בשבילי נוסטלגיה זה זה -

@אנא עבדא דקב"ה, @מתנחלת הבנתם?

אגב זה ככ ישן זה נוצר בערך שלוש שנים לפני שנולדתי

חבורת מצוות לשמור ולעשות כי בנפשיו היא עד העולם להאמין להציל נפשות ולקיים מצוות מלך חי וקיים יוסלה חריף הוא המוח שלהם מייד אחריו הוא אברימי מתמיד שלומד תורה ומשנן כל היום אבל תמיד מגיע ברגע הנכון אין לכוח לכתוב את ההמשך 

אח שלי שביעיסט ורואה איתנו

תריג ברמח ושסה מכל הלב לכל אחד תרקיגברמח ושסה איייי כולנו כאחד

רואה קוראת ושומעת באדיקות דודו ערוץ מאיר חבורת תריג וספרים של נתנאל ובתאל אפשטיין

@בשמחה תמיד😁 זה שירשור בשבילך

מענין אבל הזוי כאילו מלא דימיון

זה משובח, אבל לצערי אני לא ישמע את זה היום בגלל הטעם לוואי של העיבוד הנורא ואיכות ההקלטה...
אויייי, הוא מתוק! הוא שר מהלב, וזה כ"כ טהור!
אחחחח, טאטע פעם יהודים היו תמימים...

פראנזאן עשאלן:

יש היום את יאקאב של אברהם פריד הוא שר את יאקאב של ר' יו''ט הערליך בגירסה חדשה אחלה קליפ...

למה הקליטו אז במכשירים כ"כ מזעזעים?
כל הרעשי רקע נמצאים בפרונט, והמה שבכלל רצו להקליט בקושי נשמע...

אבל זה עדיין השירים שלו עם הטוהר שבהם

מר' יומטוב לאביב גפן...
ככה זה מי שלא הולך עם האמת שלו ורק מנסה להתאים את עצמו לצו האופנה המתבקש...

אבל לא כתבתי את זה במטרה להפריע.

‫יו''ט ערליך‬‎ – Google Drive

מצאתי עכשיו תייקיה בדרייב של ר' יו''ט הערליך אין לי זמן עכשיו לעבור על זה אבל נראה מעניין

ומחזמר פורים..

אנלא יודע מקרה לי אנלא יודע מה ועל מה אבל השמחה בתוך הלב שלי השמחה עכשיו שלמה

כדי ללמוד ולהיזכר בשירי הילדות

זה היה פרק ממש חזק

והפיספוסים

ממש

סוכריה מחליפה צבעיםם

ו

וואי פשוט יושןןןן

 קלטות של אריאלה סביר!!

וואו כמה היינו שומעים ורואים אותה

בזכות זה ידעתי מעולה את חד גדיא 

וחלב ודבש

וסוד השוקולד

אוי תמר את שובבה לא לא לא אני טובה..

חיחי

תשיר דורה דורה דורה החופרת

דיברו על אחים שלהם שחזרו מהישיבה וזה עורר בי ממש קינאה

באלי אח 

אז יש עוד דבר אחת שעוד לא אמרו וזה זה: 

וזה לא נוסטלגיה נראלי בחופש ראיתי אתזה..

זה שופך 

וכן, תרגישו חופשי להיות מזועזעים משיר פתיחה לסדרה חינוכית לילדים שכלול גבר ואישה ערומים מתחבקים ונוצר ילד, לגמרי לא קלטתי את זה כשהייתי קטנה- אבל מה הם בדיוק חשבו לעצמם?

זה נוצר עוד כשאימא שלי הייתה ילדה, והיא סיפרה לי שהיא פעם ראתה את זה, וממש התאמצה למצוא את זה לילדים שלה כי זה נראה לה ממש חינוכי וחשוב. אז יש לנו 3 דיסקים עם כל 3 העונות של זה.

הרעיון הוא לתקוע פרצופים על כל דבר חי בגוף (אם תאי דם אדומים מזיעים, זה אומר שיש להם נקבוביות זיעה ועור, ותאי ועור, ותאי דם קטנטנים שגם כן מזיעים?!)

זה עשה לי סיוטים כשהייתי קטנה, כשמכניסים את הדיסק יש תפריט פתיחה עם אפשרויות לבחור איזה פרק לצפות, וכוכב בצד שרואים את שיר הפתיחה והוא מתנגן ברקע. אז ממש פחדתי  שאם אני לא אלחץ מהר על איזשהו פרק שיר הפתיחה יגמר ומי יודע מה יקרה כי זה בתוך מסך הבית. אכשרה פחד עם דמעות בעיניים!

כל פעם שהלכנו לדודה שלי ראינו חינוכית 

הבית של פיסטוק

רגע ודודלי

אממ הוא שזה בובה של צבר שכחתי איך קוראים לזה

אממ גמדים טום וגרי ועוד כלמיני שאנלא מכירה ב"ה

לפי מה שהבנתי היה בהתחלה "היו היה" סדרה על היסטוריה.

ואז "היו היה החיים"- על גוף האדם, שעל זה כתבתי קודם.

ואז "היו היה דואגים לכדור הארץ"- שיש לנו דיסקים של זה, וזה אחד הדברים הכי משעממים בעולם.. זה חבורת ילדים שיש מורה שמסביר על הנושאים הכי משעממים בעולם ויש להם כדור ארץ מרחף שלוקח אותם למקומות המשעממים שהם הולכים אליהם לדבר על איך העולם יחרב אם לא תמחזרו, ואיך מסכנים הילדים באפריקה או משהו.

מה שמשותף לכל הסדרות האלו זה שיש להם בערך 6-7 דמיות מעוצבות, והם מלבישים אותן על הכל,

יש את הבן והבת הרזים הבריאים והיפים שתמיד הם הטובים, הם תאי דם לבנים "גיבורים טובים שמגנים עלינו" וגם בחבורת הילדים המשעממת הם תמיד בצדק הכי צודק ומוסרי.

יש את השמן הג'נג'י הטוב- שהוא קצת טיפש ושמן כדי שהממש טובים יראו כמה הם יותר טובים ממנו, אבל יש לו את אותם תפקידים בערך כמוהם.

יש את הגדול והקטן הרעים- הם חיידקים ב"החיים", והילדים הרעים בחבורה המשעממת שמזהמים את הסביבה וצריך לחנך אותם.

ויש את הפרופסור שהזקן שלו בולע את כל הגוף, והוא מסביר דברים- שוב, בהכל.

יש גם עוד דמות אחת או שתיים לרקע, (בת בלונדינית שהיא שם סתם כדי להכניס עוד בת, היא טובה ומושלמת גם כן) אבל הם לא עושים שום דבר מיוחד.

הייתי מתיבשת משיעמום אבל זה היה שהיינו ממש קטנות

החינוך נמצא בעדיפות יותר גבוהה מליצור משהו מעניין.

כמו הספרים החרדים לילדים עם החותמת כשרות האלה, הדמויות הן או מלאכים מושלמים שתמיד צודקים (במקסימום יש אחד טיפה טיפש כדי להדגיש כמה האחרים טובים) או רשעים ארורים שמסלסלים שפם גדול ומרושע.

לא צריך שכל דמות תהיה עם מאבק נפשי גדול בין הטוב והרע, רק שתהיה מעניינת קצת.

בכללי כשהמסר בולע את הסיפור זה נורא משעמם וקשה לצפייה, גם בסדרות רגילות בימינו, כשהמסר חושב שהוא עמוק וזה רק "גזענות זה רע" או "עשירים נצלנים זה רע".

אסור לקחת מפתח מחביתוש בלי אישור של רגע ודודלי או משהו כזה

כשהייתי קטנה ההורים שלי שמו אותי אצל סבא וסבתא שלי במקום במעון, והם וגם ההורים שלי דברו כמעט רק רוסית, אז כשעליתי לגן ההורים שלי התנצלו לגננת שאני לא יודעת עברית בסוף היום בגן,

הגננת לא הבינה על מה הם מדברים ואמרה שיש לי עברית תקינה יותר מהרבה ילדים שם, אז הם שאלו אותי אותי מאיפה אני יודעת עברית, ועניתי "מהטלוויזיה".

(זה מסיפור של ההורים שלי, אני לא זוכרת את זה)

אה @נבוכי הדור

(כבר שנה שלמה לא הייתה שבת אולפנא אבל מזיכרון-)

אני ממש לא טיפוס אולפניסטי שאני יכולה לסבול את האווירה החברתית-רוחנית הזאת, במיוחד בסעודה שלישית.

את האמת שכמה שירי שבת שלפעמים באים לי בטוב, כמו מה ידידות מנוחתך, או יונה מצא בו מנוח,

אבל השירים השקטים והנמרחים שחוזרים עליהם 20 פעם וכולם מתנדנדים ועוצמים עיניים, אני מה זה לא במצב רוח לזה אף פעם, הרבה פעמים עוד לא סיימתי לאכול, ואני מרגישה ממש לא במקום.

ב"פסיעות בחול" כתוב כל הזמן על ימי האולפנא המאושרים, ועל השירה המרוממת בשבת, אין סיכוי שאני אהיה נוסטלגית לאולפנא כשאני אסיים אותה סוף סוף. לא רע לי בכלל, אבל אני ממש לא אוהבת את כל הקטע הזה.

(אני מניחה שזה ככה בישיבות, אם לא יותר גרוע)

אבל אצא לי השוקה לא מתאים...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....