כיתה רגילה וכיתת מחוננות

אבל יש שכבות עם 5 כיתות.

א.

לי בישיבה יש שתי כיתות (חמישית) ואני ב-ט'1.

זה די נחמד, כולם מכירים את כולם משפחתיות כזאת וכו'...
(בייחוד שאנחנו ישיבה ממש עם 'דיבוק חברים', אחווה ואכפתיות.

אגב, אפילו ראש הישיבה שלי אמר שהדבר שהכי מאפיין אותנו זה הדיבוק חברים, זכינו).

ב.

שנה שעברה למדתי בת"ת עם למעלה מ-100 תלמידים בשכבה!
אני הייתי בגיבוש כמעט רק עם הכיתה שלי...
אך יש בזה גם דבר יותר עוצמתי כשמסתכלים על זה כמחזור שלם.

ג.

לא באמת משנה לי המספר כיתה, אך זה נחמד לי שמכיתה א' הייתי כיתה '1'.

3-4 כיתות, אני ב4.

זה מבאס שאני בקושי מכירה את השכבה בגלל שאנחנו הרבה

זה כן חשוב שיהיה מספר או שם שונה לכל כיתה ,אבל זה לא משנה איזה

הכי כיף זה כמה שפחות, אבל זה נראה פשוט עניין של אופי.

אמממ זה אומר שאני לא מכירה את השכבה כלכך... אני מחפשת עכשיו אולפנא קטנה.

ויש ממש אחווה כולם מיכרים את כולם ויש ארבעה כיתות בשכבה וכזה מיכרים את כול האולפנא וכולם חברים של כולם זה פושט טילל וגם אני כיתה יב1 מאז שאני בכיתה ט זה ככה עכשיו בכיתה זה ירד לשלוש כיתות נראלי...

יש לנו בחטיבה 4 כיתות, ובתיכון 3 כיתות. {בממוצע}

1, חד משמעית לאא. 

לא. 

כן זה כיף כיתה אחת משפחתי וכזה מכירים את כולם..

2 כיתות (ביסודי היה 7 )

אני 2
כן זה סבבה
לא משנה לי ביכלל בכול מקרה

יש רק 2

ועוד תחשבי בכול כיתה היו איזה 40 בנותתת

הזוייייי

ממש בית חרושת

אצלנו באזורי זה גג 4 כיתות..

בחטיבה בכלל היה בלאגן, היינו גם כן 4 כיתות גדולות ומקדמת בכיתה ז'.

אנחנו היינו השכבה הראשונה שהחליטו לקבל 4 כיתות גדולות ולא 3, אז הכיתה מקדמת הייתה ז' 5.

אבל תמיד מחברים את כיתות ז' וח' המקדמות ואצלן זה היה 3 כיתות גדולות ומקדמת, אז לכיתה קראו- ז'5- ח'4.

בכיתה ח' בערך 10 בנות עזבו, וזה היה בעיה עם המכסות אז ערבבו לנו את הכיתות והיינו 3 כיתות מפוצצות של 38 בנות. במקום 4 כיתות של 32-33.

בכיתה ט' קיבלו עוד בנות ושוב ערבבו כמובן, וחזר להיות 4 כיתות גדולות ומקדמת, וככה זה נשאר עד כיתה י"א.

מה שמוזר שבכל הערבובים האלו, בחטיבה נשארתי עם אותה מחנכת, ותמיד הייתי בכיתה מספר 1, גם עכשיו, אני בי"א1.

אנחנו שכבה של 150 אני לא ממש מכירה שמות של בנות לא מכיתה שלי, את הרוב כן, וחלק מהחברות הכי טובות שלי לא איתי איתי בכיתה.

אבל אני גרועה בשמות וממילא לא יוצא לדבר עם רוב הבנות האלה כדי לזכור כמו שצריך.

אבל זה לא ממש מפריע לי, אני ממש לא מתחברת ל"גיבוש" ולרעיון שרק בגלל שנרשמנו לאותו מוסד לימודי באותה שנה אנחנו חייבות להיות חברות טובות עם כולן.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...