אבל לא בגלל שאין לי רצון אמיתי לזה. זה אולי רק בחיצוניות, שהייאוש או התסכול מתבטא ברצון החיצוני

בפנימיות אני בטוחה שהגרעין של הרצון קיים שם.

הרצון להקים בית ומשפחה, לחיות עם אדם שהוא שותף לחלומות שלי וכו'....

ויש זמנים שפשוט פחות מעסיק אותי להשקיע אנרגיות במחשבות על מתי הוא יגיע ומה אני צריכה לעשות כדי שזה יקרה.

ופשוט נותנת לדברים לקרות (או לא לקרות, כי לא תמיד קורה משהו)

איך מעוררים את הרצון? נטענים מחדש. 

התבודדות, תפילה, מוזיקה, כל מה שיבטא ויוציא תסכול ואנרגיות שליליות ויכניס אנרגיות רעננות חדשות. 

לא יודעת אם זו סתם קונספירציה שלי, אבל שמתי לב שככל שאני מרזה אז יורד לי החשק. והיתה לי תקופה ארוכה ומתסכלת כזאת.

לא לדאוג. זה קורה, אבל בשלב כלשהו הרצון פשוט מתעורר..

צריך להרפות, זה יבוא.

פחות מכירה את עצמי במקום הזה...

מנסה לחפש בי איזה בדל של רצון וזיק של חלום,

אבל מכירות את זה שהמחשב מחפש ומחפש ולא מוצא נתונים?

ככה אני מרגישה עכשיו.

מחקו לי את זה מההארד דיסק.

צריכה טכנאי שיעשה שיחזור.

לא שאני מתיימרת לתת עצה

אבל זה לא משהו שכלתני/מחשבתי

רצון זה נפש.

ונפש צריכה מרחב, נקיון, הקשבה ורגיעה.

ומתוך זה כבר יבוא הכל...

פתאום לתפוס את עצמי ולהגיד בחייאת למה מתחתנים ולמה עושים את זה בכלל... ואיזה בלאגן זה והחיים שלי טובים, מה אני צריכה עכשיו לשנות אותם...

מניחה שיקרה גם אחרי חתונה... שפתאום שלא יהיה לי כוח להכין שבת ולדאוג לתפעל בית וכו אז אגיד לעצמי יואו למה התחתנתי ואתגעגע לרווקות חסרת העול..

אבל אני כזו.. כל כמה זמן פתאום צפות לי שאלות מהותיות כאלה של על הסיוטאציה בה אני נמצאת.. קורה לי גם על הלימודים, מה למה למדתי את זה וכו...

פעם נבהלתי מזה, היום אני מכירה את עצמי ושוין.. אני נושמת עמוק, מבינה שאני שואלת את עצמי כי קשה לי ומזכירה לעצמי למה אני בחרתי את זה מלכתחילה (נניח לימודים)

במקרים קשים, אני לוקחת הפסקה ונושמת עד שהרצון נולד מחדש, אני לא דוחקת בו.

ובמקרים שאני מרגישה שמסוגלת להמשיך לתפקד כרגיל בסיטואציה ולחיות יחד עם החיפוש והשאלה אני משליטה שכל על רגש (שוב, דוגמת הלימודים - מחזיקה חזק וממשיכה ללמוד, נכון שזו הייתה תקופה סיוט אבל היא עברה ואני שמחה שלא עזבתי...)

בעיניי זה סבבה לגמרי לשאול למה מתחתנים ולהרגיש שלא רוצים וזה מעייף ואין כוח.. 

אולי את נבהלת מזה כי כמו שאת אומרת זה פעם ראשונה,

אז קחי אוויר.. תנסי לא לחשוב שאת בעייתית ולא להיבהל מעצמך(אני יודעת שזה קשה, אבל הנה נתתי לך אותי לשם הפרופרוציה)

הבהלה עלולה להבריח את הרצון עוד יותר, עלולים מרוב הבהלה לכפות על עצמך לרצות ולחפש את זה בכוח, והרצון לפעמים רק מתחבא יותר כשכופים עליו להתגלות.. (החתימה שלי היפה)

באמת שלדעתי מותר גם לא לרצות כל הזמן. מותר להתעייף. בטח שעם המציאות פה מסביב ובטח שזה דבר לא פשוט שדורש מלא כוחות נפש.. ואת בכלל מדהימה שזה קורה לך פעם ראשונה.. 

ותשאלי את עצמך, האם את בתקופה שאת מסוגלת לצאת גם כשלא לגמרי ברור לך למה עושים את זה, כי בעומק את יודעת שאת רוצה וזה סתם תקופה וזה יעבור ותמצאי תשובות תוך כדי תנועה? או שאולי את נמצאת במקום שאת צריכה הפסקה ואז אפשר לקחת.

על התגובה המושקעת, על השיתוף ועל הלגיטימציה.

נראה לי החתימה שלך באמת ממצה את הסיפור...

מאמינה שפשוט אני צריכה להיות בו, בחוסר רצון הזה.

בסוף הוא יימאס לי בטח.

אנסה להסביר את כוונתי יותר.. תגיד לי אם הצלחתי

אני חושבת שזה דבר שקורה לא רק בחתונה.. בכלל בחיים...וכמעט לכולם.. בדברים שונים פשוט..

אנשים שואלים את עצמם למה אני עושה מה שאני עושה וכו.. גם כשהם ש מ ח י ם במציאות בה הם נמצאים...

(בנאדם בצבא שפתאום נמאס לו, בחור ישיבה שפתאום בתקופת לימוד פחות טובה, מורה שהתלמידים קצת מתבלגנים לה...)

וכן, זה קורה בעיני גם אחרי חתונה..

אבל זה שלאמא אין כוח פתאום לילדים שלה והיא מתגעגעת לזה שהייתה יכולה לצאת לחופשה בלי לארגן מיליון אירגונים לפני כן לילדים מעיד על זה שהיא לא אוהבת אותם ומתחרטת שהם באו לעולם? בעיני ממש  ממש לא.. זה אולי מעיד על אמא עייפה שמשוגעת על הילדים שלה ועושה בשבילם מלא וצריכה גם קצת כוחות לעצמה...

התחושה הזו לא מורידה מהאהבה שלה אליהם...

גם מול הקב"ה מחפשים. שואלים. בודקים. לא מבינים אותו. כועסים.

בעיני ככה זה קשר.. ולפי מה שראיתי בחיי הקצרים בינתיים, זה כמעט תמיד הוציא אותי גדולה יותר הבירורים האלה.. אפילו שהתקופה של הבירורים היא לפעמים סיוטית ברמותת

אגב, אם זה קורה מול הבעל/אישה, פתאום שואלים את עצמך למה התחתנתי איתו/ה וכו (הלוואי שלא, ושתמיד יהיה לי ביטחון בבחירה שלי אותו.. אבל מספרים שזה קורה אז.. ) קיצר אם זה קורה מולו, אני לא חושבת שחייב לומר את זה.. זה יכול להישאר בפנים. שלך.

ואני מדברת על זה בצורה יותר קיצונית וסוערת..

נו נו.. בשביל זה יש בעל.. להסתכל על דברים בצורה ריאלית ולהרגיע את האישה מהדרמות

והייתה לי בדיחה לכתוב אבל מפאת כבוד הפורום אשתוק

לא אמרתי את זה בהקשר אליו דווקא... אמרתי את זה בהקשר לסיטואציה עצמה שמהווה שינוי מטורף של המציאות מבחינתי..

ואולי זה גם כי מרגיש לי שלאישה יש המון שינויים מהותיים כשהיא מתחתנת..

האמת שזה קורה לי אפילו הרבה.

לא יודעת איך מעוררים.. אולי מחכים שיעבור וזוכרים שזה זמני?

למה זה קורה? מניחה שזה סובייקטיבי למדיי.

לי זה קורה כשאני מתמקדת בכל מה שסובב את זה ואז אין לי מוחין לזה... לכל הבניית קשר, ההחלטה, הלבטים על ההחלטה, הלהתאמץ לפתוח את עצמי כשזה אומר כאבי לב בפוטנציה.. קיצר כשאני מסתכלת על זה בעיקר כתיק ולא כדבר משמח

אבל זה עובר.

קראתי משהו יפה שגבי דניאל שלח ברשימת תפוצה של ה252..

נראה לי שיכול לענות לך על השאלה.

אשמח שתגידי מה את חושבת -

היי חברים,
מה שלומכם? 
זה גבי דניאל הפעם
בהמשך לניוזלטר הקודם,
היום נדבר על איך לגרום לחתונה להפוך לצורך אמיתי.

בעולם השיווק - יש כלל מאוד חשוב:
מערכת ההפעלה של האדם שבא לקנות מוצר 
מתחלקת ל-2 חלקים עיקריים: 
רגש חיובי ורגש שלילי. 

מה זה אומר?
נניח, שאם אני רוצה למכור עט, 
אז יש לי 2 דרכים למכור אותו. 

רגש חיובי:
לספר ללקוח שלי כמה מדהים העט הזה כותב, 
שהדיו שלו ממש מאיר עיניים. 

רגש שלילי:
לשכנע את הקונה בכך שחבל לבזבז כל פעם כסף 
בקניית עטים פשוטים שהדיו שלהם נמרח על הדף 
ומלכלך לו את היד כשהוא כותב. 
לא הגיע הזמן לקנות עט אחד טוב וזהו? 

מה עשיתי פה? נגעתי לו ברגש השלילי.

רגש חיובי: 
לדבר על היתרונות של העט. 
שהוא מחברה איטלקית ידועה, 
והדיו שלו עבר את מבחן התקנים האמריקאי וכו' 

צריך לדעת: 
רגש חיובי - זה המוח הרציונלי של האדם. 
זה שהוא חולם איתו - זה שהוא רוצה להגשים איתו 
את החלומות המדהימים שלו בחיים. 

והרגש השלילי - שייך למוח ההישרדותי
זה המוח שבו האדם לא רוצה להיפגע, 
ולכן אנחנו לא צריכים ללמד אף אחד 
איך לקפוץ אחורה מקומקום רותח - 
כי יש לאדם את האינסטינקט הפנימי שלו 
שכבר יקפיץ אותו אחורה... 
זהו רגש שלילי. 

האם אתם מנחשים לבד מה מוכר יותר?
מה מניע יותר את האדם לפעולה? 

התשובה הברורה: כאב. פחד. 
הרגש השלילי. 

ולכן כל גדולי המשווקים, תמיד ידברו איתכם
30% ברגש חיובי, ו70% ברגש שלילי. 
למה? כי הם רוצים שתקנו! הם רוצים שתזוזו! 

ועכשיו נחזור אלינו, לחיפוש הזוגיות שלנו.

עד גיל 31, חיפשתי בחורה.
באמת חיפשתי, יצאתי המון, דיברתי עם מלא, 
ובאמת רציתי. 

אבל - הרצון שלי היה עדיין ברגש החיובי
כשיצאתי עם בנות כל הזמן חשבתי איזה מדהים יהיה 
ואיזה יופי יהיה להיות איתן בזוגיות. 

ואתם יודעים מה התוצאה?
בכל פעם שמשהו לא היה לי נוח - ישר שיחררתי 
כי כל מה שהניע אותו היה רק המחשבה על "הדברים הטובים שיהיו בזוגיות" 
ואם היה לי חוסר הבנה עם הבחורה "לפני החתונה" 
אז אוי אוי אוי... מה יהיה אחרי החתונה? 

ואז, זה השתנה. 
כשחציתי את ה-30, שם התחילו הכאבים. 
פתאום גם כאב לי על כך שאני רווק, 
הבנתי שבכל יום שאני לא מתחתן 
אני למעשה הופך להיות סוג של "רווק נצחי כזה" 
שרק מברר ומברר - ובורר את היהלום 
אבל היצע היהלומים כבר תכף נעלם... 

הבנתי פתאום שאם אני לא אתחתן בקרוב
אני בעוד דקה בן 35, ובעוד 2 דק' בן 40 
וזה משהו שאף פעם לא נגמר - אלא אם כן אחליט 
שאני לא רק רוצה להתחתן - 
אלא מחליט שאני מתחתן. 

אז יש כאלו שאומרים שהם באמת רוצים - 
אבל האמת היא, שהם רק מעדיפים. 
ויש את אלו שרוצים - ובוחרים בכך. 

בגיל 31 - זה פעם ראשונה שבחרתי בכך!

ושתדעו - שהכאב הזה
זו המתנה הכי גדולה שהאדם יכול לקבל בחייו 
כי מתוך הכאב הזה האדם חווה את הצמיחה הכי גדולה שלו 
אתם בטוח מכירים את כל הסיפורים 
על האנשים הכי עשירים בעולם - שחוו ילדות קשה 
חיי עוני קיצוניים - והחליטו שלא עוד! 

כשאדם חווה כאב - יש שם פריצת דרך!

אז איך מחליטים להתחתן? 
קודם כל - לייצר את הסביבה הנכונה לכך. 
להתרחק מסביבה שמכילה רווקות, כל הביצות למיניהם, 
ארוחות השבת המשותפות לרווקים וכו' - גורמים להרגיש נח עם העניין. 
ההפך: לכו להתארח אצל משפחות עם ילדים, אצל זוגות נשואים - 
ככה תרגישו שזה באמת חסר לכם. 

דבר נוסף, לעשות רשימה של הדברים שהרווקות מונעת מאיתנו!
הנה כמה דוגמאות: 
להיות נאהב באמת, להביא ילדים משלך לעולם, לבנות בית, להשתייך לקהילה, לא להרגיש חריג, 
לקבל ביטחון סוציאלי בגיל המבוגר (כיף לדעת שיש לך ילדים שידאגו לך), חיי אישות, הארכת החיים (נשואים חיים יותר), להרגיש אושר מנתינה אינסופית למשפחה, ועוד ועוד. 

ובגדול - להיות יותר שלמים.
גילוי נאות: עד שהתחתנתי - תמיד שילמתי חשבונות חשמל ומים באיחור, 
אף פעם לא היה לי חלב בתאריך הנכון במקרר 
(שזה מוזר כי מתישהו הייתי קונה אותם לכאורה בתאריך הנכון) 
ותמיד הייתי שוכח לקנות לעצמי בגדים. תמיד! 
לא היו לי ימים מסודרים לקניות של הבית 
ככה שיכולתי בכיף למצוא את עצמי שבועיים בלי סבון כלים, 
מה שהיה מוביל להזמנות של אוכל מבחוץ... 
בקיצור קטסטרופה מהלכת על 2. 

ברגע שהגיעה האשה -
זהו. 
הכל הסתדר  
(כולל זה שהמקום של הגרביים לא בסלון כשאני חוזר מהמשרד. 
שזה אחד החידושים הגדולים!) 

אז זהו חברים, 
כמו שאומרים בחסידות: "בזכירה - סוד הגאולה". 
בואו נזכיר לעצמנו כל הזמן למה זה חסר לנו, 
ורק ככה נהפוך את זה לצורך אמיתי - ולהתחתן. 

בהצלחה!
גבי דניאל

זה הופך את כל נושא החתונה ל"מקום מפלט" או מקלט.

תחושת החסר הזו היא כח מניע מאד גדול, זה נכון,

אבל מתוך זה להתחתן??

נראה לי הרב יותר בריא לבוא ממקום שבו טוב לך עם עצמך, אתה חי חיים מלאים, ומעוניין לצרף מישהו נוסף לטוב שלך, וליצור יחד איתו משהו טוב פי שניים.

והכל זה מליאות ויופי טופי אז למה בעצם להתחתן?

בודאי תסכימי איתי שצריכה להיות פה השלמה עם חוסר כלשהו.

מה שמאוד עזר לי בדברים שהוא כתב שהרבה יותר קל לי להתייחס לרגעים שבאמת התחושה של ההתלהבות והנצנצים יורדת. 

ההבנה שהחיים הם כאלה. לא תמיד מצנצים וזה חלק מהעניין ולכן גם שאני לא מרגיש וואו אני יכול להמשיך לצאת כי אני לא בונה על הוואו הזה. הרצון להתחתן הוא הרבה יותר משמעותי ועמוק

בכל אופן יכול להיות שאת צריכה תגובה אחרת, שיהיה בהצלחה

כל הנאה היא פונקציה של מילוי חסר.

כל התאהבות היא פונקציה של מילוי חסר

כל רומנטיקה היא פונקציה של מילוי חסר.

אוף יש לי פילוסופיה שלימה על זה אבל זה לא לשעה  כזאת.

יום לפני שהכרתי את ארוסי

וכשהוא הציע לי לצאת אמרתי לו שאין לי כח לדייטים ונמאס לי

הוא חיכה לי כמה ימים ואז יצאנו , ועכשיו אנחנו מאורסים...

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!