מרגיש לי די דפוק לכתוב פה אבל שאלה לי ואני רוצה תשובה רצינית..
נגיד וההורים שלכם לא מסכימים משהו
ועשיתם אותו
באתם הביתה עם זה ההורים שלכם יגידו להפסיק/להוריד/להיפרד/אנאערף..
נותנת דוגמא שתבינו אותי יותר נגיד אמא שלך לא מסכימה לעשות עוד חורים חוץ ממה שיש
ועשית עוד אחד
חזרת הביתה ואמאשלך עלתה על זה
מי היא עושה אומרת להוריד או שכבר עשית..?איך מגיבים לכם?
כנל גם על חבר/חברה ..יציאות בלילה/שתיה וכו וכו
בסוף ההורים יודעים שיצאת או שתית .. איך מגיבים?
ועם זה לא מובן אז תירשמו..
והם אמרו לי להוריד, והחבאתי את זה... וזה לא היה נעים בכלל כשהם גילו את זה אחרי כמה חודשים...
ואז אמא שלי עלתה על זה ולא אמרה כלום
ואז שרציתי ללכת ללילה לבן בחודש ארגון היא אמרה לי את רוצה ללכת תורידי ..
באמת... לא כדאי לך להכנס לזה....
סתם דברים שלא בא לי להזכר בהם...
כן אמא שלי התעצבנה וצעקה ובלה בלה
אבל בפעם השניה כבר היא לא יכולה לבוא ולהוציא לי תעגיל אז היא אימה(זה פשוט דוחה לאיים סתם עשה אותי מרדנית יותר)
אז אצלי זה האבא הקשוח בבית ובפעם השניה שהוא ראה את זה אחרי שכאילו הורדתי הוא התפוצץ עלי בטירוףף...
וזה היה בכלל בכלל בכלל בכלל לא נעים... בסוף הן דברו איתי ואני התחלתי לבכות וזהו...נכנעתי....
ועשיתי בסוף כיתה ח עשיתי עוד פעם עם אבא שלי....
כנראה בגלל שזה היה שנים אחר כך ואין מה לעשות.
ההורים שלי לא מסכימים לי לנסוע לירושלים לבד. עוד יותר כשהייתי בכיתה ז'-ח'.
אז הייתה איזו פעילות של החופש הגדול ונפגשים בתחנה המרכזית (כבר עשיתי את המסלול הזה הרבה פעמים.)
אז נסעתי בלי להגיד להם, רק שלא פגשתי אף אחד, ואחרי חצי שעה שחיכיתי פשוט חזרתי הביתה.
לפני כמה חודשים סיפרתי את זה להם בצחוק, הם בכלל לא כעסו, כנראה בגלל שזה היה שנים אחר כך ואין מה לעשות.
....
חושבת בקופסאההורים שלי לא אומרים לי מה לעשות, אבל הם יתעצבנו. מצד אחד יש לי תאחריות על החיים שלי מצד שני הם פשוט יגידו את דעתם בכל פעם שזה יפריע להם עד שזה יהיה סיוט! כאילו תחשבי עשית משהו ואז כל פעם שואלים אותך: מה הקטע של זה? מה הקטע של זה? בכל מיני מילים, ירדו עליי, וזה... ואז אני אצטרך להחליט אם זה שווה לי את זה ואני רוצה להישאר ככה ולהתעלם מהם, או שאני מעדיפה לא את זה ולא את זה... השאלה איך את מרגישה עם זה באמת, מה הסיבה שאת עושה את זה. וגם אצלנו כאילו חופשי אומרים לך דוגרי "למה יש לך חישוקי מתח על האוזניים?" או "מה זה האודם הזה את נראית כמו ערפד" או "מי סגר לך תדלת על הציפורניים" והכי נפוץ "למה התחפשת?" ולא חסרות דוגמאות לדברים הרבה יותר קיצוניים ישתבח שמו זה כבר עובר לערבית... וזה לא רק ההורים זה כאילו כולם... מישהו עושה נזם אומרים לו מי זה המכוער... כאילו זה דואליות כזאת שמצד אחד לא לוקחים קשה, פשוט מתייחסים לזה כמו גננה, מצד שני מה זאת הגננה הזאת מה עבר עליך? שאלוהים יכניס לך שכל
ולפעמים צועקים ועונשים..כמו בגן ..
אצלכם זה נורמאלי ככה נראלי
הכי חשוב- שתהיי אחראית ומודעת לעצמך
ז"א אם את עושה דברים עם סיבה- תגידי להם אותה, ותהיי שלמה איתה (זה יפה בעיניי, ואין עם זה בעיה הלכתית)
ואם את מרגישה שאת עושה משהו רק בשביל צומי וכי בא לך לשים מסכות ולשים פס על העולם- זה סימן שהמצב שלך לא טוב! וזה יתחיל ויגמר לא טוב. אם יש לך כאלה סימנים את צריכה לשאול את עצמך מה חסר לי? ולנסות לפתור את הצורך הזה...
וגם בגיל ההתבגרות חשוב לא לעשות צעדים פזיזים כי לפעמים לא חושבים על ההשלכות ומחליטים החלטות מהר אבל אם מתאפקים ומחכים קצת נרגעים...
אז לסיכום הכי חשוב שתרגישי עם עצמך שאת בסדר ואז תוכלי לשדר את זה הלאה
וואי ממש תודה את אומרת דברים שיא הנכונים
לפעמיים אני עושה דברים לא בגלל צומי או לשבור מסכות זה יתור רגעי שטות כאלה או מקום של בריחה..
זה בסדר אנחנו חיים במציאות לא פשוטה
מאחלת לך שתעברי את הכל בשלום ובשמחה
טאקט..
אנלא מצליחה לערוך אז אנוכי מודעת לזה..
חסרת טאקטעושה נחת להורים..
מקנא בך
(לא שאני עושה דווקא בכוונה פשוט לפעמיים מרגיש כזה בלי שליטה..)
כשעשיתי חור שני זה היה בכיתה ו...
אני זורמת ואני מקווה שההורים שלי יזרמו
לי יש מנטרה שמלווה אותי כל חיי.
אל תודה במשהו (שלא עשית) לא משנה מה יקרה, תמות, אל תודה בזה.
אני הולכת לפי זה מינוס מה שסימנתי בסוגריים
זה קורה כשאני גולשת מויי פיי לא מסונן ממחשב בלי סינון, כשאמא שלי מגלה את זה אני פשוט ממציאה כל מיני תירוצים, או שאני משקרת לדוגמא.
השעה 3 בלילה, אני במיטה עם מחשב, גולשת. (ח"ו לא למקומות מסוכנים)
אמא שלי באה בשקט בשקט מאחורה, החיישנים שלי חשים בתנודות בקלי הקול בחדר, מסתובבת אגב סגירת חלוניות ופתיחת "פוטושופ" או תוכנה אחרת שיש במחשב, אמא שלי שואלת מה אני עושה, חוקרת, מלחמות, בקיצור...
ואז אני פשוט אומרת, אה, לא, אני הייתי צריכה דקא את המחשב הזה בדיוק עכשיו קמתי כי נזכרתי...
והיא כמובן לא מאמינה אבל זה לא אכפת לי.
אני לעולם לא אגיד שעשיתי משהו שהיא לא מסכימה, אפילו שהיא יודעת...
זה בגדול.
בהצלחה לך עם הוריך
זה לא עוזר!
צאו לי מהוריד?
עכשיו נדחף לך אינפוזיה לשתי הידיים!
ולשתי הרגליים!
עם אזיקים למיטה!
אבל התשובה, לא מאחרת לבוא...
אם אתה רוצה שלא יתערבו לך בחיים אל תתן להם לקנות לך בגדים אוכל מקלחת בית חינוך.... הכל כי יש להם זכות להתערב לך בחיים
כמו שהם מעצבנים גם אתה עצבנת אותם הרבה שהיית קטן אז...
יש גבול להתערבות בחיים.
יש להציב גבולות של שעות יציאה ודיבור
ויש לא להסכים לנעול את החדר.
הלו הלו???
בעיה שלכם שהבאתם אותי לעולם - תתמודדו!!
ככה אני אומרת תמיד.
רציתם ילדים? תגידו תודה! מה אתם מתעצבנים עלי סתם? יש אנשים שאין להם ילדים!!!
ואם את רוצה לדעת אם זה יפה שאת מדברת לאבא ואמא שלך ככה שהם ה ח י י ם שלך אז תחשבי איך היית מגיבה אם לך הייתה שריטה והבת שלך הייתה אומרת לך אמא נשמה, תתמודדי את בחרת להוליד אותי אז אני אעשה מה שבא לי.... זאת כפיות טובה כמו להגיד "האשה אשר נתת עימדי..."
אני לא אומרת שאני אעשה את מה שבא לי
אני ילדה טובה! היי!
אבל יש גבול, שצריך לתת לי לנשום.
ואם מתעצבנים עלי בלי סיבה, כי.... סתם, אני יותר מדי קפיצית, זה כבר בעיה שלהם.
זו אני, קבלו? רוצים לסמם אותי עם ריטלין? תפאדל, אבל לא על בסיס שעתי קבוע, צריך לתת מקום וביטוי לאישיות שלי!
זה היה נשמע אחרת
עכשיו הבנתי למה את מתכוונת
סורי
לפעמים אני לא מתנסחת נכון.
אבל מבחינתך כל עוד זה אפשרי אתה צריך לזכור את הדברים הטובים גם שהם נתנו לך וגם שיש בהם
ובקשר לחתימה שלי... זה לא שיש לי איתם קשר מדהים ויוצא דופן, אבל פשוט יום אחד זה נפל עליי כמה אני חייבת להם לא משנה מה (אם להתוודות אחרי שראיתי את השיר "אמא" של טזזו וצמר)
אל תהרסו תעודדו תמליצו אל תכריחו
סתם.. אנלאמדברת על מה קורה בסוף- יש מריבות אין מריבות, אני מדברת על מודעות, כאילו יש גישה של הכל מגיע לי ויש גישה של וואו הוא מבוגר ממני, יש לו ניסיון חיים, הוא גידל אותי, כל הקיום שלי זה מהם ומה' אז טיפה פרופורציות פתאום
הלוואי שגם הם יתנהגו בצורה טובה כמה שיותר, אבל תוריד תציפיות
הם לא אהבו את הרעיון ועשיתי אותו בכל זאת מולם ועל כל פיספוס של זום הם אומרים לי לחזור לווצאפ.
בכללי הם לוקחים את הלמידה מרחוק קשה.
(לפחות נראה לי שזה טוב)
כל יום אני מפסידה לפחות זום אחד לפחות אבל לא נורא...
למדתי להתאפק ולא לצרוח על מורות
רק דרך מיילים וחברות? יש עוד בנות שאין להן?
רק לי אין.
גם שתי הבנות שדרך אמא שלהם מעדיפות בלי אבל אין להם ברירה כלכך... אני מבינה אותם לגמרי
דברים שעוברים רק בווצאפ חברות שולחות לי למייל
יפה איזה מדהימה🌺
מעריצה אותך
זה משנקרא להיות אחד שלא מעניין אותו מה אומרים וחושבים..
טוייב אז מזדהה איתך אבל אני כבר לא נלחמת היאשתי ממזמן
(חוצמיזה זה מוריד לאמא שלי תבריאות זה יכול להגיע לצרחות ששוברות תחלון לא מזלזלת או משהו ברצינות..)
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
סתם אני לא אבל משעמם פה רצח!!!!!!!!
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יש לי שאלה לכל החברה שהם בתנועת נוער.
ב"ה אני מדריכה בסניף בנ"ע עקיבא נפרד בעירי הנחמדת ובמקביל גם בחבב של הסניף המעורב... השאלה היא האם לעזוב את הסניף המעורב?
רוצה להוסיף שאם אני לא ילך לחבב סביר להניח שלא יהיה לי חברה אחרת...
תודה מראש לכל העונים ברכת ה' עליכם!
אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.
כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.
האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?
האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?
או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?
העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.
מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה? (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)
אולי לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי?
זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...
הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...
אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?
לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.
זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...
אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...
עכשיו מבינים קצת יותר??
אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...
חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך.
אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??
אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...
כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...
בקיצור מורכב ביותר...
