ראיתי אותך היום,
ילד שלי.
ראיתי אותך קטן קטן כזה
פצפון ממש.
הרגשתי את הלב שלי דופק חזק
פתאום זה ממש אמיתי
לא רק שני פסים בבדיקה.
שכבתי שם
בוהה במסך שמולי, הכל שחור לבן
אבל ורוד כל כך.
פתאום רציתי רק שתבוא
רק לרגע
רציתי לומר לך
ילד, אמא אוהבת אותך!
ואז אני שומעת את הקול שלו שואל
רועד מהתרגשות
דופק. יש?
הוא רק רוצה לדעת שהחלום הזה אמיתי
יש. דופק.
הרגשתי את האבן שנפלה לו מהלב.
גם היא הרגישה.
רוצה לשמוע?
ואז פשוט שמענו
בום--בום--בום--
הלב הקטן הזה, פועם
תודה לאבא הטוב.
ואולי קצת מוזר שככה נקשרתי אליך,
כשאתה כל כך קטן
ובקושי מוחשי
אבל זה פשוט רגש כזה שנוצר ממש עכשיו
במיוחד בשבילו,
בשביל הקטן שלי.
ותודה לך א-לי הטוב,
על החסד העצום הזה ששלחת לי
בדמות יצור קטנטן בתוכי...