להרבה מאוד אנשים אין תמריצים לעמוד על דעתם וזה לא כ"כ מעניין אותם. אני לעצמי חושב שאני נמצא במקום האידיאלי מבחינתי, מאחר וחשבתי וחקרתי בזה הרבה. אני ממליץ.

זה תהליך מתמשך ואבוי אם הוא ייפסק. יש כל מיני דרכים, בעיקר קריאה...יהיה יותר קל לענות על נק' ספציפיות.

אם טוב במקום, אז אפשר להישאר בו

למה לי לחפש שינוי?

ולא מתוך יוהרה, אני לא מכריחה אף אחד להיות גם במגזר שלי ואני לא חושבת שהוא הכי טוב

אלא מרגישה שהוא הכי טוב לי

הנבירה והחיפוש הם עצמם מתישים ומטרידים

אז כל אחד מה שטוב לו, זאת ה-שיטה שלי

אבל אלו שלא חקרו אלא נשארו, זה בדר'כ בגלל שטוב להם איפה שהם והם לא מחפשים שינוי

ולא בגלל יוהרה שהם הכי טובים, כי יש גם כאלו שהחליפו מגזר ושם הם יושבים עם יוהרה

זה פשוט לא נובע מיזה

ואם הם לא יהיו מאושרים איפה שאני אגדל אותם, אז שילכו למגזרים אחרים, זה בסדר.

אבל אני בהחלט אתאבל אם הם יעזבו את הדת, מכיון שאני מאמינה שכך צריך לחיות

מי שלא מאושר בדת, זאת בעיה אחרת, אבל צריך לפתור אותה

כי בסופו של דבר באנו לעולם כדי לקיים מצוות וללכת כמו שהשם ציווה, הוא לא ציווה להיות חרדי, או חבד, או דת'ל, הוא ציווה לעשות מה שהוא אומר

והוא הבטיח שמי שיעשה מה שהוא רוצה יהיה מאושר וזה הכי טוב לו.

הרי אדם יכול לטעות ולחשוב שהוא בדרך הנכונה והוא בכלל לא בכיוון...

מסילת ישרים כותב על זה בהקדמה. 

לא מדבר על מגזרים, חרדי או דתי לאומי. בשמים מסכלים על מעשים..

אולי תגלי שהלכת בדרך הלא נכונה?

גם אני הרגשתי בדיוק ככה פעם כשהייתי בדרך לא נכונה והיום אני מבין מה הייתה הבעיה.

הקב"ה לא סתם אמר "טעמו וראו כי טוב ה'.."

יש מכלול שאם מקיימים כמו שצריך אז צוללים לתוך הרוחניות ואז מרגישים טוב וקרבת ה', ואם מקיימים חצי אז מרגישים כלואים.

וגם אם פחות נוח לפעמים, גם לי לפעמים קשה

אבל לפחות שיהיה לנו טוב בנצח ולא עכשיו למשך עולם זמני וקצר

אמונה זה כן כיף

זה לא שונה, לא מפרידים ביניהם...

(וואי אני ממש זוכר שהרגשתי ממש ככה כשהייתי פעם בישיבה שחורה עד שקראתי את ר' נחמן)

המצוות הן עצות כדי להתקרב לה', כל מצווה מתקנת משהו בנשמה שמחשיך את האמונה

וכמובן שלרוב כדי שיפעל צריך לעשות כמו שה' ציווה כדי שיפעל. 

אבל הרי אם אדם אנוס או טעה בתמימות? הרי מחשיבים לו מצווה.  העיקר זה איך מכניסים את הלב במצוות

העיקר זה העיסוק בלנסות להתקרב לה'. זה בעצם המרכז של להיות יהודי, דתי. 

איך אומר ר' נחמן

"הכלל שעיקר הוא הרצון והכיסופין שיהיה כוסף תמיד אליו יתברך. ובתוך כך מתפללין ולומדין ועושין מצוות"

אבל זה שמצוות הם חוקים זה בהכרח חיסרון?

אם מקיימים הכל כמו שצריך מרגישים מצוין.  ואם לא נוח, לפחות מקבלים עולם הבא שזה נצח

ועונה על אחרון ראשון וכו'. 

גם אני די כזה...

אבל זה כשלא מרגישים שזה משימה או שזה אהבה אלא חוקים.

זאת אומרת,

אני בטוח שאת לא עושה בכוונה הפוך כשאת במשימה לצורך עצמך ויש דרך מסויימת להצליח בזה

או בהתנהגות כלפי מי שאת אוהבת.

אנרכיסטיות מתעוררת כשמרגישים שכלואים בסתם חוקים.

אז תכלס פה אנחנו נרוויח מזה. 

יש שינויים שאת רוצה אותם, אז המאמץ שווה

נגיד אם את רוצה לעבור דירה כי לא נח לך מסיבות מסוימות בדירה הנוכחית

אז המאמץ לא יותר כי את מחפשת מקום טוב יותר, כי במקום הנוכחי לא טוב לך

אבל אם יש לך דירה סבבה ואת מרוצה מהמיקום, כיווני אויר, קומה, שכנים וכו'

את לא חושבת שזה מיותר לחשוב על לעבור דירה?

עושים שינוי מתוך מטרה לשפר רווחה, לא מתוך מטרה "לחקור"

לא חקרתי מגזרים אחרים אבל אני יודעת בערך מה קורה שם

אני לא חיה בבועה

ואני יודעת שטוב לי לגור בבני ברק ולהתחנך והתחכך עם חרדים, ולהיות בעצמי כזאת

ולא מתאים לי מה שמגזרים אחרים עושים (לא נכנסת לפרטים)

במילה "נח"

הכוונה שהדרך הזאת יותר מתאימה לך ויותר לוקחת אותך למקום טוב?

או.. נח נח? כפשוטו.  יותר מסתדר

ומעניין

בצעירותי הייתי חרדי בישיבה שחורה,

עם הדיבורים על לא לעבוד, להיות אברך, רק שחור לבן, הכל כאילו ברור ואין שאלות

עזבתי אותה כי לא התאים לי שכולם חייבים להיות בפסגת ההר ואין שאלות וכל זה.

חיפשתי לאן ללכת והמליצו לי ישיבה תיכונית דתית לאומית (שלא אגיד את שמה)

שמה זה היה קיצוני לצד השני - דיברו גסויות התנהגו כמעט כמו חילונים בקושי שמרו משהו. 

עזבתי הכל והייתי חילוני לגמרי. 

חזרתי בתשובה, לדרך החרדית (מובן למה?) לקחתי את ההקפדה והשאיפה אבל הלכתי לפי הדרגה שלי.

אחרי זה נחשפתי לברסלב וגם לדרך של תורת החיים וכרגע

זה מה שאני אוהב וזה המקום שלי

שילוב של הקפדה, עם פתיחות לעומק התורה ושאלות, וכל אחד בדרגה שלו. ואני רואה שזה אמת אם נעשה  מבחינת התאמה לאיך שנהגו חכמינו ועם ישראל בכללי.

בכללי בטבעי אני תמיד מחפש אולי אני טועה במשהו ויש מה ללמוד.

ככה שבאמת לדעתי זה לא נכון לא לברר 

בעיניי ההפך.

זה שאני כאן לא אומר שזה המקום הכי טוב בעולם

אלא אומר שזה המקום הכי טוב ומתאים בשבילי.

אם אני מרגישה מחוברת, למה צריך לבדוק עוד אפשרויות?

צורת התנהלות, בילויים, חברה...

התרבות!

גם מבחינה תרבותית - מנומסת יותר דיסטנסית...

לדעתי יש אמת אחת, אבל יש דרכים שונות ליישם אותה...

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.