לא צריך להיתיחס לתעודה עם ככה זה מבאס אותך(יאלה כולה תעודה כמו שאמרת לא משקף אותך בכלום ..)

תעשי משהו כיף לעלות תמצברוח ותעיפי תתעודה אל תסתכלי עליה אפילו!!

התעודה לא משקפת את היכולות שלי מהסיבה הפשוטה: אני לא ממש טורחת למצות את היכולות שלי בלימודים...

ואז בחלק מהמקצועות לא הלך לי טוב המבחן ואי אפשר לתקן. זהו זה יהיה הציון שאני אקבל בתעודה.

היה לי איזה 3 מבחנים

ואני די טוב בהרבה דברים אז ככה שחוץ מחשבון התעודה שלי אחלה!

רוב התעודות סתם לא משקפות את האנשים ואת המאמצים וסתם מבאסות

אני אף פעם לא אהבתי תעודות, גם לא את המוצלחות.

למה מאמץ והשקעה של חצי שנה צריכה להיות מסוכמת בחצי עמוד?!

אז אני אחדש לכם, היא לא באמת מסכמת.

היא יכולה לסכם את המבחנים, הגעה בזמן, ציוד וכו'...

אבל את כוח הרצון והעבודה העצמית, שכל אחד עשה ברגעים הקשים במהלך הלימודים - את זה רק אתם יודעים!

אולי אתם חושבים שאני כותב בהגזמה, אבל לא.

קרה לכם שהחלטתם לעשות סוויץ' בראש וללמוד למבחן ברבאק על מנת להצליח?

זה קרה לכולם...
ובאמת הצלחתם במבחן?

אולי...

אבל הגיוני מאוד שלא.

והתחושה הרעה שיש לך אחרי קבלת הציון - אין שניה לה.

אתה מרגיש שהמחנך עשה לך עוול, אתה מרגיש שאין טעם להשקיע יותר, אתה מרגיש פגוע.

וזאת הבעיה שלנו.
אכפת לנו רק מהציון, מהחיצוניות.

הרי, אם אתה יודע שנתת את כולך במבחן הזה, במחצית הזו, בשיעור הזה - מה אכפת לך מה יהיה הציון שכתב בשר ודם?!?!

מה אכפת לך משני מספרים שמייצגים את כל העבודה שלך בזמן האחרון?!
נכון, למספרים האלו קוראים הציון.
אך הציון של מה?
של ההצלחה, לא של ההשקעה!

"האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב"

המחנך רואה רק את הת'כלס, רק את הטעויות במבחן.
אבל הקב"ה רואה את הכל.
את זה שהתחלת את השנה ברגל שמאל,
ואת זה שהמחנך הוציא אותך מהכיתה,

ואת זה שניסית להציק ליושב לידך בזמן השיעור,

ואת זה שהברזת מהשיעור, ועודדת אחרים להבריז.

אבל גם את הדברים הטובים.

את זה שהקדמת לשיעור לפני כולם,

ואת זה שהתאפקת לדבר אע"פ שזה קשה,

ואת זה שישבת בהפסקה ולמדת למבחן,

ואת זה שעצרת חבר מלדבר איתך במהלך הסדר,

ואת זה שתפסת את עצמך ברצינות,
וגם את זה שהתאכזבת מעצמך בציון שקיבלת.

נכון,

זה קשה מאד להגיע למדרגה כ"כ רוחנית שאנחנו מרגישים את הקב"ה בכל רגע איתנו.

אך אם נגיע אליה נבין שגם כשקיבלנו את הציון הלא נעים הזה - גם אז הקב"ה איתנו!
ה' יתברך יודע כמה השקענו בזה! כמה התבאסנו מזה! איך החלטנו לקום מחדש ולהשקיע יותר במחצית הבאה!!!

ואנחנו צריכים לעבוד על להיות שמחים במה שיש.

הרי אם השקעת את כל כולך במבחן וקיבלת 80, אתה תשמח?

ברור שכן! תהיה לך תחושה מטורפת!

אך אם לא השקעת שום דבר, ולא ידעת בכלל על המבחן, ובכל זאת קיבלת 100, אתה תשמח?
ברור שתשמח, אך לא תהיה לך את אותה תחושה כמו במבחן הראשון...

כי אתה יודע שאין במבחן הזה את כל השעות שהשקעת.

וצריך לזכור שתמיד ניתן ללכת למחנך לפני המבחן ולומר לו: "אני רק רוצה ליידע אותך שבמבחן הזה השקעתי שבוע שלם, ולא השקעתי ככה לשום דבר בזמן האחרון. תעשה עם המידע הזה כטוב בעיניך".

אני בטוח שהוא יעריך אתכם.

וגם אם יחליט לא לשפר בציון - התחושה שהוא מעריך אותך על המבחן הזה, היא ללא ספק תחושה מספיק מעודדת.

ויאללה, לא להתבאס!
תהיו שמחים!!!

יפה. זה מעודד

שמח שעזרתי!

קרה לי השנה במתמטיקה, כתבת בידיוק.

"

קרה לכם שהחלטתם לעשות סוויץ' בראש וללמוד למבחן ברבאק על מנת להצליח?

זה קרה לכולם...
ובאמת הצלחתם במבחן?

אולי...

אבל הגיוני מאוד שלא.

והתחושה הרעה שיש לך אחרי קבלת הציון - אין שניה לה.

אתה מרגיש שהמחנך עשה לך עוול, אתה מרגיש שאין טעם להשקיע יותר, אתה מרגיש פגוע." 

או אם לא היה חרם דרבינו גרשום אז שתי סיבות...😜😜

יאללה עוד מעטט חח רציני הייתה רוצה 2?

והיא תהיה כולה שלי...

אז.. כן גם אני גם ממש רוצה זה

זה הדבר היפה בלחכות עד לחתונה ולשמור למרות שזה קשה רצח....

והאחת הזאת היא תהיה כולה רק שלי, ואני אהיה כולי רק שלה ולא של עוד אחת...

אצל אף אומה ועם בעולם, מלבד מי שחיים בתרבות של העולם העתיק, באורח חיים של שבטים, חמולות…

לא פשוט בכלל לתחזק זוגיות ומשפחה רגילה, נדרשת השקעה יומיומית, אז להחזיק משפחה של יותר מאישה אחת?

חג טו באב שמח

ומה היו אומרות הבנות לבחורים? התלמוד מחלק אותן ל-3 קבוצות:

1. יפהפיות – הבנות הנאות היו אומרות: "בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. תן עיניך ליופי, שאין האישה אלא ליופי…".

2. מיוחסות – הבנות המיוחסות היו אומרות: "בחור, אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. שאין האישה אלא לבנים…".

3. מכוערות – הבנות המכוערות היו אומרות: "שקר החן והבל היופי" – אל תלכו אחר החן של המיוחסות ולא אחר היופי של היפהפיות, אלא "אשה יראת ה' היא תתהלל" – תלכו אחרינו, יראות השמיים, בתנאי שתעטרו אותנו בתכשיטים אחר החתונה…".

יצוין כי חג ט"ו באב נחגג במתכונת המלאה רק בתקופה שבית המקדש השני היה קיים. כיום אין הוא נחשב ליום טוב, אולם לא אומרים בו תחנון.

את סוגיית 'מחוללות בכרמים' התלמוד חותם במחול אחר שצפוי להיות לעתיד לבא: "עתיד הקב"ה לעשות מחול (=מעגל) לצדיקים והוא יושב בתוך המעגל בגן עדן, וכל אחד ואחד מהצדיקים מצביע על הקב"ה ואומר: "הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְהוָה קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ".

אם יעשו את זה יהיו ישר פמינסטיות שידרשו שגם הבנים יחוללו בכרמים והבנות תבחר אותם,

והחרדים יגידו שזה שיקצע ואם משהו כתוב בגמרא זה לא אומר שצריך לעשות אותו, והשתנו הטבעים.

וזכינו לצניעות מרובה על־ידי השדכנים העוסקים במלאכת הקודש

"אני בחור נחמד מחפש בחורה נחמדה"

"וואו, שמע, אין לי ממש רעיונות בשבילך..."

דופק?

"הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה."

קרבן העדה: "אל תתן עיניך בנוי. אלא באשה שתמצא חן בעיניך מחמת מעשיה."

"תן עיניך במשפחה. כלומר היופי הוא לבנות מחמת שאביהן עשירים כדנתן בנדרים בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן הרי היפות מסתמא בנות עשירים הן."

גם ראיתי אי־שם באמרי אמת שאחת הטעויות "שלח לך אנשים" הייתה שהיה צריך לשלוח בנות במקום בנים כי מסתמא הייתה להן עין טובה (אולי לכן בט"ו באב שזה התיקון של ט' באב זה יותר חג של הבנות. ונראה לי שזה גם קשור למחולות של יוה"כ.)

אבל זה היה בכלל אפשרי בזמנם לשלוח בנות לדבר כזה?

היו נכנסות עם ויזת תייר

אולי זה לא היה בעיה כי זה הענקים מהגובה שלהם לא הבדילו בין גבר לאישה

הקטע של הלוויות כו' המדרש הידוע

המרגלים יכלו לקחת את הבנות איתם

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....