חשבתי שהולך לך טוב.
לא חבל?
לפחות תביאי לה שאוב.
את מביאה לה עכשיו בקבוק? למה? אבל חשבתי שאת מביאה לה רק פעמיים ביום.
בסדר, הנקה זה כואב.
אז תסבלי.
אוף, כאילו זה לא קשה לי גם ככה, כאילו זה לא מבאס אותי שזה לא הולך, למה אני צריכה גם להתמודד עם ההערות האלה? למה הם חושבים שקיבלתי את ההחלטה הזאת בקלות ראש?
אני חייבת להסביר לכולם כל הזמן כמה לא טוב לי? כמה אני סובלת? כמה כואב לי כל הזמן? איך אני מתכווצת מכאב כשהיא יונקת? שיש בי פחד מסוים כל פעם כשהיא מתחילה לבכות?
והכי קשה לי, שזה בא דווקא מאנשים קרובים אליי, שאמורים לתמוך בי ובהחלטה שלקחתי, אבל דווקא הם הכי מורידים אותי והכי גורמים לי לפקפק בזה😔



