לומדת נונסטופ..
אציין כי אני בהיריון ראשון ברוך השם אז בכוונה העמסתי כמה שיותר את המערכת לפני הלידה כדי להיפטר מכמה שיותר קורסים לפני שבעזרת השם אהפוך להיות אמא..
קשה לי עם רגשות האשמה שאני מרגישה לגבי העניין שאין לי מספיק זמן איכןת עם בעלי,
אציין שגם בעלי עסוק נורא בעבודה, אבל בפועל בשעות שנמצאים בבית אני יותר עמוסה ממנו במטלות ואינסוף דברים כי הוא לא סטודנט ואני כן,
אני יודעת שזו תקופה והוא גם ממש ממש מבין ומכיל ויודע שהלימודים זה בסוף בשביל שנינו ובשביל פרנסת הבית בעתיד בעזר השם ברווח, אבל לפעמים אני מרגישה פשוט עצובה ושאני אישה לא טובה שלא מבשלת מספיק או לא מספיק מתייחסת: (
באמת באמת שהוא לא מתלונן ותמיד עוזר אבל אני מרגישה שכל העומס משתלט עליי..
אשמח לעצות איך לפנות זמן לזוגיות בכל זאת / לחשוב עליו יותר ולא רק על מחשבות של טביעה בעומס,
איך לזכור שבסוף למרות שרוב היום הוא בלימודים, לא כדאי לתת להם משקל יתר..

תודה רבה
תודה על התגובה!