אצלי לפחות: לא תמיד נעים להחצין רגשות  ליד אחרים.. ואולי פשוט לא כל אחד צריך לראות אותי בוכה.

אני חושבת שאי-יכולת-לבכות לא נובעת מאגו וכד', אלא יותר מחסימה כלשהי. לפעמים אפילו בתת-מודע יש משהו שחוסם מלבכות. דוג'- יכול להיות שכשאדם היה קטן ובכה מישהו התעצבן עליו שהוא בוכה ומאז יש לו כמו חסימה ו'אנטי' לזה. אפילו שהוא לא זוכר את המקרה הספציפי, זה השפיע לו על החיים.
לבכות זה לא טיפשי. זה לא יעיל לפתירת הבעיות (ולהשלמה איתן), אך זה יעיל להתפרקות בינך לבין עצמך. הבכי 'מטהר' במובן מסויים וגורם לאדם להרגיש כאילו פרק ממנו משהו. אחרי שאדם בוכה הוא מרגיש טוב יותר בד"כ.
ולבכות זה לא מבייש בגלל שזה טיפשי וכד', אלא אולי (סתם השערה-) כי לאדם יש דימוי עצמי והערכה עצמית, והוא מרגיש שכאשר רואים אותו ברגע חולשה שלו (כשהוא בוכה) זה פוגם בהערכתו, כי משום מה לבכי יש קצת סטיגמה של 'חולשה'.
בתי התמותה שאינם בוכים זה לא מחייב שהם 'חסרי רגש' וכד', ככל הנראה הם באמת לא מרגישים זקוקים לכך ואין בכך שום בעיה.
ד.א אי יכולת לבכות לא קשור דווקא לרמת העצב, לפעמים עצובים מאוד וקשה לבכות ולפעמים לא כ"כ ובוכים בלי בעיה. אני לא יודעת למה זה קשור המחסום הזה, אנסה לחשוב... וגם כמו שכבר אמרו כאן, רוב האנשים ממש לא מרגישים נוח לבכות לפני כולם כי אולי הם לא נקראים 'מופנמים', אבל אני חושבת שאצל כל בנאדם יש קצת 'מופנמות' במידה מסויימת, ואף אחד כמעט לא אוהב להראות לכולם מה שהוא מרגיש. (אצלי לפחות זה כך)
מצטערת אבל אני לא כ"כ יכולה לעזור לך בלבכות, רק אני חושבת ש:א.אם אתה רוצה לבכות- תהיה לבד. ב. אל תכריח עצמך לבכות, תהיה רגוע, שלו, עצום עיניים, חכה שזה יגיע. אם לא מגיע לא נורא. פעם הבאה אל תישן כל הלילה ותהיה ממש עייף ואז תצליח בלי בעיה (אצלי תמיד כשאני עייפה אני בוכה מבדיחות או סתם זולגות לי דמעות מהעיניים בלי שום קשר למציאות.. ככה זה)

והפעילות בפורומים ירדה משמעותית 

כדי לעשות טוב לעולם ולאנשים ואני מאמינה שכל אחד יכול להפוך את העולם למקום יותר טוב ושמח ואוהב ♥️ וגם לעבוד את ה' שזה הכל בסוף

מהחיים, לחיות טוב, באושר, בשמחה, בסיפוק, ולדאוג לעתיד שלנו כאן