יצא ברגע הזה מזוגות דברים מדהימים, מבטים של הערכה, בכי של התרגשות ושל הקלה ושל פורקן המתח, התרגשות מהיצור שהגיח לעולם.
זה נראה כמו רגע מאד עמוק... בזוגיות, באימהות..
אני עברתי קיסרי ראשון חירום. לא רק שלא ראיתי את רגע היציאה לעולם... גם בעלי לא היה איתי ברגע הזה.
קיבלתי חבילה עטופה ביצור מופלא שאמרו לי שהיא יצאה ממני, בעודי המומה עוד מהטירוף של הלידה ובקושי הצלחתי להתרכז במה שקרה כאן, הייתי מותשת. ואת בעלי הכניסו בכלל אחרי כמה זמן.
לאחרונה מרגישה החמצה גדולה.
אני יודעת שבשביל אנשים רבים רגע יציאת העובר בלידה ראשונה, הרגע שבו הם הופכים להורים, זה רגע של בכי של התרגשות וחיבור זוגי, אולי הרגע הכי מרגש בחייהם.
זה כואב לי בלב.
אם אצליח ללדת טבעי בעתיד, האם חוויתם התרגשות כזאת גם בלידה שניה או שלישית או שאבוד לי? או האם מישי חוותה בקיסרי מתוכנן כשהבעל נמצא?
אשמח לתגובות מכילות.




