אבל לא בגלל שאין לי רצון אמיתי לזה. זה אולי רק בחיצוניות, שהייאוש או התסכול מתבטא ברצון החיצוני

בפנימיות אני בטוחה שהגרעין של הרצון קיים שם.

הרצון להקים בית ומשפחה, לחיות עם אדם שהוא שותף לחלומות שלי וכו'....

ויש זמנים שפשוט פחות מעסיק אותי להשקיע אנרגיות במחשבות על מתי הוא יגיע ומה אני צריכה לעשות כדי שזה יקרה.

ופשוט נותנת לדברים לקרות (או לא לקרות, כי לא תמיד קורה משהו)

איך מעוררים את הרצון? נטענים מחדש. 

התבודדות, תפילה, מוזיקה, כל מה שיבטא ויוציא תסכול ואנרגיות שליליות ויכניס אנרגיות רעננות חדשות. 

לא יודעת אם זו סתם קונספירציה שלי, אבל שמתי לב שככל שאני מרזה אז יורד לי החשק. והיתה לי תקופה ארוכה ומתסכלת כזאת.

לא לדאוג. זה קורה, אבל בשלב כלשהו הרצון פשוט מתעורר..

צריך להרפות, זה יבוא.

פחות מכירה את עצמי במקום הזה...

מנסה לחפש בי איזה בדל של רצון וזיק של חלום,

אבל מכירות את זה שהמחשב מחפש ומחפש ולא מוצא נתונים?

ככה אני מרגישה עכשיו.

מחקו לי את זה מההארד דיסק.

צריכה טכנאי שיעשה שיחזור.

לא שאני מתיימרת לתת עצה

אבל זה לא משהו שכלתני/מחשבתי

רצון זה נפש.

ונפש צריכה מרחב, נקיון, הקשבה ורגיעה.

ומתוך זה כבר יבוא הכל...

פתאום לתפוס את עצמי ולהגיד בחייאת למה מתחתנים ולמה עושים את זה בכלל... ואיזה בלאגן זה והחיים שלי טובים, מה אני צריכה עכשיו לשנות אותם...

מניחה שיקרה גם אחרי חתונה... שפתאום שלא יהיה לי כוח להכין שבת ולדאוג לתפעל בית וכו אז אגיד לעצמי יואו למה התחתנתי ואתגעגע לרווקות חסרת העול..

אבל אני כזו.. כל כמה זמן פתאום צפות לי שאלות מהותיות כאלה של על הסיוטאציה בה אני נמצאת.. קורה לי גם על הלימודים, מה למה למדתי את זה וכו...

פעם נבהלתי מזה, היום אני מכירה את עצמי ושוין.. אני נושמת עמוק, מבינה שאני שואלת את עצמי כי קשה לי ומזכירה לעצמי למה אני בחרתי את זה מלכתחילה (נניח לימודים)

במקרים קשים, אני לוקחת הפסקה ונושמת עד שהרצון נולד מחדש, אני לא דוחקת בו.

ובמקרים שאני מרגישה שמסוגלת להמשיך לתפקד כרגיל בסיטואציה ולחיות יחד עם החיפוש והשאלה אני משליטה שכל על רגש (שוב, דוגמת הלימודים - מחזיקה חזק וממשיכה ללמוד, נכון שזו הייתה תקופה סיוט אבל היא עברה ואני שמחה שלא עזבתי...)

בעיניי זה סבבה לגמרי לשאול למה מתחתנים ולהרגיש שלא רוצים וזה מעייף ואין כוח.. 

אולי את נבהלת מזה כי כמו שאת אומרת זה פעם ראשונה,

אז קחי אוויר.. תנסי לא לחשוב שאת בעייתית ולא להיבהל מעצמך(אני יודעת שזה קשה, אבל הנה נתתי לך אותי לשם הפרופרוציה)

הבהלה עלולה להבריח את הרצון עוד יותר, עלולים מרוב הבהלה לכפות על עצמך לרצות ולחפש את זה בכוח, והרצון לפעמים רק מתחבא יותר כשכופים עליו להתגלות.. (החתימה שלי היפה)

באמת שלדעתי מותר גם לא לרצות כל הזמן. מותר להתעייף. בטח שעם המציאות פה מסביב ובטח שזה דבר לא פשוט שדורש מלא כוחות נפש.. ואת בכלל מדהימה שזה קורה לך פעם ראשונה.. 

ותשאלי את עצמך, האם את בתקופה שאת מסוגלת לצאת גם כשלא לגמרי ברור לך למה עושים את זה, כי בעומק את יודעת שאת רוצה וזה סתם תקופה וזה יעבור ותמצאי תשובות תוך כדי תנועה? או שאולי את נמצאת במקום שאת צריכה הפסקה ואז אפשר לקחת.

על התגובה המושקעת, על השיתוף ועל הלגיטימציה.

נראה לי החתימה שלך באמת ממצה את הסיפור...

מאמינה שפשוט אני צריכה להיות בו, בחוסר רצון הזה.

בסוף הוא יימאס לי בטח.

אנסה להסביר את כוונתי יותר.. תגיד לי אם הצלחתי

אני חושבת שזה דבר שקורה לא רק בחתונה.. בכלל בחיים...וכמעט לכולם.. בדברים שונים פשוט..

אנשים שואלים את עצמם למה אני עושה מה שאני עושה וכו.. גם כשהם ש מ ח י ם במציאות בה הם נמצאים...

(בנאדם בצבא שפתאום נמאס לו, בחור ישיבה שפתאום בתקופת לימוד פחות טובה, מורה שהתלמידים קצת מתבלגנים לה...)

וכן, זה קורה בעיני גם אחרי חתונה..

אבל זה שלאמא אין כוח פתאום לילדים שלה והיא מתגעגעת לזה שהייתה יכולה לצאת לחופשה בלי לארגן מיליון אירגונים לפני כן לילדים מעיד על זה שהיא לא אוהבת אותם ומתחרטת שהם באו לעולם? בעיני ממש  ממש לא.. זה אולי מעיד על אמא עייפה שמשוגעת על הילדים שלה ועושה בשבילם מלא וצריכה גם קצת כוחות לעצמה...

התחושה הזו לא מורידה מהאהבה שלה אליהם...

גם מול הקב"ה מחפשים. שואלים. בודקים. לא מבינים אותו. כועסים.

בעיני ככה זה קשר.. ולפי מה שראיתי בחיי הקצרים בינתיים, זה כמעט תמיד הוציא אותי גדולה יותר הבירורים האלה.. אפילו שהתקופה של הבירורים היא לפעמים סיוטית ברמותת

אגב, אם זה קורה מול הבעל/אישה, פתאום שואלים את עצמך למה התחתנתי איתו/ה וכו (הלוואי שלא, ושתמיד יהיה לי ביטחון בבחירה שלי אותו.. אבל מספרים שזה קורה אז.. ) קיצר אם זה קורה מולו, אני לא חושבת שחייב לומר את זה.. זה יכול להישאר בפנים. שלך.

ואני מדברת על זה בצורה יותר קיצונית וסוערת..

נו נו.. בשביל זה יש בעל.. להסתכל על דברים בצורה ריאלית ולהרגיע את האישה מהדרמות

והייתה לי בדיחה לכתוב אבל מפאת כבוד הפורום אשתוק

לא אמרתי את זה בהקשר אליו דווקא... אמרתי את זה בהקשר לסיטואציה עצמה שמהווה שינוי מטורף של המציאות מבחינתי..

ואולי זה גם כי מרגיש לי שלאישה יש המון שינויים מהותיים כשהיא מתחתנת..

האמת שזה קורה לי אפילו הרבה.

לא יודעת איך מעוררים.. אולי מחכים שיעבור וזוכרים שזה זמני?

למה זה קורה? מניחה שזה סובייקטיבי למדיי.

לי זה קורה כשאני מתמקדת בכל מה שסובב את זה ואז אין לי מוחין לזה... לכל הבניית קשר, ההחלטה, הלבטים על ההחלטה, הלהתאמץ לפתוח את עצמי כשזה אומר כאבי לב בפוטנציה.. קיצר כשאני מסתכלת על זה בעיקר כתיק ולא כדבר משמח

אבל זה עובר.

קראתי משהו יפה שגבי דניאל שלח ברשימת תפוצה של ה252..

נראה לי שיכול לענות לך על השאלה.

אשמח שתגידי מה את חושבת -

היי חברים,
מה שלומכם? 
זה גבי דניאל הפעם
בהמשך לניוזלטר הקודם,
היום נדבר על איך לגרום לחתונה להפוך לצורך אמיתי.

בעולם השיווק - יש כלל מאוד חשוב:
מערכת ההפעלה של האדם שבא לקנות מוצר 
מתחלקת ל-2 חלקים עיקריים: 
רגש חיובי ורגש שלילי. 

מה זה אומר?
נניח, שאם אני רוצה למכור עט, 
אז יש לי 2 דרכים למכור אותו. 

רגש חיובי:
לספר ללקוח שלי כמה מדהים העט הזה כותב, 
שהדיו שלו ממש מאיר עיניים. 

רגש שלילי:
לשכנע את הקונה בכך שחבל לבזבז כל פעם כסף 
בקניית עטים פשוטים שהדיו שלהם נמרח על הדף 
ומלכלך לו את היד כשהוא כותב. 
לא הגיע הזמן לקנות עט אחד טוב וזהו? 

מה עשיתי פה? נגעתי לו ברגש השלילי.

רגש חיובי: 
לדבר על היתרונות של העט. 
שהוא מחברה איטלקית ידועה, 
והדיו שלו עבר את מבחן התקנים האמריקאי וכו' 

צריך לדעת: 
רגש חיובי - זה המוח הרציונלי של האדם. 
זה שהוא חולם איתו - זה שהוא רוצה להגשים איתו 
את החלומות המדהימים שלו בחיים. 

והרגש השלילי - שייך למוח ההישרדותי
זה המוח שבו האדם לא רוצה להיפגע, 
ולכן אנחנו לא צריכים ללמד אף אחד 
איך לקפוץ אחורה מקומקום רותח - 
כי יש לאדם את האינסטינקט הפנימי שלו 
שכבר יקפיץ אותו אחורה... 
זהו רגש שלילי. 

האם אתם מנחשים לבד מה מוכר יותר?
מה מניע יותר את האדם לפעולה? 

התשובה הברורה: כאב. פחד. 
הרגש השלילי. 

ולכן כל גדולי המשווקים, תמיד ידברו איתכם
30% ברגש חיובי, ו70% ברגש שלילי. 
למה? כי הם רוצים שתקנו! הם רוצים שתזוזו! 

ועכשיו נחזור אלינו, לחיפוש הזוגיות שלנו.

עד גיל 31, חיפשתי בחורה.
באמת חיפשתי, יצאתי המון, דיברתי עם מלא, 
ובאמת רציתי. 

אבל - הרצון שלי היה עדיין ברגש החיובי
כשיצאתי עם בנות כל הזמן חשבתי איזה מדהים יהיה 
ואיזה יופי יהיה להיות איתן בזוגיות. 

ואתם יודעים מה התוצאה?
בכל פעם שמשהו לא היה לי נוח - ישר שיחררתי 
כי כל מה שהניע אותו היה רק המחשבה על "הדברים הטובים שיהיו בזוגיות" 
ואם היה לי חוסר הבנה עם הבחורה "לפני החתונה" 
אז אוי אוי אוי... מה יהיה אחרי החתונה? 

ואז, זה השתנה. 
כשחציתי את ה-30, שם התחילו הכאבים. 
פתאום גם כאב לי על כך שאני רווק, 
הבנתי שבכל יום שאני לא מתחתן 
אני למעשה הופך להיות סוג של "רווק נצחי כזה" 
שרק מברר ומברר - ובורר את היהלום 
אבל היצע היהלומים כבר תכף נעלם... 

הבנתי פתאום שאם אני לא אתחתן בקרוב
אני בעוד דקה בן 35, ובעוד 2 דק' בן 40 
וזה משהו שאף פעם לא נגמר - אלא אם כן אחליט 
שאני לא רק רוצה להתחתן - 
אלא מחליט שאני מתחתן. 

אז יש כאלו שאומרים שהם באמת רוצים - 
אבל האמת היא, שהם רק מעדיפים. 
ויש את אלו שרוצים - ובוחרים בכך. 

בגיל 31 - זה פעם ראשונה שבחרתי בכך!

ושתדעו - שהכאב הזה
זו המתנה הכי גדולה שהאדם יכול לקבל בחייו 
כי מתוך הכאב הזה האדם חווה את הצמיחה הכי גדולה שלו 
אתם בטוח מכירים את כל הסיפורים 
על האנשים הכי עשירים בעולם - שחוו ילדות קשה 
חיי עוני קיצוניים - והחליטו שלא עוד! 

כשאדם חווה כאב - יש שם פריצת דרך!

אז איך מחליטים להתחתן? 
קודם כל - לייצר את הסביבה הנכונה לכך. 
להתרחק מסביבה שמכילה רווקות, כל הביצות למיניהם, 
ארוחות השבת המשותפות לרווקים וכו' - גורמים להרגיש נח עם העניין. 
ההפך: לכו להתארח אצל משפחות עם ילדים, אצל זוגות נשואים - 
ככה תרגישו שזה באמת חסר לכם. 

דבר נוסף, לעשות רשימה של הדברים שהרווקות מונעת מאיתנו!
הנה כמה דוגמאות: 
להיות נאהב באמת, להביא ילדים משלך לעולם, לבנות בית, להשתייך לקהילה, לא להרגיש חריג, 
לקבל ביטחון סוציאלי בגיל המבוגר (כיף לדעת שיש לך ילדים שידאגו לך), חיי אישות, הארכת החיים (נשואים חיים יותר), להרגיש אושר מנתינה אינסופית למשפחה, ועוד ועוד. 

ובגדול - להיות יותר שלמים.
גילוי נאות: עד שהתחתנתי - תמיד שילמתי חשבונות חשמל ומים באיחור, 
אף פעם לא היה לי חלב בתאריך הנכון במקרר 
(שזה מוזר כי מתישהו הייתי קונה אותם לכאורה בתאריך הנכון) 
ותמיד הייתי שוכח לקנות לעצמי בגדים. תמיד! 
לא היו לי ימים מסודרים לקניות של הבית 
ככה שיכולתי בכיף למצוא את עצמי שבועיים בלי סבון כלים, 
מה שהיה מוביל להזמנות של אוכל מבחוץ... 
בקיצור קטסטרופה מהלכת על 2. 

ברגע שהגיעה האשה -
זהו. 
הכל הסתדר  
(כולל זה שהמקום של הגרביים לא בסלון כשאני חוזר מהמשרד. 
שזה אחד החידושים הגדולים!) 

אז זהו חברים, 
כמו שאומרים בחסידות: "בזכירה - סוד הגאולה". 
בואו נזכיר לעצמנו כל הזמן למה זה חסר לנו, 
ורק ככה נהפוך את זה לצורך אמיתי - ולהתחתן. 

בהצלחה!
גבי דניאל

זה הופך את כל נושא החתונה ל"מקום מפלט" או מקלט.

תחושת החסר הזו היא כח מניע מאד גדול, זה נכון,

אבל מתוך זה להתחתן??

נראה לי הרב יותר בריא לבוא ממקום שבו טוב לך עם עצמך, אתה חי חיים מלאים, ומעוניין לצרף מישהו נוסף לטוב שלך, וליצור יחד איתו משהו טוב פי שניים.

והכל זה מליאות ויופי טופי אז למה בעצם להתחתן?

בודאי תסכימי איתי שצריכה להיות פה השלמה עם חוסר כלשהו.

מה שמאוד עזר לי בדברים שהוא כתב שהרבה יותר קל לי להתייחס לרגעים שבאמת התחושה של ההתלהבות והנצנצים יורדת. 

ההבנה שהחיים הם כאלה. לא תמיד מצנצים וזה חלק מהעניין ולכן גם שאני לא מרגיש וואו אני יכול להמשיך לצאת כי אני לא בונה על הוואו הזה. הרצון להתחתן הוא הרבה יותר משמעותי ועמוק

בכל אופן יכול להיות שאת צריכה תגובה אחרת, שיהיה בהצלחה

כל הנאה היא פונקציה של מילוי חסר.

כל התאהבות היא פונקציה של מילוי חסר

כל רומנטיקה היא פונקציה של מילוי חסר.

אוף יש לי פילוסופיה שלימה על זה אבל זה לא לשעה  כזאת.

יום לפני שהכרתי את ארוסי

וכשהוא הציע לי לצאת אמרתי לו שאין לי כח לדייטים ונמאס לי

הוא חיכה לי כמה ימים ואז יצאנו , ועכשיו אנחנו מאורסים...

אל תיקח את זה יותר קשה ממנה..

ואולי כדאי שתציע לשניהם בו זמנית? ותעביר מספרים של בירורים ושיחליטו לבד.

א. אין שום בעיה להציע לאישה לפני הגבר.

ב. בעיני, אנשים שבוגרים מספיק בשביל להתחתן - מקבלים את זה בהבנה. 

ג. עד כמה תסריט כזה נשמע לך מוזר?

שלום חברה מהעבודה, האם את במקרה פנויה?

מעוניינת לשמוע הצעה?

יש לי חבר מאוד X, וחשבתי שאולי הוא מתאים לך, אבל לא דיברתי איתו עדיין. אם זה מעניין אותך, אני יכול לשאול אותו קודם (ואשמח לקבל פרטים מסודרים שלך\מס' של חברה), או אולי הפוך, אני אספר לך עליו ותראי אם זה בכלל הכיוון? 

– חודש וחצי מוקדם מאוד בשביל מתנות (יש לי משלוחים שלקח להם יותר משלושה חודשים להגיע...)

– אל תביא פרחים אין איך להסתובב עם זה בדייט והיא לא חברה שלך (היא תהיה אחרי החתונה)

– בשלב זה אל תהיה רומנטי מדי ואל תגזים זה יכול להיות נורא מלחיץ וקרינג'

– מה שכן אתה יכול לעשות זה להביא דברים ידידותיים זולים ומתכלים, או נייטרליים לחתולין

– כי אם עוד שבוע זה לא יסתדר לכם מה תעשו עם כל הדברים האלה? מביך

הסבר: אני למשל בתור חתול זמני אוהב דובוני גומי. אם הייתי מזכיר זאת בפגישה, ומישהי הייתה מביאה לי דובוני גומי, זה היה נפלא ולא קרינג' בכלל. מישהי עשתה לי את זה עם מרשמלו וזה היה נורא חמוד.

אפשרות ב': נניח היא אוהבת ציור. אפשר לתת לה אריזה קטנה של עפרונות פחם / צבע או וואטאבר ממה שהיא אוהבת להשתמש בו.

תחשוב בכיוון של: "אם הייתי בחורה–" או נכון יותר: "אם הייתי הבחורה הספציפית הזאת, מה הייתי רוצַה לקבל ושלא יהיה קרינג'?"

בהחלט מתנות זו דרך להביע עליית מדרגה בקשר, וקשר של חודש וחצי זה לא משהו שיכול להיגמר בלי התרעה תוך שבוע.

זה יופי של שלב לעוגה, פרחים וכדומה. (אתה יכול להחזיק לה את הזר באבירות במשך הדיט, ולתת לה אותו בסוף. רק תחשוב לאן היא חוזרת אחר כך, ולמי היא צריכה להסביר מאיפה היא קבלה את הזר)

ספר עם הקדשה לדעתי זה יותר מתקדם.

מה לגבי להצטלם ביחד? זה יכול להיות מאוד נחמד כשבעז"ה בהמשך יהיו לכם תמונות ביחד משלב הדייטים, ואם לא יסתדר מאוד קל למחוק אותן.

יש מי שמצפה לזה,

יש מי שלא.

יש מי שזה ילחיץ אותה,

יש מי שלא.

מכיר "5 שפות של אהבה"?

מתנות זה שפה, ולא כל אחת דוברת אותה.

לדעתי,

יש משהו נחמד ויפה לתת משהו למי שיוצאים איתו.

בשלב מוקדם, כשיש עוד סימן שאלה - דברים מתכלים\בעלות נמוכה (נניח מחזיק מפתחות, ספל).

ככל שהזמן עובר, ובטוחים יותר בקשר, יפה להראות את הבטחון הזה גם במתנות -

אבל כן עם כוכבית: אם הקשר הזה ייגמר, שלא תתחרט על מה שהשקעת בו מבחינה כספית, ותקבל בהבנה אם היא לא תשמור את הדברים אצלה  - יכול להיות שזה ישאיר אצלה משקעים.

הייתי בורחת...

בהצלחה!

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳