לפעמים
צריך התאמה
התורה כתובה כספר, גם הלימוד הוא ידיעות שמגיעות לכדי סיפור, או הלכות איך לבנות סיפור כראוי, או מבט נכון על הסיפור, ואמרו חז"ל תכלית חכמה - תשובה ומעשים טובים, כלומר, גם הסיפור הוא אמצעי לאמונה, להכרה, לביצוע מתוך תפיסה שכך יש לנהוג,
וכשמעתיקים נוסחה מספר, אם במקור היה נראה שהנוסחה היא כך וכך, בהעתקה מסתבר לפעמים שהנוסחה - שעוברת באוויר ממקום אחד לאחר, לפעמים, משתנה צורתה או משתנה משמעותה - את זוכרת את הנוסחה? מה שאת פוגשת אולי מופיע שונה מהמקור. צריך לבדוק מה היה המקור ולבדוק שמגיעים לזה בצורה נכונה - יש מצב של שינוי שהוא חיובי - כך מצבים טובים רבים, ויש השתבשות של הנוסחה המועתקת - שעלולה ליצור דבר לא מתקבל כראוי, לכן לא רק לשים לב לנוסחה - אלא גם לצורת הההעתקה, ולמה שזה עובר עד לעיבוד סבך מארג מקודש, בתורה כתוב "כתונת תשבץ" ולדעתי הפירוש למילה "תשבץ" אינו צורת הריבוע, אלא "תשבץ"= אריגה, וכך בכל מקום שכתוב "משבצות" כלומר אריגה שבתוכה מניחים את אבני האפוד, וכך בשאול כתוב שלקח את החרב ונפל עליה, והעמלקי שהלך לספר לדויד, הוא אמר ששאול ביקש ממנו שימית אותו "עמד נא עלי ומותתני כי אחזני השבץ כי כל עוד נפשי בי". בתיאורים של העמלקי רואים שהוא מציג את זה כ"שירות" שהוא מגיש לשאול ש"נאחז בסבך", ולדויד שהביא לו את הנזר ואצעדה משאול, והכל בגלל שהוא מאמין - העמלקי חושב שהמארג הסבך הוא האוחז את שאול, ואינו יכול לראות משמעות של למות על קידוש ה', ומבחינתו העיקר שהמארג של "המקרים" יעביר את המלוכה לדויד, ודויד אמר "והוא היה כמבשר בעיניו ואוחזה בו ואהרגהו בצקלג אשר לתיתי לו בשורה", ודויד אמר "כי פיך ענה בך לאמר אנוכי מותתי את משיח ה'", לכן תמיד יש "מארג" של סיפור, אבל השאלה איך רואים את המארג, איך מבינים אותו, יש "כתונת פסים" שהוא דבר ניכר במקומו, יש לו מהות קבועה וממשיך וכשיטה=שורה, זה פירוש המילה "שיטה", וזה דבר שלם, ויש "אדרת", לשון "אדיר" שרואים בכל מקום בתנ"ך שזה דבר של גדולה ולפעמים זה אבד, אף על פי שרואים בזכריה שגם אם זה אבד, זה לא אבד, אלא עובר עיבוד, "השליכהו אל היוצר אדר היקר אשר יקרתי מעליהם... ואשליך אותו בית ה' אל היוצר", ומשם למעשה מתחיל תהליך של שינוי התפיסת עולם "נאום ה' נוטה שמים ויוסד ארץ ויוצר רוח אדם בקרבו", שזה מאפשר את תהליך התיקון הגמור, וכל זה בבחינת "אדרת", ויש "כנף" שלכאורה הוא "שולי המעיל" שולי האדרת, ואדם עלול לזלזל בזה, וכך רואים בדויד ש"ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלאט. ויהי אחרי כן ויך לב דויד אותו על אשר כרת את כנף אשר לשאול", אבל הכנף עניינו הוא השלמה אל מעבר לנדרש, אלא מצד חסידות יתירה, ובזה נשלם הראוי, ולכן יש עניין להשלים, וזה עניין ההגנה מבחירת אדם "מפרי פי איש ישבע טוב וגמול ידי אדם ישיב לו", "ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה", כלומר הכבוד באמצע, ואינו נשלם אלא על ידי "חומת אש סביב", וזוהי האש שחורה על גבי אש לבנה, ליבון המביא לידי שוחר טוב יבקש רצון ובוטח בה' אשריו
)
