20210128203338.docx

בס"ד                                                                                                                  טבת התשפא

יוסף ויהודה – על רקע מותו של אהוביה סנדק ז"ל/ הרב אסף נאומבורג

כדרככם כבני נוער אתם מבקשים שנדבר על נושאים מסובכים, ואתם צודקים, צודקות. אי אפשר שהתורה תישאר כל היום רק תיאורטית ומרחפת בעולם הרעיונות, התורה צריכה לגעת גם במצבים משתנים שמתחוללים במציאות.

כלומר, יש בחיים עקרונות שאתה אומר – איפה התורה פוגשת אותי במה אני צריך לעשות ביום יום. זוהי ההלכה. יש עקרונות שבהם התורה פוגשת אותי סביב השאלה במה אני צריך להאמין. מזה ספרי הראשונים מלאים. אבל חוץ משני אלו, ישנם גם אותם מקומות בהם הקב"ה או המציאות מדברת איתי. האם לתורה יש נקודת יחס למה שמתחולל במציאות. באופן פשוט בשני היבטים – אחד, בהיבט ההלכתי, ואחד בהיבט המוסרי, נקרא לזה – הנהגתי. ואני מניח שאתן רוצות לשמוע, מה חוות הדעת של התורה ביחס למה שקורה כרגע במציאות, לפחות לפי ראות עיני. הכוונה, מה אני חושב ממה שלמדתי תורה, איך נכון להתייחס לסוגייה שנקרתה לפנינו.

עכשיו צר לי לאכזב אתכן, אולי לא לאכזב אתכן, אבל אם רוצים להתחיל להתייחס לסוגייה מתוך מבט של תורה, אף פעם אי אפשר לדבר על הסוגייה באופן ישיר, כי כך נוהגים רק עיתונאים וזה מבט של עיתונאים. תפקיד עיתונאי הוא להגיד – קרה מקרה, מה עמדתך? מה עמדתך? מה עמדתך? ואם תגיד ככה, אז אני אגיד ככה ואם תגיד ככה, אז ככה. בסדר, אז לזה לא צריכים אותי פה, תפתחו 'סרוגים', תקראו פרשנויות, אנשים שמגיבים למגיבים שמגיבים למגיבים, וזה גם ייתן לכן תשובות ברמה של עיתונאי. אז אומנם אני רוצה בסוף לגעת גם בכל צדדי הסוגייה מבחינה מעשית, אבל קודם לכן אני חייב להתרומם ולצאת מהמציאות העכשווית לכמה רגעים ולהתחיל ממקום אחר שהוא ודאי קשור לזה, וזאת כדי להסביר את נקודת המבט ולפתור את השאלה איך הגענו עד הלום לאירוע המזעזע, הנוראי, המבייש את כולנו, של מות יהודי על ידי יהודים, מוות של אדם אידיאליסט על ידי שוטרים. שימו לב, שאני בכוונה לא קורא לזה 'רצח בכוונה תחילה', הנושא שלי כרגע הוא לא להגדיר את ההגדרות ולתת פרשנויות וכוונות, ו'כן רצח לא רצח', בעיני זה בכלל לא הנושא. זה כן משנה, אבל זה לא הנושא. והכותרות שמנסות לזעזע כדי ליצור איזה זיקה רגשית לצד מסוים, זה לא הנושא שלנו.

דבר שני – דיון תורני בהשקפה הוא לעולם לא מתחיל מהחוויה הרגשית. מה פתאום. הרגש הוא משתנה, הוא מקומי, הוא סוער, הוא יוצא מהגבולות. את התורה מנחה השכל, הדעת, והבירור צריך להיות בירור עקרוני. אח"כ התורה צריכה גם להתייחס לחוויות הרגשיות שעוברות עלינו. כלומר, אנחנו צריכים את החוויות הרגשיות לנסות למקם נכון ביחס לסוגייה הרחבה. אבל אנחנו לא יכולים להתחיל לדון מהכאבי בטן והפאניקה, ו'כתבו', ו'המשטרה', ו'הם', ו'אמרו', 'וזה נורא ומזעזע'. כל זה נכון, אבל זה אפשר לעשות במטבח ותוך כדי קיפול כביסה בשיחת טלפום. כשאתה בא לברר סוגיה תנשום עמוק, תנתח את הצדדים, כאילו במנותק, ואז תחזור לסוגייה ותנסה לטפל בה עד כמה שניתן לטפל בסוגייה כ"כ רגישה.

כל זה הקדמה.

בראשית יסודו של עם ישראל נעשה מעשה מזעזע שכל מה שאנחנו נסביר ביחס אליו הלב שלנו עדיין לא יתיישב והתירוצים עדיין לא יספיקו, אלא אם כן אנחנו נגיע לאיזה נקודה, שלפחות מבחינתי היא הלב של העסק, ואז גם אולי אפשר יהיה לבחון את הסוגייה שנקרתה לפנינו במציאות לאור אותה סוגייה עתיקת יומין.

הקדמה אחת נוספת לצורך אותו בירור – בילדותי גרתי בשכונת בית וגן, והתפללתי במניין של בני עקיבא כשהייתי נער. רב השכונה קראו לו הרב שלמה זלמן מן ההר. הוא היה תלמיד חכם גדול, גם בהלכה וגם בתנ"ך. יש דרשה אחת שלו שנחרטה בזיכרוני, דרשה שהוא אמר באחת השבתות, כשהוא דיבר על למה חז"ל אמרו שצריך להתחיל ללמוד עם ילדים חומש ויקרא. לכאורה חומש ויקרא הוא החומש הכי 'משעמם'. בבראשית יש את סיפורי האבות, בשמות  ישנו סיפור יציאת מצרים, בספר במדבר ישנם חטאי עם ישראל במדבר ודברים זה נאום מעניין לקראת הכניסה לארץ. לעומת זאת, מה יש בחומש ויקרא? קורבנות, זב, מצורע, איך מקימים את המשכן, שמיני, קרשים, צרעת הבגד, צרעת הבית. נו טוב, מגיעים לפרשת קדושים אז קצת נושמים לרווחה. למה ויקרא? למה אתה מתחיל עם ילדים בכיתה א חומש ויקרא? היום, כל החכמים שלא מלמדים כמו חז"ל, גם חלק מהחכמים שכן מלמדים כמו חז"ל, אומרים טוב צריך להתחיל עם הילדים חומש בראשית, בראשית זה מעניין, סיפורים, זה תופס עם הילדים, הלימוד חי וזה מדבר אליהם.

אני זוכר את הרב מן ההר אומר ככה – אנחנו מרכיבים על הילדים את החולשות שלנו. אותנו הרבה פעמים הפרטים האלה שנמצאים בחומש ויקרא משעממים, ואז כשאנחנו לומדים אותם כמבוגרים קשה לנו לזכור. אבל ילד הוא יודע שאומרים תודה לקב"ה. הקורבן בא אצלו כדבר הכי טבעי בעולם, אני רוצה להגיד תודה לה' אז אני מקריב קורבן. מה השאלה? אם אני רוצה לעשות הפתעה לאמא, אני עושה לה ציור. יש איזה פעולה כזאת שאני עושה. זה טבעי, זה זורם עם החיים. צריך ללמוד את הפרטים של זה ומה כל דבר כזה אומר. אומר הרב מן ההר, הפוך, דווקא כשאתה ילד עבודת הקורבנות יכולה להיקלט בנפש שלך בצורה יותר טבעית.

ואז אני זוכר אותו, הוא לא היה מרים את הקול, אבל היה אפשר לראות מתי הוא מדבר בהתרגשות. הוא אמר – ללמד ילדים שאבא מקריב את הבן שלו על המזבח, זה ילדים יכולים לקלוט? ללמד ילדים שהאחים זורקים את האח שלהם לבור ויושבים לאכול לחם ואח"כ מוכרים אותו לעבדות במצרים, זה ילד מבין? אין לו חרדות בלילה – אולי אבא שלי יקריב אותי יום אחד, אולי האחים שלי יזרקו אותי לבור. הוא לא מתעורר מזה מסיוטי לילה? אמר הרב מן ההר, את זה צריך ללמד יותר מאוחר. את זה מלמדים כשהילד יכול לקלוט ואתה יכול להסביר וכמובן שלכל הקושיות יש הרבה הסברים נפלאים שמיישבים את הנפש ומוסיפים לבניין האמונה שלנו.

למה נזכרתי בזה? אני פשוט לא יכול לשכוח את המשפט הזה – אחים זורקים את אחד האחים לבור. אני רוצה להזכיר לכם, הגמרא אומרת: "'והבור ריק אין בו מים', אבל נחשים ועקרבים יש בו". לא נעים לומר, אבל היו שם חלק מהאחים שאמרו בואו נזרוק אותו לבור "וידינו אל תהי בו". מה הכוונה? אנחנו נהרוג אותו בגרמא. נרצח אותו, אבל לא אנחנו. אנחנו רק נוריד לבור, מי שיעשה את פעולת ההריגה זה הנחשים והעקרבים שיהיו שם. אה, אני רגוע. עשיתי רצח בשינוי.

תגידו, זה נשמע לכם נורמלי, הרי אלו האבות הקדושים שלנו? אל תשכחו על מי אנחנו מדברים כאן. האבות הקדושים! אלו שהם מופת בכל דבר, בצדקות, ביראת שמים, במידות, בחסד ובטוב לב. מישהו מאיתנו יכול להכיל את האירוע הזה בהסברים קטנים – 'הוא אמר לשון הרע', 'בגלל החלומות'. עזוב, תגיד לי אתה מכיר עוד איזה משפחה, חוץ ממשפחות פשע מאורגן, ששמה זרקו את האח שלהם לבור? מה, זה המבט שלך על משפחה שמרכיבה את היסוד של עם ישראל – מבט על משפחת פשע מאורגן? איזה מין משפחה זאת? איך שלא תהפוך את הסיפור הזה, אתה חייב להודות שהוא סיפור קשה מאוד. והם יושבים לאכול. אח"כ טובלים את הכותונת בדם. יש בחז"ל איזה עונשים קשים קיבלנו על הדברים האלה.

מה מסתתר כאן בסיפור הזה?

מי שקורא את הפרשיות הללו חייב להתעלות מעל הקטנוניות ולהבין שמסופר בהן סיפור שהוא הרבה מעבר לסתם סיפור משפחתי של מאבקים וויכוחיים קטנוניים בין אחים. מסתתר כאן משהו גדול, משהו בעוצמות ובאנרגיות שאנחנו לא מכירים בחיי משפחה רגילים. מסתתר כאן משהו וצריך לפענח מה בדיוק.   

היסוד של מה שמתברר בפרשיות וישב, מקץ, ויגש ויחי, אלו יסודות מאוד עמוקים בעניינו של עם ישראל בעולם. "בצאת ישראל ממצרים, בית יעקב מעם לועז, הייתה יהודה לקודשו, ישראל ממשלותיו". יהודה זה הצד שבא לומר, איזה קדושה מיוחדת עם ישראל הביא לעולם, הביא, מביא ויביא; "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה", ממנו יהיו הדיינים, והוא יהיה אחראי על הרבצת התורה; "ואת יהודה שלח לפניו גושנה". למה? להקים ישיבה; "עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים", מיהודה תקום מלכות בית דוד. מלך המשיח יהיה מיהודה, הוא יגאל את המציאות, הוא יגיד את דבר ישראל בעמים; מה הוא יגיד? "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". תסתכלו מה קורה סביבנו, אנחנו חייבים להיזהר שלא להיות מושפעים מאומות העולם. אם נושפע בתרבות, נושפע בדעות, אם נושפע בהכרת ערך עצמנו, אנחנו וכל מה שיש לנו לומר בעולם, אבודים. יהודה מלמד שאנחנו "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", שאנחנו עתידים להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", והקדושה שלנו אין כמותה לשום אומה בעולם. התורה היא הביטוי לנשמתנו והתורה היא שלנו ולא של העמים האחרים ואסור ללמד גוי תורה, כי זה לא מתאים לנפש שלו. התורה היא בהתאמה לנפש, אם תרצו כמו איזה מכשיר חשמלי שאתה צריך להכניס אותו לשקע שלו, ואם הכנסת אותו לשקע לא מתאים, או שהוא יתפוצץ או שהשקע יתפוצץ. זה לא מתאים. התורה היא מתאימה לישראל, למה שנמצא באופי המיוחד שלהם.

עכשיו פתאום הגיע איזה טיפוס חדש למשפחה, טיפוס שלא מקבל את המלכות, החשיבות וההובלה של יהודה. לטיפוס הזה קוראים – יוסף. לא רק שהוא לא מקבל את המלכות של יהודה, הוא עוד הולך לאבא שלו ולכאורה פועל נגדו. הוא אומר לו: 'אתה יודע, הם מזלזלים בבני השפחות, והמנהיג הוא יהודה, והם אוכלים איבר מן החי והם עושים גילוי עריות'. מבלי להיכנס עכשיו לכל הפרשנות של כל אחד מפרטי הדברים, מאוד בולט שהוא בוחר להתעמת ישירות עם יהודה.

יוסף רוצה להנהיג את עם ישראל. הוא בלשוננו – 'נראה טוב', "מסלסל בשערו", יש לו כתונת פסים, הוא חי את העולם, יש לו מגע עם העולם החיצוני, חשובה לו האסתטיות. אח"כ הוא ירד למצרים וכל העולם על האצבע שלו. הוא מגיע לבית של פוטיפר כעבד ומהר מאוד הוא נהיה בעל הבית. הוא מגיע לכלא ותוך רגע הוא נהיה שם דמות מובילה. הוא יוצא מהכלא ואחרי שתי דקות הוא נהיה משנה למלך מצרים. איפה שהבן אדם הזה שם את הידיים בעולם החומר, הכול מסתדר. בואנ'ה זה גוי רציני. הכוונה – יש לו נטיות לעולם המעשה, אל הצדדים שבחוץ. אומר פרעה לעבדים שלו, אחרי שיוסף פותר לו את החלומות – "הנמצא איש כזה שרוח אלוקים בו". מה זה, זה פלא, איך הוא פתר את החלום מלמעלה, הציע תוכנית כלכלית מלמטה, נתן פתרונות, מחסנים, תבואה, לשמר, לאסוף. כמובן שכדאי לזכור שעם כל זה, הוא אותו יוסף הצדיק, מי שנקרא אצלנו "צדיק יסוד עולם".

כשהתחיל הרעב הוא אמר להם, אתם תביאו את זה, קחו את זה. באים לפרעה עבדיו, אומרים לו – אה.. הוא אמר לנו למול. אמר להם – תעשו, מה שהוא אמר לכם תעשו. אם הוא רוצה הוא יהרוג את כולכם. אתם לא מבינים, הבן אדם הזה הוא שד, הוא כישרון. הוא יודע שבעים שפות. כשפרעה לומד את זה, הוא אומר לו – בוא נעשה עסק. "רק הכיסא יגדל ממך", אני בעל הבית, ותעשה מה שאתה רוצה. קח את רביד הזהב, שם לו את זה על צווארו, שם לו מרכבה, מוליך אותו בכל מצרים. בברכות שלו כתוב, "בנות צעדה עלי שור". בנות מצרים היו מציצות מהגדר להסתכל בו.

ניכר מאוד שהוא גם דמות שיש לה נגיעה והצלחה בלתי רגילה בעולם החומר ומאידך הוא אותו יוסף הצדיק, זה שדמות דיוקנו של אביו מלווה אותו, זה שהודה בארצו, זה שנאמר עליו שעמד בצדקותו למרות שנמכר לעבד בארץ זרה, שיכול לומר על בניו – "בניי הם", שלא דבקה לא בו ולא בהם התרבות המצרית הזרה.

האחים מזהים את זה, והם אומרים – הבית שלנו כבר עבר בירורים, אברהם נולדו לו שניים – יצחק המשיך, ישמעאל בחוץ. יצחק נולדו לו שניים – יעקב "איש תם יושב אוהלים" בפנים, עשיו "איש שדה" בחוץ. אולי עכשיו יש עוד בירור – ויוסף יהיה בחוץ. אנחנו כבר יודעים את הסיפור, אבל כשהם עומדים הם אומרים, בא פה איזה 'גוי', מחילה, להשתלט על בית ישראל. "ככל הגויים בית ישראל"? מה אנחנו הכוכב החמישים ושתיים בדגל האמריקאי, בדגל של פרעה, בעמי כנען? הוא לא משלנו. ועוד יש לו חלומות, הוא יעמוד באמצע, וכולנו משתחווים. הוא יעמוד באמצע, וגם הכוכבים והשמש והירח משתחווים. הוא הבעל בית על עם ישראל. "המלוך תמלוך עלינו", זה יהיה בדיאלוג, "או משול תמשול בנו", איך זה הולך להיות, מה אתה חושב לעצמך?

עכשיו יש פה מתח אדיר של שני צדדים שלא יכולים לוותר אחד לשני. כי הוויכוח ביניהם הוא לא וויכוח בין שני ילדים קטנים שרבים על איזה צעצוע. זה וויכוח על כל עתיד האומה, זה וויכוח על חלום הסולם של יעקב, וויכוח על כל ההיסטוריה, של "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה", האם הסולם הזה הוא קודש ויש לו נגיעה בחול, או שהסולם הזה הוא חול כמו גוי ויש לו ליטופים של קודש, נגיעות קודש. והם בטוחים שיוסף הולך לקחת את זה שעם ישראל הוא לגמרי באומות העולם. "כי כמוך כפרעה", אתה עוד אחד, עוד אחד מהם. והוויכוח הזה רק הולך ומעצים וזה לא וויכוח של ילדים קטנים, זה וויכוח על השורשים של כל עם ישראל. הוויכוח הזה מתחיל בשנאה ויסתיים אחרי אלפי שנים בחיבור.

בהתחלה חייבת להיות שנאה, כי אם אתה בשמים ואומר שצריך לשמור על קדושת ישראל, בצד המיוחד, הרוחני, הבית מדרשי, אז אחרי אלפיים שנות גלות אין שום סיכוי שהבית מדרש ייתן להקים מדינה. אם רוצים לגעת בחומר, צריך מלחמה. אפיקורסות! פיצוצים! חילון! אז נפרדנו מהדוסים והלכנו להקים מדינה. הם יבואו אח"כ, אל תדאגו. אפשר וצריך להקים ציונות כי הבית מדרש מקיים חברה של שנורר, כספי חלוקה, מקיים "שב ואל תעשה", מצפה למשיח בפאסיביות, אנחנו נביא את הגאולה בידיים, אנחנו נבנה אותה, נתעסק איתה, בביצות, בשמירה, בהגנה, בהתקפה, בהייטק, בתרבות, בפיזיקה, במרחב, בניית כבישים, בניית יישובים. מי יעשה את כל זה, בחורי ישיבות?! מי יעשה את זה?! תן להקים מדינה! לא הולך ביחד. בינתיים.

שלא נטעה, יש מרחק גדול בין התנועה הזו, התנועה הציונית החילונית לבין אותו יוסף הצדיק, שהיה צדיק קודם כל בכל מה שנוגע לבין אדם למקום וברמה הגבוהה ביותר שניתן להעלות על הדעת. ומכל מקום, כוחו וכישרונותיו של יוסף ניכרים בהיבטים מסוימים באותה תנועה ציונית חילונית. ראוי להרחיב על הפער הזה, אבל לא עכשיו.

נחזור לרגע אחורה.

עם ישראל ממשיך ואחרי כמה מאות שנים מיציאת מצרים, הוא מקים ממלכה. יש את שאול המלך כממלכה מכינה, אחרי זה יש את דוד המלך. דוד המלך מקבל עונש, לא משנה כרגע, אבל משמע שזה על חטא בת שבע. והעונש הוא שממלכתו תתפלג. לא בימיך, אחריך. וכשרחבעם בן שלמה יושב בתור מלך ישראל כולו, מתקומם נגדו ירובעם בן נבט. זוכרים מאיזה שבט הוא? אפרים. כלומר מיוסף. אה. רחבעם מיהודה, ירובעם מורד מאפרים. יוסף ויהודה. בא שבט יוסף, שבט אפרים, ואומר – הם שם, אלה בבית המקדש, בדוסים, הם לא ינהלו פה את איך עם ישראל יראה. אז מה הוא עושה? מעמיד עגלים במקום אחר, בדן ובבית א-ל. העגל זה השור, כוח יוסף, הכוח של החומריות, וירובעם אומר שזה יהיה תחליף טוב לבית המקדש, ושם שומרים שלא יעלו לירושלים כדי שהמרכז של הכוח של עם ישראל לא יהיה אצל מי שיושב בבית המקדש. כך מתפצלת לה הממלכה – מדינת יהודה ומדינת ישראל. שתי מדינות. שם התחיל הריקבון. ומשם, צניחה חופשית. שלוש מאות ומשהו שנה, מאה ומשהו שנים, זה הוליד את זה וזה הוליד את זה, מנשה, אחז, צדקיהו, גלות. יצאנו לגלות. נפרדו הכוחות. החומר והרוח. יוסף ויהודה. קרקע, שמים. לא הלך ביחד. התפוררנו.

הדבר הזה ממשיך בעוד כמה מקומות שכרגע לא ניתן להאריך בהם. אבל אולי לפחות נציין אחד מהם – הגמרא במסכת סוכה, כשהיא מדברת על מספד גדול שיהיה בירושלים לעתיד לבוא, היא לומדת מזה שצריך לעשות תיקון של צניעות בשמחת בית השואבה. איך היא לומדת את זה, שנשים יהיו בצד אחד וגברים בצד שני? היא מביאה פסוק מהנביא זכריה על איזה מספד גדול שיהיה בירושלים, שבו הנשים יעמדו בצד אחד והגברים בצד שני. היא אומרת קל וחומר – אם בשעת הספד, כשיש עצב גדול אתה עומד בהפרדה בין נשים לגברים, כשהיצר לא מפתה אותך, מה נעשה בשעת שמחה כמו שמחת בית השואבה, שזה זמן שיכולה להיות בו קלות ראש ועלולה להיות פריצת גדרות. לכן תשים מחיצות. שואלת הגמרא אגב זה – על מה יהיה ההספד שמה לעתיד לבוא? אחד אומר, על היצר הרע שישחט. יספידו את היצר הרע. משהו רוחני. אחד אומר, על משיח בן יוסף שיהרג.

אני רק לוקח את המימרא הזו ואומר שיש פה משהו רוחני שהוא תעלומה, אני אפענח אותו טיפה אח"כ. אבל קודם לכן, שאלה: אני מכיר – "במהרה יבוא אלינו עם משיח בן דוד". זה המשיח. מאיפה הגמרא הביאה פתאום את הדמות החדשה הזו – משיח בן יוסף? מחדשת לנו הגמרא שיש דבר כזה שנקרא משיח בן יוסף.

אומר הגאון מווילנא, בספר 'קול התור', שעוסק במאה חמישים ושש בחינות שיש ביוסף, שהגאולה של עם ישראל תהיה "בסוד משיח בן יוסף". כלומר, היא תתחיל מהעשייה החומרית, מבניין הארץ, קיבוץ גלויות, פיתוח, מדע וכו', ועל גבי אותו כוח של משיח בן יוסף, שבאיזשהו שלב ימות, תתפתח מלכות אחרת – משיח בן דוד. מי שהייתה בביהכנ"ס בשבת האחרונה, קראה על זה שהקב"ה אומר לנביא יחזקאל – קח ענף אחד תכתוב עליו יהודה, וקח ענף אחר ותכתוב עליו יוסף, "ונתת את עץ יוסף על עץ יהודה". אומר המלבי"ם – ההתחלה תהיה שיהודה יבלע בתוך יוסף. יוסף יוביל את הגאולה, יוסף יוליך את המהלך בתוך החיים החומריים, ומתוך השלמות הזאת של משיח בן יוסף, "ודוד מלכי מלך עליהם". כלומר, מתוך זה תצמח הנהגה של חזרה בתשובה, של עשיית מצוות, של הליכה בדרכי ה', של הבנת ערכנו הרוחני וכו'.

אומר הרב פילבר, בספרו 'איילת השחר' (ספר שעוסק בבירור סוגיות הגאולה, ולדעתי מומלץ מאוד לבני נוער), למה היה צריך שני משיחים לעם ישראל? תקשיבו טוב, אנחנו מגיעים ללוז של העניין ואז נגיע לפרקטיקה – הוא משווה את זה ליחסים שיש אצל כל אדם בין נשמה לגוף. יש לפעמים אנשים שאומרים שהיכולת לחיות בשלום תלויה בזה שהנשמה תוותר קצת על הרצונות שלה, כי יש גוף, והגוף יוותר קצת על הרצונות שלו, כי יש נשמה. ואחרי שכל אחד יוותר הם יכולים לחיות ביחד. אבל האמת היא שזה שטות, זה לא נכון, זוהי תפיסה מוטעית שגורמת סיבוכים ולא פותרת את המאבק. באמת הגוף צריך להתפתח במלוא כוחותיו ולכן יוסף לא מוותר. אתם לא תצמצמו אותי, אתם לא תכלאו אותי, יש לי חלומות של גדלות, אלומות, כוכבים, אני ארד למצרים, אני אנהל, אני אזיז את כל הממלכה המצרית, כל העולם העתיק, אני אהיה המלך הכלכלי, על פי ישק כל דבר, אני אהפוך את פרעה לבובה שחותמת על צ'קים, אני בעל הבית. כל העולם העתיק עלי. יש לי עוצמות. אומרים לו יהודה והאחים, אם אתה תפתח את העוצמות שלך אנחנו נגיע להיות חלק ממצרים. אנחנו צריכים לפתח את עם ישראל – תורה תורה תורה תורה, מידות, יראת שמים, אין שום דבר אחר חוץ מזה ואם זה אומר להילחם בגוף נילחם בגוף ושנים נעמוד ככה שיראת השמים תהיה הדבר שרק למענו שווה לנו לחיות. ואם יהיה לנו גלויות ולא יהיה לנו מה לאכול ומה לשתות ואיפה לגור וירצחו אותנו, נמסור את הנפש על קידוש השם, כי אם לא זה מה לנו חיים. בלי זה אנחנו לא כלום. רק יראת שמים ותורה.

ושני הכוחות האלה הולכים במהלך ההיסטוריה, מהמריבה הזאת על שפת הבור של יוסף, וכל הזמן נאבקים אחד כנגד השני כדי שהם יוכלו לחיות בשלמות. המבט של הגאולה, אומר הרב קוק, הוא להבין שהחזרה לבית שלישי צריכה ביסוד שלה לתקן את חורבן בית ראשון. אם היסוד של חורבן בית ראשון היה היפרדות הממלכה למדינת יהודה ומדינת ישראל, והמושגים בטח כבר מצלצלים לכם מוכר, אז היסוד של בית שלישי זה מדינת ישראל יחד. אה, אבל יש הרבה בעיות, כי להרכיב כוחות שהם כוחות נפרדים זה גורם למתחים גדולים, לקשיים גדולים, לפערים גדולים, וזה דבר לא פשוט. נכון, בהחלט וזה שורש האירוע בעיני שהתחולל לפני שבוע.

עכשיו אני אייצג את שתי העמדות בקיצוניות שלהן – יש פה אנשים שאמרו, סליחה, אנחנו הקמנו פה מדינת חוק, מדינה חילונית דמוקרטית. אנחנו בנינו אותה וגם אנחנו הרוב, ויש הצבעות בכנסת. בשביל לקיים מדינת חוק צריך צבא, צריך בית משפט, צריך משטרה, צריך זרועות חקיקה, אחרת המדינה לא מתקיימת. ובמדינה מתוקנת אם ניידת אומרת לך לעצור, אתה עוצר. ואם אתה לא עוצר, סמכות וחובת החוק לרדוף אחריך. במדינה מתוקנת אדם לא זורק על אדם אבנים, ואם הוא עושה את זה המשטרה אמורה לבוא לעזרת מי שזרקו עליו אבנים, תמיד ולא חד צדדי, ולדאוג לפתרון. זו מדינה מתוקנת. האם אנחנו רוצים מדינה מתוקנת? אנחנו רוצים מדינה שהמשטרה שלה יהיה לה מספיק כוח, תפרידו את זה מהאירוע האחרון, לטפל בכנופיות פשע בלוד, לטפל בכאלה שמכים נשים בבית, לטפל באנסים, ברוצחים, בגנבים, באנשים שעוקצים קשישים ולוקחים להם את כספי הביטוח לאומי. אנחנו רוצים משטרה? התשובה היא – ברור. אנחנו בעד המדינה.

אבל המדינה הזאת היא לא מדינת חלומותינו כרגע. היא בעזרת ה' תצמח להיות, היא "ראשית צמיחת גאולתנו", אבל אנחנו עדיין מחכים להמשך הצמיחה. והצמיחה הזאת תבוא עם תורה, תבוא עם קדושה. אומרים לך נערי הגבעות – זה מדינת ישראל?! זה מדינה של גויים! והם צודקים. הם צודקים! זה המדינה?! בג"צ נגד כל מה שזז פה בבתי כנסיות, בעד להט"בים, נגד ההתיישבות, מפרקים יישובים, איזו מדינה זו?! למה באנו לפה, בשביל שהתרבות של תל אביב תהיה? תרבות של הכוכב החמישים ושתיים של ארצות הברית. על זה נלחמנו אלפיים שנה בגלות, כדי שנשים יהודיות פה יראו פה כמו נשים באירופה? כדי שיהודים יאכלו פה חזיר במדינת ישראל? לא רוצים את המדינה! והם צודקים. כי הקישור לחומר יגרום לנו לצלילה למקומות שבהם כבר לא יישאר כלום מהמדינה היהודית.

עכשיו אתה עומד ואתה אומר – יש צד שהם צודקים, ויש צד שהם צודקים, ואיך אני עומד מבחוץ ומשתדל להיות אחד שמאחד את שניהם, איך אני רואה את הטוב שבהם ואת הטוב שבהם. עכשיו כל זה עוד לפני האירוע, עוד לא דיברתי על האירוע, נשים אותו שנייה בצד, אני מדבר על העיקרון שלפני האירוע, נתייחס גם אליו, אבל מה המבט שמתוכו אני מגיע. המבט שמתוכו אני מגיע, אני רוצה להגיד לכם, שקודם כל אני בוכה. על מה? על זה שלא הייתה לנו סיטואציה כזאת שיהודי הורג יהודי. אחרי זה נטפל במי אשם. מה זה הדבר הזה? מאיפה הגענו לשנאת אחים הזאת? מאיפה הגענו לאמירה משני הכיוונים, שאלה לא אכפת להם שלא יודע מה יעשו לנוער הגבעות, ואלה יגידו – בוא נשחט את המשטרה. זה כשלעצמו, עוד לפני שאלת המקרה שקרה והרצח, זה שזאת העמדה הנפשית, זה מזעזע.

אני גם פה וגם פה ואני לא פה ולא פה. אני מביט ומתפלל על משיח בן יוסף שלא יהרג, ושמלכות בית דוד תצמח מתוך הדבר הזה, שתרחיב את הכלים. לא לשבור את המדינה, להרחיב אותה. לא לשרוף, לתקן. דרך ארוכה. לפעמים לנוער אין זמן. אבל היסוד הזה של לראות באמת את מדינת ישראל והתורה כגוף ונשמה, שהגוף נותן את הכלי, את המקום לחיות בתוכו, והנשמה נותנת את התוכן, הקודש, היראת שמים.

כמה יש לנו ללמוד מהנוער הזה של הגבעות. מטורף. דיברתי על זה בהקשרים אחרים עם תלמידים מהישיבה. אמרתי להם, תראו, נכון שאני יכול להתווכח על כל מיני דרכים שהם פועלים בהם, אבל יש דבר אחד שאני לא יכול להתווכח איתם – הם מוכנים בשביל האידיאלים שלהם לבטל את כל העולם החומרי. אתן מוכנות לגור בקראוון? לא קראוון, צריף שאתן בניתן בלי דרכי גישה, הכול בוץ, אין חשמל, אין טלפון, בשביל יישוב ארץ ישראל. אתה יכול להתווכח איתם אם זה נכון להקים ככה או לא, זה לא משנה. אבל הוא מוכן למסור את הנפש ולמסור את כל העולם החומרי שלו בצד, מוכן את כל הנוחות שלו לשים בצד, מוכן את כל הנהנתנות שלו לשים בצד. אתה ככה? על מה שאתה מאמין בו, על מה שאתה מאמין, על התורה אתה ככה? על החסד אתה ככה? על בין אדם לחברו אתה ככה? מה שאתה מאמין, רק תלמד את המסירות נפש! תלמד את הדבקות. תלמד את הלהט. תלמד, אולי זה הדבר הכי גדול, איך אפשר לעמוד נגד חברה שלמה ולהגיד אני לא נכנע לתכתיבים התרבותיים שלכם! לא באיך שאני נראה ולא באיך שאני מדבר ולא באיך שאני מאמין. יש לי גבורה בפנים, אני לא עבד של תל אביב והמוזיקה והסרטונים והסמארטפונים. אני לא נכנס לביב שופכין שלכם, אני יהודי גאה, יש לי גוזמבות, אני תותח.

זה לימוד גדול בשביל הנוער המתנצל שלנו, המתחנף לכל סוג של חילוניות.

ומצד שני אני לא חייב להסכים איתם בשבירת כללי המדינה. זה סוג של פראות. ואני חושב שהמדינה היא בעלת ערך. היא כלי, היא לא התוכן, אבל מהכלי הזה יצמחו דברים גדולים ואני הולך איתה ואני רואה את ישועת ה' ואני בעיקר לא מוכן לחזור להיפרדות הממלכות. אני לא הולך חזרה. לא עברתי שלושת אלפים שנה כדי להגיע עוד פעם לממלכת יהודה וממלכת ישראל. אני באתי לאחד, ועם כל הקשיים באתי לתפור ולא לקרוע, באתי לראות בעין טובה ולא רעה, באתי לחיוב ולא לשלילה. ואני חושב שהקב"ה מתגלה דרך עם ישראל, גם כשהוא נפול, גם כשהוא שטוף תקשורת, גם כשטמטמו לו את הראש בפסקי בג"צ ובסרטים, סרטי הסתה נגד נוער הגבעות, וזה נורא, עדיין עם ישראל זה עמו של הקב"ה, גם אם הוא גר בתל אביב ורעננה ולא חושב כמוני. איתו אני הולך והוא מקים את מדינת ישראל. אני לא מקים מדינה אחרת. לא בפועל ולא בתיאוריה ולא ביחס שלי למדינה הזאת. היא ראשית צמיחת הגאולה.

בתוך הסיטואציה הזאת קרה מקרה שצריך לחקור אותו באופן שהמשטרה לא תזהם את החקירה והיא לא קשורה אליה. חקירה חיצונית. אני חושב, אם אני מנתח נכון את האירוע – היו פה שוטרים שרוח המפקד שלהם אמרה להם להיות בלהט אחרי הצרת הצעדים של נוער הגבעות, וזה לא פעם ראשונה ולא פעם שנייה וזה לא בפעם השמונים, והלהט הזה הוביל אותם למרדף פראי שבסוף הם עשו נוהל שהמשטרה עושה אותו לא רק פה אלא כשיש עבריינים שנמלטים הם נוגחים להם באוטו ותופסים אותם וזה הוביל לגרימת מוות. ומי שצריך לתת על זה את הדעת ואת הדין, צריך לתת על זה את הדין. האם הייתה פה כוונת רצח? אני חושב שלא. האם היה פה להט מוגזם כדי לרצות מישהו למעלה או התרת דמם ברמה מסוימת של נוער הגבעות? לבושתי, התשובה היא כן.

המצב הזה הוא פרי של הסתה, של בורות, של חסרון תורה ויראת שמים, וראיית כל המציאות בעין שהיא פלורליסטית, הומניסטית גויית, שהיא מאוד הומנית כלפי האויבים ומאוד מתאכזרת כלפי אחרים. האם נערי הגבעות צריכים לעמוד בפני החוק כמו כל אחד? כן, כמוני, כמוכם, יש פה חוק. ואם לא נשמור חוק לא תהיה פה מדינה. אבל אם החוק מתעלל בהם, אז צריך לחשוב איך אנחנו מסייעים כחברה. איך אנחנו נרתמים להגן עליהם. איך אנחנו מקבלים אותם ורואים את הטוב שבהם.

אני מרגיש שבלי הדברים האלה אי אפשר לבוא אל סערת הרגשות שהמקרה הזה מעורר. הרגש יש לו מקום, וטוב שיהיה, אבל צריך לבוא בעין בוגרת, כללית, במבט יותר ארוך ולהבין את המאבק הזה שהתבטא במעשה הזה על רקע מרחב יותר גדול בעם ישראל.

תדעו לכם, יש פה אנשים במדינת ישראל.. אני אספר לכם סיפור קטן – אני הייתי בקו במילואים באזור שכם. היה לי קצין, אדם יקר מאוד, מאוד אהבתי אותו והיה לנו קשר הרבה שנים, שהוא היה איש 'שלום עכשיו' מובהק. ממש מהפרונט של 'שלום עכשיו'. הוא היה עוד צעיר, אני מניח ששמו עוד יתפרסם פעם. שמאלני כזה שנראה לי שיאיר לפיד ימני לידו. שמאלני אידיאולוג, חכם כזה, הוא היה דוקטור להיסטוריה, אני מניח שהיום הוא כבר פרופסור. פעם באיזה וויכוח שהיה לי אתו, הוא אמר לי – 'תראה נאמבורג, אני אגיד לך את האמת. אני כל מילואים שיש לנו בשטחים אני מתלבט אם לסרב פקודה. מה אני עושה פה? אני מאמין שזה נגד כל תפיסתי המוסרית לשרת פה. אני מדכא אוכלוסייה, אני עוצר אותם במחסומים, אני מגביר את השנאה, אני לא מאמין במה שאני עושה. אבל.. אם אני אסרב וכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, מדינת ישראל תתפורר'. הוא אמר לי איזה משפט – 'אתה והחברים שלך, אתם שודדי דרכים. אבות אבותי הקימו פה את המדינה, לקחו את עגלת המדינה, העמיסו עליה חציר מהעמק', איזה ביטוי כזה, 'הקימו קיבוצים, הקימו חברה סוציאליסטית, הקימו חברה של מדע, הקימו חברה חילונית, ואתם ה'גוש אמונים' שלכם קפצתם על העגלה, זרקתם את הנהג והשתלטתם לנו על המדינה, ואתם הולכים להסית את הסוסים ואת העגלה לתהום הכי שחור שאני יכול להעלות על הדעת'.

אני יכול להתווכח אתו ויש לי מה להתווכח אתו, אבל רק תדעו לכם שזה מה שהוא חושב.

איך תופרים את זה? איך מחזיקים את זה ביחד? זה מסובך מאוד. יש חברים שלו היום שבגלל זה כבר לא נמצאים בארץ, הם לא רוצים פה את המדינה שאתן חולמות עליה. וכמובן, לא בגלל זה אנחנו צריכים להתקפל. הזכרתי לכם, לומדים מנוער הגבעות גאווה יהודית. אנחנו לא מתקפלים ואנחנו לא מתנצלים. אבל אנחנו כן צריכים לשאול את עצמנו איך תופרים את זה. כי אם אנחנו נגיד שלא אכפת לנו, אנחנו מקימים את מדינת יהודה ורק ה' הוא המלך, רק התורה, התורה לפי דעתך, לא משנה, אבל כאילו אמירות כאלה של ניתוק וריחוק, אז הרסנו את הכול. הרבה יותר קשה לאחוז את החבל משני קצותיו, להבין שצריך משטרה ואסור שהיא תתנהל ככה, להבין את הגודל של נוער הגבעות ולהבין שבמקרה הזה יש להם צד. התוצאה היא נוראית, והיא כואבת, א' בפרטים, על מות נער, שנראה לי מתוק מאוד. ו-ב' על הסיטואציה המושפלת שהגענו אליה בתור חברה, ואת זה צריך לתקן. צריך לתקן בתורה גדולה, ביראת שמים, בבתים מאירים, במה שירים את החברה, שייתן מבט עמוק, ובעיקר בתפילות שלנו שעץ יוסף ועץ יהודה יתלכדו לדבר אחד, שהנשמה תחזור לשכון בגוף והוא לא ירגיש שהיא חונקת אותו, הוא לא ירגיש שהיא מצרה את צעדיו, הוא לא ירגיש שהיא גוזלת לו את נקודות החיים שלו, שהתורה שלנו תהיה מאירה, משמחת, גדולה, מידותית, רעיונות, עומק, כלליות, אז הגוף ירגיש מספיק משוחרר כדי להגיד אהה, רק לזה הייתי צמא. אם הייתי יודע שזאת התורה, וואו.

ובינתיים, אנחנו צריכים לפעול את פעולותינו, את מעשינו, האם נכון להירתם לדברים לזכר אהוביה? ודאי. בתפילות? ודאי. מי שיש לה כסף לתרום? ודאי. כל אחד והעניין שלו. האם צריך ודעת חקירה לשוטרים? ודאי. האם היה פה רצח? בשום פנים ואופן. האם היה פה דבר גרוע מאוד שאני לא יודע מה ההגדרה שלו בחוק, מוות ברשלנות, לא יודע בדיוק מה, זה צריך להישפט, להיחקר, להיבדק על ידי גוף שכולם נותנים בו אמון ואז להגיע לאיזה החלטה. אבל זה הנקודה השולית בשלב הזה. הכוונה היא, שהמעשה כבר נעשה והוא נורא, ועכשיו צריך לחקור ולמצות את הדין. אבל עיקר השאלה – איך אנחנו יוצאים מפה. אם נכנסו להיות עיתונאים ב'סרוגים' וב'בשבע', 'הוא רצח', 'הוא לא רצח', אנחנו עסוקים כל היום בשלילה ובמי יכופף את הידיים של מי ובמי יותר גרוע ממי, אז נפלנו בפח, נהיינו עיתונאים, נהיינו אנשים שרואים את המציאות מהגובה השטוח שלה. ואם העמקנו את הסוגייה והתבררנו ויצאנו מכולה יותר אוהבי ישראל, יותר אנשי עומק, יותר אנשים שמבקשים את האיחוד הזה, והיה הדברים האלה לזכרו הטהור של אהוביה סנדק.

בחיים לא הייתי עושה דבר כזה

קשה לי לקרוא מגילות

אתה תרויח מזה. אתה מתעצל? הזמן שלך כ"כ יקר? בינינו הזמן שאתה מתבטל ביום... הרב מדבר שם על זה, מרוב ידיעות מהירות ורדודות שמגיעות מהתקשורת אז אי אפשר להסתכל במבט תורני ובעומק על שום דבר...

שלי קצת חשוב ,לפחות עכשיו  יודע מה אולי עוד מעט

לא מעלמה הדין

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...