הלוואי שכבר הכול יסתדררר אמןןן

יואו זה באמת לא קל לעבור את הדברים האלא

אני מאמינה בך כי את בת של מלך ויש בך יכולות

וחיימשלי אני באמת מחזיקה לך אצבעות

ומאחלת לך המון המון הצלחה!!! 

עם כאלה בעיות כנראה שיש כאן איזה נשמה מיוחדת במינה שמסוגלת להתמודד עם הבעיות האלה...

רק שבאמת רוב הנשמות הגבוהות והחזקות האלו צריכות הדרכה איך להוציא לפועל את הכוחות הנפלאים האלה ואיך להפוך את הסיטואציה שעד עכשיו הייתה מקור הכאב והסבל- למקור הכוח והשמחה. 

והנה בדורות האחרונים זכינו להמון צדיקים שפעלו בכיוון ונתנו עצות נפלאות ומועילות וברשותך אנסה להציע כאן קצת ממה שאני יודע.

דבר ראשון אמונה. אמונה זה אומר להאמין שה' כמובן מנהל את הסיטואציה ולא רק מנהל מרחוק אלא שולח לך בדיוק את הכלים הנצרכים כדי לעזור לך להוציא לפועל את הכוחות הגנוזים אי שם בעמקי הנשמה, וזה אומר עוד משהו- יש לך את הכוח! אין הקב"ה שולח ניסיון למי שאינו מסוגל לעמוד בו! ואם כן ברור לי שאת חזקה מאוד. 

ועוד משהו- האמונה כל עוד היא תיאורטית, באמת לא כל כך עוזרת כיוון שעיקר הצרה נמצאת בלב ואילו בדרך כלל אנחנו מאמינים רק בשכל... אז העצה היא- להוריד את האמונה ללב! שכל כך נאמין שלא נתרגש מהצרה, אלא ישר נרגיש את יד ה' במצב.

איך עושים את זה?

ה' ברא לנו כלי תקשורת מופלא והוא הפה! הרי אם באמת מאמינים שה' כאן, הייתכן שלא נדבר איתו? נכון שבהתחלה מרגישים קצת לא בנוח אבל עם הזמן מתחילה האמונה לרדת ללב כך שהחיים נהיים פתאום יפים הרבה יותר כי- תמיד יש עם לי לדבר ויש לי קו ישיר לבמאי...

כדאי להקדיש זמן קבוע ביום לדיבור רציני עם בורא עולם כיוון שאם מתפללים רק כשצריך זה נפלא אבל לפעמים שוכחים את הבעיות הגדולות שנעלמות בטרדת הזמן כמו תכלית החיים ועוד דברים..

כדאי תמיד להתחיל עם תודה. הרי בסך הכל- את נושמת ואני מנחש שיש עוד כמה חסדים שה' עשה איתך היום...

דבר שני הוא השמחה. זה לא צחוק! אל תוותרו על החיוך! בגלל שהמצב לא משהו, חבל עכשיו שתהיה גם את הצרה של הדכאון. לכן, אני ממליץ על מנה גדושה של שטויות במיץ עגבניות! לעשות פרצופים, להצחיק את עצמך וכו' כי זה ממש קריטי. ועוד שידוע ששמחה גם תורמת לבריאות...

בכל מקרה אני ממליץ על הספר "משיבת נפש" שמרבה לעודד ולחזק בצורה חזקה...

בהצלחה רבה! מקווה שעוד מעט כבר תתגברי ותגדלי מזה ועוד תוכלי לחזק את כולנו...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....