הייתי רוצה להסתכל על המציאות בעיניים של נס. כמו שלידה זה נס. וכמו שמוות זה נס וכמו שחיים אחרי מוות הם נס. אני רוצה להודות, אני רוצה להגיד שהלב שלי מלא וגדוש בהודיה, ברגשות עמוסים של הכרת הטוב. כמה פעמים נולדתי, כמה פעמים צמחתי מתוכי, כמו פרח כזה, כמו משו בלי מחשבה שלא מפחד למות שוב ולחיות שוב, לא מפחד בכלל. כמה ניסים ראיתי בעיניים שלי. כל יום נס. כל רגע נס. כל פעימה לב. נס. נס. נס. כל צמיחה. כל מוות. כל קושי. כל קושי מוביל לצמיחה. כל מוות מוביל לחיים. כמה ניקיון זכיתי לנקות אותי. איזה זכות של אור.
הכרתי את האהבה, הכרתי את הטוב. הכרות עם טוב זה ברק בעיניים, זה רפואה. גיליתי מהי רפואה. ומה מרפא לי את הלב. וגיליתי שרפואה של הלב היא שונה אצל אנשים, כמו שאנשים בעצמם הם שונים. ושאין אנשים רעים, יש אנשים שרע להם. וגיליתי שהרפואה שלי היא שירים של אביתר בנאי וריח של לבנדר, ואנשים טובים. ושמש ביום קרה ומעיינות, וירוק. כל ירוק. ולעזור לאנשים. ולשמוע דיבורים מחזקים ואוהבים ומרק עוף. ונשימות. ולמדתי לנשום. ולמדתי לחיות ולמדתי לראות טוב ולהאמין ולדעת שהכל לטובה. ולמדתי להשתמש במח ולא רק בלב וראיתי ניסים בעיקר. בעיקר ראיתי ניסים. נס. נס. נס.
לשנה הבאה אני רוצה לבוא נקיה. אני רוצה לנקות ממני את כל הכעס, את כל הכאב המיותר והלא מיותר. לנקות את הלב. לנקות את הפחד, לנקות את הגוף המפחד והרועד, לנקות את הנפש שצורחת וכואב לה. לנקות אותי. לנקות, להסיר הכל. להסיר את המחסומים. לנשום לתוכי טוב, להוציא ממני כעס וחרדה. לצאת לחופשי.
לדעת ולהאמין שהכל בא לטובה שלי. רק לטובה שלי.
יש רעש של גשם וריח של מרק. וטוב.
ויש לי אנשים שאוהבים אותי ואני אוהבת אותם וטוב.
ויש קמנצה שאני עוד אדע לא להתבייש ממנו. ויש אותי. וטוב.
ויהיה טוב עוד. ועוד יהיה טוב מטוב.
והלב ילך ויתנקה. והבורא יתן לי לראות ניסים , עוד ועוד. ואהבה .
תודה.