ובגלל שהפוסט הזה נגד (😔) בעלי, אקדים ואומר שאני נשואה לבעל מדהים❤️ אבא נפלא, בכללי כששנינו בבית הוא הראש הגדול, יותר דואג לי, מנקה יותר, מבשל יותר, נמצא הרבה עם הילדים. אבל שוב.... כששנינו בבית. בפועל הוא בקושי נמצא, עובד מאוד קשה! גם פיזית וגם עומס מחשבתי ונפשי. קם מוקדם וחוזר כמעט תמיד אחרי שהילדים כבר ישנים.
ואחרי ההקדמה הארוכה משתפת במה שקרה עכשיו.
לא יודעת למה... סתם לפרוק.
היהצלי היום נסיעה מאוד ארוכה עם הילדים (באישור פיקוד העורף🤭) לא הייתי צריכה בקושי לצאת מהרכב, אבל כן לסוע לכל כיוון יותר משעה וחצי עם ארבע ילדים ולהעסיק אותם שלא ירדמו (כדי שיירדמו מהר בלילה)
חזרתי בדיוק להכנת א.ערב, מקלחות והשכבה.
איך שהם נרדמו בעלי חזר הביתה.
ושוב, בגלל שהוא כ"כ עמוס ועובד קשה וער מלא זמן, וגם בגלל שאני אוהבת אותו בסופו של דבר
אני משתדלת שהוא יגיע לבית מסודר (יחסית🤷) ולהכין א.ערב.יש לו פרוייקט ענק שהוא עובד עליו בערבים כשהוא חוזר הביתה. וחשוב לי מאוד שהוא יצליח בזה ולכן אני עושה מאמצים רבים לעזור לו.
היום הוא אמר שהוא רוצה שנלך לישון מוקדם, אני ממש לא הייתי רעבה (אמרתי כבר שאני בתחילת הריון?🤣) אז סיכמנו שאני אכין לו משהו קטן והוא יאכל תוך כדי העבודה (לא הסכמתי שהוא יכין, כי רציתי שהוא יתחיל לעבוד)...
אמרתי לו שאני ג-מ-ו-ר-ה מעייפות והדבר היחיד שאני רוצה זה לשכב על הספה קצת!!
מפה לשם, הקצת הפך ל-40, הוא כבר רוצה ללכת לישון. והתבאס עלי שלא הכנתי כלום. ושאם אני עייפה כ"כ אז סתם מרחתי את הזמן על הספה במקום ללכת להתקלח ולישון נרמלי. (הוא הראשון בד"כ שיפרגן לי ללכת לישון כשאני עייפה)
עכשיו אני בחדר עצובה!
גם כועסת עליו שהוא לא קם להכין לעצמו לאכול. אלא חיכה לי ואז התבאס עלי. (למרות שאמרתי לו שהוא לא יכין, שחבל על הזמן ואני כבר אכין לו)
וגם מבואסת של עצמי שאני כועסת עליו.
וגם שלא קמתי להכין לו משהו.
והכי אני מובאסת מזה שהוא מבואס ממני.
זהו!!
מעניין אם מישהי הגיע עד לפה🤔

