איך זה?
אתם יודעים לא?
העולם הדפוק הזה מכניס את כולנו לסיטואציה הזו מתישהו
גם כן עולם ארור
איך זה לשבת ולצפות בשאריות האלו מעוררות הרחמים ולהציף את עצמינו למוות בגעגוע משכר
אה? זה נחמד לא?
ככ נחמד שבפעם הבאה אתה נופל הכי עמוק
ולעזאזל, ידעתי שזה קו אדום ובכל זאת
פתאום הוא פותח את כל הקלפים על השולחן ואני זורמת כי זה מכניס בי נחמה מסוימת כי לא מצאתי אף מקום אחר שיכיל את כל העומק הזה שמת להתפרץ ממני כבר חודשים
לא באה בתלונות לאף אחד
זה נטו אשמתי
ככה סתם יום אחד אני מחליטה לתת לגיטימציה לכאב ולרגש ונופלת נופלת נופלת....
וכמה שהכעס הזה מבעבע בי עכשיו וכמה שהרגשות האלו אוכלים אותי
וכמה שזה טוב
ורע
וממכר
איך שאני מכורה אלוהים
ואיך יוצאים מהעולם הזה בדרכים כשרות?
אה?