תמיד פחדתי להשתגע.

אבא.

מפחיד לי מידיי מידיי מידיי.

אנלא ידעת מה לעשות עם הפחד הזה.

קשה לי הפחד.קשה לי.

עוד יותר קשה לי לקבל אותו.אני..

טאטי.

זה גדול עליי.גדול גדול.זה גדול עליי אנלא יכול.זה גדול עליי איי איי.

אפשר חיבוק?ררר.

אני מטומטמת.

אמא אמרה לי שממש העלבתי אותה.

אוף.באמת שזה לא קשור ואוף מסכנה.לא באלי.קשה לי שכואב לה בגללי.קשה לי מידיי.וגם אבא.הם..הם מסכנים.ולא באלי.באמת שלא באלי שאני פוגעת באמא.ולא באלי להטריח את אבא.ואין אפשרות אחרת.אוף מסכן.איזה ילדה הם גידלו איזה.מסכנים.לא באלי.מסכנים.לא מגיע להם ככה.אוף לא מגיע להם.כואב לי.אסור להכאיב ככה.אסור.אבל מה עושים שזאת המציאות?מה עושים.ודיי.באלי ל.עכשיווווווווווווו.רררר ררר ררררררררררר.

למה אני כזאת למה למה למה.למה אני מתנהגת ככה אוף דיי ולא התכוונתי אבל זה יוצא ככה וככה היא אמרה ואוף למה זה לא בבחירה שלי למה.למה מחייבים למה אוף למה.באלי ל.ררר.למה אני כזאת למה אני כזאת.הם מסכנים.זה לא אשמתם.ואמא חושבת שזה בגללה.והיא פגועה ולא באלי.כי זה לא אשמתה.זה קשור נטו אליי.ואוף היא מסכנה.היא מסכנה.ולא באלי שככה היא חושבת.רוצה שתרגיש טוב.אוף אבא.שתחשוב טוב.שתחבק את עצמה עם מה שהיא.היא צכה רק לחשוב איך לה יהיה טוב עם המצב הזה.לא להאשים אותה.באמת שאמא לא אשמה.באמת שהיא לא.ואוף זה באמת משו שקשור אליי.ואי אפשר להסביר לה את זה כי לא משנה מה,זה מה שהיא תחשוב.אבא לא.הכל מוסבך לי.

ומה שאני רוצה שאמא תרגיש,גם אני רוצה להרגיש.

לחבק את עצמי,למרות הכל.לא להאשים את עצמי.לא להאשים.להבין שאני בסדר.וזה קשה.זה קשה לחבק במצב הזה.אבל אי אפשר להתרפא בלי לקבל ולא לשפוט ולא להאשים ולאהוב באמת.להתרפא בשבילם.אשכרה להתרפא בשבילם.

אנלא רוצה שיהיה טוב.אנלא רוצה שיהיה רע.אבלאבל צריך לעשות מה שאומרים.זה עושה כאב ראש.אבל זה רצון טאטי.זה רצון טאטי.ויהיה בסדר.אחרי המעשים נמשכים הלבבות.נכון?

שקט רע זה לא שקט טוב.
מסכנה אמא.
מה עשיתי מה עשיתי.
ואין קטע לברוח אוקי?דיי מה הקטע מפגרת מה הקטע.זה הכי קל לברוח.אבל זה שקר.לברוח זה לא לחיות.לברוח זה לזרוק הכל ולא להתמודד עם החיים.ומי רוצה בכלל להתמודד מי.זה רצון ה',אני יודעת.אבל,אבל.דיי להתווכח עם רצון ה'.
קשה לי לעשות את מה שהוא רוצה.באמת שלא מרגישה כוחות בשביל זה.שורף לי הלב.ולמה כל רגע מרגישה יותר גרוע מהרגע הקודם למה.

אוף ולמרות הכל אני רוצה לברוח.ללכת מכאן.מכאן.מכאן.מכאן.

(צריך לשחרר מעצמי.לפחות טיפונת.

דיי נשומה..להרפות מהכאב.

לנשום.בסדר?נשימות נשימות לאט לאט.

יהיה בסדר.

טעטע איתי.טעטע איתי.
את יכולה קצת?
אוויר.וואייי.אוויר.

להרפות בעדינות.להרפות לא בכוח.בעדינות.

בסדר?לאט.יהיה בסדר טוב?תאמיני.

בבקשה תאמיני שיהיה בסדר איתך.)
 

מנסה להחיות אותה עם מעט שירה

קצת וולך קצת אתר

שאלוהים בעצמו יושב בצד וסופר את הכסף בסיום יום בסגירת קופה

כולם מחכים במתח

יהיה חסר או לא

עוד סיבוב של ריקנות מזוקקת

תיעוד של התפוררות ברקע

מה אנשים מוכנים לעשות בשביל טיפה להרגיש

הלהב של הקיום מתגרד על הבטן

והוא חד

שורט

חותך

היופי היחיד הוא לפעמים באיזה פינה מטונפת

בפח של התחנה המרכזית או באיזה קבצנית

הכל תקוע במכונת כביסה של מילים גבוהות

הטיימר עומד לצלצל

הבדיחה היא עלינו

לא היה חסר כלום בקופה

חוזרים לנשום

עד הפעם הבאה

גם שלום

גם הסכמים

איזה הספקים יש פה

לפעמים נראה לי שרק אני תקוע באיזה אוטוסטרדה שלא מבינה

מה הכיוון

רוורס במקום קדימה

עץ ריח מסריח על המראה

אורות גבוהים

והיא יושבת במושב ליד

רגל למעלה

מחייכת

אז הכיוון לא משנה

רק התנועה

ומה עושים עם זה

ואיך משיגים את העור הזה

ולמה

ומה

ואיך

תציל אותה

ואותי

ואותם

זה הייאוש בהתגלמותו כנראה שמזמין אותו לשם

וככה זה מתגלגל

כמו כדור קוצים במדבר בולדר ענק

שאין לו מעצמו כלום

רק גורר אחריו את כולם

תירק דם

תמולל את כל 24 התפילות

אסור להיות עדין מדי זה הכלל של העולם הזה

תחשב

ותפסיק לבכיין על הגנטיקה והמטריקס

בוא נלך

טראסט דה פרוסס ודי לחפור הכל מאוד עתיק כאן בסוף

שאי אפשר למדוד

לא מתחזקת עם ימימה וכל מה שהולך עכשיו

רק על כביש 1 בין ירושלים לתל אביב

עומדת זקופה ויפה בלי יוגה כשכואב הגב

מנקה את הבית בתנועות המוכרות

ורק רוצה לדאוג לו שוב

על אף כל הדחיות שלי

אני בוחר את הקרבות שלי, ועם מי בדיוק אני יוצא לקרב…

אתה עדיין סמוראי. 

כן

נכון

הכל מבולבל

הכל מוזר

לכי לישון

תיכף תקומי חדשה

אל תחשבי יותר מדי 

באלי לצעוק עלייך

וגם קצת לנער

זה מים מלוחים

והצמא רק מתגבר

ואת ממשיכה לשתות

את יודעת שזו טעות 

אבל את שותה

כי את צמאה נורא

וכשצמאים שותים הכל

לא משנה אם מלוח או מתוק

אבל זו טעות אהובתי

זו טעות

זה מים מלוחים

אל תשכחי 

זה מים מלוחים

עוד יהיו לך מים מתוקים