חייבת שאלה - למה יש נשים שמספרות לאמא הרבה לפני החמות??מקופלת
לא מדברת על מקרים של חמות יוצאת דופן, שתגלה לאחרים, שתשאל שאלות וכד'
אלא על חמות נורמטיבית, שתדע לשמור בסוד ולא תחפור בשאלות בכלל.
ואפילו מתחשבת ועוזרת.

מה הקטע לספר בפער כ"כ גדול?

מה ההבדל בין אמא לחמות מבחינת היחס לילד?

נכון שאנחנו סוחבות את ההריון, וכל התופעות של ההתחלה אצלנו..
אבל בסופו של דבר זה הריון, ונכד/ה של סבתא מצד האבא בדיוק כמו שזה נכד/ה של סבתא מצד האמא.

תחכימו אותי
כי אם אני אצטרך עזרה שקשה לי אני אבוא לאמא לא לחמותאין לי הסבר
אז מספרת לאמא כדי שתבין למה קשה...
זה שונהמותק 27
אצלי למשל,
חמותי אדם מאוד סגור, לא משתף לא מספר כלום. אם אספר לה על ההריון אני בטוחה שלא תספר מידי לסובבים אלא לבעלה ולבן החייל ולבת שלה..

לעומת זאת, אמא שלי, להפך, יש יותר סיכוי שתספר למשפחה המורחבת...


העניין הוא גם סוג וטיב הקשר..
הילדים שלי מכירים וקשורים להוריי ולמשפחתי. הם לא מכירים את הצד השני ככ.. אז אמנם זה הריון וזה נכד לשני הצדדים אבל הקשר שונה לחלוטין.. אין שם גילויי אמפתיה וחמימות כמו אצל משפחתי..
אבל את מספרת בשביל לקבל אמפטיה או בקטע של כבוד?מקופלת
נראה לי שהחשיבות בלספר לשני הצדדים זה מתוך כבוד, לא?
אין לנו קשר ככ עם הצד השנימותק 27
לכן לא רואה מקום של כבוד או חשיבות כלשהי בלספר להם..
אם היו מתנהגים אלינו בצורה אחרת אולי, אבל הם ישמעו בהמשך חודש חמישי אולי שישי לא יודעת כשיצא לנו לדבר
בסדר אז פה מדובר במקרה חריג כי אתם בכלל לא בקשר כנראהמקופלת
ציינתי בהודעת הפתיחה - שמדובר על משפחות נורמליות, כלומר על חמות שמתנהגת לגמרי בצורה סבירה ונעימה.
כי לאמא אני מספרת בשביל עצמימייפל1
לא בשבילה, שתדע, אלא כי אני רוצה את הכתף והאוזן שלה. יש לי צורך לשתף אותה. ולחמות מספרים בשבילה, אז אין עניין לעשות את זה מהר
ככ נכן!! (גם אצלי)מותק 27
אז מתי את מספרת לאמא ומתי לחמות?מקופלת
השאלה שלי נבעה מידיעה על נשים שמספרות לאמא שלהן בבדיקת שתן, ולחמות בחודש שלישי...מבינה שיש פה פער עצום?

זה פוגע לדעתי...
לא חייבים לספר לחמות שהאמא ידעה קודם...כמהה ליותר

פשוט אומרים שהחלטנו לספר בחודש שלישי וזהו, לא חייבים לספר שהאמא ידעה קודם.,

סבבה תיאורטית אפשרי..מקופלת
אבל אני יודעת באופן אישי על נשים שסיפרו לאמא בבדיקת שתן, ולחמות בחודש שלישי...

אז גם אם החמות לא יודעת, הבעל יודע וזאת אמא שלו...
ויש בזה משהו מאוד לא מכבד בעיניי.

(לא היה נעים לי לשאול את אותן בנות מן הסתם, ולכן שואלת פה שזה יותר אנונימי..מנסה להבין את ההגיון)
הייתי בהריון רק פעם אחת, אז עוד אין לי מדיניות קבועהמייפל1
לאמא שלי סיפרתי בשבוע 10, ולחמות בשבוע 14
ומוסיפהמייפל1
בעיני זה פוגע אם מספרים לכל מיני לפני החמות. אבל רק לאמא שלי זה לא מעליב, זה לא קשור אליה בכלל. החמות בראש הרשימה של אלו שנבשר להם, אבל אמא שלי נמצאת ברשימה משל עצמה...
ולדעתי זכותי לספר על ההריון שלי לפי איך שאני מרגישה. אם מעליב אותה שאני לא מרגישה אליה כמו לאמא שלי, שיהיה לה לבריאות
פוגע זה עניין סובייקטיביפשיטא
יש חשיבות לכיבוד הורים, זה נכון, עד שזה מגיע למצב שפוגע בבני הזוג, ופה כל זוג מרגיש מה נכון לו ומה יפגע בו ועושה את ההחלטות בהתאם למה שמתאים לו.
אבל לא מדובר על מצב שזה פוגע בזוגמקופלת
דיברתי על מקרה נורמטיבי לחלוטין.
שמדובר בחמות לגמרי סבבה...אז מה יכול לפגוע?
לפגוע בצורך שלהם בפרטיות למשל?פשיטא
הצורך שלהם בפרטיות הוא גם מול האמא, לא רק מול החמותמקופלת
לא באותה רמהפשיטא
ואני מרגישה שאני מנסה להסביר לך משהו שאת לא באמת תביני, בגלל שעצם השאלה והעיסוק בנושא מגיע ממקום שונה משלי וזה בסדר גם שלא להסכים, אין לי שום צורך לשכנע אותך לנהוג אחרת, הסברתי את הצד שלי וזהו בהצלחה!
כשאספר לחמתי, היא לא צריכה לדעת מתי אמא שלי ידעהמותק 27
והיא גם לא תשאל על כך..
אף אחת לא תברר על הצד השני..
בעלך יודע. מניחה שיש בעלים שזה כן מפריע להםמקופלת
פשוט מכבדים את האישה שלהם שזה לגמרי מתבקש. אבל אני בטוחה שיש כאלה שזה כן יפריע להם...
ועדיין, כלה שמספרת לחמותה בחודש שלישי, ומדובר על חמות נורמלית - החמות בטח מבינה שאין סיכוי שלאמא שלה היא סיפרה גם בחודש שלישי (זה כמעט ולא קורה, אא"כ מדובר על אמא מזעזעת - לא על זה מדובר)
הגזמת...חודש שלישי זה די מוקדםיעל מהדרום
לק"י

לגיטימי לגמרי לשתף אז.
זה לגיטימי גם בחודש תשיעי לשתף...הכל תלוי בנפשות הפועלותמקופלת
אבל - למה לא לספר ב2 הצדדים באותה עת?

אם את מספרת לאמא שלך בשבוע 5, למה לחמותך בשבוע 12?
עניתי למטהיעל מהדרום
לק"י

אגב, אין לי אמא.
אבל בהריון הראשון כן סיפרתי קודם לאחותי כדי לשתף ולהיעזר. זה בכל זאת משהו אישי שמתחולל בגוף שלי.
בהריונות שאחר כך סיפרנו להורים ביחד או כמעט ביחד.
זה גם מאוד נכון משהו אישי שמתחולל בגוף שלי ^^^פתק ממו

נכון שזו שותפות,

אבל הריון במיוחד בתחילתו , זה כל כך שלי, פנימי 

ככה שלגיטימי שאחלוק את זה עם מי שאני מרגישה מספיק אפשרות לשתף (במשהו כל כך רגיש וכו'...)

כייעלללל
אמא וחמות זה לא אותו דבר🤗
לא מסכימהלהשתמח
אנחנו סיפרנו לכולם רק בתחילת חודש רביעי. כי קראתי שיש שלושים אחוז סיכוי להפלה בשליש הראשון אז החלטנו לספר לכולם רק אחרי. והיה לנו נחמד שזה היה נושא אישי רק של שנינו ככה בהתחלה וכך מתכננים בע"ה גם בהיריון הזה, בתחילת רביעי, ורק אם כבר לא יהיה אפשר להסתיר אז לפני. ויש לי אמא מהממת וחמות שיודעת לשמור סודות וכולנו בקשר מעולה, אבל לא רואה בעיה בזה שאנחנו לא משתפים על ההתחלה.
אם ל2 בצדדים את מספרת באותו זמן אני גם לא רואה בעיהמקופלת
היה לי קשה שצד אחד יודע מההתחלה ממש והצד השני מגלה בפער משמעותי...
אני חושבת שיש צורך לעשות הפרדה בין הריון ראשון להריונות אחרישייק פירות
בהריון ראשון נראה לי הגיוני לספר לאמא שלה קודם, לקבלת תמיכה, להתייעצות. שוב, תלוי אמא, תלוי חמות..
בהריונות שאחרי מאוד ייתכן שאשה באמת לא תספר עד שלישי לחמותה או גם לאמא שלה. (אני מתייחסת לכותבת בהודעה ששירשרתי אליה). לא נראה לי שרוב החמיות מתעסקות עם השאלה מתי הודעת להורים שלך, אלא שמחות עם הבן והכלה.

אישית, מלבד הריון ראשון ועוד הריון שאמא שלי הבינה לפני.. שאר ההריונות סיפרנו להורים שלי ולחמי באותו הזמן, לקראת חודש שלישי. ואני בקשר הכי הכי קרוב עם אמא שלי. ועדיין. החלטנו שמספרים לשני הצדדים יחד, ככבוד אליהם, אך לא התאים לי לספר לחמי בהתחלה, ככה שבחרתי שגם הוריי לא יידעו. כל זוג והסיפור שלו.

האמת, שהשאלה יכולה להיות תקפה כביכול גם ללידה.. אנחנו לא מודיעים לצד של בעלי לפני שאני יולדת, למרות שהוריי יודעים או כשאנחנו בדרך או במהלך הלידה. בעיניי לגיטימי..
למה לא הגיוני שסיפרה רק בחודש שלישי לאמא?רעותוש10
אני בכל ההריונות סיפרתי להורים בסוף ה3 חודשים, קודם לאמא אחרי זה לחמותי בערך באותו שבוע...

אני בטוחה שיש עוד נשים כמוני שמעדיפות לספר רק שזה כבר הריון אחרי 3 חודשים
אני גם עברתי כמה הפלות ולא רציתי לתלות תקוות להורים

היה לי אפילו מקרה שסיפרתי לבוס ולא להורים כי יצאתי במפתיע לשמירת הריון והיה חשש לגבי המשך ההריון

ואני בקשר טוב ממש עם ההורים שלי...
אגב, לא נכנסת לדיון עצמואברכית בשמחה
רק שתדעי שיש מקרים הפוכים..
אמא שלי ואני בקשר סבבה, וחמותי גם חמות נורמטיבית ומהממת.
ודווקא כשגיליתי על ההריון אני לא רציתי לשתף עדיין, לא את אמא שלי, ולא את חמותי.
רציתי לחכות לפחות שיראו דופק ואז לספר לאמא שלי, ולחמותי קצת אחרי.
ואז דווקא בעלי דחף אותי להתקשר לאמא שלי באותו רגע ולהגיד לה.
למה? כי היא אמא שלך והיא צריכה לדעת!
אז דווקא בעלי ממש לא נעלב שאמא שלי תדע לפני אמא שלו, אלא להיפך, דחף אותי לכך שאמא שלי תשע הרבה לפני אמא שלו..
למה פוגע? היא לא צריכה לדעת.בתי 123
חוץ מההריון הראשון שסיפרנו ממש בהתחלה וגם לא היתה ברירה.
סיפרנו להם ממש מאוחר ונתנו להם את ההרגשה שהם ראשונים לדעת
למה זה פוגע?בת 30
אמא זאת אמא, כמה שהחמות תהיה נהדרת, היא עדיין לא אמא.
לאמא אספר ראשונה , אחרי בעלי וכו'...פתק ממו

א. כי זו אמא , ואיתה אני מדברת משתפת צריכה אמפתיה ואכפתיות ובטוחה באהבתה ובנתינתה לפי הצורך , והיא גם שומרת סוד.

ב. אני צריכה עזרה בחילות והקאות זוועה בהתחלה (ברוך את ה' שיצרתה אדם שברא דליקטין קורץ)

 

וחמותי קודם היא מספרת. ככה היא.

ודבר שני, היא לא מבינה את הצורך בעזרה וכו'...

אז ב"ה יש לה לב טוב ואנחנו מכבדים אותה וכמובן מודיעים לה ממש מהראשונים .

 

יש ענין של קשר מאמינה שיש כאלו שיספרו לחמות לפני האמא

למה?, כי הקשר שם הרבה הרבה פחות טוב.

 

עונה לךמקופלת
א. אני חושבת שאצל הרבה חמותות אפשר להיות בביטחון על אהבה, אכפתיות ודאגה.
לא נראה לי שחמות נורמלית תרצה לרעת כלתה, בטח כאשר היא בהריון.
(קצת צרם לי התגובה הזו, זו לא שחמותי מושלמת..אבל יש תפיסה בסיסית מכבדת כלפיה)

ב. אם את מספרת מתוך מקום שמבקש עזרה, ולא על עצם ההריון ורק אמא שלך זמינה לעזור לך - זה משהו אחר...

ובכלל איך שתיארת שחמותך לא מודעת לעזרה או לא יודעת לשמור סוד - זה מבחינתי מקרה חריג. וכתבתי שלא דיברתי על מקרים כאלה...
נכוןפתק ממו

אבל עדין חלק מהעזרה ואהבה 

זה לא שחמותי לא אישה טובת לב , נכון היא קצת חריגה בענין של נתינת אהבה ואמפתיה לא קשור אלי ,

אבל גם אם הייתה לי חמות מושלמת בקטעים האלו, מאוד מובן לי שאמא יש לה נקודת מוצא אחרת לחלוטין, אני צריכה את האמפטיה וההבנה של אמא שלי , שמכירה אותי הילדה שלה מגיל קטן יודעת איך לתת לי את התמיכה העידוד והחיזוקים אפילו הקטנטנים בשלבים האלו, מה שלדעתי רוב החמיות לא בנקודה כזו מול הכלה שלהן, ולכן טבעי שלאמא לשם השיתוף והאמפטיה מספרים לפני.

וגם זה משהו מאוד פנימי ואינטימי לא מרגישה בנח לספר אותו , רק לאנשים שהקשר ממש ממש קרוב

וחושב גם לזכור שבפועל לאחר מכן מתגלה לאט לאט הבטן , ככה שיש באמת שלב יותר אינטימי בהריון 

ואם לבעלך יהיה צורך לספר לאמא שלומקרמה
תספרי לה מוקדם?
תראימייפל1
אני באופיי לא אוהבת להגיד לאנשים בכלל, ולבעלי בפרט, מה לעשות, ואם יהיה לו צורך לשתף את אמא שלו אני אגיד לו שיעשה לפי הבנתו
בפועל, אני והוא רצינו לשמור את דבר ההריון בסוד עד אחרי השקיפות העורפית, ובשלב מסוים הרגשתי שאת אמא שלי אני כן צריכה לשתף כדי לקבל ממנה תמיכה ועצות והכל, ולאמא שלו אני עדיין לא רוצה לספר. הוא הבין וקיבל
אמא זו אמא לא מספרים רק כדי לבשר ולשמח כמו את החמותבתי 123
אלא צריך עזרה תמיכה אוזן קשבת
אבל אם חמותך לא מהאלה שתחפור לך..אז מה הבעיה לספר לה גם?מקופלת
הרי אם יש תופעות חריגות של הריון - היא מן הסתם תראה ותזהה...
(וחמות נורמלית גם לא תשאל כלום, פשוט כנראה תזהה מעצמה)

ואם אין תופעות חריגות של הריון, אז זה לא שתיפגעי מהחמות אם היא לא תהיה לך אוזן קשבת...
ומאמינה שחמות נורמלית כן תעזור במה שהיא תוכל...
אני לא דוגמה כי חמותי לא יודעת לשמור סודבתי 123
וגם ככה לא הקשר הכי קרוב בעולם
אבל בכלליות אני מרגישה שהריון זה עניין ממש פרטי וכמו שדברים פרטיים אחרים לא הייתי פותחת איתה אז גם את העניין הזה לא עד שיראה לי נכון
אני תמיד מספרת לאמא שלי בהתחלהכמהה ליותר

היא לא מגלה אפילו לאבא שלי עד שמספרים גם לחמי וחמותי ואז אנחנו מספרים גם לאבא שלי.

ברור שכשאנחנו מחליטים להודיע רישמית להורים אנחנו מודיעים לחמי וחמותי ולהורים שלי(לאבא שלי ) באותו יום.

 

משתפת את אמא שלי לפני, כי מרגישה שצריכה מישהי להתייעץ איתה לגבי כל מיני דברים שקשורים להריון -  האם כל מיני תופעות שיש לי הם נורמליות או לא נורמליות, דרכים להתמודד עם כאבים, בחילות, צרבות, שתכוון אותי גם לגבי בדיקות שצריך לעשות, תוספים שצריך לקחת...

 

מסכימה איתךבאפיק
כשנספר, ברור לנו שזה יהיה לשני הצדדים יחד.
חוץ מזה, שחשןב לי שבעלי ירגיש שגם ההורים שלו שותפים באותה המידה לדבר הזה (מה שנכון מאוד), ולא שההורים שלי יודעים לפני שלו, יש בזה פן לא מכבד ואפילו קצת מעליב, לדעתי.
מבחינתנו זה בדיוק אותו הדבר.
אני אישיתרסיס אמונה
מחכה לשקיפות לספר לחמות כי כבר היה הריון שהיינו צריכים לבשר לה על הפסקת הריון בגלל מה שגילינו שם.
בעיקרום אני בעד לומר בדופק.
לאמא אומרת לרוב לפני בגלל דברים טכנים(סיוע וכו), אבל ממש חושבת שגם לחמותי יש זכות לדעת
אני יכולה להגיד לך על עצמיפשיטא
אני ממש בקשר טוב עם חמי וחמותי, ב"ה. הם מקסימים ודואגים ודואגים ודואגים ודואגים.
והדאגה שלהם לפעמים קשה לי מידיי.
כשאנחנו במצב דואג בתחילת ההריון עם הציפיה לראות שהוא מתפתח תקין והכל טוב, לא מתאים לנו כזוג להכניס גם את הדאגה והלחץ שלהם.
וגם אם ח"ו הייתי עוברת הפלה, יש מצב שהייתי משתפת אותם בדיעבד אחרי שעובר זמן, אבל לא בזמן אמת.

את אמא שלי לדוגמא, אני משתפת בהכל, בדרך כלל היא מרגיעה אותי ועוזרת לי.
בהריון הראשון אגב כשהרגשתי הרבה יותר טוב שיתפתי את ההורים שלי באמת מאוחר יותר.
בהריון הזה אני הייתי הרבה יותר צריכה אותה בהתחלה...
מבחינתי זה מקרה חריג...דיברתי על התנהגות נורמטיבית לגמרימקופלת
נכון יש פעמים שהאמא תומכת, ועוזרת ומרגיעה...
אז סבבה מספרים בהתחלה ממש.

אבל למה לחמות לספר בחודש מתקדם כ"כ?
(שוב - במקרה שמדובר בחמות נורמלית שלא דואגת יותר מידיי כמו במקרה שלך וגם לא חופרת ומעצבנת בשאלות)
לדעתי האישית, חודש שלישי זה לא חודש מתקדם מידיפשיטא
זה מאוד מתקדם בשביל לספר לסבא וסבתאמקופלת
לאמא שלך תספרי בחודש שלישי?
אם לא היית צריכה את האוזן /העזרה שלה?

אם השיקול היה נטו ממקום של לכבד ולשמח, לאמא היית מספרת בחודש שלישי או לפני כן?

תחשבי שבחודש חמישי מספרים בעבודה.
לרוב הנשים בחודש חמישי כבר רואים בטן..

אז חודש שלישי זה די מתקדם. במיוחד מבחינת השיתוף לסבא והסבתר
לכל אחד יש קשר ודינמיקה שונה עם ההוריםפשיטא
וכן, הייתי מספרת לאמא שלי בחודש שלישי. וגם סיפרתי לה בהריון הראשון בערך אז, כי ככה התאים לנו.
ומכירה עוד הרבה שעשו ככה,
כל אחד ומה שמתאים לו.
אוקיי, שאלתי למה מלכתחילה לאמא לספר בהתחלה ממשמקופלת
ולחמות לספר אחרי שקיפות עורפית?

נכון שכל אחד עושה מה שמתאים לו..
בסופו של דבר אם אישה מספרת לאמא שלה בבוקר של בדיקת השתן ולחמותה אחרי השקיפות עורפית (כשחמותה לגמרי נורמלית לכאן ולכאן) לע"ד יש כאן פער שקצת פוגע...
כי הרי מה ההבדל?
לא מדובר כאן על מצב שהחמות תלך ותספר לאחרים, או תחפור לך בשאלות וכאלה...אלא על חמות נורמלית, שתשמח בשמחתכם ותעזור במה שאפשר...
למה לספר לה בפער כ"כ גדול מאמא?
השאלה היא למה ההנחת יסוד הזאת שזה פוגע בחמות.פשיטא
את לא חושבת שלגיטימי שאשה תרצה לספר לאמא דלה קודם? גם אם חמותה הכי מהממת בעולם?
או אולי את חושבת שהבעל נעלב בשביל אמא שלו?
אס בעלי לגמרי היה בעד שנספר בהתחלה לאמא שלי ונספר להורים שלו ביחד אחרי השקיפות,
כי ככה מתאים לנו, לזוגיות שלנו, למשפחה שלנו, ולדינמיקה הזוגית של שנינו מול ההורים שלי ומול ההורים שלו.
ומניחה שיש עוד זוגות כאלו, כל זוג והסיפור שלו וההרגשה שלו,
וחמותי בכלל לא מצפה שנספר לה ממש בהתחלה.
ההתחלה רגישה, מבחינה פיזית ומבחינה נפשית.
וחמותי יש לה הרבה טקט, ובשני ההריונות היא ניחשה וקיבלה את הבשורה בסוף השליש הראשון בחיבוק ואהבה גדולה.
והכל טוב, אף אחד לא נפגע.
אני לגמרי חושבת שלגטימי לספר לאמאמקופלת
אז בעלך לא נעלב, אבל מניחה שיש בעלים שכן ייעלבו בשביל אמא שלהם...פשוט ימשיכו לשמור בסוד מתוך כבוד לאישה שלהם.

מבינה את הלגיטמיות בלספר לאמא.
ואני מסכימה שנניח מול הקשר עם אמא שלך תספרי לה בבדיקת שתן, אבל למה לחמות לא לספר נניח באולטראסאונד הראשון?
למה רק אחרי השקיפות?

באמת מנסה להבין מה ההגיון שעומד מאחורי הפער העצום הזה...
בעיניי זה קצת פוגע.
ואם הכלה היתה באה ומספרת לי בחודש שלישי, הייתי הכי שמחה בשבילם בעולם, ומחבקת לגמרי. ונותנת להם גם את המרחב שלהם בעניין הזה...
אבל בתוך תוכי כן הייתי נפגעת (בלי להגיד להם כלום כמובן)
חודש שלישי זה מתקדם לדעתך...ניפגש בשמחות:)
אני באופן אישי לא מרגישה שזה חודש מתקדם..(היו לי 2 הריונות שגילית שאני בהריון רק בשלישי/תחילת רביעי).
אני תמיד מספרת לאמא שלי לפני חמותי כי זה בעיקר בשביל החוויה שלי, וההתרגשות.. לחמותי מספרים כשמגיעים אליהם לשבת בתקופה שמתאים.. זה יכול להיות בפער של שבוע אחרי שסיפרתי לאמא שלי או בפער של חודש וחצי..
חמותי מהממת, לא חופרת, לא מספרת לאף אחד, ועדיין אני מספרת רק כשכבר מרגישה שההריון מספיק מבוסס ואוטוטו יראו.. עד אז זה משהו מאוד פרטי ולא מרגישה בנוח לשתף בו מישהו בעולם מלבד אמא שלי.. דרך אגב, גם אמא שלי לא מספרת, אפילו לא לאבא שלי.... כך שזה נטו בשבילי..
וכתבת שיש בעלים שיעלבו וישמרו בסוד רק בשבילניפגש בשמחות:)
לכבד את האישה שלהם, זה כבר עניין זוגי. וכל זוג יפתור את ענייניו בצורה המתאימה לו. אישית- בעלי לא נעלב מזה בכלל. נראה לו הכי טבעי בעולם..
כתבתי למטה שבעיניי זה משהו פרטי כל ההריוןמקופלת
במקרה שגילית בחודש שלישי / רביעי זה משהו אחר.

אם לבעלך זה סבבה אז בסדר, אני לא מתערבת לאף אחד שכל אחד יעשה מה שנראה לו..סה"כ ניסיתי להבין את ההגיון.

מתנצלת אבל מההודעה שלך לא הצלחתי להבין את ההגיון.

אני חושבת שהידיעה על ההריון לאמא שלך לא שונה מהידיעה מול חמותך.
כלומר, ההריון הזה שלך כמו שהוא של בעלך.
אומנם פיזית אנחנו סוחבים אותו, אבל בכ"כ הרבה פעמים הבעלים עושים עוד כ"כ הרבה מעבר כדי שנוכל לנוח וכד'

ואם זה פרטי מול אמא שלך, זה אמור להיות פרטי גם מול חמותך באותה רמה. כי שתיהן באותו מעמד.

ואם גם לאבא שלך את לא מספרת באותו זמן, אז כנראה זה נובע מפער תפיסתי כפי שיצא לי להתכתב מטה מול אמאשוני.
זה קצת דומה לליווי בלידה..באר מרים
שם זה ברור לך למה הרבה נשים ירצו שאמא שלהן תהיה איתן בלידה אבל לא ירצו את החמות?
אפילו שמדובר בהגעת הנכד המשותף לשתיהן לעולם?
זה בכלל לא דומה לליווי בלידהמקופלת
ליווי בלידה את חשופה עם הגוף והנפש שלך "לעיני כל".

עצם ידיעת ההריון לא חושפת אותך בפן הזה.
זה רק בגדר "ידיעה".

באמת שאין מה להשוות, זה בכלל לא אותה סיטואציה.
יש נשים שמרגישות שעצם הידיעה על דבר אינטימי בגוף שלהן זו חשיבאר מרים
חשיפה..באר מרים
את מדהימה!אמאשוני
היכולת שלך לרדת לנפש של אחרות
ולא רק להבין אלא גם להסביר בצורה כל כך רהוטה תהליך והרגשה נפשית
מה שאת אישית לא חווה (ככה הבנתי),
היא יכולת מדהימה!!
הלוואי על כולנו...
תודה 😊באר מרים
אוקיימקופלת
לגמרייום שני

(תגובה לבאר מרים)

יש נשים שעצם הידיעה זו חשיפה רצינית בשבילם.

נפתחו כאן המון שירשורים על כמה קשה / מבייש/ לא נעים לספר.

הריון זה מצב רפואי של האישהאמא של בנותי

וכמו שלחולה יש את הזכות לבחור את מי לשתף ומתי למרות שבן זוגו בהחלט נושא בנטל ועוזר לו לעבור את זה, כך גם הריון.

זה שהבעלים עושים הרבה מעבר לא גורם להריון לעבור לגוף שלהם.

ומה שקורה בגוף שלי זו הפרטיות שלי, ואני לא מעוניינת לשתף את חמותי כאשר אני משתפת את אמי. לגיטימי לגמרי בעיני.

 

וכשעברתי הפלה, היא היתה אמורה לדעת מזה? מדוע ולמה? זה לגמרי לגמרי שלי. ואם לא שיתפתי אותה - זה אומר שלא לגיטימי שאשתף את אמי בזה?!

סיפרנו להורים שלי ממש מוקדם כי היינו צריכים עזרה מסויימתאנונימיות
וכי הם עוזרים לנו ולאמא שלי אני אבכה על הקאות ואספר על בדיקות או הפלה ולחמותי לא.
וגם כי חמותי בהריון של האחיין סיפרה למשפחה בלי רשות גיסי וגיסתי.
בהריון הבא כנראה שנספר בערך יחד.
כי כשסיפרנו היא דווקא כן שמרה בסוד והיא מאוד עוזרת כשיודעת צריך. (מכינה אוכל, עושה קניות )
כתבתי בהודעת הפתיחה שלא מדובר על חמות שלא יודעת לשמור סודמקופלת
איזה כייף שיש עזרה🤗🤗🤗מותק 27
אני רק מהסיבה שחמותי לא יודעת לשמור סודאני זה א
ולאמא מספרת מוקדם כי צרחכה עזרה אחרת גם לה הייתי מספרת מאוחר יותר
אבל אמרתי לבעלי שזו בחירה שלו בסופו של דבר מתי לספראני זה א
אם אני מספרת בשלב של לשמח על הבשורהאמאשוני
שעוד מעט יהיה להם נכד- אז את צודקת, אין הבדל.

אם אני מספרת על הקושי, החששות, התופעות,
אז את מי אשתף אם לא את אמא?
זאת שסחבה אותי על גבה כששברתי רגל
זאת שהכינה לי כוס תה כשהקאתי
זאת שטסה איתי למיון כשהיה צריך
זאת שליוותה אותי לחופה לפני רגע
זאת שבכתה כשקיבלתי תעודת בגרות
זאת ששילמה על התואר.
זאת שסיפרתי לה כשקיבלתי מחזור לראשונה
זאת שקנתה לי את החזייה הראשונה,
זאת שהתרוצצה איתי אצל רופאי נשים מסיבה מסויימת.
זאת שסיפרתי לה שהמחזור שלי מאחר.
זאת שקנתה לי את בדיקת ההריון והסבירה לי איך להשתמש בה
זאת שהרגיעה אותי לגבי הדימום שבעקבותיו בכלל היה חשוב לי לדעת אם אני בהריון או לא,
זאת שהתקשרה לרב לבקשתי להבין מה מצבי ההלכתי.

אני מספרת לה כי היא *אמא שלי* ולא כי היא תהיה הסבתא של התינוק.

ואמא, יש רק אחת.

אגב, בהריון בסיכון מי שליוותה אותי בכל תהליך והבדיקות, זאת אמא. בלי קשר למתי סיפרנו ולמי קודם...
היא אמא שלי והיא זאת שהייתה שם בשבילי.
חמותי דאגה ושאלה בשלומי. אבל נתנה את הספייס.
כל אחת מילאה את תפקידה נאמנה.
ושתיהן סבתות מקסימות ונהדרות, כל אחת בדרכה שלה.
כתבת מרגש ואמיתימותק 27
סבבה, אז מה הבעיה שהחמות תדע ואת אמא תשתפי גם בכל המסביב?מקופלת
לא התכוונתי שכל מה שאת מספרת לאמא שלך בהקשר של ההריון (תופעות לוואי, חששות וכד') תספרי בהכרח גם לחמותך.
אלא נטו על ההריון ..וגם עם כל התגובות פה עדיין לא מבינה למה לא לספר לחמות בשלב שמספרים לאמא (או לפחות קצת אחרי, לא בהפרש של למעלה מחודש)

ושוב - מדגישה שמדובר על חמות נורמלית, שלא תחפור ולא תספר לאף אחד ואפילו תעזור במה שהיא תוכל...
מה ההבדל?
היה פה שרשור על חמות לפני כמה חודשים..באפיק
אם היה לי כוח הייתי מחפשת אותו,
אבל השרשור ההוא מסביר הרבה מהתשובות כאן
אם אני מבינה על איזה שרשור מדוברמקופלת
עדיין, המקרים שם היו חריגים בהקשר של החמות...
וגם כשלא, אם החמות לא מתערבת בעניין הזה, מה הבעיה לספר לה?
גם אם בדברים אחרים היא קצת מעצבנת כי ככה זה המנטליות שלה (אבל זה לא פוגע בך אישית) כמו לדוגמא - אוכל, ניקיון וכד'...
אבל בזה היא לא מתערבת ולא אומרת כלום, אלא אפילו עוזרת קצת...מה הבעיה?
אני גם לא מבינה מה הבעיה באפיק
ברור לנו שנספר להם יחד.
כי בכל זאת זה משהו אישי, שלא תמיד רוצים לשתף בהתחלהיעל מהדרום
לק"י

ואז משתפים רק את מי שיוכל לעזור.
יש לי חמות מהממת ואין לה איך לעזוראמאשוני
ומבחינתי לספר לה על ההריון זה כמו לספר לה כשאני סובלת מבריחת שתן.
תופעה נשית נורמטיבית נפוצה,
אבל זה הגוף שלי ואני ממש ממש ממש ממש לא מעוניינת לשתף אותה בפרטים כאלו.
האמת בהתחלה הבנתי את השאלה למה לספר לאמא מוקדם,
אם השאלה היא למה לא לספר לחמות מוקדם אז אני בכלל לא מבינה את השאלה.
ברור לי שאני לא מספרת לחמותי מוקדם וזהו.
ממש לא צריכה שאף אחד ייכנס לי לרחם כמו שאני לא מספרת לאף אחד מה צבע התחתונים שלי.
מותר לי שיהיה לי פרטים על גופי שרחוקים מעיני רואים ושומעים?
מבחינתי השלב הראשון של ההריון הוא שלב אישי מאוד, רגיש מאוד פיזית ונפשית בעיקר.

בהריון הזה אמא שלי לא הייתה שם בשבילי (למרות שניסיתי כמה פעמים לפרוק וזה פשוט לא יצא כי הרגשתי שהיא לא "איתי")
אז גם אמא שלי ידעה עם כולם, סביב שבוע 13 כשהחלטנו לספר.
אבל השאלה מתי לספר לאמא שלי בכלל לא עומדת באותה משוואה של מתי לספר לחמותי. סוג קשר אחר לגמרי וסוג שיתוף וחשיפה אחר לגמרי.
ריגשתמחכה להריון

 

אצלי זה אותו דברמחכה להריון

שסיפרתי לאמא סיפרתי לחמות

חמותי אישה נחמדה סך הכל שלא מספרת לאחרים הרגשתי נוח לספר לה

מה גם שהם חיכו בשבילנו ורצו לשמוח איתנו

לא רואה הבדל

 

אבל אולי הריונות הבאים זה יהיה שונהמחכה להריון


בדיוק, זו הכוונה שמדובר על חמות נורמלית.מקופלת
ומנסה להבין מה ההבדל....?

במקרים אחרים חריגים, זה משהו אחר...
כי היו לי מספר הריונותאנייי88
שלא צלחו את השליש הראשון.

אני מספרת בשליש הראשון למי שאין לי בעייה שידע שההריון מסתיים בצורה אחרת מתינוק.
וחמותי מהממת! אבל לא באלי שתצטער ותכנס לי לחרדות על כל הריון!
אני מבחינתי אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי.

ואם אמא שלך היתה נכנסת לחרדות על הריון?מקופלת
אז גם לא היית מספרת לה?

נניח וחמותך נכנסת לחרדות, אבל משאירה את זה לעצמה...ולא אומרת לך כלום... אז גם לא?
זה לא קשור רק לחרדותאנייי88
כי כשאני חווה הפלה לא באלי שאף אחד ידע.
מבחינתי גם לא אמא שלי.
רק שאני צריכה שהיא תשמור לי על הילדים.
בכל מקאה חמותי לא משליכה עלי את החרדות.
בעלי מעדיף שנספר כמה שיותר מאוחר.
והיא מנש לא יודעת שאמא שלי יודעת קודם. מבחינתה בגלל שבהריון הראשון היא ידעה על ההפלה. אני מספרת לה אחרי השקיפות.. ומבקשת שלא תספר. כי אני לא יודעת איך יגמר ההריון.

בדיעבד היא יודעת גפ על ההפלות.
באותו רגע ממש אין לי סבלנות לבשר בשורות לא טובות.
ובהריון הראשון כשהבנתי שבעלי משאיר לי את הכבוד להגיד לה שהדופק הסתיים. הוא גם אמר שלהבא עדיף שנספר מאוחר יותר.

אגב בהריון השני-הראשון שצלח גם לאמא שלי לא סיפרתי עד השליש השלישי.
אוקיי, אני מקווה שאת מבינה שבמקרה הזה את לא רואה הבדלמקופלת
כלומר אם את מבינה שאמא שלך תגיב בצורה שלא נעימה לך במקרה שיסתיים אחרת - אז לא תספרי לה.
ואותו דבר לחמותך.

אבל אם את יודעת שאמא שלך תגיב באמפתיה וכו', וחמותך לא תגיב ככה - אז מובן למה לאמא תספר ולחמות לא.

אבל לא דיברתי על מקרה כזה, דיברתי על מקרה אחר...כלומר שהחמות לגמרי סבבה, ואם יסתיים אחרת היא אומנם תצטער גם (הגיוני) אבל לא תציק בנושא..אז לא רואה למה לא לספר לה?

וגם אם עדיין לא מרגישים בנח, אעפ"י שהחמות סבבה, אז למה לספר בפער של חודשיים?
אבל שתיהן יגיבו באמפטיהאנייי88
אני פשוט מעדיפה להשאיר את זה זוגי.

בהריון הראשון שבישרתי לה היא היתה הכי אמפטתית ומהממת.
אבל אני באופן טבעי לא אוהבת בכלל לשתף.
אז כשאני מוכרחה אני משתפת.
כשאני יודעת שזה ישמח אני משתפת.
אבל כשאני עצמי לא יודעת. לא ממש באלי לשתף.

מה שכן אם בעלי היה רוצה שנשתף לא הייתה לי שום בעייה!
וחוץ מזה שבסוף אני משתפת סביבות שבוע 13.. אז זה גם מספיק מוקדם.
כי זה מצב מאוד אישי. לא לכולן נעים לשתף בהתחלהיעל מהדרום
אני מבינה שזה מצב אישי (גם אני חוויתי הריונות ב"ה)מקופלת
מבינה לגמרי את המקום האישי.

וגילוי נאות - אנחנו מספרים ל2 הצדדים אחרי בדיקת אולטרסאונד ראשונה...

אבל קשה לי עם הנקודה הזו שאישה מספרת לאמא שלה בשבוע 5 ולחמותה בשבוע 12/13.

ואני חושבת שהריון זה דבר אישי גם בחודש תשיעי.
ואני מהאלה שיתעצבנו אם ישאלו אותי איזה שבוע אני, או מה התאריך המשוער (אני תמיד עונה קרוב לאיזה חג או משהו, לא נוקבת את התאריך), ומתעצבנת אם נוגעים לי בבטן או שואלים אותי למין של העובר...
כלומר בעיניי כל התהליך של ההריון בפני עצמו הוא אישי.

בהתחלה מן הסתם הוא יותר רגיש, אבל יחד עם זאת אני מאמינה שאם אמא שלך מכבדת את המקום והמרחב האישי שלך בעניין הזה וחמותך מתנהגת אותו דבר ולא שואלת כלום למעט 'מה שלומך ואיך את מרגישה', לא נראה לי ראוי לספר לה בשבוע כ"כ מתקדם.

והבנתי מכל השרשור שכנראה לא אצליח להבין את המקום הזה וזה בסדר..ניסיתי
וכנראה גם מי שנמצאת במקום אחר, לא תבין את הקו מחשבה שלי בעניין...וזה גם בסדר..
כי לאמא מספרים לא כדי לספר שיהיה לה נכד.לא מחוברת
בשביל התמיכה. אם לא הייתי צריכה רגשית את אמא שלי גם לה לא הייתי מספרת. ואני חןשבת שזה לכל ההבדל.
בכללי קשר בין אמא לבת זה משו אחר.
נגיד שקיבלתי מחזור אז אחרי כל הריגושים אמא שלי סיפרה לסבתא שלי והתרגשה איתה שהבת שלה גדלה. ולחמותה לא.
היא סיפרה לא כדי לשתף את הסבתות שגדלתי . פשוט לשתף מהמקום שלה כאמא.
יש כאן מלא נשים שלא מסכימות עם זה . אבל לדעתי כן יש הבדל.
כי לפעמים מספרים מוקדם כדי לקבל עזרה/ תמיכה נפשיתיעל מהדרום
לק"י

אז הרבה פעמים זו האמא, ולא החמות.

אם סתם משתפים- אני חושבת שהגיוני לשתף את שני הצדדים יחד (בהנחה שהם יודעים לשמור בסוד, אם זה מה שטוב לזוג וכו').
את חוזרת שוב ושוב על אותה שאלה, אז מנסה לדייק..באר מרים
כשאשה מגלה הריון יש בזה שני מרכיבים:

1. קורה לה משהו משמעותי בגוף שלה. שלה. משהו שמקביל למחלה, רגל שבורה, מחזור ראשון, בדיקה רפואית והרבה חששות מהלא נודע.

2. מתברר שבעוד קרוב לתשעה חודשים יוולד תינוק. בשורה מרגשת מאוד ומשמחת, שמבחינת האמא והחמות אומרת ששתיהן תהיינה סבתות.

מה שענו לך רוב הנשים זה שאת אמא הן רוצות לשתף במה שקורה כרגע בגוף שלהן, ואילו החמות תהיה בין הראשונות שישמעו שהולך להיות תינוק.

ונראה לי ברור שלא כל מה שמספרים לאמא שקורה לי בגוף רוצים לספר גם לחמות..
(אם יש לך וירוס של שילשולים, דימום פתאומי לא מוסבר או , חלילה, חשד לגידול כלשהו - האם היית מספרת באוצו רגע גם לאמא וגם לחמות על זה?)

נ.ב
אישית, סיפרנו תמיד לשתיהן ביחד, בערך בחודש רביעי-חמישי.
אבל זה אנחנו.
ואני באמת לא טיפוס שמשתף את אמא שלי בחיים שלי..
ברור לי הנקודה הראשונה, אני גם חוויתי הריונות ולכן מנסה להבימקופלת
נכון שבנקודה הראשונה יש הבדל אם רוצים לשתף את האמא בחוויות של ההריון.

אבל לצורך העניין - אנחנו מספרים במקביל ל2 הצדדים אבל בחוויות שקשורות להריון, אני משתפת רק את אמא שלי.

זה שסיפרתי לחמותי כמו שסיפרתי לאמא שלי - לא מחייב אותי גם לספר לה מה בדיוק אני עוברת...

אם היא תשאל, אני יכולה לשתף שקצת קשה וכו' אבל ממש בקטנה. ובזה זה יסתיים.
היא לא תחפור יותר...מקסימום תשאל אם יש משהו שהיא יכול לעזור.

אז אם אני מחליטה לשתף מתוך כבוד ורצון לידע על התינוק שעתיד להיוולד, ואת אמא שלי שיתפתי בשבוע 7, אז גם את חמותי אני יכולה לשתף בשבוע כזה..לא?
לאו דווקאלהשתמח
יש כאלו שמשתפות בהיריון רק בחודש רביעי. אז מבחינתן זה זמן הגיוני לבשר על נכד.
ואם היא רוצה לשתף במה שעובר על הגוף שלה לפני, זה לגיטימי לגמרי, ואז היא תשתף את אמא שלה בשלב יותר מוקדם.
לאאמאשוני
כי אם שיתפתי את אמא שלי בשבוע 7 בגלל נקודה 1, ואת חמותי אשתף בגלל נקודה 2,
אז מה הקשר להשוות את לוחות הזמנים?
סיבות שונות, צרכים שונים, זמנים שונים.

ואגב, מעניין שלא הכנסת את האבא והחם לשאלה,
כי גם הם יהיו סבים של התינוק..
האבא והחם מבחינתי היינו נך..מקופלת
סתם כי זה לא נח להקליד את כולם ויותר קל להבהיר בכמה שפחות מילים (יותר קל לכתוב רק חמות מאשר חם וחמות )

ונראה לי שדווקא כן הצלחתי להבין את הנקודה...
כלומר אני רוצה לשתף את אמא שעכשיו יש לי בחילות והקאות ואני עייפה, ושהיא תדע שזה בגלל ההריון ולא חלילה ממשהו אחר. ואילו את חמותי אני לא משתפת במה שעובר עליי אז מן הסתם היא גם לא תדע על ההריון בשלב הזה.


(למרות שאם אני באה לחמותי שבת והיא שמה לב שאני לא אוכלת מא.ב.ג, או שאני עייפה מאוד או שאולי הקאתי בשירותים- אז היא כבר תבין לבד... ואז מה הקטע לא לספר לה גם?)
אז לא הבנתאמאשוני
אני מספרת לאמא שלי שיש לי משהו ברחם, לא כסיבה לבחילות,
אני משתפת אותה שמשהו קורה לי ברחם כי הרחם זה איבר בגופי שקורה בו משהו, והמשהו הזה תופס נפח עיקרי במחשבות, ברגשות, אפשר להגיד בהוויתי כרגע.
אין לי בעיה קונקרטית שחמותי תדע שאני עייפה ומבוחלת, זה פחות אישי בשבילי,
אבל אני לא רוצה עדיין שתדע שמשהו מתבשל ברחם שלי, זה אישי מדי.

הנקודה פה זה עצם ההריון, לא התופעות מסביב.
מבינה. ואני תופסת את כל ההריון כמשהו אישימקופלת
זה משהו אישי שמתחולל ברחם מהרגע שנוצר ועד שנולד.

אישית, אם לא היו רואים את ההריון לא הייתי מספרת לאף אחד (חוץ ממשפחה).
בגלל שכבר מגיע שלב שאי אפשר להסתיר, אז מוכרח לספר מתישהו...

ולכן אם אני חושבת שזה אישי בשבוע 5 כמו שאני חושבת שזה אישי בשבוע 10 או 30, אז לא רואה הבדל בין החמות לאמא לעצם ההריון.
מבחינתי הוא אישי בכל שבוע שיהיה.
מבחינתךאמאשוני
אם את לא רואה הבדל בין שבוע 5 ל30,
וב30 ברור שידעו, אז מה אכפת לך שידעו כבר בשבוע 5.

אצלי זה שונה.
השליש הראשון הוא רגיש פיזית ונפשית ואני רוצה לעבור אותו עם כמה שפחות אנשים שיודעים עליו.
ברגע שעוברים את השליש הראשון ויש עדיין דופק, יורד ממני פטיש 100 טונות.
ואז לוקחים עוד שבוע לעבור ממצב המתנה מורטת עצבים למצב של שמחה והתרגשות בהריון,
ואז אני בשלה לספר ולשתף ולשמוח עם אחרים וזה הזמן גם לשמח אחרים...

לכן בשבוע 5 לא אספר ובשבוע 13-15 כן אספר.
ויש גם אילוצים אם לספר קצת לפני/ קצת אחרי.. אבל בגדול זה התהליך הנפשי שלי.

וגם כשסיפרנו לילדים בשבוע 10, סיפרנו על עובר שזה כמו גרעין ש*אולי* יהיה תינוק ולכן אמא לא מרגישה טוב (היה לגמרי אילוץ לספר להם)
אפילו לילדים שלי לא יכולתי לספר שיהיה לנו תינוק, כי עוד לא הייתי "שם" מבחינה נפשית לחשוב על תינוק. הייתי בעיצומו של גל הבחילות וכל מה שרציתי היה לשרוד את הימים ולא להתרגש שעוד מעט יהיה לנו תינוק.
ברור שאכפת לימקופלת
התכוונתי שמבחינתי שבוע 30 הוא אישי, אבל כבר אין לי דרך להסתיר.
ולכן אני סוג של "חייבת" לספר.

בהריון הראשון, חוץ מהמשפחה לא סיפרתי לאף אחד עד שהתחילו לראות בטן..גם לחברות טובות.

אני יודעת שהשליש הראשון הוא רגיש
אבל מבחינת העניין הזה אם חמותך/חמיך רגישים אליכם בעניין הזה, אז אפשר לשתף אותם גם.
תאמיני לי שהם בטוח יודעים גם שזה רגיש

(וסתם לצורך העניין בהריון הראשון כשסיפרנו לאחד הצדדים שזה היה נכד ראשון שלהם.. סיפרנו בשבוע 8, ואת יודעת מה היתה התגובה? "אה זה ממש מוקדם" בטון שמשתמע כשום דבר לא בטוח)

לילדים גם סיפרנו רק כשהיתה בטן, הם אפילו חשדו עוד לפני שהחלטנו לספר להם..ובהתחלה הכחשנו, כי רצינו למדוך כמה שיותר...עד שזה כבר לא היה אמין.

כלומר, מבחינתי הייתי מעדיפה לא לספר בכלל.
ולכן אני לא אספר לשאר המשפחה בשבוע 5 כי ברור לי שזה רגיש מאוד, אבל אם אני אספר לאמא שלי בשבוע כזה, אני אספר גם לחמותי.
כי מבחינת עצם ההריון והיחס אליו - שתיהן
באותו מעמד.
אגב לגבי האבותאמאשוני
אז אני ממש לא מספרת לאבא שלי כשאני מספרת לאמא.
יכול להיות שהוא מבין מתוך "הסתודדויות" של אם ובת,
אבל ההכרזה על ההריון והשיתוף שלו יעשו כשמחליטים לצאת עם זה החוצה- בזמן שנספר להורים של בעלי.
אז זה כן הבדל...
כי אם לספר לאמא ולאבא מבחינתך זה היינו הך
אז או שכל תפישת ה"מה זה הריון בשבילי" שונה מאוד בינינו,
או שהתפישה של מה זה אמא בשבילי, היא זאת ששונה.
כי בחיים לא הייתי חושבת לשתף את אבא שלי בהמון דברים שכן משתפים את אמא
ואבא שלי הכי הכי הכי לא מתערב שיש בחיים והוא הכי מתוק והכי אהוב בעולם ועוזר ככל יכולתו.
ובכל זאת לשתף אותו במשהו אינטימי כמו הריון בתחילתו- לא יקרה....
כלומר לא אקח את זה קשה אם אמא שלי תספר לו או שהוא יבין לבד, אבל לא אדבר איתו על זה.
כנראה נובע מפער תפיסתי.מקופלת
אני חושבת שלספר על עצם ההריון, אין הבדל בין אבא / אמא / חם / חמות.

אם אני רוצה לשתף על החוויות והתופעות, בין אם הם דברים חיצוניים כמו הקאות ועייפות ובין אם זה קצת יותר אישי כמו כאבים בבטן תחתונה או דלקת בשתן בגלל זה - זה ברור לי למה רק את אמא אפשר לשתף...
אבל כל עוד זה רק *עצם ההריון* (שלגמרי מסכימה ומבינה שהוא אישי כולו) לא רואה הבדל בין האנשים..
מבחינתי כשאני מספרת על *ההריון* עצמו, אני משתפת שעתיד בעז'ה להיוולד תינוק...והם יהיו סבא וסבתא.

אבל כנראה שכשאת מספרת על *ההריון*, את מתכוונת למשהו אחר בהוויתו.

אז ברור לי שככל הנראה זה נובע מפער תפיסתי.(אז לגמרי מבינה מאיפה זה מגיע, אם כי עדיין לא קל לי לקבל את הפער בזמנים..אבל שיהיה)
אוקיאמאשוני
מקווה שהוקל לך קצת על הלב עם מה שחווית
🤗🤗🤗
בין אם הבנת אותי ובין אם לא, בין אם את מסכימה איתי ובין אם לא,
אולי הידיעה שיש אנשים כמוני, שהם לא אנשים רעים, עם הלך מחשבה ששונה ממך, תעזור לך להירגע ולקבל את המציאות ולא להיפגע ולכעוס...
כי באמת אני לא חושבת שהייתה פה כוונה לפגוע, ובאמת שהריון זה משהו שכל אחד יכול לקחת אותו באופן שונה,
ומאוד מאוד מאוד יכול להיות שאיך שאת רואה את הדברים אחרים רואים אחרת וזה בסדר והלוואי ונדע לכבד כל אחד עם ההחלטות שלו ⁦❤️⁩
לא חשדתי לרגע שמישהו עושה את זה מרוע מקופלת
זה שאני מתקשה לקבל את זה, לא הופך את המחשבה אצלי שאותם אנשים עושים את זה מרוע.

אלא לחוסר הבנה של הרציונל העומד מאחורי ההחלטה הזו.

מבינה שיש אנשים אנשים עם קווי מחשבה שונים...לא את הכל קל לי לקבל ולהבין, אבל ברור לי שיש שוני..
ולגמרי מכבדת את ההחלטה, ולכן גם לא אגיד כלום (אבל מותר גם בתוך תוכי להתבאס מזה (בלי לכעוס), זה לא אומר שאני לא מכבדת)

ותודה על התגובות והרצון להסביר את הצד השני, ונותר רק להגיד אמן♥️
לא מבינה מה העניין להמשיך לשאול את זה האמת...באת אליי פתאום
זה מאוד אינדיוידואלי, מה שלך נראה ברור לאחרות ממש לא.
אני נתתי לבעלי להחליט מתי הוא רוצה לספרואילו פינו
להורים שלו
בהריון הראשון סיפרנו בשבוע 10 ובשני שבוע וחצי אחרי שגילינו..
כי זה מה שהיה לו טוב. סיפרנו לחמי ולחמותי ביחד בשני הפעמים.
לאמא שלי סיפרתי כשגיליתי. לאבא שלי כמה ימים אחרי.
תשובה פשוטה כי אמא זאת אמא.ח.צ.גנט
לא קראתי תגובות קודמותרעותוש10
אבל לפעמים האמא יותר חוקרת...
לפעמים בדרך כלל אמא יותר תומכת נפשית...
עם אמא לפעמים משחנשים בלילה ועם חמות לא תמיד...

אצלנו אנחנו מספרים די קרוב אבל תמיד יוצא קודם להורים שלי בדר"כ בטלפון
להורים של בעלי סביב שבוע 14 כשאנחנו מגיעים על הדרך לביקור..

לאמא שלי זה יותר לחוץ ולחמותי לא נראה שזה הדבר הכי חשוב לה...
טוב, נראה לי שמיציתי. תודה לכולן על התגובות!מקופלת
א. ברור לי שאם זוג החליט לספר ל2 הצדדים בשלב מתקדם - זה בסדר, אם זה מה שטוב להם. ולא רואה בזה בעיה
(הפריע לי שמשתפים בפער משמעותי)

ב. מבינה שאמא זו אמא - אז במקרה שמספרים בשביל לקבל אמפטיה / עזרה, זה משהו אחד.
אבל אני עדיין מתקשה להבין למה במקרה שהחמות עוזרת (אולי לא כמו אמא) למה לא לשתף אותה קצת יותר קרוב לאמא?

ג. נכון זה אישי, מסכימה.
הרחבתי באחת התגובות שכל ההריון בעיניי הוא אישי.
ועדיין, אנשים יודעים כי אי אפשר להסתיר.
אז אם חמותי מכבדת את המרחב האישי שלי כמו אמא שלי, לא רואה סיבה למה לא לספר להן פחות או יותר באותו הזמן.

וזה שאני מספרת לאמא שלי על החוויות והתופעות של ההריון, אני לא חייבת לספר גם לחמותי.
התייחסתי נטו לעניין של "לספר על ההריון" ולא שום מידע מעבר.


ומסייגת שוב, לא דיברתי על מקרים חריגים כפי שהוזכרו בחלק מהתגובות כאן.
דיברתי על מקרים נורמליים לחלוטין, של חמות שהיא סבבה ממש.
אולי קשה לך לקבל את התשובותאמאשוני
כי את לא רואה *בעצם* ההריון משהו אישי.
את רואה את ההריון כילד עתידי.
את תקבלי את זה שיש אחרות ממך,
בשבילן *עצם* ההריון זה משהו אישי מאוד שלא נעים לספר בכל שלב *עליו* ולא רק על מה שהוא גורם...
אגב, למה כזה קריטי לך להבין את הנקודה הזאת?
אפשר לקבל שיש נשים שככה מרגישות גם בלי להבין...
כמו שאני לא מבינה איך את מסוגלת לספר לחמותך על ההריון בשלב מוקדם שלו, רק כי סיפרת לאמא שלך, אבל מקבלת ומכבדת את זה ⁦️⁩
כתבתי שאני רואה *בכל* ההריון משהו אישי, ולא רק בהתחלהמקופלת
מקבלת את זה שיש נשים שונות, וזה בסדר

היה לי חשוב להבין את הנקודה הזו כי זה נוגע אליי אישית. ומי שסיפרו לי על כך, לא היה לי לשאול אותן מה הסיבה.
סה"כ ניסיתי לחפש סיבות הגיונות למה שעומד מאחורי ההחלטה הזאת כדי לדון אותן לכף זכות.
כי באמת באמת לא הבנתי...
מה שמעניין הוא שלא הבאת את הצד של הבעלרעותוש10
אצלי בעלי הוא זה שלא ממהר לספר להורים,
אין לו צורך נפשי בזה, הוא טוען גם בתחילת חמישי שלא רואים עליי כלום ושנספר כשרואים,
הוא בקשר מעולה עם ההורים שלו ועדיין לא אוהב לשתף מהר, רגיש לפרטיות שלנו..
כשאנחנו מספרים להם- הם בכלל לא מעבירים למשל לכל הילדים הרווקים שלהם שגרים איתם בבית

אני הפוך רוצה מהר לספר להורים והם מעבירים לכל העולם...

הגענו לעמק השווה שמחכים עד סוף 3 חודשים ואז מספרים, להורים שלו תמיד זה טיפה אחרי כי אנחנו אומרים להם כשאנחנו מגיעים אליהם פיזית

הריון אחרון היה לי פאדיחה מאחת הגיסות - בעלי סיפר להורים ולאח הנשוי וזהו..
גיסתי באה לבקר אותנו וקולטת שאני בהריון ואף אחד לא טרח לספר לה
יכול להיות שהניסוח לא היה ברור בהתחלה אבל בשאר התגובותמקופלת
(מניחה שלא קראת הכל)

תראי שכן כתבתי על הבעל.


ושוב אני מדגישה אם מספרים ל2 הצדדים באותו זמן אז בסדר.
דיברתי על מקרים שמספרים בפער כאשר הצד השני הוא לא בעייתי כפי שחלק מהבנות כתבו כאן.
ולרוב תמיד ההורים של האמא יודעים לפני ההורים של האבא.
הרבה פעמים מדובר בפער משמעותי שעדיין לא כ"כ הצלחתי להבין מה הרציונל שעומד מאחוריו.

(הבנתי למקרה שצריכים אולי עזרה ומספרים לשם קבלת העזרה ולא לעצם ידיעת ההריון...כל השאר, בעיני אין הבדל בין סבא וסבתא של צד א' לבין סבא וסבתא של צד ב')
תנסי לחשוב על זה מכיוון אחר קצתאמאשוני
היום כשאת נשואה ואמא לילדים,
האם תרגישי בנוח במחוות גופניות (חיבוק, נישוק) מאבא שלך בדיוק כמו חמיך?

האם תרגישי בנוח עם אמא שלך בדיוק כמו חמותך?

בהנחה ששתיהן עם אותו אופי וכו' כלומר שההבדל לא על רקע מנטלי וחמות מתערבת...

האם אין הבדל רגשי בין לתת ולקבל מחוות גופניות בין אבא/ אמא/ חם/ חמות?
לפי זה את יוצאת מתוך נקודת הנחה שההריון הוא רק שלי ולא של בעמקופלת
וואו איזו השוואה...
לדעתי אין בכלל קשר בין הקשר שלי עם חמי/חמותי לבין הקשר שלי עם ההורים שלי.

ברור לי שיש הבדל.
אבל ההריון הוא לא רק שלי.
הוא גם של בעלי.
ואם אני מספרת להורים *שלי*
אז גם הוא יספר להורים *שלו*

וזה לא קשור בכלל למה ואיך אני מרגישה מול חמי וחמותי בהשוואה להורים שלי.
ההריון קורה בגופי אז הוא שליאמאשוני
הרבה הרבה יותר משהוא של בעלי.
בהחלט. ברור.
מה השאלה בכלל.
ואם בעלי יגיד "אנחנו בהריון" הוא יקבל פטיש.
לא חמוד, אתה לא בהריון. *אני* בהריון.
של הילד ה*עתידי* שלך. נכון. אבל א-נ-י בהריון. לא אנחנו.
וההריון הוא לא עתידי. ההריון הוא פה והוא שלי.

הד.נ.א של התינוק שייך חצי חצי,
אבל החלק של הד.נ.א במושג שנקרא הריון הוא זעום.
הריון זה רחם, הריון זה בית חרושת שלם שכל גופי ונפשי מתגייסים אליו.

וזה שאני בהריון נושאת בתוכי את הילד שלך, זה רק נקודות לזכותי...
אז עוד יותר מגיעה לי אמפטיה, עזרה, הערכה וכו' וממש אין מה להשוות בין החלק שלי לחלק של בעלי לכל אורך ההריון.

בטח ובטח בשליש הראשון.

אין שום תינוק ושום ילד ושום נכד ושום אח.
יש תהליך של התרבות תאים, תהליך מורכב קשה ומתיש שקורה בגופי. רק בגופי.
יש היווצרות עובר.
שיום אחד בע"ה יהיה תינוק. וביום הזה התינוק יהיה הילד שלי ושל בעלי ואח של אחים שלו
ונכד של סבא וסבתא וסבא וסבתא שלו
ואחיין של דודים שלו.

עוד חזון למועד.
גם בעלי לא יגיד "אנחנו בהריון"מקופלת
אבל בהחלט שהוא חלק ממנו.

נכון שרוב הסחיבה של ההריון אני חווה, אבל גם לו יש חלק בנטל. גם אם הוא מזערי.
אז אם ההריון שלי ושל בעלי לא בחלוקה שווהאמאשוני
אז גם השיתוף של אמא שלי ואמא שלו לא בחלוקה שווה.
אישה בהריון היא במצב רגיש והיא צריכה לעשותבתי 123
מה שמרגיש לה נוח ולשתף רק מי שנוח לה.
אם לך נוח לספר גם לחמותך אז מקסים אבל אם לא אז לא.
אז את בעצם אומרת שהבעל לא צד בהחלטה..?מקופלת
נכון מאוד. ואם זה היה הפוך והבעל היה זה שבהריוןבתי 123
וחבל שזה לא ככה אז האישה מבחינתי ממש לא היתה צד בהחלטה
אוקיי, הבנתי. לא מסכימה אבל סבבה..מקופלת
למה כשגבר צריך לעבור בדיקת זרעאמאשוני
ברור לחלוטין שזה רגיש וזה שלו ואם הוא ירצה לשתף את ההורים שלו ולא את ההורים של אשתו זה לגיטימי ואין פה מקום להורים של אשתו להיפגע?
זאת בדיקה שנועדה לטיפולי פוריות על מנת להביא ילד לעולם שהוא יהיה הנכד של הצדדים בדיוק אותו דבר...
נשמה ההשוואות שלך לא כ"כ ברות השוואותמקופלת
אני חושבת שבדיקות פוריות זה משהו אחר לגמרי.
זה כל אחד בפני עצמו, אין עדיין "משהו משותף" שהזוג יצרו *יחד*
אבל שוב, זה נובע מפער תפיסתי.
לך הן לא ברות השוואהאמאשוני
לי זה בדיוק אותו רעיון.
אני לא רואה הבדל בין הרגישות של שיתוף במה שקורה ברחם לפני ההריון לרגישות של מה שקורה ברחם כשמתפתח הריון.
מבחינתי זה בדיוק אותו דבר ואף רגיש יותר.

הסיכוי שאי פעם אגיד לחמותי שאני במחזור גבוה יותר מהסיכוי שאספר לה בתחילת ההריון- על ההריון.

אגב, פעם כמעט סיפרתי לה שאני צריכה לטבול, מרגיש לי יותר בנוח מאשר לספר על הריון.
טבילה זה ערב אחד שאני מקבלת סחרחורת מאיבוד הפרטיות ונגמר. הריון זה שבועות של מתח שיעצבן אותי לדעת שהיא יודעת.

וגם אם יהיה צורך גדול גדול לספר לה מסיבה כלשהי זה יהיה בתחמון שהיא לא תדע שאני יודעת שהיא יודעת.
ככה ירגיש לי הרבה יותר בנוח.
וזה ממש לא קשור להאם היא שואלת/ מתערבת/ עוזרת,
אלא לעצם הידיעה.

זה השוני לכן את מספרת לחמותך כשאת מספרת לאמא שלך, ואני לא
מצליחה להבין בכלל את ההשוואה.
צודקת אצלי אין שום הבדלשירה280

מספרים ביחד

האמתהאושר שבחלום
שאני עכשיו בשבוע 8 ולפעמים באלי לספר לחמתי לפני אמא שלי, (עדיין לא סיפרנו לאפחד)

בגלל שאמא שלי לרוב לא עוזרת לי, וזה כואב לי מאוד.
אני אוהבת אותה ומכבדת אותה,
אבל עזרה אין ממנה. זה לא שהיא תכין לי אוכל, או תביא לי עצות. (לצערי) רוב הזמן אני מרגישה שאני עול עליה.

וחמתי עם כל הכעסים שיש לי עליה, יותר אחת של עצות
ועזרה, ותמיכה.
וגם אני יודעת שאמא שלי תספר לכולם, כמו שהיא סיפרה בלי התחשבות שאנחנו בטיפולי פוריות,
וחמתי שמרה בסוד אפילו מבעלה, עד שבעלי סיפר לו.

שוב זה כואב לי מאוד, אבל זה מלמד אותי איזו אמא אני אבחר להיות
חיבוק אהובה!!! שיעבור לך בקלות בעז"ה♥️מקופלת
אני מספרת לאמא ולחמות באותו היום. באחד ההריונות חמותי ידעהאמהלה

אפילו כמה שבועות לפני אמא שלי. כי זו הייתה תקופה קצת מלחיצה ואמא שלי מאד רגישה ולא רציתי שתיבהל.

רק מציגה תמונה קצת שונה.....

אין כמו חמותי בעולם!!!!

זה תלוי בקשר בין הילד להורהשירוש16
אני מאוד בקשר עם ההורים שלי וגם בעלי. הודעתי להם כבר מהסטיק שתן שיצא חיובי.

לחמותי סיפרנו יותר מאוחר..
בעלי קצת פחד מהתגובה של אמא שלו וביקש שנדחה את ההודעה.

בתחילת הריון אין עדיין "ילד". הוא מאוד תאורתי. במיוחד בשלבים הראשונים כשרק סובלים מתופעות כאלה ואחרות ועדיין אין בטן/תנועות עובר.
אצלי זה מצב הפוךאמ פי 5

ספרתי לחמתי ועדיין לא ספרתי לאמא

שמת לב שאיכשהו, באורח פלא, יש הרבה יותר אימהות רגישות ונעימומ.א.
מאשר חמיות?
איך זה שיש כאן כל כך הרבה נשים עם אמא רגישה, שומרת סוד, שיודעת לעזור כמו שצריך, וחמות שפחות טובה בזה?
איפה הבנות של אותן חמיות לא-מספיק-טובות? איפה הכלות של האימהות הרגישות-בדיוק-במידה?
(יש כאן גם נשים שמתארות חוויה אחרת, אבל בולט לי שזה הקול הדומיננטי, גם כאן וגם בשרשורים אחרים.)

אני חושבת שרוב האימהות ורוב החמיות הן סבבה לגמרי.
רק מה?
כל אחת מאיתנו גדלה אצל אמא שלה, והתרגלה לדפוס מסוים של תמיכה, עזרה, שמירה על פרטיות וכו'. לרוב הנשים (לא כולן!) מתאים להמשיך באותו דפוס שאליו הן התרגלו בבית.
לכן האמא האכפתית של אחת היא החמות החטטנית של השנייה, והאמא שנותנת מרחב של אחת היא החמות הקרה והמתעלמת של האחרת.

כשאת אומרת שהשאלה לא מופנית למי שחמותה מתנהגת בצורה לא נעימה, את בעצם מחריגה המון נשים, אולי רוב גדול של הנשים, שבחוויה שלהן חמותן מתנהגת בצורה לא נעימה, פשוט כי הן גדלו אחרת.
או ש..פתק ממו

אותה אישה מתנהגת אחרת בקשר של אמא - בת

ואחרת בקשר של חמות - כלה

 

 

כתבת מהמם!אמאשוני
תודה!מ.א.


מסכימה חלקית, אסביר למהמקופלת
ברור לי שלכל אחת יש חוויה שונה מול אמא שלה /חמותה.

באופן אישי הגיסות שלי בקשר מאוד מאוד קרוב עם אמא שלהן, משתפות אותה בהכל.
והקשר שלי עם חמותי, הוא לא קרוב כ"כ מן הסתם.

הסיבה ברורה למה.

יחד עם זאת, אני מתייחסת לעצם ההריון כמשהו משותף של בעלי ושלי.
ואם אני מספרת להורים שלי בשלב מסוים, מן הראוי שגם הוא יספר להורים שלו באותו שלב.

כלומר אני לא חושבת שהסיפור על הריון קשור לקשר שלך הכלה עם חמותה. אלא לקשר של הבעל עם ההורים שלו.

במידה ויש חמות שמתערבת וכד', מניחה שגם הבעל בעצמו לא ירצה לספר (כמו שכתבו כאן בחלק מהתגובות)
אז כן, זה מקרה חריג.
מוזמנת לבדוק כמה בעלים חושבים שאמא שלהם מתערבת,מ.א.

וכמה כלות חושבות שחמותן מתערבת  
אם לשפוט על פי מי שאני מכירה - בהחלט קיים שאיש מרגיש שאמא שלו מתערבת בדיוק במידה הנכונה ואשתו מרגישה אחרת (זה נכון גם להיפך, אגב, עם האיש וחמותו). 

 

מסכימה איתך שכנראה מצב שבו גם האיש מרגיש שאמא שלו מתערבת הוא מצב יחסית חריג. 

אני מעריכה שהמצב שבו האישה מרגישה שהחמות מתערבת מדי (או שיש לה קושי אחר עם ההתנהלות של החמות בהקשר הזה) והאיש חווה את הקשר עם אמא שלו כקשר מאוזן - הוא מצב נפוץ מאוד. 

חמותי אישה באמת מדהימה, ויש לנו קשר טוב ממש..ועדיין..תיתיל

אני מספרת קודם לאמא. אממ נראה לי שזה פשוט בגלל שהיא אשת הסוד *שלי* (למי שכתבה שיוצא פה כאילו החמות היא אישה רעה)... וגם כי אני יודעת שהיא תעלה על זה לבד די מהר אז מעדיפה לספר וזהו, חמותי לא אמא שלי גם אם היא אישה מושלמת ומהממת ולאמא שלי אני מספרת דברים קודם.. זה הכל. ביקשת שיחכימו אותך אבל את לא מפסיקה להתווכח פה עם התשובות של כולן. אם הריון היה רק דבר פיזי מבינה אותך. אבל זה דבר אישי ונפשי וכל אחת עושה מה שמרגיש לה ונראה לה נכון. סתם מיותר לדון בזה...

מחילה אבל זה ממש לא ויכוח מקופלת
אני כנראה לא יורדת לסוף דעתכן.

מי שלא רוצה לענות, לא חייבת להגיב..הכל טוב!

את בוחרת לספר לאמא שלך כי היא אשת הסוד שלך. את מספרת לה בתור סוד?
כלומר אם בעלך ירצה גם לספר להורים שלו בתור סוד, זה בסדר מבחינתך?

אני לגמרי מכבדת את ההחלטה, זה שאני לא מסכימה איתה לא אומר שאני לא מכבדת אותה.
וזה שאני מנסה להבין, לא אומר שאני מתווכחת..

אם בעלי ירצה לספר להורים שלורעותוש10אחרונה
בבקשה שילך וישתף אם הוא מרגיש צורך בלשתף ב"סוד" שתכף כבר יהיה גלוי...

נשמע שרוב הבעלים לא מרגישים לחץ מיידי לספר לאמא שלהם, והאישה קצת יותר

יש לנו עוד דברים לא קשורים בכלל להריון ולידה שצד אחד ידע הרבה קודם (מעבר דירה למקום אחר לגמרי, קניית דירה וכו' )

נגיד בעלי למד קורס כלשהו והסתיר לגמרי מההורים שלו (דווקא בגלל שהם מאוד קשורים, הוא לא רצה שההורים יתערבו בזה שהוא לומד בלילות כי היינו זוג די טרי)
וההורים שלי כן ידעו, שמעו ולא שאלו בכלל מה מו מי
טוב יקרות, אני חושבת שהדיון מיצה את עצמו מנהלות אפשר לנעומקופלת
הבנתי שהפער בין ההחלטות של כל אישה / זוג נובע מפער תפיסתי על ההריון.

אני כנראה לא מסכימה עם התפיסה הזו אבל מכבדת את ההחלטה.

תודה על התגובות ועל מי שניסתה להראות את הצד השני.
מחילה אם מישהי נפגעה, זו ממש לא היתה המטרה...

העיקר שיהיה בבריאות ובידיים מלאות לכולן בעזרת ה'.

רק טוב.
מצטרפת מאוחר לחגיגהסימן שאלה?
אבל מרגיש לי שפספסנו פה נקודה.
יש כאן זוג- בעל ואישה.
וכל אחד עושה מה שטוב ל*שניהם* ביחד.
ואם לאחד חשוב משו שפוגע באחר, אני מקווה ששיחה של שני הצדדים תביא ליישב את הבעייה ולמציאת פיתרון.
אם את מדברת על אישה שלא רוצה לספר לחם ולחמות שלה בשלב מוקדם ובעל שממש קריטי לו לספר להם מוקדם.
אז אני מקווה שאחרי שיח טוב הם יפתרו את זה ולא משנה מה כל שאר הזוגות בעולם עושים, או מה מקובל, או מה מצפים מהם.
כי במשוואה הזאת יש שניי שותפים...
בן 11 חודשים ואוכלפה לקצת

היה על הנקה מלאה

הפסיק לינוק מעצמו ככל שהתבסס על המוצקים

עכשיו יונק רק בלילה (קצת לפני השינה כדי להירדם, ועוד פעם באמצע הלילה)

איך זה הולך עם הארוחות בגיל הזה?

אוכל ארוחה כל 3 שעות?

אני לא יודעת מה לתת לו כל פעם

בבוקר ב6 וחצי-7 אוכל ביסקויט ושותה מים

ב8 וחצי אוכל א.בוקר לחם עם גבינה/חומוס/שמנת/טונה וביצה.

ואז בסביבות 12 שוב ארוחה?

ב4 וחצי בערך אוכל א.מבושלת (בשרי בדכ)

וב7 א.ערב דייסת קוואקר עם פרי

מה אוכלים בין הבוקר לערב?

ועכשיו כשכותבת את זה, זה לא הרבה ההפסקה באוכל בלילה?

אשמח לשמוע את דעתכן ואם יש מה לשנות/להוסיף

אני רגילה לתינוקות עם תמ"ל שצריך לגמול אןתם בגיל שנה פלוס אז לא רגילה לדאוג ככה לאוכל.....

וואי עוקבת.שיח סוד

הייתי מעבירה לו את המבושלת ל12המקורית

וב4 שוב פעם משו

אצלי היה דומהמישהי מאיפשהו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

זו לא צריכה להיות ארוחה כל שלוש שעותהשקט הזה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

נשמע לי לוח ארוחות מעולהיראת גאולה

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

תודה לכן על התגובות!פה לקצת

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

אגס חתוך? אפרסק?יראת גאולה

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

מפחדת להביא לו ככה, הוא לא קטן?פה לקצת

הוא גם בלי שיניים

ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?

עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות

אפשר לתת לו פרוסה בידיראת גאולה

אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).

אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.

תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...

אפשר גם בתוך נגיסון.

את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.

הבן שלי בן שנה ואוכל ממש הכל, לא טוחנת כלוםהשקט הזהאחרונה

והשיניים הראשונות יצאו לא ממש לא מזמן.

רצועות של ירקותיעל מהדרום

הוא לא אוכלפה לקצת

אבל אנסה שוב

הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?

מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא

חשבתי שאת מחפשת בעיקר בשביל נשנושיעל מהדרום

לק"י

אצלי הוא נוגס ומוציא.

אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.

מספיק להביא לו נשנוש כארוחה?פה לקצת

אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות

רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?

אהה. נראה לי שפחותיעל מהדרום

לק"י

בעיקר להתנסות ותעסוקה.

כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.

הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.

בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.

לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.

אהה עכשיו אני מבינהפה לקצת

התכוונת לתת לו בבוקר במקום ביסקויט?

לא חשבתי על האופציה, מעניין אם יזרום אחרי שהתרגל

רצועות של ירקות אפויים זאת ארוחה מעולהשיפור

תפו"א, גזר, בטטה קישוא

לא חשבתי על זה, תודה! נשמע מעולהפה לקצת

פריכיות אורז יותר בריא מביסקוויטשמש בשמיים

הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)

נראה לי שבטרם אומרים מגיל שנתייםאורוש3

יכול לחנוק חלילה. אבל תבדקו אותי. מזמן לא הייתי על זה.

אכן. הבת שלי בת 9 חודשים כמעט נחנקההמקורית

מפריכית

לא ידעתי שאסור

ב"ה הצלחנו להוציא לה את החלק שנתקע אבל זה ממש מסוכן

תחלקי את זה לארוחות עיקריות וארוחות בנייםמקרמה

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

מקפיצה לישמעונה

אני מכירה שאצל תינוקות מנת פירות היא ממש ארוחהיעל מהדרום

לק"י

או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?

הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).

אני רואה שכמה כתבו פה להקדים את הצהרייםפה לקצת

אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12

תשאירי לו מנה מיום קודםיעל מהדרום

רעיון מעולה!שיפור

מוסיפה כמה דברים ממש חשובים לדעתיצמאה

הוא בלי מטרנה?

  1. מקווה שאת נותנת לו מספיק לשתות

תכיני אולי קצת תה פושר ותעקבי ששותה הרבה

  1. כדאי להוסיף ארוחה עם כפית שקדיה או כפית טחינה זה נותן הרבה וויטמינים לתינוק לבריאות ולגדילה.

  2. תכיני לו דייסה ופירות זה טעים מאןד וממש בריא ומשביע - אצלי לפעמים פעמיים ביום אוכל את זה אם אין עדיין מבושל

דייסת קווקאר מכינים ממש בקלות בקערה עם מים רותחים

ואז אני חותכת בננה אגס ותפוח מקולף וטוחנת

ופה מוסיפה כפית שקדיה

וזה ארוחה מזינה ובריאה.

ואם אין לי זמן אני לוקחת גרבר מוסיפהלו כפית שקדיה ונותנת לאכול בכפית זה גם ממש בריא

לנשנוש ממליצהעל פרכית אורז יותר מבסקוויט

זה יותר נמס בפה ויותר בריא. .

אצלי אוכל המון אביטח ומלון לבד ממש אוהב למצוץ.

  1. במבושל זה יכול להיות אצלו גם 3 ימים אותו דבר לא אוכל ממש בתפריט המשפחתי ככה שאפשר לתת לו לא באותו הזמן של כולם. אני שומרת מהמרק עוף בשבילו כמה ימים ירקות וקסןקוס.

  2. וגם גילתי שפשטידות זה אוכל מצוין לגיל הזה אני מכינה בשבילו ירקות מגורדים קצת קמח ביצים ומלח משהו כזה. ויוצא רך

תודה!פה לקצת

שותה המון מים

וכאמור, כל יום אוכל דייסת קוואקר עם פירות

תודה!

אנסה פשטידות, אולי גם הילדים האחרים יזרמו על זה

עגלה נוחה במדרגות- יש חיה כזו?nik

אשמח לשמוע מבעלות ניסיון..

יש לי ספורטליין סיילו בת 6.5, אבל בשניים הקודמים לא היו מדרגות בבית..

עכשיו המדרגות הן על בסיס יומיומי, והאמת שלי קצת קשה לסחוב אותה במדרגות.

יש עגלות טובות יותר? מה אני מחפשת?

גוגל מציע לי בוגבו פוקס 5, שיש לה איזה פיצ'ר מיוחד למדרגות, אבל היא יקרה ברמות..

קיצור אשמח להמלצות🙏

היירק לרגע 1

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

לגבי מדרגות,כנה שנטעה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

טוב לדעת! כי היתה לי איזושהי מחשבה כן להשקיע🫣nik

עונה לשתיכן- ספורטליין נחשבת עם גלגלים גדולים?nik

לא מכירה אבל לא צריכים גלגלים מאוד גדוליםרק לרגע 1

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

מוסיפה שלא משנ איזו עגלה מדובר על טיולוןרק לרגע 1

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

אז מה עושים בתקופת האמבטיה?nik

מעבירים למנשא?

בגדול כל החברות אומרות שגם טיולון אסוררק לרגע 1

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה מהכנה שנטעה

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

מדרגות יכולות להרוס את העגלההשם שלי

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

אין לי בעיה גם עם אמבטיה במדרגותהשם שלי

עולים ויורדים לאט ובזהירות.

לי יש את הספורטליין xl , אני חושבת שהגלגלים שלההשקט הזה

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

הסיילו הרגיל מותר טוב מהאקסל מצד גלגליםהלוואייי

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

דווקא הגלגלים הגדוליםהשקט הזה

עולים את המדרגות יותר טוב בעיני וההבדל במשקל הוא לא דרמטי

באמצע זה טוב.. ממש גדול זה כבד.קטן לא נחהלוואייי

לי יש רוברסטו של מונה והיא סבבה במדרגות

אז נשמע שהעגלה שיש לי תהיה מספיק טובהnik

תודה!

כן אה..מדרגות ועגלה זה לא שילוב מוצלח ככה או ככה🫣nik

תודה!

במדרגות יש שתי בעיותהשם שלי

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

את מתכוונת להוריד במדרגות או חהוריד מדרגה מדרגה?בוקר אור

זה מאוד קשה לעשות את זה באופן יומיומי, בטח אחרי הלידה

הייתי מעדיפה טיולון קליל שמתאים לגיל הזה, ואם צריך אמבטיה אז רק בבית

אם מדוברעל פעם בשבוע שבועיים אז כל עגלהלא כבדה מידי יכולה להתאים לדעתי, לנו יש ספורטליין כמו שלכם, גם באותו גיל😁

היא נחשבת יחסית קלה אבל גם זה כמעט 10 קילו בלי תינוק..

מדייקת שאני מתכוונת להרים את העגלה, לא להעלות אותה מדרגה מדרגה

מדרגה מדרגהnik

בכניסה לבית יש לנו בערך 20 מדרגות, שיהיו בלתי נמנעות בהתחשב בזה שאני אאסוף מהגן..

וטיולון בגיל הזה בחורף, לא קר?

ואיך תעלי?בוקר אור

לא התנסיתי בטיולון בחורף אבל אם מלבישים טוב נראה לי ממש סבבה

גם מדרגה מדרגה😅nik

בגלל זה בעיקר מחפשת משהו נוח

מה עם דונה?רק לרגע 1

אופציה שנשקלת ברצינותnik

החסרון הרציני הוא שאי אפשר להשאיר בה הרבה זמן.

ממש לא נוחה במדרגות. יותר גרועה מכל העגלותיראת גאולה

אלא אם כן התכוונת להרים מהידית כמו סלקל, שזה ממש כבד.

טוב שאת אומרת😱nik

לדעתי דוקא מאוד נוח במדרגותרק לרגע 1

הדונה בהשוואה לעגלה רגילה?יראת גאולהאחרונה

אולי אנחנו לא מדברות על אותה דונה?

כי אני אפילו לא מצליחה לדמיין איך זה נוח לעומת עגלה. כשאני הולכת למקום עם מדרגות, אני משאירה את הדונה ברכב, מעדיפה להוציא עגלה לפתוח לקפל מאשר להסתבך עם הדונה במדרגות.

גם לנו יש מדרגות בכניסה לבית~מרמלדה

ואני בחודשים הראשונים משתמשת בגלל זה במנשא.

זה ממש נח, וגם כיף ומחמם בחורף.

גיליתי שיש סלקל של ספורטליין שאפשר להשכיב!nik

ואז זה גם פחות משקל, גם על אותו עקרון של דונה וגם פחות כסף, שזה הכי חשוב😉

תודה לכן על העצות והתובנות🩷

התייעצות - שמות דומים מדי?*אורחת

נראה לכן סביר לקרוא לשתי אחיות נועה ונעמה, או שזה דומה מדי?

נועה ונעמה כן כי זה נשמע שונה מספיקטארקו

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

יש לי בן ובת עם שמות דומיםשיח סוד

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

מכירה אחיות עם השמות האלההשם שלי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

בעיניי ממש סבירשלומית.

נשמע לי סבבההשקט הזה

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מסכימהאמאשוני

תודה לעונות! אשמח מאוד לשמוע נוספות*אורחת

לדעתי בכלל לא דומה בצלילים, לגמרי הייתי קוראתnik

נראה לי שאני לא הייתי קוראתמכחול

מרגיש לי כן דומה מדי.

אני הייתי מפחדת שבהמשךנירה22

כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.

יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.

אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.

אמא שלי מתבלבלת גם בשמות לא דומיםהמקורית

ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅

חח בולהשקט הזה

עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣

כנל חח..טארקו

אני גם מתבלבלתמתיכון ועד מעון

ולא רק בילדים מאותו המגדר, אני לגמרי יכולה לעבור על שמות כל הילדים שלי וגם של האחיות שלי עד שאגיע לשם הרלוונטי, ואני לא כזו זקנה

לילדים שלי יש שמות שונים, ובכל זאת,מוריה

אני מתבלבלת בניהם. 🫣

(אפילו לא אותה אות מתחילה)

האמת אני מתבלבלת בכולם בלי סוף ולא דומה בכללבאתי מפעם

אני מתבלבלת בשמות והם לא דומים בכללים...

נשמע לי סבירשיפור

הדמיון124816

הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.

יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.

ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.

וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,

ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...

זה תלוי איך קוראיםהשם שלי

נועה במלרע יותר דומה לנעמה.

נועה במלעיל פחות דומה.

אני לא חושבת בכלל שזה דומהאוזן הפיל

ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.

יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע

לי נשמע דומה מדי...גויאבה45

מאנונימי כי אאוטינגאנונימית בהו"ל

לי יש נעמה, תכננו לקרוא לבת שאחריה נועה ובסוף פחדתי שזה דומה מדי ולא קראנו ככה.

תכלס זה לא באמת כזה דומה. ואם הן לא אחת אחרי השניה אז בכלל לא סיפור לדעתי

הייתי קוראתצלולה

יש לי ילדים עם שמות יותר דומים בשמיעה.

לקח זמן עד שמצאתי שמות שאני אוהבת, אז הם באותו סגנון🤭 והמחשבה שלי היא שלכל ילד בפני עצמו מגיע שם שאני אוהבת😍

לדעתי הם לא דומיםסטודנטית אלופה

יש לי חברה שלבנות שלה קוראים כך ואף פעם לא חשבתי על זה, עד השאלה שלך😜

מראה על הטעם בשמות של האמא כנראהים...

לא שומעת שום דימיוןפה לקצתאחרונה

בכתיבה קצת אבל לא משמעותי

לי לא היה מפריע

איזה בגד מטשטש הריון התחלתי? דתיהמעיין34

בגדים רחביםשיפור

לדעתימישהי מאיפשהו

חצאית צרה וחולצה קצת רחבה -בלי חיתוך מעל הבטן, אולי עם גומי למטה -לא סגורה אם זה מדגיש את הבטן או לא. באופן כללי חולצה וחצאית הרבה יותר מטשטש משמלה בהריון

אהה באמת? אוקי אז שמלה ירדה מהפרק.תודהמעיין34

תלוי באיזה גזרה..אנונימית בהו"ל

איזה גזרה חשבת?

מה שמטשטש , לא מבינה בזה הכל הולךמעיין34

אז רק שמלה ישרה לדעתיאנונימית בהו"ל

כאילו שאין לה שום חיתוך

טעות האנונימי, סליחהאנונימית בהו"לאחרונה

חצאית גינסהרמה

ממש!!!סטודנטית אלופה

אני אחרי לידה עם בטן קטנה וזה ממש מטשטש

יש חיה כזאת שלא יבדקו בדיקת פתיחה לפני הלידה?פומלה

ממליצים על קפלן, אבל היו פה בעבר שרשורים שאמרו שבהרבה מהמקרים המכשיר החיצוני שבדקו איתו בדיקה לא היה מדויק והיה צריך בדיקת פתיחה וגינלית.

מישהי עם וגיניסמוס שבאמת לא יכולה שיבדקו לה פתיחה,

מה למען ה' היא אמורה לעשות?

באמת קשהמקקה

פעם אחת.הצליחו לבדוק אותי לאחר מריחת עזרקאין

פעמים אחרות נתנו אפידורל בשלב מוקדם יחסית, פתיחה שתיים וחצי שלוש. והבדיקה שלפנח הייתה באמת קשה

זה משהו שמי שלא חווה לא יבין. את זה שלא לפחד מהלידה אלא מבדיקת הפתיחה...

יש כל מיני פרוייקטיםמוריה

שעושים הכנה והיכרות לפני הלידה.

לדעתי יש גם בקפלן אבל אני לא בטוחה.

גלגלי על זה.

באסותא קוראים לזה פרוייקט עטופה.

ואז אפשר לעשות תיאום ציפיות. ולראות מה רלוונטי ושידעו את הסיפור קודם.

חשוב לך לקבל אפידורל?יראת גאולה

כי בסוף, כשתהיי בלידה, יילדו אותך גם בלי בדיקה.

עדיף כמובן מקום שיכילו את זה, או מקום שיש לו אפשרות לפגישה עם מיילדת לכתיבת תוכנית לידה מראש, כדי שלא תצטרכי להיות אסרטיבית ולהשקיע כוחות בסירוב לבדיקת פתיחה.

דווקא עדיף אפידורלמקקה

ככה הבדיקות לא יכאבו

אולי תנסי לדון בנושא עם הצוות מראששיפור

בעיקרון, זכותך לסרב. אבל בפועל נראה לי שזה יכול להיות מורכב.

אני אסבירפומלה

פשוט פעם שעברה עשיתי הכללל

נפגשנו עם הצוות לפני בתשלום והסברנו

ופשוט חייבו אותי להיבדק!!! ובלי זה לא הסכימו שאכנס לחדר לידה..

ועוד אנשים הבהילו אותי שאי אפשר להיכנס לחדר לידה בלי בדיקת פתיחה,

אני באמת לא מסוגלת לעבור את זה....

😓מוריה

אולי להביא מישהי אסרטיבית שתהיה גם שם איתך?

מחזקתמקקהאחרונה

דולה שתדבר עם הצוות בשבילך

לי ממש ממש עזר

ממליצה על מוריה אלישע במרכז

התינוק יצא גם בלי בדיקת פתיחהאמאשוני

יש שלב שרואים ולא צריך לדעת.

גם אם הרדמה של אפידורל מרגישים את הבדיקה?

ולא יודעת מי במליץ על קפלן ובאיזה קטע,

אני לא ממליצה בכלל ובטח לא אם את צריכה רגישות וגמישות.

גם אסף הרופא לר מומלץ.

יש לך אפשרות להגיע עד עין כרם?

היי אני כאן כדי להגיד שעברתי לידה שלימה בליליני(:

בדיקת פתיחה אחת!! והיריון בלי בדיקה וגינלית... בגלל טראומות עבר. זה אפשרי. זה דורש תיווך ובקשה לרגישות. ואם את לא מסוגלת עצמך ממליצה ממש שתהיה איתך מישהי בשביל זה. זה ככ שינה לי את החוויה. ממליצה לחשוב איך יהיה לך הכי נעים לתווך את זה. חלק מהמסע של ההיריון והלידה...

מאחלת לך חוויה טובה ומתקנת!

ניסית עזרקאין?מקקה

לא מסכימים להיכנס או לקבל אפידורל לפני שיש פתיחה כלשהי....

אין קסם. זה באמת קשוח

אפשר לאמר זאת בלידהרק לתגובה אחת

נרשמתי הרגע רק להגיב לזה.

גם לי יש ממש חמור...

לי לא עושים בדיקות פנימיות.

רק במקרים ממש נדרים.

כשאני יודעת שהרופאה מבינה את הסבל שלי ובטוחה שזה לא מיותר.

ולפי הקצב שלי...

(היה לי חשש להפלה מוקדמת.

באולטרסאונד ניסו לשכנע שחייבים

לא הסכמתי.

ועשו לי חיצוני..

ב"ה שיסתדר.

אם לא הייתי שוקלת מה לעשות)

אני יולדת בגלל זה רק בהדסה עין כרם.

הם ממש מתחשבים.

הגעתי לפני לפגישה לפני לידה

ככה שכתוב להם במחשב

והם היו ממש עדינים

נתנו לי מילדת עם מלא סבלנות

ובדסקרטיות

וגם הרופאה עודכנה

ממש ממליצה..

חוץ מזה כדאי לטפל

זה לא נעלם אבל משתפר עם טיפולים

אפשר לפנות למכון פוע"ה

לנו הם מאוד עזרו

בריאות וכח!!

עוד בעניין אטופיק דרמטיטיס+שאלה על "חיטוי" דובימתואמת

היינו היום אצל רופא עור עם הקטנה, אחרי שרופאת משפחה אמרה לנו ללכת כי כנראה יש לה אטופיק.

שורה תחתונה, הוא אישר שזה אטופיק, אבל הוא רופא קצת מוזר (שילוב של מבטא כבד+דיבור מהיר מדי+בדיחות בקצב וכל מיני "משלים" לא ברורים), אז אני כבר לא בטוחה אם להקשיב למה שאמר.

הוא נתן מרשם לתרופה מייבשת נוזלים ולמשחה אנטי היסטמינית. על המשחה קראתי שיש בה סטרואידים, אז אני לא מעוניינת לתת לה (במיוחד שהמצב שלה לא חמור בכלל). מתלבטת על התרופה, כמה היא בכלל נצרכת. (אני מכירה את התרופה הזו מייבוש נוזלים באוזניים🤔)

בעיקרון כשהשתמשתי בסבון של לה רושה (ש @אמהלה המליצה עליו) היה נראה שהנגעים ממש חולפים לה. אז אולי זה מספיק?

גם הרופא אמר משהו לא ברור על זה שצריך לחזור אליו בעוד חצי שנה. אז ברור שלא נחזור אליו עצמו, אבל האם באמת צריך לעשות מעקב אצל רופא עור?

תודה מראש לעונות!


(*ורק מציינת שאין צורך לענות לי על השרשור בפרטי, במיוחד לא כל מיני גברים מעוררי תהייה. זה מה שקרה לי אחרי השרשור הקודם שפתחתי... זה נושא שלגמרי אין צורך לשוחל עליו בפרטי*)


>>> ושאלת בונוס:

יש לחמודונת דובי אהוב מאוד, שהיא מסתובבת איתו יום וליל. הוא כמובן סופג לכלוכים וחיידקים מרחבי הבית והרחוב והמרפאות שבהן היא מבקרת.

אני משתדלת לכבס אותו פעם בשבוע (מגניבה אותו לשם בלי שהיא תשים לב, אחרת היא תבכה צעקות קורעות לב מול מכונת הכביסה), אבל זה לא מספיק...

בסופו של דבר היא נכנסת למיטה מקולחת (גם זה לא תמיד), ואילו הוא נכנס איתה למיטה כשהוא מלוכלך...

יש דרך לנקות אותו במהירות בלי לכבס אותו? (גם הכביסה הכי מהירה לא מהירה מספיק, והיא גם לא אוהבת לחבק אותו כשהוא רטוב...)

לגבי מעקב124816

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

תודה!מתואמת

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

רק לגבי הדובי...אחת כמוני

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

אם כן, אז לא בקרוב... (הוא מאיקאה, ולא נגיע לשםמתואמת

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

התכוונתי לרכוש נוסף ולא במקוםאחת כמוני

כן? לזמןש הוא בכביסה

כן, כן, הבנתי. זה באמת רעיון טוב בעיקרון, תודה!מתואמת

הייתי שואלת בשכונה/בניין אם מישהו מגיע לאיקאהטארקו

בקרוב למשהו קטן..

אצלנו לפחות זה מקובל מאוד לשאול ואני בטוחה שישמחו לעזור..

נכון, חשבתי על זה. אולי באמת כך נעשה...מתואמת

(למרות שזה מרגיש לי "בגידה" בדובי האמיתי, שנביא לו מעין מתחרה🙈 אני כזו שנוהגת לייחס לבובות רגשות, ויהיה לי קשה להימלט מזה🤭🤭)

להיפך, הוא כל כך מוצלח, שאת רוצה לשכפל אותויראת גאולה

היית אומרת אותו דבר על בעל, למשל?🙈מתואמת

לא, אבל על ילדים כן 😍יראת גאולה

במחשבה שניה, לא הייתי מתנגדת שבעלי יתפצל לשני גופים. בזמן שאחד ישן / בעבודה - השני מתפקד בבית. כוח על שימושי דווקא.

😅מתואמת
דווקא בילדים יש לי שכפול אחד, אפשר לומר (אם כי ככל שהם מתבגרים אנחנו מגלים יותר הבדלים ביניהם...)
חחח... לגמרי!שיפור

ישות אחת עם שני גופים, משלימים, לא מתחריםשיפור

לגבי הבונוסאורוש3

האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.

בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...

הבעיה שהיא לא מוכנה להיפרד ממנו...מתואמת

גם עוד מעט נתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת בקופה (אחרי שסיימנו טיפול פרטי), והדובי מאוד עוזר לה להשתחרר ולא להתבייש... (לפחות במרפאה קלינאית התקשורת נמצאת בקומה אחרת משאר המרפאה)

כן אצל הקלינאית מילאאורוש3

בקופה אני ממש נגעלת אבל קיצונית כנראה... הייתי באמת שואלת אם מישהו נוסע לאיקאה בקרוב. זה די שכיח

כנראה זה מה שנעשהמתואמת
עכשיו אנחנו בפארק, אז הדובי סופג את כל נפלאותיו... אולי כן אצליח להכניס אותו לכביסה מהירה כשנחזור.
חחח אוי ווי. ממש מכורהאורוש3

זו הקטנה או הילדונת?

הייתי מנסה להגביל קצת האמת.

כמו שמכורי מוצץ לומדים רק במיטה או רק אחרי הגן וכו'.

זו הקטנה, היא עוד לא בשנתייםמתואמת

גם הקלינאית הפרטית אמרה שצריך קצת להגביל אותה... (בעצם גם את קלינאית, נכון?🤭)

אבל כרגע זה עוד נראה לי מוקדם. (באמת לילדונת יש כרית שהיא מכורה אליה מגיל קטן וכמובן גם מוצץ, ובשנה האחרונה אנחנו לגמרי משתדלים להגביל אותם רק למיטה...)

בכל אופן, היום הדובי הציל אותה כמה פעמים כשהיא נפלה בפארק - היא נפלה עליו, וככה לא קיבלה מכה חזקה. אז נראה לי שהוא באמת נחוץ לה😅

(אבל הצלחתי להשחיל אותו למכונת הכביסה ב"ה...)

כן גם אני. נשמעת מתוקה ביותראורוש3

שנתיים זה לא קטן כדי להגביל את זה לבית ולמטפלת ונגיד לנסיעה ברכב ואז לתיק כשיוצאים או מגיעים לאנשהו... אבל כמובן לבחירתך.

העניין הוא שאין ממש תיקמתואמת

לפחות לא כזה שיכול להכיל את הדובי...

אז אולי תכינו לואורוש3

שקית מיוחדת שתהיה ה''בית'' שלו כשמסתובבים בחוץ? ולהניח בסל של העגלה או ברכב.

רעיון חמוד, תודה!מתואמתאחרונה

בא לי להניח תסכול(מצב כלכלי, זוגיות ועגלה לתינוק)אני נשארת אני..

המצב הכלכלי שלנו לא משהו

לא חדש ..ככה זה.. אין כרגע איך לשנות המון..אנחנו מחושבים לא מוציאים סתם..אבל אני עובדת חלקי כי זה מה יש..גם אין לי תואר..

ובעלי עובד את המקסימום האפשרי.

מה הבעיה

ש..אני משתדלת לחסוך! אבל כל הזמן יש משהו אחר שמסבך

וגם עם הזמן נהיה לי ממש מאתגר

כי כשאני צריכה לקנות משהו אני כן אוהבת שיראה טוב ויהיה גם במצב טוב ושימושי למה שצריכה..

ובגלל החוסר תקציב לרוב קונה ביד שניה

וזה מצוין כי לרוב מוצאת דברים טובים ובמחיר טוב

אבל זה מייגע

נגיד לפני שנה קניתי עגלה יד שניה בזול. מכרתי את הישנה שלי שהיתה בה תקלה.. וככה יצא עסקה משתלמת.

כן התבאסתי על הכתמים בטיולון. קניתי ריפודית.. ואמרתי טוב העיקר שיש לי עגלה טובב ונוחה לצרכים לשי ..ואחרי שנה היא פתאם לא מתקפלת..וזה מעצבן!!!

אני בהריון חדש

נו אין לי כח

מה עכשיו

לעכשיו י ש לי טיולון קליל לתינוק

אבל לאחרי הלידה אין לי

ודוקא אהבתי את הסוג הזה של העגלה

אני לא זורמת עם כל סוג

וגם לי בא עגלה שתהיה לי נוחה לשימוש..חושב לי גם שתהיה קלה וגם יציבה ונוסעת כיף וגם קיפול קל

אין הרבה כאלה

ולחפש במחיר רצפה במצב טוב ומקום נגיש

זה סיוטטט

גרים בחור

אוף

ומה הקטע הזוגי

שבעלי לא מעורב בכל זה הוא איש פשוט כהז ולא מזיז לו חפצים ובטח לא עגלות

הוא לא יבין תמיד מה הצורך

הוא לא אכפת לו מה ואיהז מצב או כתמים

ולא מבין מה העלות של כל מוצר והוא קיבל ממני את הרושם שאפשר להשיג הכל בכלום כסף..וזה לא נכון..רק לפעמים

ומותר לומר

כן בא לי ללכת לחנות לבחור איזה דגם ואיזה צבע שבא לי ופשוט לקנות בלי להסתבך

גם מרגישה בזבזנית-מולו.אפילו שהוא תומך בי ..כי הוא לא מבין שלמצוא עגלה עד 400 ש''ח במצב מעולה זה נדיר

גם מרגישה תסכול מלחפש משהו לא אפשרי..

בסוף איכשהו אחרי שעותתת של חפירות אני מוצאת

אבל הנה הפעם הוכיח את עצמו כלא מוצלח כי מה אחרי שנה לא להתקפל..הבנתי שזה בעיה ידועה בדגם הזה ולא ידעתי

וגם מתביישת שבא לי שתראה טוב . ואפילו בא לי לומר-שונאת עגלות שחורות. ומתפשרת קבוע כי זה מה יש

אבל בא לי לשמוח..

ולא לחפש שעות לסנג'ר את בעלי לנסוע להביא רחוק .ולהתפשר..

ואם כבר..תמליצו לי על

עגלה קלה משולבת אמבטיה. ממש לא אוהבת כבדות!רצוי עד 8 קילו..גג 9 וזה יחסית כבד..יש לנו עליות במקום מגורים..

אבל עם גלגלים שיכולים לנסוע לא רק באספלט ..אלא יציבה ונוסעת סביר גם בדרך עפר פשוטה .לא צריכה עגלת שטח.. רק לא גלגלים קטנטנים

אה ושתתקפל בקלות חובה

ותתפללו שאמצא מציאה טובה

יש לי עוד מלא זמן.. כן? אבל זה מעסיק אותי

חיבוק גדול!באתי מפעם

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

יש לך תכנון כלכלי לעתיד?אמאשוני

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אנחנו לא זוג צעיר בכלל..עם כמה וכמה ילדיםאני נשארת אני..

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

נשמע לא פשוטיעל מהדרוםאחרונה

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

שוב אני ותהיות על מעבר דירהחמדמדה

מחר בעז"ה עוברים סופית (ישלנו מפתח כבר שבועיים אז אנחנו כבר ניקינו והעברנו ממש כמעט הכל נשאר רק הרהיטים של הסוף מיטות כזה למחר)

ואני ככ חוששת…

קודם כל זה לצאת מיחידה של ההורים לבית

מה שאומר שאין 'סופר של אמא ואבא' ואין בייביסיטר יחסית זמין ואין את אימא בקומה מתחתייייי

אבל גם על הבית- ברוך ה' ברוך ה' עוברים לבית גדול

איך אסתדר עם לנקות אותו?

ואיך עם הסדר אצליח להרגיל את הילדות להחזיר למקום ושתהיה צורה של בית?

ומתי יהיה שם הריח שלנו? כי בינתיים היום סידרתי את המטבח שם והגעיל אותי לגעת בדברים (הבאתי מנקה היא עשתה את המטבח והחלונות ואני ניקיתי מקלחות ושטפנו, ועדיין לא מרגיש לי 'שלי')

אני מאוד נקייה

ואם יש דברים שלא יירדו?

ואיך נסתדר עם לדאוג להכל הכל הכל?

ההורים ברוך ה' קרוב אנחנו רק עוברים לבניין ליד חח אבל אני באמת דיי משותקת מפחד…

וואי נראה לי די מהר לא תצליחי להביןפרח חדש

איך הסתדרת אחרת 🤣

אין כמו בית שלך, גדול ומרווח

תסדרי אותו איך שנוח לך.

תשמחי על כל השנים שככה התפנקת.. לא מובן מאליו בכלל

עכשיו זה החיים האמיתיים 😉

נשמע לי שגם לא הכל יפול עליך בבום

כי את עדיין קרובה להורים

אז לאט לאט תתרגלי והכל יהיה בסדר

בהצלחה ובשעה טובה

אם זה ירגיע אותךהמקורית

אז גם כשעברתי משכירות לבית שלי, שהכל בו (כמעט) היה לפי הטעם שלי ולבחירתי,- עלו בי תחושות דומות

ובאמת בימים הראשונים בחדר השינה החדש הרגשתי לא בנח. לא הרגיש לי "שלי".

ובחודש הראשון במטבח היה לי מוזר

והבית היה לי יותר גדול, והכניסה לא מוכרת..

ככה זה, אנחנו לא אוהבים שינויים גם אם הם משמחים ולבחירתנו

יהיה בסדר♥️ לאט לאט

אופ אני מקווהחמדמדה

כי כזה יש נטייה לתת לדברים להישאר כמו שהם (נגיד מרגיש לי ש'הכי נקי' שהבית יהיה זה כשניקיתי או כשהוא היה ריק…

ואז מלחיץ אותי שלא אגיע ללנקות עוד דברים שמציקים לי

אגב אני קוראת אותך וזה מזכיר לי שנכנסתי לבית שליפרח חדש

היינו כמה חודשים אחרי חתונה וכבר בתחילת הריון

והכל הגעיל אותי כל כך

אפילו שהבית היה נקי וגם יחסית חדש כמעט לא משומש

והייתי בוכה כמו ילדה קטנה איך הבית לא יפה ולא נקי ועם ריח ולא הבנתי איך אני עכשיו אמורה לשמוח ולהנות מזה

כולם התלהבו מהבית החדש ורק אני לא

מפה לשם אנחנו פה כבר 15 שנה

עשינו שיפוצים באמצע אבל אוהבת את הבית שלי 😄

כן מאמינה שזה יעבור ליחמדמדהאחרונה

פשוט ההרגשה של הידיות של הארונות נגיד😖😖

וניקיתי!!!

עם ספוג פלא

עם סבון

עם גל אורנים

פשוט בררררר

אני מרגישה ככה עד עכשיו😅המקורית

אבל לא בגלל שהזנחתי דברים, זה בגלל שבית עם פחות חפצים באמת נראה יותר נקי.

והכי הרבה תביאי שוב מנקה.

יווו לא טוב😂😂😂חמדמדה

צריך מנקה גרמנייה שכל פיפס מפריע לה

כמוני🤣

אולי יעניין אותך