ואני
ואני
ואני
ואין שאלות
רק מליון תשובות
לשאלות
שלעולם לא ישאלו.
ואין דמיון
רק הדי צרחות
חיורות
כמו עור מלובן
כמו גפרור
המאיר
כמו חושך
וזועק הבטחה
לעוד לילה קודח
או כדור של ציפייה
לחלום ללא זיכרון
לצליל שקיעה נישא
העורג זיכרונות
של צלילה וגסיסה
כמו תוף מכה בזעם
כמו צליל ללא אדון
לא אהין שוב אל האות
אל אסיג פני אחור
רק אחתור יחדיו ביעף
רק ארווה שוב צמאוני
הנחוש עלי שער
בין עצמי ללא עצמי
ועוד יבוא
כך אומרים, כך מספרים
פרחי הגן החדורי קוצים
עוד יהפכו לזר של שושנים
בין מרבד ענפי סופה
בין חלום למציאות
עוד תשכון לעד, לבטח
טיפה קטנה
של שפיות.

)