אני זוכר, הייתי אז בן עשר או אחת עשרה, היינו חדשים בעיר, ממש לא מזמן הגענו לכאן בשליחות הרב אלישע. לא היה לי כ"כ חברים בעיר החדשה לא הכרתי פה הרבה אנשים, איפה שגרנו לפני, בישוב, כולם היו חברים שלי גם החבר שאמא שלו הולכת עם מכנסיים. אבל עכשיו עברנו לכאן, אני לא בדיוק מבין למה, שאלתי את אבא והוא אמר שזה בשביל שיגורו כאן משפחות דתיות וזה מאוד חשוב, זה נשמע לי מוזר אבל אבא ואמא שמחים, שמחים ועסוקים, אז גם אני שמח וגם קצת חושש. אבל זה לא הנושא. פעם אחת הרב אלישע הגיע אלינו, למרות שאנחנו גרים בעיר רחוקה מאוד, הוא בא להעביר שיעור. אני קצת התביישתי אז התיישבתי ליד אבא, את השיעור בכלל לא הבנתי, הוא רק דיבר על עם ישראל וענווה, זה נשמע לי חשוב למרות שאני לא יודע בדיוק מה זה. המבוגרים נראים מאוד רציניים כנראה זה רב מאוד גדול, וכשנגמר השיעור כולם מלמלו תודה רבה, הרב אלישע אמר לכולם דברי חיזוק, ואז הוא אמר "שכוייח הרב דוד" הוא התכוון לאבא שלי, אבא שאני עכשיו יושב לו על הברך, אתם אולי לא מבינים למה זה היה לי כל כך משמעותי אבל בשבילי זה היה כמו ההפתעה הכי גדולה שקיבלתי ואפילו יותר, הרב אלישע בא אלינו וככה מפרגן לאבא. זה היה כל עולמי. אחר כך כל מני אנשים נגשו לרב אלישע להגיד לו יישר כוח, אבל אני כבר הייתי בעולם משלי הייתי כולי מלא אמונה ושמחה.
כזה היה הרב אלישע בא לכל פינה לכל מקום מחזק מעודד מקרב מפקדים עסוקים ורבני ישיבות ועד ילד קטן וחסר ביטחון, כול כולו אמונה, כל כולו ענווה. בשמחה ובפשטות ידע לחדור ללב של כולנו לעודד ולזרוע זרעים של אמונה ותורה של גאולה ושליחות. והזרעים לאט הופכים לנבטים ולעצים ששלוחים את הענפים ומשפיעים אור וטוב לכל אחד. ממש כאותו אילן שרבים כמותו בישראל.
