אין לי מה לאמר,באמת מעיק וקשה.

 

רק תזכרי 3 דברים:

א'-תפילה והרבה.

ב'-השתדלות.

ג'-בשיא הרצינות,אל תהיי כ"כ מודאגת בגלל הלימודים,זה לא הכל בחיים.

 

ב"הצלחה רבה!

בס"ד!

 

הלימודים זה מעיין החיים השני שלי, אחרי נגינה... אני אוהבת ללמוד, אבל עומס... התחייבויות... סומכים עלי יותר מידי.... אני מוציאה מעצמי הכל.... להיות בוגרת, מתונה, לעזור, ללמוד, להתמודד.

 

לקחתי יותר מידי התחיבויות. חבל שאני בן-אדם ולא מלאך... אני צריכה עוד כמה שעות ביממה, זה הכל...

 

אוף, פשוט ממש רע לי...

זה יותר רע.

כשתרגעי יהיה לך יותר קל לעשות הכל בלב רגועע...

ללמוד בכיף!!!

יאללה, עזב את המבחנים האלה, כולם יקבלו אותך גם אם תקבלי 90  או 80 במקום 100!!

ותתעודדי בזה שיש אנשים יותר דפוקים ממך... [פדם פדם ... אהמ...]

אני מבין שאת בכיתה ח'.

 

 

 

חשבת פעם להרגע עם כל העומס הזה שלך?

אם לא , הגיע הזמן לחשוב על זה.

כי - 'נערות אי אפשר להשלים , בגרות כן'. וזה לאו דוקא מדובר על בגרות , אלא על כל הדברים הדומים לזה.

וזה לא שאני אומר לך 'אל תשימי על אף אחד. המגרש קורץ לך'. ממש לא.

אבל...ההבדל בין 90 ל - 100 זה חמש שעות של לימוד. אז -

תקבלי 90. זה ממש לא רע , וכך תוכלי לפחות לחיות.

 

 

קיצור , בעוד כמה ימים שהכל יעבור ויהיה מאחרייך -

בחייאת אנדלובי'ץ , שבי עם עצמך ותתחילי לקצוץ דברים. או במילים אחרות: תפסיקי לנשום לימודים.

וואי , אם אמא שלך תראה מה אני אומר בטח היא תגיד - 'מה זה זה?! הוא רוצה לעשות שהבת שלי תהיה עצלנית!'.

לא. פשוט - שתקבלי 90 במקום 100. ושלא תלכי לכל מיני מקומות שאין לך זמן אליהם. וכן מותר להשאיר לאחרים גם לעשות דברים. העיקר - שתנשימי אויר , במקום לימודים.

 

 

טוב , זה למה שיהיה.

אבל מה עם עכשיו?

פססט. שאלה טובה.

 

 

נתחיל בזה ש: את סומכת על ה'?! סבבה.

אז ----

 

* שחררי ת'נושא של האולפנות מהראש שלך. ה' החליט מה יהיה וזה טוב. אל תתערבי.

* לא נורא , אז לא תנגני (כי את אוהבת) בשבועיים הקרובים. אף אחד לא יפול מהגג בגלל זה.

* לזכור שמותר לקבל פחות ממאה בתעודת בגרות. זה לא ידפוק לך ת'חיים. בקיצור: אין זמן ללמוד?
  ללמוד פחות זמן לכל מקצוע. ללמוד טוב. בשביל להוציא מעל 90. יש הרבה זמן בשביל זה. לא צריך עכשיו להגיע 
  למאה. נקודה. אני אגלה לך סוד - באמת זה לא כזה משמעותי. לבגרות זה מתחיל רק מכיתה י'. עכשיו - זה דיי לא  
  חשוב.

* בוקריפורט - אפשר לעשות על ספר שכבר קראת. הגיע הזמן ללמוד את ה'דברים' של ה'תיכוניסטים'...

* לאבא ואמא להסביר שאת בזמן הזה בלחץ ואין לך כ"כ הרבה זמן לדברים אחרים. לבקש שישימו לב לזה. להגיד
  שאת מאוד מצטערת על זה ובעז"ה שיהיה לך זמן את תשלימי את החסר. (כולל שעות שינה)
* לאחים - שנותנים יחס בזמן הקצר , לתת עד הסוף. זה 'מכסה' על הזמן שלא נותנים להם יחס. או במילים אחרות:
  לא חשוב הכמות , אלא האיכות.

* לבן דוד מה'הסדר' - אם את לא חייבת לעשות את זה , תתקשרי ותסבירי. חבל שהלב שלך לא ירגיש טוב בגלל
  העומס שיש עליו. אם תראי שהתפנה לך זמן - את יכולה לעשות גם את זה.

* לחברות , לא להתעצבן. להסביר יפה. להיות תמיד עם חיוך שאפשר.

* בהתעמלות - אפשר להשלים את זה יותר מאוחר. שוב , כמו המוזיקה שם למעלה.

* הספר שאת רוצה לקרוא - הוא יחכה. אם לא לעוד יומיים - לעוד חודש. שחררי אותו.

* המורות עם המבחנים , לבקש שידחו לך ושיבינו אותך. תסבירי להם שאת נמצאת בתקופה מאוד לחוצה ותעשי איתן
  איזשהו (לדחות ליותר משבוע , אחרי חנוכה.) הסדר שיוציא את כולם מאושרות.

 

 

 

בל נשכח שה -'רשימת מכולת' הזו היא כולה לשבועיים הבאים ככה.

אח"כ , שתזכרי שלא לוקחים 'סתם ככה' דברים על הגב - את תוכלי לחזור למוזיקה , להתעמלות וכו' הרבה מאוד.

בנתיים - תוותרי על חלק מהדברים. זה מה ש - 'יציל' אותך.

 

 

ו...איך אומרים? תמצאי זמן 'בין לבין'.

לפעמים יש לנו המון זמן פשוט אנחנו לא באמת מחפשים אותו כמו שצריך בכדי שנמצא אותו.

 

 

 

יאלה , המון בהצלחה! בשורות טובות.

ו....כמובן. כמובן - עם המון תפילות לאבאל'ה שיעזור לך אכשהו. הוא ימצא את הדרך בדיוק במה לעזור.

שבוע מבורך ומלא אור! שוב , בהצלחה!

 

 

 

 

קודם כל אני מדבר בתוך אחד שהעומס הקיף/מקיף אותו באופן כללי.

שביעיסט, עם מתכונות ובגרויות על הראש, כל מבחן חשוב ומשמעותי למגן. מדריך בבנ"ע , מתנדב במדא,במגמות פיזיקה ומחשבים.. אהה..ואני לומד כל יום עד6  ויש לי שעה נסיעה מהישיבה לבית (אין פנימיה) וכמובן יש משפחה,יש חברים, ויש את עצמי הקטן שצריך זמן לעצמו (כדורסל,ועוד..)-->(ואם תהיתם למה אני פעיל בזמן האחרון זה בגלל שאני חולה..)

 

 

הטיפ הגדול....אל, פשוט אל תקחי על עצמך יותר מדי מחויבויות, תכירי בזה שאת בן אדם שצריך לישון, וצריך קצת זמן לעצמו ותביני, ככל שאת מרבה בכמות האיכות קטנה.

למשל אם מישהו אחר יכול לעשות את העיתון שדברת עליו, מישהו עם פחות עומס בחיים אל תתנדבי.

 

מה שאני עושה זה מדרג סדר עדיפויות: ז"א, מה חשוב לי יותר.

 

תחשבי מה יותר חשוב לך. הלימודים?הסניף? באיזה מידה הלימודים? באיזו מידה הסניף? תחלקי את הזמן. שיספיק לכל דבר. כמו שאמרתי, במצב שלך האיכות תהרס בהכל! כי אין לך זמן להקדיש לכל דבר.

 איזה שיעורים בלימודים חיוניים לך להמשך. (מה את צריכה ללמוד ומה לא--אם את לא מתכוונת להיות ציירת אין סיבה למה לא "לחתוך" משיעורי ציור.וכאלה שלא באמת את צריכה לדעת. (בכיתה ח' המקצועות שבאמת למדתי זה היה מ"מ אנגלית, ולשון,המקצועות שצריכים את ההמשך.והיום אני משתדל להיות ילד של 90 --אבל זה שיקול שלך.)

 

סדר העדיפויות פשוט מסדר הכל.. ובמקרה שלך, קודם כל תפסיקי לקחת על עצמך הכל, ואז הסדר עדיפויות יפתור בעז"ה.

 

אח..פעם ראשונה שאני לא מסכים אתך .  אני ממש לא חננה אבל אני פשוט שונא את המשפט "בגרות אפשר להשלים -ילדות לא" --הילדות היא פרק זמן לבנות את הנפש שלך מבחינה רוחנית ופיזית , לקראת "עזיבת הקן"(להכין את עצמך להקמת משפחה-עבודה, רמה רוחנית ועוד. ) .

 

חוץ מזה.. בתור אחד שאחיו הגדולים משלימים בגרויות, זה לא רק סיוט, זה גם מריחת זמן, חזרה לחומר שאתה ממש רוצה לשכוח, ובזבוז כסף..

 

מה אני עושה פה כ"כ הרבה זמן??...מחר מבחן במחשבת, אין לי שו"תים...טוב בעז"ה יהיה טוב

 

 

 

גם אני לא אוהב ת'משפט הזה. אחרי המשפט ההוא , יש המשך שהוא:

ו...אגב - לא , אני לא אחד סטלן שסומך על המשפט הזה.

 

רק ש -----

אם זה לחיות או לא , אני מעדיף לחיות ולהשלים בגרויות.

בהחלט. חתום על זה.

 

 

ולכן לפעמים עדיף להשלים בגרויות.

 

 

אם נאמר כך:

 

'ובחרת בחיים' , מחייב אותי לבחור בדרך הזו.

כי אם לא , זה על המשקל של ה - 'ואת הרע'...

 

 

'בגרויות אפשר להשלים , נערות לא'.

אמת לאמיתה. לפעמים הרסני אך לפעמים גם שימושי. במיוחד אם מדובר כאן ב - 'פיקוח נפש'. ;)

במיוחד אם הנערה לחוצה עד מוות ובאמת שאין לה כבר כח לכל הדברים האלה....

 

 

אהה , אחי - בהצלחה במבחן מחר.

אגב , יש סיכומים ממש טובים באינטרנט בשביל מחשבת.

 

 

מקוה שהובנתי. שיהיה בעז"ה לכולנו בהצלחה - זה העיקר.

בשורות טובות. שבוע מבורך!

 

 

 

 

בס"ד!

 

אח... , אין סיכוי להוריד משהו...

הנגינה היא נשמתי. שבוע בלי נגינה= שבוע מדוכא (פי מליון מעכשין), וחזרה מיגעת לנגינה אח"כ.

ההתעמלות- אני רוצה לראות מישהו שהגמישות שלו מלידה התעמעמה, (והיתה הרבה ) ובפעם הראשונה  בחייו היה לו קשה לעשות שפגט מלא... ואז הוא חזר לזה- כל עצירה (גם של שבוע מינוס) היא לעבוד שוב, הרבה...

 

הלימודים- בכלל...

 

אבל באופן כללי 100 אחוז שאתה צודק.

 

 

'הקב"ה לא היה הוגן איתי, הוא נתן לי יותר מידי סקרנות...' זה המשפט עלי, כשחושבים לעמוק. אפשר לאפיין אותי בלנסות לעשות את המקסימום בכל תחום. אני פרפקציוניסטית, אני יודעת. אני מודעת לצדדים החיובים והשלילים שבזה. אין לי 90- ז"א, אני לא אמות מביאוס בגלל הציון, אני אתבאס מעצמי, מהעובדה שיכלתי יותר. אני יודעת (ב"ה) שיש לי יכולת עד כאן, לכן מבחינתי 94 במתמטיקה יהיה טיפונת  מבאס, כי זה "התחום" שלי, ולעומת זאת באנגלית- 94 זה מעולה.

אני יודעת שזה נשמע תינוקי, להתבאס מעצמך על 94 או 97 לפעמים. יש לי בעיה נוספת שקשורה לזה, והיא לאו דווקא בי. יש-מצב שזה בסובבים אותי ("ובכלל, זה שר החינוך"). אני מחוננת. מישהו כאן כנראה יבין את זה- זה להיות חייב לקבל 99. מבחינתי פחות מ-95 זה כמו פחות מ-75 לחברה שלי. אין לי בזה גאוווה או ענין כזה- כל אחד שמנצל את הנתונים שלו הוא כבר 100%, גם אם הציון הוא 54. אני פשוט עם נתונים שונים. ויש שיגידו "כיף לך" ויהיו שיגידו בליבם "שוויצרית"- אבל ת'כלס, זה קשור לבעית ה"פרפקט" שלי- ויש לזה לא מעט חסרונות.

 

אני פועלת על כל מישור שקיים לניצול ומיצוי כשרונות... לפעמים יש עומס מדכא ואני לא מתירה לעצמי לגשת למבחן בלי לחזור בשבילו על החומר. זה נראה לי ללכת על גשר דק מידי.

 

 

בכל אופן, תודה על העזרה. אני אנצל חלק גדול מהטיפים (בראש ובראשונה- להטיל את העיתון על אחותי).

 

[מלאת התלבטויות האם נכון לשלוח את זה-]

 

-הלוחמת-

 

 

חיים גם אחרי כיתה ח..

קחי לך כמה נשימות סדרי תבאלגן בראש,

נקי את המחשבות ותחזירי אותן לאט לאט..

אחת אחת..

תעשי מה שהכי בוער..

ואז תנשמי שוב, וגם אפשר, קצת..טיפה..

לחייך.

זה באמת משנה הרבה דברים.

הלוואי עלי עומס מטורף - באמת הלוואי!

הלוואי כח רצון כזה והלוואי כאלה שאיפות,

 

הלוואי לעשות אפילו חצי ממה שאת עושה- הלוואי!!! ואני רצינית..

 

תגידי תודה על כל הדברים האלה..!! תודה ענקית..!!

 

אני לא הייתי מסוגלת לעשות אפילו חצי מזה - ומה שעוד מ-ע-ו-ל-ם לא הייתי מצליחה לסכם את כל מה שאני צריכה לעשות ככה.. כ"כ מסודר! - וואו!! תעריכי את עצמך..!! וואו אמיתי..

 

אבלתעשי סדר עדיפיות יש לא מעט דברים שהם הרבה הרבה מעל לימודים .. וגם חלק ממה שאת צריכה לעשות זה שעה בלי לעשות משהו מסוים שאת צריכה לעשות - אלא מה שאת ר-ו-צ-ה לעשות..

 

 

מעריכה אותך! תהילה..

השבועות האלה!

כל הכבוד לך, את אדירה!!!

שיהיה המונמון בהצלחהה בהכלל!!! באמתת!!!

 

תהיל'---סומכת עלייך...

ובד"כ, שאין לי דברים של אידיאלים שיותר חשובים ו"מפריעים" אני מגיע ל-100,90 בשביעית, שהרמה דיי קשה והעומס רב כמו שפירשתי.

 

קודם כל אני מאוד שמח שאת מקבלת חלק מההצעות של אח ושלי. שכחתי הצעה אחת חשובה: 

 

 

בס"ד

 

כי תחושה תמיד יכולה להיות קימת, תלוי איך את מסתכלת על זה... (לא מבקרת,-כן?)