אז קשר בשירות לאומי.
אני עכשיו באמצע שירות, טוב וממלא ב"ה. ולאחרונה רוצה ככ לצאת כבר. פשוט פוגש אותי בכל מקום, בתוך העשיה, בכל תחומי החיים..
הגעגוע הזה, זה אוכל מבפנים
מרגישה שנפשית- זה לגמרי הזמן. לגמרי!
אבל טכנית.. אני בשירות. הרגע התחיל שבט. יש לנו עוד שבעה חודשים ככה..
נכון לי השירות הזה, ואני רוצה לחוות אותו ולגמור, בטוב.
ואני באמת רוצה את זה תוך כדי? לערבב את העולמות האלה? ואם תוך שלושה חודשים נרצה להתחתן, אז מה, נחכה? וזה נכון שזה תופס ומרחף ומוציא ממך כל טיפת פניות ויישוב הדעת, או שאולי זה פשוט ילווה אותי בטוב, בנחת? ומה הסיפור, תיהיי בוגרת ותחכי חצי שנה. אבל הי, מי אמר שבגרות זה זה אה? ואולי מה שנכון זה להשקיע בשילוב הזה, לתת לו להצמיח?
וחצי שנה זה כלום מאמי זה כלום
אבל זה נצח
כל יום הוא עשרים וארבע שעות
ומה נכון ומה אמת ואיפה נגמר הרגש ומתחיל השכל ומה כל אחד מהם משדר לי...
מבולגן פשוט
זה המקום שלי כרגע
ומה אתם אומרים?



