מרגיש לי די דפוק לכתוב פה אבל שאלה לי ואני רוצה תשובה רצינית..
נגיד וההורים שלכם לא מסכימים משהו
ועשיתם אותו
באתם הביתה עם זה ההורים שלכם יגידו להפסיק/להוריד/להיפרד/אנאערף..
נותנת דוגמא שתבינו אותי יותר נגיד אמא שלך לא מסכימה לעשות עוד חורים חוץ ממה שיש
ועשית עוד אחד
חזרת הביתה ואמאשלך עלתה על זה
מי היא עושה אומרת להוריד או שכבר עשית..?איך מגיבים לכם?
כנל גם על חבר/חברה ..יציאות בלילה/שתיה וכו וכו
בסוף ההורים יודעים שיצאת או שתית .. איך מגיבים?
ועם זה לא מובן אז תירשמו..
והם אמרו לי להוריד, והחבאתי את זה... וזה לא היה נעים בכלל כשהם גילו את זה אחרי כמה חודשים...
ואז אמא שלי עלתה על זה ולא אמרה כלום
ואז שרציתי ללכת ללילה לבן בחודש ארגון היא אמרה לי את רוצה ללכת תורידי ..
באמת... לא כדאי לך להכנס לזה....
סתם דברים שלא בא לי להזכר בהם...
כן אמא שלי התעצבנה וצעקה ובלה בלה
אבל בפעם השניה כבר היא לא יכולה לבוא ולהוציא לי תעגיל אז היא אימה(זה פשוט דוחה לאיים סתם עשה אותי מרדנית יותר)
אז אצלי זה האבא הקשוח בבית ובפעם השניה שהוא ראה את זה אחרי שכאילו הורדתי הוא התפוצץ עלי בטירוףף...
וזה היה בכלל בכלל בכלל בכלל לא נעים... בסוף הן דברו איתי ואני התחלתי לבכות וזהו...נכנעתי....
ועשיתי בסוף כיתה ח עשיתי עוד פעם עם אבא שלי....
כנראה בגלל שזה היה שנים אחר כך ואין מה לעשות.
ההורים שלי לא מסכימים לי לנסוע לירושלים לבד. עוד יותר כשהייתי בכיתה ז'-ח'.
אז הייתה איזו פעילות של החופש הגדול ונפגשים בתחנה המרכזית (כבר עשיתי את המסלול הזה הרבה פעמים.)
אז נסעתי בלי להגיד להם, רק שלא פגשתי אף אחד, ואחרי חצי שעה שחיכיתי פשוט חזרתי הביתה.
לפני כמה חודשים סיפרתי את זה להם בצחוק, הם בכלל לא כעסו, כנראה בגלל שזה היה שנים אחר כך ואין מה לעשות.
....
חושבת בקופסאההורים שלי לא אומרים לי מה לעשות, אבל הם יתעצבנו. מצד אחד יש לי תאחריות על החיים שלי מצד שני הם פשוט יגידו את דעתם בכל פעם שזה יפריע להם עד שזה יהיה סיוט! כאילו תחשבי עשית משהו ואז כל פעם שואלים אותך: מה הקטע של זה? מה הקטע של זה? בכל מיני מילים, ירדו עליי, וזה... ואז אני אצטרך להחליט אם זה שווה לי את זה ואני רוצה להישאר ככה ולהתעלם מהם, או שאני מעדיפה לא את זה ולא את זה... השאלה איך את מרגישה עם זה באמת, מה הסיבה שאת עושה את זה. וגם אצלנו כאילו חופשי אומרים לך דוגרי "למה יש לך חישוקי מתח על האוזניים?" או "מה זה האודם הזה את נראית כמו ערפד" או "מי סגר לך תדלת על הציפורניים" והכי נפוץ "למה התחפשת?" ולא חסרות דוגמאות לדברים הרבה יותר קיצוניים ישתבח שמו זה כבר עובר לערבית... וזה לא רק ההורים זה כאילו כולם... מישהו עושה נזם אומרים לו מי זה המכוער... כאילו זה דואליות כזאת שמצד אחד לא לוקחים קשה, פשוט מתייחסים לזה כמו גננה, מצד שני מה זאת הגננה הזאת מה עבר עליך? שאלוהים יכניס לך שכל
ולפעמים צועקים ועונשים..כמו בגן ..
אצלכם זה נורמאלי ככה נראלי
הכי חשוב- שתהיי אחראית ומודעת לעצמך
ז"א אם את עושה דברים עם סיבה- תגידי להם אותה, ותהיי שלמה איתה (זה יפה בעיניי, ואין עם זה בעיה הלכתית)
ואם את מרגישה שאת עושה משהו רק בשביל צומי וכי בא לך לשים מסכות ולשים פס על העולם- זה סימן שהמצב שלך לא טוב! וזה יתחיל ויגמר לא טוב. אם יש לך כאלה סימנים את צריכה לשאול את עצמך מה חסר לי? ולנסות לפתור את הצורך הזה...
וגם בגיל ההתבגרות חשוב לא לעשות צעדים פזיזים כי לפעמים לא חושבים על ההשלכות ומחליטים החלטות מהר אבל אם מתאפקים ומחכים קצת נרגעים...
אז לסיכום הכי חשוב שתרגישי עם עצמך שאת בסדר ואז תוכלי לשדר את זה הלאה
וואי ממש תודה את אומרת דברים שיא הנכונים
לפעמיים אני עושה דברים לא בגלל צומי או לשבור מסכות זה יתור רגעי שטות כאלה או מקום של בריחה..
זה בסדר אנחנו חיים במציאות לא פשוטה
מאחלת לך שתעברי את הכל בשלום ובשמחה
טאקט..
אנלא מצליחה לערוך אז אנוכי מודעת לזה..
חסרת טאקטעושה נחת להורים..
מקנא בך
(לא שאני עושה דווקא בכוונה פשוט לפעמיים מרגיש כזה בלי שליטה..)
כשעשיתי חור שני זה היה בכיתה ו...
אני זורמת ואני מקווה שההורים שלי יזרמו
לי יש מנטרה שמלווה אותי כל חיי.
אל תודה במשהו (שלא עשית) לא משנה מה יקרה, תמות, אל תודה בזה.
אני הולכת לפי זה מינוס מה שסימנתי בסוגריים
זה קורה כשאני גולשת מויי פיי לא מסונן ממחשב בלי סינון, כשאמא שלי מגלה את זה אני פשוט ממציאה כל מיני תירוצים, או שאני משקרת לדוגמא.
השעה 3 בלילה, אני במיטה עם מחשב, גולשת. (ח"ו לא למקומות מסוכנים)
אמא שלי באה בשקט בשקט מאחורה, החיישנים שלי חשים בתנודות בקלי הקול בחדר, מסתובבת אגב סגירת חלוניות ופתיחת "פוטושופ" או תוכנה אחרת שיש במחשב, אמא שלי שואלת מה אני עושה, חוקרת, מלחמות, בקיצור...
ואז אני פשוט אומרת, אה, לא, אני הייתי צריכה דקא את המחשב הזה בדיוק עכשיו קמתי כי נזכרתי...
והיא כמובן לא מאמינה אבל זה לא אכפת לי.
אני לעולם לא אגיד שעשיתי משהו שהיא לא מסכימה, אפילו שהיא יודעת...
זה בגדול.
בהצלחה לך עם הוריך
זה לא עוזר!
צאו לי מהוריד?
עכשיו נדחף לך אינפוזיה לשתי הידיים!
ולשתי הרגליים!
עם אזיקים למיטה!
אבל התשובה, לא מאחרת לבוא...
אם אתה רוצה שלא יתערבו לך בחיים אל תתן להם לקנות לך בגדים אוכל מקלחת בית חינוך.... הכל כי יש להם זכות להתערב לך בחיים
כמו שהם מעצבנים גם אתה עצבנת אותם הרבה שהיית קטן אז...
יש גבול להתערבות בחיים.
יש להציב גבולות של שעות יציאה ודיבור
ויש לא להסכים לנעול את החדר.
הלו הלו???
בעיה שלכם שהבאתם אותי לעולם - תתמודדו!!
ככה אני אומרת תמיד.
רציתם ילדים? תגידו תודה! מה אתם מתעצבנים עלי סתם? יש אנשים שאין להם ילדים!!!
ואם את רוצה לדעת אם זה יפה שאת מדברת לאבא ואמא שלך ככה שהם ה ח י י ם שלך אז תחשבי איך היית מגיבה אם לך הייתה שריטה והבת שלך הייתה אומרת לך אמא נשמה, תתמודדי את בחרת להוליד אותי אז אני אעשה מה שבא לי.... זאת כפיות טובה כמו להגיד "האשה אשר נתת עימדי..."
אני לא אומרת שאני אעשה את מה שבא לי
אני ילדה טובה! היי!
אבל יש גבול, שצריך לתת לי לנשום.
ואם מתעצבנים עלי בלי סיבה, כי.... סתם, אני יותר מדי קפיצית, זה כבר בעיה שלהם.
זו אני, קבלו? רוצים לסמם אותי עם ריטלין? תפאדל, אבל לא על בסיס שעתי קבוע, צריך לתת מקום וביטוי לאישיות שלי!
זה היה נשמע אחרת
עכשיו הבנתי למה את מתכוונת
סורי
לפעמים אני לא מתנסחת נכון.
אבל מבחינתך כל עוד זה אפשרי אתה צריך לזכור את הדברים הטובים גם שהם נתנו לך וגם שיש בהם
ובקשר לחתימה שלי... זה לא שיש לי איתם קשר מדהים ויוצא דופן, אבל פשוט יום אחד זה נפל עליי כמה אני חייבת להם לא משנה מה (אם להתוודות אחרי שראיתי את השיר "אמא" של טזזו וצמר)
אל תהרסו תעודדו תמליצו אל תכריחו
סתם.. אנלאמדברת על מה קורה בסוף- יש מריבות אין מריבות, אני מדברת על מודעות, כאילו יש גישה של הכל מגיע לי ויש גישה של וואו הוא מבוגר ממני, יש לו ניסיון חיים, הוא גידל אותי, כל הקיום שלי זה מהם ומה' אז טיפה פרופורציות פתאום
הלוואי שגם הם יתנהגו בצורה טובה כמה שיותר, אבל תוריד תציפיות
הם לא אהבו את הרעיון ועשיתי אותו בכל זאת מולם ועל כל פיספוס של זום הם אומרים לי לחזור לווצאפ.
בכללי הם לוקחים את הלמידה מרחוק קשה.
(לפחות נראה לי שזה טוב)
כל יום אני מפסידה לפחות זום אחד לפחות אבל לא נורא...
למדתי להתאפק ולא לצרוח על מורות
רק דרך מיילים וחברות? יש עוד בנות שאין להן?
רק לי אין.
גם שתי הבנות שדרך אמא שלהם מעדיפות בלי אבל אין להם ברירה כלכך... אני מבינה אותם לגמרי
דברים שעוברים רק בווצאפ חברות שולחות לי למייל
יפה איזה מדהימה🌺
מעריצה אותך
זה משנקרא להיות אחד שלא מעניין אותו מה אומרים וחושבים..
טוייב אז מזדהה איתך אבל אני כבר לא נלחמת היאשתי ממזמן
(חוצמיזה זה מוריד לאמא שלי תבריאות זה יכול להגיע לצרחות ששוברות תחלון לא מזלזלת או משהו ברצינות..)
זה ירד מאדד (ברוך ה'..)
אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה
ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭
מה הסיבות שלכם בחיים?
בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.
ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.
בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי
לא יודע.
מבררים את זה, מחפשים את זה
הלוואי וידעתי
כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...
ככה עד שיבוא המשיח....
הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות
יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת
יש למישהו דרך לעזור לי?
בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)
אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד
או סרטים אחרים
