כואב לי וכועס לי ונמאס לי.
כמה שבאלי לרצות.
כואב לי מדי.
והיא באמת לא מבינה. כמה אנשים יכולים להיות חכמולוגים ואחכ להצטדק.
נורא הגיוני לדחוף אדם לפינה, לגרום לו להוציא את מה שרצית ואז לשאול אם זה באמת מה שאני חושבת. לא. זה ממש לא. אבל לא השאירו לי טיפת ברירה.
טיפשות.
זה מתכון ל.
ואחכ היא עוד תגיד שהיא לא ידעה ולא הבינה.
ולא חוכמה ששומעים צד אחד וישר מאמינים כי שם יותר אמינים ממני. כי ממתי מקשיבים לי באמת. כי מי באמת האמין לי מההתחלה. בדיוק בגלל זה אני ככה היום. בגלל זה.
אני צריכה שהיא תפסיק ואין לי דרך כזאת חוץ מאיזה קיצון מטופש.
אני לא מחזיקה את עצמי בזה ואני צכה לחזור למושכות כי הסוס פה מתפרץ. החיים פה הם לבה רותחת שמחכה ששניה נעיף ממנה את בעיניים ו, בום, היא עולה ושורפת.
אני חייבת להתאפס. זה רע מדי.