עולם זוועה! הכל קשה בו!

נשמה א' שנזרקה מלמעלה, למקום כ"כ שפל ונמוך שרואים את הקב"ה רק בצימצומי צימצומים. לא משנה מה תעשה תמיד תרגיש לא בסדר. הכל שקר, ג'יפה ואינטרסים של אנשים. הכל רק תאוות ורצונות נמוכים.

וכל זה עוד לפני שדיברנו על היצר הרע והמלחמה בו!

בקיצור! איזה נס גמל עימנו ה' שהביא לנו את אור שבעת הימים הבעש"ט כמים לנפש עייפה לראות באמת את אורו ית' ב"ה.

הנה הכל אומרים שיש עוה”ז ועוה”ב, והנה עוה”ב אנו מאמינים שיש עולם הבא, אפשר יש גם עוה”ז באיזה עולם, כי כאן – נראה שהוא הגיהנום וכו’. 
 

מה שאני לקחתי מכאן- זה את העניין שהעולם הזה לפעמים נראה גהינום,
אבל תסתכל סביבך איזה באיזה גיהנום נפלא ה' שם אותך!
יש לך אוכל? יאוו! איזה טוב ה'! אפילו במקום כ"כ חשוך הוא לא מפסיק לדאוג לך!
 

אני סלונימער. השיטה מאוד פשוטה

לוקחים מישהו, שוברים אותו לחתיכות, עושים ממנו אין ואפס, כלום כלום כלום. הוא משכיל בדעתו עד כמה הוא רחוק. עד כמה אין לו סיכוי, עד כמה הוא חוטא וכו'. ואז הוא מתחיל לשמוח שהוא עובד קצת לשמה כי - עולם הזה אין באמת (כי אם יש זה עבודת פופיק). עולם הבא גם אין כי - חוטא וזה. מה נשאר? הקב"ה!

ברור שאני שמח בו. אבל אני לא עובד על עצמי. כואב לי להיות בעולם כ"כ רחוק ממנו ית'. אבל רצונו ית' שאני אהיה כאן אז אני אהיה כאן.

ומה שאתה מתאר לי נשמע לא נעים.
הרי בשמים תיתן דין על כל מה שלא נהנית ממנו- סימן שלא הכל הוא אפס,
ה' התיר ונתן לך משהו- תנצל, יש סיבה שהוא לא אסר, הוא רצה שתשמח,
וכן שמחה לא חייבת להיות קדושה! היא חייבת להיות בהיתר! 
שמחה סתמית מביאה לקדושה, קדושה מביאה להשראת שכינה וכו'...

בסלונים מדגישים המון פעמים (כמו כל החסידות) קדש עצמך במותר לך.

נניח טיול בחו"ל.

אין בו שום רוחניות ולפי חלק מהדיעות אין בו איסור.
אבל בכל זאת אפילו האדמו"ר שלך נסע לטיול בחו"ל..

חוץ מזה - שאם הטיול הוא בשביל לשאוב כוחות לעבוד את ה' אז הוא קודש.

או שבכלל התבלבלתי עם אדמו"רים אחרים
(אני רצינית! בשעות מצוקה לפעמים יוצא לי לפתוח חוברת של 'העוילום החריידי')

ואתה יודע מה? 
בגלל שהוכח מדעית שבשר החמור בריא לגוף (לא קרה עדיין ב"ה)- אז מותר לי כי זה עוזר לי לשאוב כוחות לעבודת ה'?

ובמינון הנכון מתוך זהירות.

אם הדרך שלך היא להיות בדיכאון על כמה שאתה כלום, זה לא טוב.

העצבות הזאת?

זה יותר בכיוון של ראליות.

בעולם הזה אין אמת.

חלק מהדבקות היא להבין שאין אמת חוץ ממנו, והוא לא נמצא כאן ללא צימצומים.

א. להתרומם מעל הבחינה של העולם הזה ואז להיות באמת.

ב. להידבק בצימצומים כאמת ולהבין שמשורשם הם לא מהעולם הזה.

ג. להידבק בצימצומים ולהבין שהם לא אמת לאמיתו.

עד כדי כך שלא הבנתי ממש.

המסע שלנו הוא החיפוש- כשמוצאים, נגמר התפקיד.

חיפוש יותר מדי יכול להביא את הבן אדם לבלבול! צריך לאמין באמונה פשוטה ותמימה בלי חיפוש יותר מדי כי זה רק יסבך.

חיפוש אמוני זה לבדוק תמיד מה ה' רוצה ממני, מה עלי לעשות- וכן, לפעמים גם לבדוק איזו דעה בהלכה עושה לי יותר טוב.

זה עולם קשה מאוד

שאנחנו לא שורדים

אני יותר גדול ממך..

טובנו אבל יכול להיות קטן בפספקטיבה רחבה..

אין שום טעות בחתימה

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות