לא כ"כ הבנתי את השאלה, אשמח שתחדד.

כאילו לצד של הגבר, יש מספיק רגש כדי להתחתן?

עד כמה לחכות לאישה שהיא תפתח רגש שמספיק לה?

אם יש לה מספיק רגש כדי להתחתן כמה לחכות?

המימד של המגע הפיזי הוא ביטוי לרגש שכבר קיים (באיש ובאישה) ולכן אם לאחד מהם חסר רגש כדי לקבל החלטה של התמסדות כדאי לחכות. לא רואה בעניין המגע עניין כשלעצמו 

פורקן של היצר המיני יכול לקרות גם ללא ביטוי של אהבה אך אם יש רגש הוא משמש כדי לחזק את האהבה וזה עיקר ייעודו.

ולכן זה נראה לי רק ביטוי של הקשר, אז השאלה היא מופנת לקשר עצמו ולאו דווקא לביטוי הפיזי שלו

כאשר יש פוטנציאל רגשי ויש דיבור ברמה של לפני חתונה , ויש משיכה

אך מה לעשות (ופה אנו נכנסים ל"בין הכסאות" של הציבור הדתי ששואף לשמור נגיעה, ומאידך לא מתחתן מהר)

ובנות אינם בנים, והן לפעמים ממשיכות , או רוצות להמשיך, עם הרגשי (ואתם שומרים נגיעה...)

ואתם (הבנים) רוצים להתקדם לחיים שלמים מלאים אמתיים

אז למה לא להמשיך את זה בחיי הנישואין?

המגע הוא מעצים את הקשר הרגשי, ובטח שלא פוגם בו.

לכן שאלתי , כאשר היא ממשיכה או רוצה להמשיך

כי פחות מפריע לבנות המצב הזה ללא חיי חומר, ודווקא אם כבר מצאה קשר רגשי, היא בכיף איתו ולא מתקדמת

וזה משנה למה היא צריכה למשוך זמן?

יכול להיות שהיא רוצה למשוך זמן בגלל סיבה אחרת, והצורך למגע ימשיך לבקש את שלו

אם יש לך איזה משהו שאתה מנסה לגלות אתה מוזמן להמשיך לשתף

היחס הנכון למתח מיני בשעת הכירות?

להיפך המליאות הרגשית מעוררת את הצורך שזה יבוא לידי ביטוי במגע.

אני לא יודע כמה שבויים בתפיסה אותה אתה מתאר. אני מניח שאין לחשוש לכך ואם יש משהו פרקטי אז להעלות אותו בעדינות.

כשיש חיים משותפים, כל החיים מושפעים, זה לא לפי הדקה או היום, ההשפעות הן לטווח רחוק, כולל לימים האסורים. כל הבסיס המשותף הוא אחר, בניחוח אחר 

[ולגבי "מחזיק את הקשר", זה לא שחור לבן , 100 או 0, אך בהחלט התחום המדובר הוא בסיס נכבד וחשוב להחזקת הקשר, בוודאי בתפיסה הגברית]

וזה עוד לפני שאני פותח נושאי קדושה ורוחניות שמבוססים אך ורק דרך הגוף וחשיבות העניינים

ע"ע ערך כרובים על התורה וארון הברית

ע"ע מבשרי אחזה א-לוה

ועוד 

לפי היהדות לפחות

צריכים להיות מודעים לנצרות שבתוכנו

ושכל ענייני גוף הם יצר הרע

ביהדות יצר המין הוא יצר הטוב שנכנס בגיל מצוות

כולל כל מה שאנחנו מדברים כאן

מעורבבים לצערנו עם תפיסה נסתרת קדומה נוצרית שעוד לא עברה מתוכנו

והעולם רק בפתחו של העידן החדש שמבינים את העליה העצומה של הרוח מתוך החומר והגוף בקדושה

תעשה דוקטורט בפסיכולוגיה על השיטה, זה לא יפתור אותה. זו שיטה מתוסבכת. לא פותרים סבך דרך התעסקות איתו, אלא יוצאים מהסבך

האדם נברא בצורה שיש הורמונים (אדרופינים, אוקסיטוצין) , הורמוני אושר בגוף שיוצרים מצב רגשי מאוזן רגוע שמח יציב - זה לא יצר הרע, זאת מלאות אמתית של החיים האמתיים, ושל זוגיות שמחזיקה חיי חומר. זה אפילו לא מיניות, זה בסיס של עולם החומר , של חיים בגוף, של בית, של מנוחה של מגע של הרפיה וחזרה להווה הטוב.

זה חלק מ"זכו שכינה ביניהם" - גבר ואשה צריכים להזדכך מהדרך (!) שיש להם בראש בדרך אל הנחת, אל המלאות, וליצור אותה ביחד בשפה משותפת, כי גבר ואשה הם שפות שונות של הדרך אל הנחת ואם אין הרפיה כזאת הם יהיו במאבק דרך מול דרך. ואם לא מאבק אז תסביכים וחוסר יכולת לספק וכו ומלא בעיות אפשריות, שכולן הן תוצאה או יצירה של המח הלא רפוי ולא נוכח ולא רגוע עם הורמוני אושר. עובדה, תשאל את האדם כשהוא במצב עם הורמוני אושר, הוא יגיד לך שהכל בסדר ואין בעיה ואין דאגה לעתיד. [או שהוא יהפוך ויאמר שהמצב העכשווי הטוב השמח הוא הדמיון והדאגות והעתיד המוחי הן "המציאות"... ולא עסקינן באנשים הפוכים כאלו שלא מחוברים ואומרים על ההווה הטוב שהוא דמיון]

הדרך המשותפת היא דרך הגוף, חזרה להווה הנינוח והטוב

לנסות להשיג את התוצאה (מלאות, נחת) ולא משנה הסיבה, טרם הזמן, זה נגד הטבע הפשוט הקדוש הטבעי.

ואז לשפוט את המציאות מתוך תפיסה שהיא חסרה (בתוך החוסר נכנסים הדאגות והעתיד), בגלל שאין מלאות של דרך הטבע - זה עוד יותר תסביך

ועוד ועוד תסביך על גבי תסביך, במקום לנהוג בדרך הטבע והקדושה

לכן השאלה היחידה שיועצים חרדיים אומרים לשאול למטרת הכרעה: "האם תלכו יחד לאי בודד"

למה? כי שם תוכלו להרפות מכל הלחץ והעתיד והדמיונות והחסרים והשיפוטים והמחשבות והדאגות וההשוואות וכו וכו וכו, שם תהיו נינוחים נוכחים ללא עתיד מוחי והשוואות מוחיות ואלף דברים מוחיים נוספים. [צריך אומץ להכיר בעובדה שיש דברים מוחיים. המדמה בדורנו עובד 24\7 והורס כל חלקה טובה]

כשלא מסתפקים בשאלה הזו להכרעה, במצב שתיאורתית התשובה לשאלה היתה יכולה להיות "כן" ובכל זאת לא מסתפקים בכן הזה - אז מתחילים תסבוכים שרוב הסיכויים שיהרסו מאשר יוסיפו בניה לפני חתונה. ואחרי חתונה הבעיה היא כשלא יוצרים את האי הבודד 

שהאפשרות כרגע היא מלאות רגשית ועוד ועוד, וגם קצת אוכל ועוד פתרונות זמניים...

או להתחיל להתעסק עם פחדים וחששות ועתיד שאינו ידוע וכו וכו ולהתחתן, וואו איזו משימה מסובכת חתונה נהייתה

גברים לא יסבלו מציאות כזו, אך נשים יכולות . לא?

מז"א טובות יותר? גם בדימוי היצרי המקובל יש המון חוסר אמת

לענ"ד ותקן אותי אם אני טועה,
היא אולי האם אתם מרגישים כגברים שקשר שהבחורה כביכול "מושכת" אותו כי היא לא החליטה עדיין\שהחלק היצרי כביכול לא חזק כמו אצלכם מקדם אתכם?
 

אני חושבת שהוא בא להציף את החוסר אונים שיש לגבר כשהוא יוצא עם בחורה כשהוא כבר רוצה חיים מלאים בקדושה ואצלה הצורך המיני כנראה לא חזק כמו אצלו כי אולי היא מקבלת את המקום הרגשי שהיא חיפשה בקשר והבחור לא מסופק בזה?
 ואולי פשוט להביע את התסכול ואיך מתמודדים עם זה כאשר יוצאים עם בחורה "בנחת" ומושכים קשרים ולא מתקתקים כדי אולי להגיע לת'כלס ולא למשוך כמו אצל החרדים נגיד ואז החלק הזה לא מתממש.

הבנתי נכון? או שגם אני הסתבכתי? @סוג'וק

כמו שכנראה הבנת נכון

שבגישה החרדית, פחות (או בכלל לא) 'מנסים' את הגבר 

ויודעים\ות שמלאות זוגית , כולל רגשית, מגיעה אחרי חתונה

התפיסה הפחות מוצלחת בציבור הדת"ל שהיא כנראה חידוש של דורנו הטרוף

בסיס השיטה שאני מערער:

לא יתכן לבדוק ההההכל שיהיה מושלם לפני חתונה לפני חיי חומר

חילונים בודקים הכל כולל חיי חומר, חיי הווה משותף מחוץ למוח

חרדים לא מנסים לבדוק ההההכל (רגשי וכו) , כי אין חיי חומר וכו. בודקים נתונים, רואים פוטנציאל ויאלה, בוטחים, מאמינים, בלי פסיכולוגיות שהורסות את הנפש ובעיקר בחורים שלא יכולים להגיע לרמה הפסיכולוגית הנשית ולספק אותם רגשית בחיים נטולי חומר והווה, ובנות נשארות לבד,

התוצאה רווקות מאוחרת

זאת אפשרות נחמדה להמשיך לנסות ללמד חתול לנבוח

אולי היכללתי והגזמתי אך בטוח שאתם מבינים את הנקודה

להיות מלאים:

מתוך כל מה שאת כבר יודעת ומרגישה:

האם תלכי איתו לאי בודד ?

זהו

גם דתיים יודעים לענות עליה מהר, אך בכל זאת ממשיכים ניסויים על בניאדם

לא צריכים להיות בטוחים בכל מה שהולך להיות לנצח

בשביל זה יש אלקים

או שזה מובן מאליו וכבר כולם יודעים שככה זה? 0_0

"המכין מצעדי גבר"

"שעשני כרצונו" לנשים

"תפארת אדם לשבת בית" (ישעיה)

רד"ק:

תרגם יונתן כתפארת אדם כתושבחת אתתא למתב בביתא כלומר כמו שהוא תפארת האשה שתשב בבית שלא תצא לחוץ 

מספיק?

לא כתוב שהאישה תסמוך על ההשגחה שתמצא את זיווגה ללא מאמץ או השתדלות.

לא רואה קשר בין המקורות לטענה. 

נשים יותר טובות בענייני הווה. לאשה יש ה של הווה (בינה)

גברים דואגים לעתיד ולנצח. לאיש יש י של עתיד (חכמה וכתר)

זה רעיון עמוק

אם מישהו מזניח את האות שיש רק לו, (ואולי מנסה להשיג או להתעסק באות של השני\ה)

אז או שנשאר "אש" (מתח, דינים...),

או שכבר לא צריכים את השני\ה

קשה לבסס ולהוכיח אותו. 

זה לא אומר שהוא לא נכון

אבל זה בהחלט מקשה לון על זה ככה אם אני לא לוקח את ההשלכות שאתה עושה על פי הנחות יסוד כאלה. יכול להיות שאיפשהו מהשלב של הננחות עד ההשלכה אפשר להסתכל אחרת.

כמובן לגבי העתיד גם

בית זה מנוחה

מה שנאמר זה שאם תשובתך לשאלה "תלכי איתו לאי בודד?" היא כן , זה מספיק

שם ב"אי הבודד" כבר לא יהיו לך ספקות שיש לך לפני חתונה. בתנאי שבאמת תייצרי איתו אי בודד

ההרפיה היא לנחת שלך, לקב"ה, לא לגבר

"והייתם כאלקים יודעי טוב ורע", רש"י: 'יוצרי עולמות'

ואחכ: "הנחש הישיאני" רש"י: 'במחשבה ומרמה'

התעסקות בעתיד דמיוני (המדמה אינו אינטואיציה!)

במקום להנות ממלאות בהווה, לאכול מכל עץ הגן ומעץ החיים הנצחיים

הגאולה היא ב"לעתיד לבוא", דהיינו השלכת העתיד המוחי ולתת לעתיד לבוא בברכה ושמחה

[דמיון של ילדים אינו דווקא ממקום של מדמה ודאגה כמו מבוגרים אז הוא פחות נורא]

כי החיים בפועל אינם בעתיד. כשתהיו ביחד בנחת בביתכם, לא תהיו עסוקים בעתיד

כך שעודף העתיד וחוסר ההווה לפני חתונה - זו אשליה והדחקה

עודף חשיבה.

ניתוח בלתי פוסק של מציאות.

הדחקה תת מודעת של הרצון למגע

ונסיון להשלים בדרכים אחרות את החוסר במלאות רגשית.

תקבע איתי פגישה לגבי מינוי לדובר. התקבלת

לא ראיתי שהוצע פתרון... הבעיה הוצגה כלפי גברים, ואילו בשורה תחתונה המסקנה היא- בנות, אל תחשבו, אתן פוגעות בעצמכן וזה מעצבן את כולם.

כמה להשתדל/לחשוב- אם אנחנו מדברים כאן על הבחורה, שהיא לא אני ולא אתה ולא פותח השרשור, אין לנו שום דרך לדעת אם היא נמצאת בעודף חשיבה.

הנקודה שאני ניסיתי להעביר, ללא הצלחה, היא שגם בנות חושבות לפני שהן מחליטות. כמו שגברים לא ירצו לחיות את חייהם עם כל אחת. זה כנראה בקצב שונה, כנראה עם שיקולים שונים, אבל אין עניין לפסול את הרצון של הבחורה לשקול את הנושא בדרך שהיא רואה לנכון. ולכן גם אי אפשר לקפוץ למסקנות. כי אנחנו לא היא.

וכאן אפשר להסכים- שבנקודה הזאת זהו, להרפות. עשינו את שלנו, אנחנו החלטנו, מה שהיא תחליט לא נתון לנו בידיים, אז ניגש לעניין ברוגע, בהבנה, ניתן לה את הזמן שהיא צריכה.

אם למישהי יש התמודדות אישית שמשפיע על הזוגיות איתה אפשר להעלות את זה בצורה פתוחה ורגישה. מעבר לזה - החלטה שלה. ככה גם אם זה בצד של הגבר.

רק להגיד שיש אמת בדבריך. לא מסכימה על הכל אבל יש אמת ובאמת צריך לשים לב שלא עושים סלט בין הצרכים השונים.

כן חשוב לי שתבין שזה שקשר הוא ארוך זה לא מכוונה רעה או ניסיון להזיק למישהו.

יש פה דרכים שונות וקצת הפוכות באיך קשר נבנה.

לגבי מה שאמרת על זה שלנשים יש פחות צורך. אני מסכימה עם@חדשכאן.

זו טעות בסיסית בעיניי שאני מקווה שכל מדריך חתנים מבהיר אותה לחתנים. נשים רוצות מגע נקודה.

הנקודה היא שאצל נשים רצון למגע מגיע על בסיס של קשר נפשי וחלק בסיסי מבחינתה זה להרגיש קירבה נפשית אליך, לפני המגע וללא קשר אליו בהכרח.

מטבע הדברים, לקשר נפשי לוקח יותר זמן להיבנות.

מה שבטוח - לא להלחיץ. זה הדבר האחרון שייצור רווחה נפשית וביטחון אצל הבחורה.

וספציפית בנושא הזה, (עגבניות עגבניות...) אני חושבת שבאמת העבודה פה הרבה פעמים על הבנים, לאגור סבלנות ואורך רוח, כי לה אין כל כך אפשרות לשים את הלב על מהירות כפולה ולצפות שיתפתח רגש וביטחון על אוטומט.. זה לא עובד ככה.

ובסוף זה גם בשבילכם, הרי אתם לא רוצים להתחתן עם מישהי שלא בשלה להתחתן איתכם.

קיצר חתונה זה ניסים. בחיי.

לזה שבקשר ארוך אין את כל הנ"ל? כי כאילו זה שממשיכים וממשיכים נתפס בעיניך כחוסר הרפיה ויציאה מהמוח?

או שהתכוונת למה שכתבתי, שכשלצורך הדוגמא הבחור מרפה ומשליך וכו אז יש ניסים?

"הנקודה היא שאצל נשים רצון למגע מגיע על בסיס של קשר נפשי

וחלק בסיסי מבחינתה זה להרגיש קירבה נפשית אליך, לפני המגע וללא קשר אליו בהכרח.

מטבע הדברים, לקשר נפשי לוקח יותר זמן להיבנות"

על תפיסה זו בדיוק אנחנו מדברים

היא לא אפשרית להמון בנים לפני חתונה

והיא מוגזמת מצד הבת, במובן שאחרי חתונה הצורך הזה כבר יתמלא ממילא בדרך אחרת, הרמונית יותר, טבעית יותר

יש כאן אלמנטים שהגיעו מהעולם החילוני שמורח קשרים לפני חתונה, אך הגיעו עם הדחקת המגע, שאצלם אינו מודחק.

לא אפשרי לזה בלא זה, בוודאי בשפה הגברית

זו הבעיה

הכוונה לאותה הדחקה עם מריחת קשרים 

לא נוגעים, כי אסור הלכתית

נו נבדוק רק עוד קצת, יכולים להתאפק

הבעיה מתחילה שהאיצטלה הופכת להיות רגשית (ונטולת מגע) ובכלל לא פושרת!! רוצות בסיס נפשי איתן לפני חתונה

עכשיו ה'לא נוגעים' הפך ל"כי עוד לא מוכנים רגשית"... אין הלכה כזו ואין דרך כזו בטבע!

התוצאה סבל לבנים וגם לבנות

וצורך ב"נסים"...

"לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים"

(החכם באדם)

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰