קבוע - וודאי עדיף שלא.

זה לא כמו להתקשר לשאול הסבר של משהו.

אפשר אולי לרכז שאלות/ברורים - ולהעלות בפלטפורמות תורניות בכתב. 

גם מרוויחים שאפשר לקבל התייחסויות מכמה וכמה למדנים...

יישר כח על השאלה - על שני הצדדים של הרצון הטוב שבה.

תוכל להסביר לי למה זה וודאי בעינך אם אין בעיה של חוסר צניעות, אין סתם דיבורים, ואין קשר מעבר- אז מה יכולה להיות פה הבעייתיות?

כמה זמן תחזיקו מעמד בלי לפתוח מצלמות או בלי להמשיך את הקשר מעבר לחברותא.

דבר שני, זה מעין "חברותא". גם בהנחה שמדברים רק על הנושא הנלמד, זה - הלימוד המשותף הקבוע גופו - יכול ליצור עם הזמן קרבה יתרה כלשהי. וזה דבר לא רצוי.

לדעתי, אכן הבעיה היא יותר מהצד של הבחור, מאשר מהצד שלך. סביר לחלוטין שאת תישארי עם ה"ראש" שאת ניגשת איתו מתחילה.

אז עדיף להרוויח את הדבר הגדול הזה, באופן אחר.

כך שאני לא חושבת שזה רלוונטי בכלל שהוא יחשוב עלי, אני בסה"כ רוצה ללמוד והוא מוכן ללמד.
אין ביננו קשר רגשי וזה גם לא הגיוני שיהיה לו קשר רגשי עם דמות שאין לו דרך לראות.

יתרה מכך אני רוצה ללמוד משהו, לא שיבארו לי משהו.

חברותא זה מלשון חיבור הלימוד מחבר בין אנשים כי הלימוד הוא לא לימוד טכני של מתמטיקה או מדע אלא התורה נוגעת בנפשם של הלומדים ומחברת את הלומדים גם ללא דיבורים אחרים או שיחות חולין עצם העיסוק בתורה.. והמקום היחיד לקשר נפשי כזה הוא בין בני זוג. ולכן לכאורה זה מאוד בעייתי אך כדאי לשאול רב שיפסוק בעניין כי באמת אולי יש מקום להקל ע''פ מה שאמרת...

רב נמצא במקום שמדריך. כמו המשל של הרמב''ם על זה שהחיים הם מבוך ות''ח שעברו את המבוח יכולים לסייע לנו לעבור אותו. אז הרב נמצא במקום אחר והוא 'מוריד' את התורה מלמעלה למטה. כלומר הרב לא נמצא באותו מקום נפשית כמו התלמיד.

א חברותא נמצאים באותו מקום נפשית שיש שאלה בגמ' כל החברותא מרגישה את זה שנמצאים בשאלה וההקלה שמגיעה לאחר מכן שיש תשובה שניהם שותפים לה באותה מידה כי הם באותו מקום נפשית.. וזה יוצר חיבור נפשי וכאן טמונה הבעיה...

אינני יודע - תלוי לגופו של ענין.

בואי אספר לך איך ראש של גבר עובד (רובם)

כאשר בחור יוצר קשר עם בחורה גם עם זה נדמה כרובד של ידידות ותו לא..

זה לא ממש ככה, גם אם הבחור לא ממש מודע לזה- כן יש לו אינטרס.

יש לו סיבה לעובדה שהוא יוצר איתה קשר, יהיה אשר יהיה בין אם זה חברותא או משהו אחר.

יתרה מזאת אני יכול לומר לך על עצמי ואני מאמין שעוד הרבה חבר'ה פה יסכימו אתי.

בחורה שאוהבת ולומדת תורה -אין מה לעשות זה עושה לנו את זה ממש.

לכן אני חושב שזה יהיה רעיון ממש לא טוב החברותא הזאת, אף על פי שזה מגיע ממקור טהור ומתוק (יכול להיות שגם מהצד שלו) -אין אפוטרופוס לעריות אי אפשר לדעת כיצד זה יתמשך, כמו שאמרו כבר מעליי קרוב לוודאי שאת תישארי עם אותו"ראש" 

מלכתחילה, אבל כנראה שהוא לא.

לכן עדיף לע"ד לא להתחיל את זה פשוט.. אני בטוח שיש גם בחורות עם ידיעות תורניות לא פחות טובות משל רוב הגברים.

אני חושב שקיבלת פה מספיק חומר למחשבה ועכשיו את צריכה לקום ולשאול רבנים.
בהצלחה!

אין לה את כל הרקע התורני, היא יכולה ללמוד משהו אבל לא יתפתחו דיונים ושאלות על דברים שמסיקים מהלימוד,
או שאין לה אופציה לצטט מקורות, חשוב לי מאד הידע התורני הכללי, שיהיה אפשר לדון (בנושא הלימוד כמובן)- ושתהיה תשובה כלשהי מספר אחר, שאני אוכל להגיד משהו ויחלקו עלי- עם הוכחות, אני רוצה שבסופו של דבר גם לי תהיה בקיאות כלשהי, וזה דבר שמעולם לא קרה כשלמדתי עם אשה, בגלל שאין לה רקע אז כל הלימוד הופך למה שכתוב לה מול העיניים והוא מסתכם בזה, אין מחלוקות כי היא תסכים/לא תסכים לפי מה שזכור לה, למדתי עם הרבה נשים, וכל טיעון שהן יציגו או פירוש משלהן- לא יהיה לו גב הלכתי, (וזה רק במקרה שהן העיזו לחשוב מעבר לטקסט).
(זה מה שאני חווה כשאני לומדת, בהחלט חייבות להיות נשים בקיאות שעוד לא הכרתי)


 

אם יש 'חשש' או סיכוי שיתפתח קשר זוגי אז זו עילה מצויינת להתיר, וכמה קסום זה קשר שצמח והתחיל על בסיס דיון תורני. זו עילה להתיר כמו שבד"כ דיבור או ישיבה עם אשה סתם כך אסורה, ולשם היכרות והקמת בית מותרת. אז אדרבה, הסיכוי הזה הוא לא חשש לאיסור, הוא סיבה להתיר.

אך אם אין סיכוי כזה מטעמים שונים, והיומרה היא שזה יהיה נטו ענייני, זה נשמע כבר פחות מציאותי, ויתכן מאוד שיש עילה לאסור.

קשר רגשי הוא טוב אם יש בו את הפוטנציאל (הריאלי) של הקמת בית. אצייר לך כמה היכי תימצי שבו למשל לא מתקיים התנאי הזה:

נניח שהוא בן 60 והיא בת 20.

או שהוא נשוי.

או שהוא מצהיר שאיננו מעוניין להתחתן ולהקים בית.

או שהיא מצהירה כן.

לאחר ההיכרות הראשונית - הסיכוי הריאלי.

כמעט בדיוק כמו בדייט.

ולכן במענה לשאלתך השנייה: אם הם חושבים כך גם לאחר השיחה הראשונה, כאן כבר הרבה יותר קשה להתיר.

"חכמה" זו מיילדת..

יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם. 

כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.

כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.

אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו? 

לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח

אז כן

בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי 

זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא. 

רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.

רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי

מפרגנת להם

עבודה קשה

אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל 

כשזה מתאים

למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים

מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר

כדי לפרנס מקומיים

מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא

מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש

ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.

את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)

באמת קומה שניה, כי השיעורים

הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)

פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת

מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה

מופלא, כמה עמוק.....

מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.

אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים

המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)

להשפיע יותר.

עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא

פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו

מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם

שמרו מצוות).

ואולי אני טועה.

זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...

מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו. 

הרב אורי שרקי

הרב מיכאל אברהם

הרב אליהו זיני

הרב שמואל אליהו

הרב גיא אלאלוף

יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.

הרב יגאל לוינשטיין

הרב שניאור אשכנזי

הרב צבי בן פורת

הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)

כשיהיה זמן סוף סוף....

שיעורים על מצבי נפש  - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"

הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה

וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.

ממליץ עליהם חח
 

כדאי לשמוע

אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.

אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
 

אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)

השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.

האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?

אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי

החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.

והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.

כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..

לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.

לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.