בדרך כלל יש שלב ביום שבו נולדתי לפני כמה שנים שאני נעצרת ומבקשת משהו לשנה הבאה.
השנה לא היה רגע כזה. היה רגע שהמוח שלי צרח, ממש צרח, ניקיון!!!!
זה היה בחמש בבוקר ולא התעמקתי בזה.
מאז אני עסוקה בלפנות את הקיא של עצמי. זה בא נורא פיזי.
איזה מתוק ה'.
הגוף שלי כבר שבוע עסוק בניקיון מהשורש, מוציא ומוציא ומנקה ומשפשף.
איזה נס שזה בא בפיזי.
איזה נס שהלב יודע שזה לטוב. זה פשוט לנקות אותי. וכל השאר קיבינימט.
הכל לטובה. והכל מדוייק. ומה יהיה עם סוף סמסטר פחות חשוב מהדבר שנקרא אני .
אני רוצה ניקיון ברחמים. ואני מודה על ניקיון שהוא.
רפואה קרובה לבוא.