מה עושים כשמתגעגעים?
שהגעגוע שורף כל פיסת עצב,
והכאב מכה כמו פיזמון?
מה עושים כשנושמים
אבל כל נשימת כאב
רק מציפה את היגון?
את הבדידות המשוועת
הזועקת נחמה
העורגת אל לילות
חדורי אש ותשוקה
לעולם אחר
לימים ולשתיקות
עם האש שבערה בליבנו
ולא רצינו לכבות
את הזוהר, את הלהט
שזרח מכל דבר
את האצבעות הענוגות
שרצו רק לגעת
עד שלא נשאר דבר
רק הרס וחורבן
רק זיכרונות וכאבים
על לילות ללא שינה
רק מחול של שדים
העורגים ללא הרף
ומחפשים נחמה
בין ביעותי אימה ונצח
של דקירה ועוד דקירה
ואולי עוד תוסיף שאת הרוח
מנגינות חשכי בגני
בין שברי ענן וסער
בין עצמי אל עוניי
המחרף את הזריחה
וגונח ללא הרף
על אודות משבר נישא
על אודות אימה וחרב
כה חדה ומבריקה
כמו זוהרת, מפתה
כמו יללת רוח חיוורת
הלוחשת הבטחה
ואולי יום יבוא
את ראשינו עוד נוריק
אל מול שקיעה בוערת
מבטינו לא נסיט
רק נבהה בה ללא פחד
ללא צליל או מרדף
ללא אוזן שלוחשת
על שיברון לב נכסף
שעודנו עוד רותח
משווע נחמה
עוד נותר בו מעט להט
עוד נוצר הוא הבטחה
על אושר שיבוא
ויניס את הצללים
כמו חרב שחותכת
את אחרון הביעותים
הרודפים ללא הרף
ללא עצירה או מנוחה
עוד נשיר יחדיו בזעם
את שירתנו
האחרונה.


גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.