור משלב של שנאה לשלב של אדישות, של: "יש לי חיים מלבדך, אתה כבר לא מעניין אותי.."...
תנסי..
יאלה, בהצלחה ושבת שלום..!!

אוי...
אבל אל תיפול רוחך...!!
זה שאת אוהבת אותו לא אומר שהוא באמת ראוי לאהבה שלך..
תנסי לעבור הלאה, לשכוח ממנו, להבין שהוא אפס, לא באמת אחד ששוה לחשוב עליו בכלל..
ברגע שתגידי לעצמך את זה ותשנני את זה, בעז"ה זה גם יקרה ואת פשוט תפסיקי לחשוב עליו...

ושאלה-גם לפני שהוא וויתר עלייך רצית/לא רצית אותו...?

כאילו, הבנתי את המצב...
אבל למה זה ככה...?
איך בן אדם כזה ואת עדיין אוהבת אותו...?
אני מנסה להיכנס לראש...

לא מספיק רגיש...
ברור שזה לא משהו רציונלי והיית מעדיפה שהוא בכלל לא יהיה קשור לחיים שלך...
סורי..
בקיצור, רק שתדעי שה' אוהב אותך וזו לא אשמתך, אל לך להיות מדוכדכת...!!
זה שהוא זבל זה לא אומר שאת צריכה להעניש את עצמך ולכאוב...
תנסי, אל תתייאשי, ובעיקר תנסי ליצור לעצמך חיים איכותיים בלעדיו...
זה קשה, אבל תראי שזה משתלם...
ברור ש"קל לדבר, קשה לעשות" ובאמת אם הייתי במצב שלך יכול להיות שמזמן הייתי מתייאש, אבל אני יודע שיש לך כוחות נפש גדולים ואת תוכלי לעבור את זה...
כתוב שהקב"ה לא נותן נסיון אלא למי שיכול לעמוד בו..!!
תדעי שהקב"ה אוהב אותך והוא איתך לאורך כל הדרך, גם אם כרגע קצת קשה לך לראות את זה..!!

שתדעי רק דברים טובים...
לילה טוב..!!

ואו התמודדות קשה

זה לדעתי

זוהי שאלה נפלאה. בעיה שמיימית שנשלחה משמיים כדי לעזור לך לגלות כמה כוחות נפש יש לך, כי לפני כל כוח טוב שמתגלה חייב ומוכרח להתעורר כנגדו כוח של רוע. כמו שבבריאה היה בתחילה חושך ורקק אחר כך אור. אמנם רוח האלוקים מרחפת על פני המים וגם בתוך החושך הנורא של השנאה שהנפש שרויה בה מצויים הרבה נקודות אור, שבהם כדאי להתרכז ולהעצים ובכוח השמחה נזכה לצאת מכל מחלת נפש קשה ככל שתהיה- רק שלא ניפול לתהום הייאוש בדרך.

אם כן- אהבי את עצמך ואת הטוב שבך. 

תפילה עולה על כולנה בפרט כשהיא בשפתך האישית ועוד כשאת מפרטת את המצוקה בפני אבאל'ה שבשמיים ששלח את הבעיה אולי דווקא כדי שתפני אליו! (ואם כן, אחרי התפילה אולי כבר לא יהיה צורך בבעיה...)

המדריך לרפואת הנפש נמצא בספר "משיבת נפש". 

(אפשר כתרגיל שעוד לא ניסיתי להגיד המון המון תודה לה' על הפגיעה עד שנבין שהיא בעצם הייתה דבר נפלא שממנו רק התפתחנו... )

ומחילה שקיצרתי אני קצת ממהר...

בהצלחה. באהדה ובהזדהות.

אם זה קצר בשבילך...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...