עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך א' בשבט תשפ"א 15:57
בס''ד
אחת משלנו אהובה אהובה,
קראתי אותך ואת כל התגובות של כל הנשים המופלאות כאן.
אני רוצה לכתוב לך גם, פחות כי יש לי דברים חדשים לכתוב,
ויותר כי בזמנים כאלה, מול כאב כזה תהומי, אנחנו זקוקות לכל-כך הרבה מילים מחזקות ומנחמות.
להרגיש שעוד אשה קראה את הסיפור שלי, שעוד משהי מתפללת, שזכיתי בעוד התייחסות אוהבת...
אני קראתי אותך ונשארתי המומה. כל-כך הרבה דברים!!!
כל-כך הרבה כאב, כל-כך הרבה דאגות! כל-כך הרבה חזיתות!
זה שכתבת את ההודעה הזאת - את אלופה!
כל הכבוד לך שבכוחותייך 'האחרונים', מאחורי מסך הדמעות, פתחת ניק חדש וגללת בפנינו את סיפורך.
עשית את הדבר הכי טוב שיכולת לעשות, לך, לבעלך היקר והעצוב ועייף, וילדים-האוצרות שלך.
כתבת שאת צריכה לדעת שאת טובה, שיש לך כוחות איכשהו ושמותר לך לבכות. נשמה... ❤❤❤
אני מדמיינת אותך כותבת וקוראת את השרשור הזה ובוכה והלב פשוט עולה על גדותיו, פיזית.
-
יקרה-יקרה-יקרה שלי, נתחיל מהסוף: מותר לך לבכות! בוודאי שמותר לך לבכות!
מותר לך לבכות כמה שאת רק צריכה.
מותר לך לבכות במשך שעות וימים, כשיש גל כזה.
מותר לך לבכות כשרגעי עצבות וייאוש פתאום ממלאים את ליבך.
מותר לך לבכות כשאת עייפה מדי וכשאת מפחדת מדי!
מותר לך דמעות שקטות ומותר לך למרר מבכי, נשמה.
מותר לך, מותר לך, מותר לך. איך לא יהיה לך מותר???
ובוודאי-בוודאי שמותר לך לבכות אחרי בשורה כל-כך מטלטלת!!!
כשאת מגלה שגם העובר המתוק והטהור הזה יצטרך להתמודד עם דברים לא פשוטים,
כשהתקווה שלך לילד בריא, ילד בריא 'כמו אצל כולם' (לכאורה, כן?), כשהתקווה הזאת מתנפצת בצורה כל-כך כואבת,
וכשאת מבינה שזה בעצם אומר שסך החזיתות שלכם הולך לגדול עוד.
בוודאי שמותר לך לבכות כשאת נמצאת עם שאלות כל-כך כואבות! ולא מבינה, פשוט לא מבינה -
למה הקב''ה שוב ושוב ושוב שולח לכם ניסיונות עצומים כאלה, אחד אחרי השני. למה???
מותר לכל אחד לבכות, תמיד.
ולא רק זה שמותר,
לא רק זה שאחרי הדמעות מגיעה הקלה מסוימת,
לא רק שהגוף מוכרח לשחרר קצת מהמת המטורף שאת נתונה בו
אלא - 'שערי דמעות לא ננעלו', וכל הדמעות שלך כולן נאספות.
הן נאספות אחת-אחת על ידי הקב''ה.
דמעות טהורות כל-כך ויפות כל-כך.
ה' אוסף אותן בידיים אוהבות ובלב אוהב.
הוא שומר אותן קרוב לכסא כבודו ובונה מהן
ארמון
גדול ומרהיב ---
לך ולמשפחתך היקרה והאהובה,
- לכשהכל יתגלה סוף סוף.
-
אהובה ויפה שלי,
את ט ו ב ה!
כמה את טובה!!!
שומעים את זה מכל-כך הרבה מילים שכתבת!
איך שאת רואה את הצרכים של כל ילד וילד שלך.
איך את מבינה את הצורך שלהם בתשומת לב,
ואיך ברגיל את גם מעניקה להם את תשומת הלב האימהית, הטובה והמרפאה הזאת!
איך את מגדלת ככה משפחה גדולה!
כמה אהבה, כמה טוב, כמה נתינה את מעניקה לכל אחד ואחד.
כמה חיתולים החלפת, כמה חיבוקים נתת, כמה פצעים חבשת,
כמה פעמים קמת בלילות, כמה סיפורים סיפרת וכמה פעמים הקשבת,
כמה פעמים ניחמת, כמה פעמים בישלת, כמה פעמים כיבסת, כמה פעמים הרגעת...
כמה סבלנות, כמה חיוכים, כמה עידודים, כמה ליטופים, כמה הקשבה...
וכמה, כמה תפילות, תחנונים ובקשות עליהם...!
וזה בלי לדבר על כל הטיפול המסור שלך ושל בעלך היקר בדברים המורכבים כל-כך שהם נחלתכם:
הבדיקות הרפואיות,
האיבחונים,
האשפוזים,
הטיפולים,
מתן התרופות,
העזרה כשהם כאובים,
הבישולים המיוחדים ותשומת הלב התמידית ומלאת הדאגה לילדה המתוקה והאובה שיש לה אלרגיה כזאת מסוכנת,
וכל הדברים שאתם צריכים לדאוג בשביל הילד היקר והאהוב שלכם שחולה מאד.
ואת יודעת מה תפס אותי בכל זה? מה הכי תפס אותי והכי אמר לי כמה את ובעלך מדהימים? זה:
אנחנו באמת בית שמח.
והילדים בריאים בנפשם ובטוחים בעצמם.
וזו מתנה עצומה.
יקרה שלי, כתבת את זה - כתבת הכל!
הכל, הכל, הכל.
הכל.
את לא רק טובה וטובה מאד. את טובה שאין דברים כאלה!
מכל הלב כותבת לך את זה, מכל הלב.
-
אהובה שלי, אני מדמיינת שאנחנו יושבות כאן אחת מול השנייה.
(כותבת לך עם דמעות בעיניים)
אני מסתכלת עלייך, ואת בוכה.
את כל-כך עייפה ומותשת.
ואת אומרת לי שאין לך כוחות יותר.
שזהו, הגעת לקצה של הקצה של גבול היכולת שלך.
שאת תשושה שאי אפשר להבין את זה.
ואני מסתכלת אלייך, עמוק בתוך העיניים הטובות שלך,
ואני נאנחת אנחה שנובעת מעומק הלב,
וכמוך, לא מבינה איך אפשר להתמודד עם כל-כך הרבה כאב ופחד ועומס.
פשוט לא מבינה.
ואני בוכה איתך (אני באמת בוכה עכשיו)
וממשיכה להסתכל אלייך,
ומחייכת אלייך מבעד לדמעות,
מחייכת אלייך בלי מילים,
ורק משדרת לך את כל האמון ואת כל האהבה שאני יכולה למצוא בתוך תוכי.
רק שולחת לך במטבי, בדמעותיי ובחיוך שלי -
את האמונה שאתם תצליחו במסע הזה
ואת הידיעה שתמצאו את הכוחות.
ושיהיה טוב.
איכשהו.
טוב מאד, טוב גדול, טוב אינסוף. גלוי ומוחשי.
מתוך ההתמודדות הגדולה כל-כך,
מתוך הניסיון הלא נתפס והמתיש כל-כך
מתוך כל אלה - בע''ה יהיה לכם טוב.
-
ולגבי סוף הדברים שכתבת...
ה' אוהב אותך ואוהב את בעלך היקר.
את ובעלך נשמעים כל-כך צדיקים.
אנחנו לא מבינים חשבונות שמיים...
יש כל-כך הרבה ניסיונות וכאבים בעולם הזה, וכל-כך מעט נגלה לנו.
אני מרגישה על עצמי שעיסוקים בשאלות של עונשים זה דבר שמחליש אותי מאד.
אבל אני מבינה שהשאלה הזאת טורדת את מנוחתך, אז אני מנסה לחשוב...
אני חושבת שאני הייתי פונה לה' ומבקשת ממנו עזרה גם בנושא הזה.
אני עכשיו מתפללת עליכם על זה:
ה' הטוב, קורסת סופית היקרה סיפרה שהיא בערפל כל-כך גדול.
שמעת אותה, אתה רואה את הצער הגדול כל-כך שלהם.
ה' בבקשה, תעזור לה ותאר לה את פניך.
אתה יודע כמה ההמחשבה שהניסיון הזה הוא אולי עונש מצערת אותה.
המחשבה הזאת מטלטלת אותה ולא נותנת לה מנוחה.
כי אם זה עונש, היא אפילו לא יודעת על מה!!
בבקשה ה' תביא רוגע לליבה הדואב והדואג גם ככה כל-כך.
בבקשה תוביל אותה לקיים את רצונך בעולם הזה ולהיות קרובה אליך מתוך שמחה ובריאות.
תשלח לה בהירות בבחירות שלה ותעזור לה לעשות את שליחותה בצורה הכי טובה שניתן.
תעזור לה לתקן את מה שעוד צריך תיקון ולשפר את מה שעוד צריך שיפור.
אבל אנא ממך ה', שזה יהיה מתוך חסד ורחמים, בבקשה בבקשה ה'.
בבקשה ה', תראה לה שאתה אוהב אותה ואת בעלה הטוב ושאתה שמח בהם.
תאר להם את פניך ותתן להם ביטחון מלא שאתה נמצא כאן לידם תמיד ואוהב אותם תמיד.
ובבקשה ה', שלח רפואה שלמה-שלמה בקרוב ממש לכל ילדיהם הטהורים והמתוקים
ותזכה אותם ללדת ילד בריא בגופו, ברמ''ח אבריו ממש - ובנפשו.
אמן כן יהיה רצון.''
-
שולחת לך ים של חיזוקים ואהבה.
כתבתי לך הכל מתוך מקום שלצערי מבין מה זה להתמודד (עברו ועודנם עוברים עלינו דברים לצערי).
ומתוך אמון גדול גדול בכוח שלנו לצמוח מכל זה ולחיות חיים מאושרים, למרות (ובזכות...) הכל.
ומזכירה לך עוד פעם עד כמה את מהממת.
❤❤
