רגע היציאה של העובר, שיתוף ושאלהוואקומון
בעבר כשראיתי בייבי בום שמתי לב שהרגע בו התינוק יוצא הוא השיא.
יצא ברגע הזה מזוגות דברים מדהימים, מבטים של הערכה, בכי של התרגשות ושל הקלה ושל פורקן המתח, התרגשות מהיצור שהגיח לעולם.
זה נראה כמו רגע מאד עמוק... בזוגיות, באימהות..

אני עברתי קיסרי ראשון חירום. לא רק שלא ראיתי את רגע היציאה לעולם... גם בעלי לא היה איתי ברגע הזה.
קיבלתי חבילה עטופה ביצור מופלא שאמרו לי שהיא יצאה ממני, בעודי המומה עוד מהטירוף של הלידה ובקושי הצלחתי להתרכז במה שקרה כאן, הייתי מותשת. ואת בעלי הכניסו בכלל אחרי כמה זמן.
לאחרונה מרגישה החמצה גדולה.
אני יודעת שבשביל אנשים רבים רגע יציאת העובר בלידה ראשונה, הרגע שבו הם הופכים להורים, זה רגע של בכי של התרגשות וחיבור זוגי, אולי הרגע הכי מרגש בחייהם.

זה כואב לי בלב.

אם אצליח ללדת טבעי בעתיד, האם חוויתם התרגשות כזאת גם בלידה שניה או שלישית או שאבוד לי? או האם מישי חוותה בקיסרי מתוכנן כשהבעל נמצא?

אשמח לתגובות מכילות.
הי נשמה!!!!רקלתשוהנ
זה רגע מדהים כי קיבלת הרגע את האוצר שלך. ומגיעה גם הרפיה גדולה.
גם את קיבלת את האוצר שלך, בדרך אחרת, אבל זה מה שחשוב.
גם אם תעשי עוד ניתוחים קיסריים תמיד כשיגיע התינוק זו תהיה לך חוויה מרגשת ומדהימה. כי קיבלת את האוצר שלך.
גם בלידה רגילה, אני רק אחרי 2 אבל בשתיהן זה אכן רגע ממש מרגש.



הלוואי שלא יכאב לך בלב 💓
תסתכלי על חיים שלמים עם הילד שלך מול הרגע הזה. זה לא באמת משנה מאיפה הוא יצא. ואם נניח מישהי ילדה וכשהיא ראתה את התינוק היא התחילה לבכות שיקחו אותו כי אין לה מושג מה לעשות איתו?... אז מה? זה רק רגע בחיים שלמים שהם הרבה יותר חשובים.
תודה ממש על התגובהוואקומון
מבינה מה שאת כותבת
את צודקת שבסוף האושר הוא שקיבלתי את האוצר שלי. ובסוף פורפורציות, יצאנו בריאים ושלמים.
מצד שני, אין הרבה רגעים מאד עוצמתיים בחיים, יש כמה ציוני דרך כאלה. ומרגישה שקצת השתבש לי.
הייתי כל כך מותשת, ולא הצלחתי לגמרי להיות בחוויה שהנה האוצר שלי.

תודה לך ♥️

גם בלידות רגילותיוצאת לאור
זה עשוי להשתבש. מספר פעמים כל כך רעדתי מהלידה שבקושי הצלחתי להחזיק את התינוק... או שהייתי מותשת מידי והרגשתי שלא יכולה...הרגע המרגש הוא כששניכם/שלושתכם יחד בפעם הראשונה וזה הרגע. והעיקר כולם בריאים ושלמים. אני חושבת שזה רגע מרגש בעיקר בגלל הסבל שהליגה שחלף והחששות...תחושת ההקלה הגדולה לעבור את זה ולראות ילד בריא. אצלך זה היה בשלב אחר. זה הכל.
יש מצב שאת צודקת. בטוח חלק מהבכי הוא בכלל הקלהוואקומון
ופורקן ולא בהכרח התרגשות גרידא.
ואז אולי פירשתי את הבכי של אחרים כחיובי
ואת שלי כשלילי
בעוד שלא בטוח..
נשמה זה גם ערוך ומכוון להראות את הצד היפה והמרגשאורוש3
אל תשכחי. ברור שיש התרגשות. אבל אולי דקה אח''כ היה בכי היסטרי או תשישות או דימום רב או צעקות. קחי בערבון מוגבל מה שאת רואה בתוכנית.
צודקת. יודעת את זה. וזה עדיין מתעתע...וואקומון
גם אני רועדת. כנראה בגלל האפידוראל.אנייי88
רנע ממש לא מחזיקה את התינוק לבד.
לי היה קיסרי דחוף שהסכימו לבעל להשארגברת רדה
התכוננתי ללידה טבעית ולא חשבתי לרגע שיהיה אחרת ,בסוף הגעתי לקיסרי דחוף .
באמת שיהיה לי מזל שהסכימו להכניס את הבעל (זה תלוי במרדים). בכל מקרה אין חווית לידה כמו שמספרים אבל הרגע הכי מרגש מבחינתי ששמעתי אותה בוכה , מין רגע מכונן כזה של חיים יוצאים לעולם וזה ריגש אותי ברמות .

סתם כך שתדעי ששתי חברות שלי בלידה השנייה ילדו רגיל ובלי אפידורל אחרי קיסרי דחוף, לי זה נותן תקווה שאפשר אחרת ,אז בעזרת השם מברכת אותך (ואותי) שתיזכי לחווית לידה טובה עבורך אבל בעיקר בעיקר ידיים מליאות
תודה לך ממש על התגובה הזו. חיזקת. אמןוואקומון
איתי בעלי לא היה בחדר מלידה ראשונהאמא בשעה טובה
ואני התרגשתי ואמא שלי אבל בעלי שמע על זה רק אחכ , הראשון מולד בשבת אז לקח לפחות 10 דקות עד שבעלי שמע על זה כמובן שהוא התרגש. אבל לא ראיתי את המבטים שלו כי לא אני סיפרתי לו.
זה ביאס אותך בזמנו?וואקומון
תאמת שלא התעסקתי בזה בכללאמא בשעה טובה
הלידה הייתה לא פשוטה ככ ולקחו אותו מיד מתחת לאור אז לא ממש חשבתי על זה, אחכ כשבעלי עלה מהתפילה אז דיברנו והיה את ההתרגשות של אחרי לידה ראשונה וכו, אבל באותו רגע לא הרגשתי שום פיספוס או באסה שהוא לא היה.
גם ככה לא נהוג אצלנו שהבעלים נכנסים לחדר לידה אז זה רגיל
הבנתי.. שמחה בשבילך! הכי טוב שלא הרגשת פיספוסוואקומון
--אמא12

אצלי ברגע הזה אני רק מודה לה' שהסבל נגמר סוף סוף, וקיבלתי את האוצר לידיים...

כי יש לי לידות קשות מנשוא.

אז אין כ"כ רגעים רומנטיים כמו שאת מתארת.

כן הודיה עצומה, כן הרפיה, בכי מטורף של התרגשות. רומנטיקה/אמהות- לא הרגשתי...

אבל זה ספציפית אצלי, יש לי חברות שרק ילדו ורצו לעשות את זה שוב מרוב שזה היה מדהים.

 

וברור שגם לידה שניה, שלישית, וחמישית זה התרגשות עצומה!!! כל נשמה זה עולם ומלואו ופלא חדש..

 

ובייבי בום... לא הייתי לוקחת משם דוגמא למשהו. זה אחד הזוועות בעיניי, להכניס מצלמה לרגע כל כך קדוש, ועוד לפרסם בטלוויזיה..

תודה על השיתוף יקרה!!וואקומון
בדיוק על מה שאת אומרת על חברות שלך אני מדברת.
מקנאה בזה.
(כן כן אסור לקנא, בלי עגבניות)
לא קשור לאסור לקנא,אמא12

מבינה מאד את הקינאה- אני גם שומעת סיפורי לידה שהתינוק פשוט "החליק החוצה" ואני מקנאה..

אני רק רציתי להגיד שלידה זה ממש לא האופוריה הזו. או לא רק זה. זה המון כאבים, ולחץ, ומה שחברה שלי אמרה (וכעסתי ששמעתי את זה, כי זה היה שניה אחרי שסיפרתי על הלידה הקשה שהיתה לי....) זה ממש לא נחלת הכלל, לפי הסיפורים מאחיות וחברות אחרות, וכמובן ממני..

אז אין מה לקנא, כי באמת כל אחת ולידתה, והדרך שבה ה' מביא את השפע. ועדיין מבינה את הקנאה...  

♥️ החליק החוצה זה בהחלט ביטוי מעניין וואקומון
בוודאי. כל ילד מחדש הוא יצירה!!(אני בכוונהכוחות חדשים
משתמשת בביטוי הזה) כי ברגע הלידה אנחנו שותפים ביצירה(בפעולה הזו) המופלאה של הקב"ה. בבריאה ממש. (לא זוכרת מקור. אבל לא המצאתי את זה. יכולה לחפש)
כל ילד הוא חיים חדשים בפני עצמם. ציפית להם 9 חודשים. ההתרגשות והשמחה עדיין גבוהים מאד מאד.
הרבה מזל טוב יקרה😍
בלידה הראשונהאפונה
הרגע הזה חתם 29 שעות מירידת המים, 20 שעות של צירים, 10 שעות בחדר לידה ושעה וחצי לחיצות.
בעלי בדיוק יצא לבדוק מתי שחרית (ילדתי בשבת בבוקר) ופספס את הרגע הגדול, ואני הייתי כל כך מותשת שאפילו לא עניין אותי אם זה בן או בת.
תודה יקרה על השיתוף. התבאסת על זה?וואקומון
התבאסתי שהיתה לידה קשהאפונה
אבל מעבר לזה לא.
מזדהה עם התחושה...גם לי הייתה לידה קשה וארוכה..פשיטא
אצלי השלישי היה קיסרי חירוםשומשומונית
ברביעית זכיתי ללדת ויבק. הרגע שהניחו אותה אלי היה בהחלט שיא, בדיוק כמו שהיה אצל 2 הראשונים, ואולי אפילו יותר.
כל ילד מביא איתו את ההתרגשות הזאת, וזה אכן מדהים!
אז נראה שאת מסכימה איתי שבקיסרי פחות הרגשת את זה?וואקומון
זה היה חירוםשומשומונית
הייתי מורדמת(הרדמה מלאה), ובעלי לא היה איתי.
ככה שעד שהתעוררתי- הייתי לפחות שעה אחרי הלידה...
אצלי זה היה בלידת פג, אז עד שבכלל הרשו לי להגיע לפגיה עברו 18 שעות מהלידה. חויה ממש לא נחמדה.
ברביעית זה היה ככ מדהים שהניחו אותה עלי (רק ל2 דקות כי גם נולדה קצת מוקדם...) אבל זה ככ מילא אותי! רגע מדהים!
♥️♥️וואקומון
בטח בטח בטח בטח!!!!חלונות
אני מבינה על מה את מדברת.
בכלל כל החוויה של הלידה מבחינתי היא חוויה זוגית אינטימית מקרבת מאוד מאוד. וזה בהחלט רגע מכונן, להתאהב מחדש.
והוא חוזר כל לידה ולידה מחדש!
והי, מאמינה שגם בקיסרי שהוא לא חירום יש רגעים גדולים של ביחד, התרגשות וקרבה.. הבעיה היא החירום, לא הקיסרי. גם בלידה נרתיקית חירומית מסתמא שהבהלה גוברת על הכל..
נכון, כנראה שעיקר הענייו זה החירום. תודה יקרה על הדיוקוואקומון
אולי יעזור שאספר שאצלי היה שונה?אל הר המוריה
אולי הוא הסתכל עלי בהערכה, אין לי שום מושג, אני יולדת טבעי, ללא אפידורל, סה"כ יש לי חוויות מהממות מהלידה, אבל החלק הכואב עבורי והקשה זה יציאת העובר..
לוקח לי כמה דקות להתאושש ולהבין אחרי שאני מחזיקה אותו..
אולי בלידה הבאה אצליח להתחבר לרגע? אולי לא..

ולגבי לידה הבאה, ברור, כל לידה מרגשת, בלי קשר למספרה.
מאחלת לך להרגיש מה שאת רוצה..
אמןןן. תודה שנתת לי עוד פרספקטיבה. זה עוזר לי להחליםוואקומון
מהתחושה הזו
לא ילדתי בניתוחפעם אחת
אבל רק בלידה השלישית והרביעית בעלי היה בסוף,ברגע יציאת התינוק. הראשון נולד בלידה מכשירנית אז הוציאו אותו החוצה, וגם אני בכלל לא הבנתי מה קורה...והשני נולד באמבולנס ובעלי לא היה איתי...
ואיך הרגשת אז לגביי זה?וואקומון
היה מבאס אבל בסדר...פעם אחת
מקבלים את המציאות ,אין מה לעשות. הלידה הראשונה הייתה כ"כ שונה ממה שחשבתי ודמיינתי אז גם זה היה שונה מהתכנון. עוד משהו לקבל אותו וזהו...ב"ה שעבר בשלום
הייי אהובהמחכה להריון

כל לידה היא שונה אני רוצה להגיד לך שלידה ראשונה הייתה אצלי דיי תראומתית שהתינוק יצא הוא לא בכה רק אחרי כמה רגעים

הייתה מיילדת לא נעימה והתהליך לא היה משהו בכלל..לא הרגשתי את ה"וואו שכולם מדברים עליו"

בלידה השניה זו היתה חוויה מתקנת בכיתי והתרגשתי גם בלידה הראשונה התרגשתי כן? אבל לא ככה

זו הייתה חוויה שונה ומדהימה

הי יקרה,האור שבלב
אני רוצה לשתף אותך, שאצלי בלידה הראשונה קבלתי את השוק של חיי, ולא "וואו, מדהים"- אלא כמו שוק חשמלי🤐 אחרי שעה וחצי צירי לחץ בלי אפידורל(סיוט עולם), היא יצאה מעוכה, סגולה, והייתי מזועזעת.
זה האמת...
הגוף שלי הרגיש מפורק הרוס שבור
אנשים טלפנו לאחל מזל טוב- אמת אני אומרת לך- לא הבנתי למה.
תאחלו לי רפואה שלימה, אני פצועה, לא מרגישה קשורה לדבר הזה שיצא ממני ושבר אותי.
לקח לי חודש וחצי חודשיים(תמיד לוקח לי)- להתאהב ביצור הזה..
ואז מגיעה אהבה עצומה מני ים.
.
בקיצור, אני ממש לא חושבת שהרגע הזה זה מה שמשנה בקשר, או בחוויה, אני זוכרת שקנאתי ביולדות קיסרי... בלי סבל של צירים שבא לך למות..

תודה לה' שלידות אחכ (משלישית והלאה) היו חוויות מתקנות יותר מבחינת הכאב. האמת שמבחינת הקשר לתינוק לא.. תמיד זה שוק. תמיד לוקח לי זמן להתאהב.

בכל אופן, מאחלת לך ולכולם שמחה בגידול הילדים, בריאות והרבה טוב ואהבה♥️♥️♥️
הייתי כל כך מותשת כאובה וחלשהפשיטא
אין לי שום מושג איזה פרצוף בעלי עשה, הוא היה מאחורי הוילון..
כשהיא יצאה רק בכיתי מרוב הלם והקלה. הייתי בהלם וגם הרגשתי פחד גדול, התחלתי להבין שיש לי מישהי שתלויה בי ואני צריכה לדאוג לה.
רגעי הנחת וההבנה שיש לנו אוצר מדהים הגיעו לאט לאט תוך כדי האשפוז, כשקצת התאוששתי.

אני גם ילדתי את הבכור בקיסרי חירוםיעל מהדרום
לק"י

אפילו לא הראו לי אותו אחרי הלידה. רק שמעתי את הבכי שלו, וזה היה מרגש....

בלידות הבאות ב"ה ילדתי רגיל, ונראה לי שזה היה גם מרגש. לא ממש זוכרת🙊
אבל כל לידה זה משהו מיוחד. וכל ילד משמח לפגוש לראשונה.
עוקבת❣️אהבתחינם
כל כך כל כך מזדהה!! יאוו!!פולניה12
גם אצלי קיסרי חירום בלידה ראשונה
ולמרות שהייתי מפוקסת לגמריייייי
יש לי את תחושת החמצה הזאת.
זה רגע שכל כך חיכיתי לו, והופס, התפספס לי.
שמעתי את הבכי שלו, ראיתי אותו מונף, התרגשתי ברמות,
אבל אני כבר מחכה ללידה הבאה שתהיה טבעית אמן! ולרגע הזה שהוא יונח עלי...
מהממת. תודה על התגובה הזאת. חברה לצרה ♥️וואקומון
מוסיפה פרט כי ראיתי שמופיע בכמה תגובותוואקומון
לא שמעתי בכי ברגע היציאה... כי לקח זמן אחרי חמצן.
ולא ראיתי כלום מאחורי הפרגוד כן?
אני שמעתי קצת בכי נראה לי...יעל מהדרום
לק"י

אבל לא ידעתי אפילו שכבר הוציאו אותו.
בכל מקרה, זה לא קשור למה שהרגשתי בלידות הבאות, ולא לקרבה שלי לילד הקיסרי שלי.
תודה יקרהוואקומון
לי לא היה שום רגע מרגש.דובדובה
הייתי כל כך בהלם מהכאבים שחוויתי...
ובטראומה...כל אחת חווה את זה כנראה אחרת...
היתה הקלה ורצון לנוח אחרי כל מסע הכאב.
היציאה עצמה הביכה אותי...
ושוב כל אחת ואיך שהיא חווה
אבל מה שאת מדמיינת לא קורה לכולן..
כל אחת והחוויה האישית שלה מאותו רגע.
אני מעדיפה לשכוח.. לא מתחברת ללידות...
מתחברת לגיל חודשיים וחצי ומעלה...
כל הלידה אצלי ההכחשה. לא רוצה לזכור.

ממש תודה על השיתוף הזה. עוזר לי לשמוע עוד צדדים. שולחתוואקומון
חיבוק
תודה על הכנות שלך
מבינה מאוד ללבך...רעותוש10
חוויתי קיסרי דחוף בלידה ראשונה

בעלי נשאר בכניסה לחדרי ניתוח ואני המשכתי פנימה על המיטה, רגע הפרידה חשבתי בליבי לשניה שזה לנצח

אז כן הביאו לי ייצור קטן שיצא בניתוח אבל החוויה שלי הייתה טובה מאוד מהרגע הזה הייתי מאושרת שהתינוק שלי ניצל כי הוא היה ממש במצוקה והייתי רק בתחילת הלידה... האושר הזה המקור שלו היה בשכל שהבין את הנס ולא ברגש שכאילו "הפסיד את החויה"

אומרים שאדם נמצא במקום שמחשבתו נמצאת אז נסי לכוון את האושר על הנסיבות שהובילו לניתוח ותראי את זה לטובה

בלי קשר אני מאחלת לך שבלידה הבאה תהיה לידה טבעית ותחווי את החוויה בטוב...
אני אמא ל4 ילדים וחוויתי אותה רק פעם אחת !
)מאושרת על 4 ילדיי לא משנה איך נולדו)

אגב זה הרגעים הכואבים ביותר בלידהרעותוש10
וילדתי בלי אפידורל זה היה מרגש ביותר אבל חתם כמה צירים שלא האמנתי שאפשר לעמוד בהם
(וזאת עוד הייתה לידה עם צירי לחץ קצרים)

לא זוכרת כינורות ברקע ומבטי הערכה, רק לחצתי בשארית כוחותי וצרחתי בשארית כוחותי (סליחה על התיאור!)

יותר מזה- בעלי לא היה איתי

אחרי שעות על גבי שעות של צירים הוא "קפץ" להר המנוחות להתפלל אצל איזה צדיק,
בקפיצה הזאת הייתה לי קפיצת הדרך בלידה והכל רץ,
הוא חזר בדיוק כשיצא התינוק (עמד מאחורי הדלת ולא היה בטוח האם הצרחה הזאת יכולה להיות אשתו ?)
ואז אמרו לו שיחכה בבקשה בחוץ 2 דקות כי החדר היה נראה כמו אחרי פיגוע, דם בכל פינה
וואו! תודה על כל השיתוף הזהוואקומון
ולא ידעתי שרגע היציאה הוא הכי כואב.
טוב לדעת
זה יוריד לי קצת את הפנטזיה
זה הרגע שאני בטוחה שזהו. אני מתה באופן סופיחדשה ישנה
ואז זה נגמרררר.

בגלל זה זה הופך את זה לרגע כל כך מרגש, כי זה גם התרגשות כמובן שהתינוק יצא וזה גם ירידת מתח בבת אחת ממאה לאפס-בום!
יואו אמאלהוואקומון
תודה יקרה! את מה חווית רק פעם אחת?וואקומון
צודקת ולא צודקתפולניה12
אצלי הוא גם היה ממש במצוקה והייתי עם פתיחה 4.
אז ברור ששמחתי שהוא בריא לשלם ורציתי שהוא כבר יהיה בחוץ לא משנה איך, חביתה הודיה עצומה,
אבל אח"כ, כשעיבדתי את הלידה ושיחזרתי את מה שהיה שם, עלתה בי תחושת ההחמצה הזאת...

אפילו הרגשתי קצת מבוישת ולא שווה למרות שידעתי שזה לא קשור אלי והכל היה ענין של מצוקת עובר..
נכון, גם בעיניי לא סותרת תחושת ההחמצה את ההודיה העצומה...וואקומון
אני רוצה להרגיע אותךבת 30
הלידה הראשונה היתה לי קצת טראומתית, הרגע שבו היא יצאה היה אמנם הקלה אבל אני הייתי כ''כ לא שם שלקח לי דקה שלימה בכלל לרצות להחזיק אותה. (דקה זה הרבה במצב הזה...) אח''כ אמא שלי אמרה לי שהיא קצת חששה כי היה לי מבט קצת מנותק ומזוגג בעיניים...מרוב כל מה שעבר עד ללידה.
בעלי היה בכלל בחוץ כי היה לו קשה מידי, והוא דווקא התחבר לילדה מיד כי הוא החזיק אותה ושר לה בזמן שתפרו אותי. וזו היתה חוויה מאוד משמעותית.

לעומת זאת, הלידה השלישית דווקא היתה בדיוק כמו שאת מתארת. הרגע הזה, בשיתוף עם הבעל, בכי של פורקן.
אבל שאר הלידות לא בדיוק. כי כל לידה היא אחרת.

אף לא ראיתי את הסדרה הזאת, אבל יכול להיות, שכמו בכל מדיה, צילמו מלא מלא לידות ואז שידרו את הלידה שהצטלמה הכי טוב, ונראה איך לידה כביכול מושלמת נראית.
האמת היא, שכל לידה היא אחרת. והחיבור לתינוק והחיבור בין ההורים נעשה בצורה עמוקה בעוד הרבה מאוד דרכים. אני באמת לא חושבת שזה תלוי ברגע הזה, ולמרות שהוא רגע מאוד מיוחד, אני לא חושבת שהוא הרגע הכי מכונן עלי אדמות...
למשל, בהרגשה שלי יותר משמעותי הזמן של אחרי. כשהיולדת טיפה נרגעת, ואפשר להסתכל ביחד על התינוק החדש.
תודה על כל מילה שכתבת. הכל ככ עוזר לי לעבד מה שעברתיוואקומון
אצלישעריו בתודה
בלידה ראשונה הכל היה טוב ויפה
עד שהיא יצאה והיו לה בעיות נשימה וישר לקחו אותה
לא רוצה לתאר לך איך הרגשתי.
אבל בלידה השנייה היתה חויה מתקנת הכל היה בסדר והניחו אותו עלי והתרגשנו ואפילו הנקתי אותו בחדר לידה מה שכלכך רציתי בלידה הראשונה
אז יש תקווה
תודה על התקווה ♥️ גם אצלי לא היה בכי.. ולקחו להשגחה.וואקומון
זה רק בסרט!!!תיתי2
בלידה הראשונה הרגשתי בדיוק כמוך.
הייתי המומה, מותשת, לא הבנתי שהדבר הזה קשור אלי למרות שראיתי כביכול את יציאתו (לא באמת ראיתי כי הייתי עסוקה בללחוץ).
בלידות הבאות זה גם לא היה "רגע שיא מרגש". תמיד לקח לי זמן לעכל. אולי אחרי שעה-שעתיים. וגם אז לא ממש.

רק בסרט הרגשות הם כל כך מהונדסים, מיידיים, כוללים הכל - הורות וזוגיות, והכל כזה נפלא ומרגש.
במציאות לרגש יש קצב משלו!
במיוחד בדבר כזה גדול כמו לידה
ובמיוחד כשיש כאב ומאמץ ולחץ...
מסכימה לגמריאימוש+2
גם אני עברתי קיסרי ואחכ לידה רגילה
ובלידה כשמו אותו עלי הייתי ככ כאובה וחלשה שלא היה לי כח אפילו להתרגש..
מעניין מה שאת כותבת. נשמע שלא היה הבדל בהתרגשותוואקומון
בין הקיסרית והרגילה?
הקיסרית היתה בהרדמה מלאהאימוש+2
ולקח זמן עד שהתעוררתי ועד שהועברתי להתאוששות וכו וככ כבר ציפיתי לראות אותו וכשראיתי התרגשתי ממש.
בלידה השניה היה ככ קשה כששמו אותו עלי עוד רק התאוששתי מההלם ומיד התחלתי לדמם והתחיל בלאגן רציני ולקחו אותו מיד ואני נכנסתי לחדר ניתוח. אז ראיתי אותו שוב גם אחרי כמעט 10 שעות ועדיין הייתי בטראומה ומותשת וחסרת כוחות..
קיצור אני לא ככ דוגמא מייצגת..
בלידות הבאות יהיה לי קיסרי מתוכנן ומקווה שיהיה יותר קל..
למה קיסרי מתוכנן אם אפשר לשאול?וואקומון
כי יש לי קרע דרגה 3b 😪אימוש+2
אוי נשמה ☹️וואקומון
תודה. היטבת לתאר בדיוק רבוואקומון
ציפיתי לאיזה וואואמא חדשהה
וזה לא היה.. אולי הקלה גדולה
ברוך השם אחר יש רגעים אחרים בחיים של התרגשות גדולה
מזכירה לעצמי שלא כדאי ולא תמיד עובד "להעתיק" מאחרים רגשות, כל אחד והחוויה שלו
הגדרה יפה במשפט האחרון, אבלוואקומון
לא יודעת אם נכון לומר להעתיק
כמו לרצות גם חוויה מעצימה?
הרצון לחוות חוויה מעצימה הוא ממש מובןאמא חדשהה
וגם לא התייחסתי למה שאת כתבת אלא לתובנה שלי בעקבות העניין הזה
כי גם לי תיארו איזה רגע מדהים זה, וזה לא היה לי כזה..
אז מזכירה לעצמי שבסוף לכל אחד יש את המסלול שלו בעולם ואת הדרך שלו לחוות דברים
מקווה בשביל שתינו להרבה חוויות טובות בעתיד בכלל ובלידות..
מענין מה שאת כותבתבת 30
אני תוהה אם הרצון לחוויה מעצימה מסוג מסוים, לא עלול ליצור ציפייה שבעצם תוביל לאכזבה.
כי זה טיבן של ציפיות, אם הן לא יתממשו אז תהיה אכזבה.
אבל אם נהיה פתוחות לחוות את מה שקורה בפועל, יש סיכוי טוב שמלווה חוויה מעצימה דווקא מסוג שלא ציפינו לו.
וכל זה נכון תמיד, ובדבר כמו לידה על אחת כמה וכמה, כי זה כ''כ אישי וכ''כ משתנה מאישה לאישה, מלידה ללידה.
בעלי תמיד אומר לי משהו יפה על כל חוויהפשיטא
מי אמר שצריכה להיות חוויה וואו?
מי מגדיר מה אני צריכה להרגיש?
מה זה צריכה?
לכל בנאדם, בכל חוויה יש תחושות ורגשות שעולים באותו רגע בהתאם למה שהוא חווה ומפרש את המציאות באותו רגע.
אם חברה שלי חוותה "וואו" אז מי אמר שגם אצלי זה חייב להיות ככה?

*מה שאני חווה ומרגישה, זה הכי וואו שיכול להיות לי באותו רגע נתון*
אם אני באה ללידה בלי ציפיות להרגיש משהו מסויים, אז כל מה שארגיש יהיה בונוס מבחינתי.
ככה הגעתי ללידה וממש הייתי בסדר עם זה שלא הרגשתי לבבות באוויר בחדר הלידה, עבר, הלבבות פרחו מאז בגדול, אל תדאגי...
זה נכון ולא נכון. את מדברת שכל. בסוף הרגש מורכב יותר...וואקומון
את צודקת, זה עבודת חיים להשליט את השכל על הרגשפשיטא
ואז כשהשכל שולט על הרגש, מצליחים *להרגיש* כמו שרוצים. זה אפשרי, מנסיון.
אצלייוםטוב
עבר עריכה על ידי יוםטוב בתאריך ט"ז בשבט תשפ"א 13:24
היתה לידה מהממת ב"ה!!!
ושהיא יצאה בעלי באמת התרגש מאוד ובכה אבל אני בכלל לא, הייתי בשוק, לידה ראשונה לא באמת הבנתי שהולך לצאת לי תינוקת מהגוף זה היה הלם בשבילי. עד היום בעלי צוחק עלי איזה קרה הייתי. ואני התבאסתי שאני לא מתרגשת... רגש זה מתנה מהשם, גם אם זו לידה רגילה לא חייב שזה יבוא.אי אפשר להרגיש בכוח...
ולגבי אלא שמיד רוצות עוד, אני גם לא מבינה אותן, לקח לי שנתיים לרצות עוד בלי קשר לחוויה המהממת בלידה
בקיצר נשמה זה כ"כ לא תלוי
הכי טוב, עצה שלי- לא להתעסק באחרים, כל אחד ומסע החיים שלו
עריכה: מזדהה איתך עם הרצון להרגיש, ולא רק בזה בעוד המון דברים. צריך גם על זה להתפלל...
איזה מהממת, איזה שיתוף כנה! באמת זה זכותוואקומון
גדולה להתרגש, רגש זה בהחלט מתנה. כיף לבעלך
לגביי הזמן עד שרוצים עוד ילד, דיי מזדהה.. גם לא מבינה איך יש כאלה שרוצות מיד.
הוצאת לי את המילים מהפהאניחדשהכאן
זה בדיוק מה שעבר עליי
ואהווושירוש16
תיארת אותי אחד לאחד.. כל כל מדויק!
גם אני הרגשתי ככה אחרי הלידה.
נתנו לי תינוק ביד, אמרו לי שזה שלי.. מי אמר בכלל?
בעלי בכלל לא היה בחדר, המרדים לא הפסיק לצרוח עלי ו.. ו..
לא הסיטואציה שייחלתי לה.

אבל עכשיו, שנה אחרי, זה האושר הכי גדול בעולם. אנחנו משפחה. הרגע הזה שאת מתארת קיים כל רגע ורגע. לדעתי דווקא הרגעים הגדולים הללו לא מלאים באושר והתרגשות אמיתית. אולי משהו פסיכולוגי, משכנעים אותנו שזה היום הכי מאושר בחיים.
וזה נכון.
היום הכי מדהים בחיי, כשאני מסתכלת לאחור, הוא היום הלידה. ברור. אבל לא הרגשתי כך באותו רגע.
רק כשאני מסתכלת על הבן שלי ומתמלאת באושר ונחת אני יכולה לציין את יום הלידה שלו כמיוחד.
כך גם יום החתונה.
תודה נשמה! והמרדים 😳 למה צעק?וואקומון
כי נכנסתי לחדר ניתוחשירוש16
בוכה, קצת בחרדה, ושאלתי את הצוות מלא שאלות (אני בעצמי חלק מצוות רפואי) וזה לא היה לטעמו.
הוא רצה שאני 'אסתום את הפה'- לדבריו.
עזבי.. סיטואציה מוזרה...
אוי נשמע ממש קשה ונוראיפעם אחת
מבינה אותך לגמרי...מתואמת
זה היה כ"כ חסר לי בקיסריים שלי... (חסר *לי*, בעלי הרי לא נוכח ממש לידי ברגע יציאת העובר).
אבל דווקא בלידה הראשונה לא הצלחתי להרגיש את תצושת ההתעלות הזו. הייתי כ"כ בהלם מהצירים, מתהליך הלידה, מהלידה עצמה - שברגע שהיא נגמרה פשוט רציתי לנוח... והייתה לי מיילדת די גרועה מבחינה נפשית, אז היא אפילו לא חשבה להביא אליי את התינוקת - אלא פשוט רחצה ועטפה אותה, ורק כשהגעתי למחלקה קיבלתי אותה... (וגם אז לקח לי קצת זמן להתחבר אליה).
מה שאת יכולה להסיק מזה - שבהחלט אפשר להרגיש את ההתעלות הזו גם בלידות מתקדמות. כל לידה היא התרגשות בפני עצמה. ודווקא אחרי קיסרי, אם מצליחים ללדת רגיל, ההתעלות היא מרוממת פי כמה! כי זו תחושה של ניצחון! (ילדתי פעמיים אחרי קיסרי)
מאחלת לך בבוא העת לחוש את זה... וגם אם לא - לחוש את החיבור המיידי בכל מצב...
וואו המיילדת 😲😲 הלוואי שאזכה לתחושת הניצחון הזו! בבריאות!!וואקומון
אני יכולה קצת לעודדמקרמה
הזיכרון היחיד שיש לי מהלידה הראשונה הוא טראומה אחת גדולה.
היתה לידה מזעזעת שנגמרה בואקום בחדר ניתוח עם 10 אנשי צוות (מיחדת, מרדים, אחיות, רופא מומחה וצוות רפואת ילדים)
כשכולם כבר מעירים לרופא שילד אותי שהגיע הזמן להרדים אותי והוא משתיק את כולם ואומר להם שאני מסוגלת ללדת לבד (פשוט מלאך)
בעלי אומר שהייתי אלופה וזכור חו כחוויה מעצימה,
אני זוכרת את עצמי מכונה על אוטומט, רובוט שעושה מה שאומרים לו מבועטת מפחד.
אכן נדברו שם שיאים,
שיאים של הפחד, שיא של נתק מהרגש.

הגעתי ללידה שניה עם פוסט טראומה
(שהתגברה כשגיליתי שהרופא המלאך אשכרה מזהה אותי מלפני שנתיים ואיחל לי בהצלחה)

והיה מהמם!
גם לי וגם לבעלי זה היה חוויה מתקנת.
אני נזכרת בלידה ברגע יציאת התינוקת ועולה לי חיוך.

אז זה בהחלט אפשרי
סיימתי את התגובה שלך עם חיוך, ריגשת וחיזקתוואקומון
ואיזה קשה זה נשמע, מכונה ונתק מרגש. אמאלה.
מקסים שבעלך ראה את העוצמות שלך.
מקסים שיש סוף טוב.
ברור שזה קורה גם בלידות חוזרות!באורות
לא הרגשתי שום הבדל בין הלידה הראשונה לשינה בפן הזה..
רק להרגיערסיס אמונה
שילדתי 3 פעמים
ובאף אחד מהם לא קלטתי שהראש בחוץ 🤣

בלידה ה1 שמחתי כשהניחו עלי אבל לא היה שום הארה או רגש מעבר ל"אמאלה"
בלידה ה2 בכיתי אחרי הלידה אבל מסיבות אחרות לגמרי
בלידה ה3 הרגשתי כאילו טרקטור דרס אותי וטוב שהמילדת הזכירה לי שרציתי שתניח אותה עליי אחרת זה לא היה קורה
וואווווו מסתבר שיש עוד המון סיבות שזה יראה אחרת... תודה על הוואקומון
השיתוף
יכולה להגיד לך שבילד השלישי התרגשתי יותר מהראשוןפלא הבריאה
כי יותר הבנתי את המשמעות של הנשמה המדהימה הזו שכרגע ירדה לעולם. אחרי שאני רואה את 2 הגדולים גדלים אני מתחילה להבין יותר מה המשמעות של הנקודה הזו של היציאה לעולם ואיזה מסע הוא מתחיל. אז נראה לי זה רק ילך ויתפתח עם הזמן... בילד הראשון עוד הייתי כאובה ובשוק ובכלל לא היה לי זמן להתרכז בפלא הזה יותר מדי. אלא רק כמה כואב לי וכו'.
מבחינה זוגית לנו אין את המבטים האלה בזמן הלידה ממש. החוויה הזוגית ההורית הטהורה קורת אצלנו בנחת שאחרי שהכל נגמר. אז פתאום יש לנו זמן אני הוא והתינוק ואנחנו קולטים מה קרה פה.
אצל השלישית זה היה בשבת אז הרגעים הכי מרגשים שזכורים לי זה רגעים של שירי שבת יחד עם העוללה החדשה. בערך 15 שעות אחרי שהיא נולדה. (אחרי שקניתי, אכלתי התקלחתי והתפנתי להבין מה התרחש פה )

אז יש תקווה תמיד! מאחלת לך שתזכי ללדת טבעי ובבריאות תמיד!!
וואי מעניין. אמן. תודה יקרהוואקומון
מי חושב בכלל על מבטים בזמן הלידה?😅יעל מהדרום
לק"י

אני עסוקה בלצעוק שאני לא יכולה יותר, ובלהתנשף 😥
חחח לא התכוונתי בזמן הלידה, אלא אחרי שנולדוואקומון
חחחח...חשבתי כשהתינוק יוצאיעל מהדרום
אממ כן, כזה ברגע ששמים אותו על היולדתוואקומון
לא חוויתי את זה עדיין
אז לא יודעת
זה השלב רגע אחרי בדרך כלליעל מהדרום
לק"י

קודם כל, התינוק יוצא, וזה השלב שבו לא חושבת שהייתי מסוגלת להסתכל על מעשהו בכלל

כשהתינוק עלייך זה בהחלט משמח יותר. לא זוכרת איך הייתה החוויה הזוגית אבל
וואו אתן מזה עוזרות ליוואקומון
כנראה שבייבי בום הכניס לי סרטים לראש
כנראה😀בת 30
אגב בשלב הזה שהתינוק יוצאיוצאת לאור
ומניחים אותו על הבטן של האם הכאובה והחלשה ששמחה שעברה את המסע הכואב הזה....עוד לא יצאה השיליה..ונותנים לה גם תוך כדי זריקה לכווץ הרחם ( ואוליי אחר כך גם תפרים)....ואז תענוג נוסף כואב השליה שצריכה לצאת והדם...והבעל שוב יוצא....בקיצור יש הרבה עניינים סביב שלא מזכירים. החיים הם לא סרט.
אני לא בטוחה שתמיד נותנים זריקה כדי שהשיליה תצאיעל מהדרום
לק"י

והבעל לא חייב לצאת.
לפעמים שמים את זה בעירוי.מוריה
האמת שאני ממש לא זוכרת מה היה בלידהיעל מהדרום
לק"י

זריקה בטוח לא.
אז אולי באמת בעירוי, על אף שאני לא זוכרת. אבל אין לסמוך על זכרוני.
אני זוכרת במעומעם שהמיילדת אמרה לי שהיא מזריקהפשיטא
קצת פיטוצין כדי לזרז את התכווצות הרחם, היא הייתה חמודה ואמרה לי- יכול להיות שזה קצת יכאב, כמו חיסון...

זה יכאב?

אני צורחת את חיי מכאבי תופת כבר שעות, באמת חשבה שיכאב לי?
חמודה.
לא הרגשתי כלום, לא ככ הייתי בעולם הזה..
איפה הזריקו לך?יעל מהדרום
לק"י

ותשמעי, אני אחרי חצי שעה של צירי לחץ וכאבים.
ובכל זאת כאבה לי ההרגשה עד שהשיליה יצאה. כאילו מה... שכחת שלפני רגע סבלת מכאבים איומים, שעכשיו את סובלת מהכאב החלש יחסית?!
הזריקה לי בירךפשיטא
והאמת שברגע שהבת שלי נולדה הרגשתי כזאת הקלה (הייתי אחרי שעות של כאבים) וידעתי שאין מצב שיהיה לי עוד כאב בכזה סדר גודל...
ואז המיילדת המהממת אמרה לי- עכשיו תרגישי לחץ, אל תיבהלי, השיליה יוצאת ואז תרגישי כזאת הקלה עד הלידה הבאה

ובאמת ככה היה, אחרי שהשיליה יצאה נפל עליי רוגע מטורף, סוף סוף..
אז די בטוח שלא קיבלתי זריקהיעל מהדרום
לק"י

אלא אם כן, גם זה נשכח ממני.

לא מבינה אותנו, איך אנחנו יולדות שוב ושוב
כן באמת קטע לא ברורפשיטא
בדיוק אמרתי לבעלי שעם כל הקושי שלי והפחד מהריון נוסף אחרי כמה אירועים קשים מאוד בהריון הנוכחי-
אני אישה, ונשים משוגעות, יש מצב שאמצא את עצמי מנסה להיכנס להריון מהר משחשבתי...
אאל"ט מזריקים פיטוצין בירךפעם אחת
ואח"כ באמת יש התכווציות כואבות כמו צירים. זו המטרה... בלידה האחרונה, כששמחתי שלא כואב לי אחרי הזריקה, היה לי דימום מוגבר. כנראה שבאמת הרחם לא התכווץ טוב.
זכור לי שזה כאב פחות מצירי לחץיעל מהדרום
לק"י

והשיליה גם יצאה תוך כמה לחיצות בלי הרבה מאמץ, לעומת חצי שעה של צירי לחץ, תחושה של שריפה, התנשפויות וכו'.
הלוואי והתינוקת היתה יוצאת לי בקלות כמו השיליה
מבינה אותך.פעם אחת
ההרגשה שלי -הצירי לחץ או בכלל הצירים של הלידה מקדמים את התינוק אליי. הצירים שאחרי שמכווצים את הרחם כבר סתם כואבים... כל אחת והחויה שלה
טוב זהו כבר לא באלי חחח סתם סתם וואקומון
אני אחרי הלידה הרגשתי שאני מוסרת את גופי למיילדותפשיטא
לחצו לי על הבטן מכל כיוון אפשרי, הזריקו פיטוצין, לא זוכרת בכלל את הכאבים אחרי הפיטוצין, רק את הכאבים של הצירי לחץ...

אבל כנראה הלחיצות של המיילדות על הבטן באמת עשו משהו, בקושי דיממתי אחרי הלידה.
לא מכירה מצב שלא נותניםיוצאת לאור
אוליי לא שמת לב ( לא תמיד שמתי לב) ואני ללא אפידורל. אצלי בעלי לא נמצא בתוך חדר הלידה לכתחילה אז יוצא לצורך כך.
כן. כתבו לי פה שלפעמים נותנים בעירוייעל מהדרום
לק"י

מה הקשר לאפידוראל?

ולא הבנתי לגבי בעלך- הוא לא נמצא בכלל בחדר הלידה?
בכל מקרה, זה עניין אישי לכל זוג. אין הכרח שהבעל יצא.
כי אם את בהשפעת אפידורליוצאת לאור
לפעמים לא אומרים לך את זה....כי את ממילא לא מרגישה... ואם יש עירוי אז לעיתים מכניסים לעירוי ( בלי אפידורל אין כלום ואת מרגישה). אני לא יודעת אם תמיד היו נותנים אבל לפחות בפעמים האחרונות. זה לא קשור להוצאת השליה ( אותה ציינתי במהלך לא מרנין אחרי הלידה) אלא מסייע לכיווץ של הרחם.
בלידה האחרונה ילדתי בלי אפידוראליעל מהדרוםאחרונה
לק"י

על הלידה הזו דיברתי.
הלידה של לפני 3 שנים רחוקה מידי מכדי שאזכור פרט כזה
אני ברוב הלידות לא קיבלתיבת 30
לא בזריקה ולא בעירוי
כל כך שונה קיסרי, אה? מטורף..וואקומון
בעלך יוצא מתוך עיקרון? הוא לא נמצא איתך בלידה?חלונות
ממש מזדהה!!!בת 30
ככל שהילדים הגדולים מתבגרים, ככה בלידות של הקטנים מבינים יותר את המשמעות של נשמה שנכנסה לעולם.
לידת וואקוםבעצמי
כל כך כאב לי שלשניה הסתכלתי על התינוק לראות שהוא חי ומיד בכיתי מהכאב שהרגשתי והסתכלתי על אחת המיילדות שהיו בחדר להגיד לה שכואב לי. לא זוכרת מתי אחר כך הסתכלתי על בעלי.. אבל זה ממש לא היה איזה רגע מרומם. אחר כך גם רוב האישפוז התעסקתי הרבה יותר בכאב שלי מאשר בתינוק..
וואי יקרה 😏 אתן כל כך נותנות לי פורפורציותוואקומון
כאב בגלל הוואקום בכללי או בגלל רגע היציאה? כי עברתי גם וואקום, אבל בלי היציאה...
נראה ליבעצמי
נראה לי בגלל הוואקום עם היציאה ביחד.. גם היו לי קרעים ממש חמורים
אפשר לשאול על הקרעיםאימוש+2
יש לי כמה שאלות אפשר באישי?
אני0505050
הייתי במצפון חודשים אחרי הלידה, על זה שבכלל לא חשבתי על התינוק אלא רק על "איזה כיף שהסבל הזה נגמר סוף סוף"
לכל דבר יש מחיר
וכמובן0505050
למרות כל ההריון שבו הכנתי את עצמי ורשימת תפילות לחדר לידה, בחדר לידה עצמו לא התפללתי ולא נעליים אלא רק חשבתי "בחייםםם לא עושה את זה שוב!!"
האמתבעצמי
שהייתי יותר ב"איזה סיוט נגמרו לי החיים לא רואה את עצמי יוצאת מזה" ולא בראש שהסבל עבר..כי אצלי הוא רק התחיל אז
אוף ☹️וואקומון
אז ככהעדינה אבל בשטח
בלידה הראשונה שלי ילדתי כמוך, קיסרי חירום, בעלי לא היה איתי.. זוכרת בעיקר את שערות האף של המרדים מעלי.. (סליחה כן?) את הפרצוף המתוק והתוהה של החבילה שנתנו לי לנשק, את הרעידות של אחכ..
בלידה השניה, שהיתה רגילה, אבל קצת ארוכה ולא ממש קלה, בעלי היה איתי עד צירי הלחץ, ויצא כי כך אנחנו נוהגים וכששמו את התינוק עלי, לא בכיתי, וגם לא חייכתי, סתם כזה.. המיילדת אמרה לי כמה פעמים: ילדת, היי ילדת.. הבנתי את זה, אבל הייתי צריכה שניה להתפקס..
בשלישית שהיתה רגילה, גם בעלי לא היה מאותה סיבה בשניה, לא היו מבטי הערכה , אמא שלי היתה איתי.. ורק בכיתי ובכיתי.. מבטי ההערכה הגיעו אחר כך אני חושבת, כשהיינו רק אני והוא, וגם אז לא הערכה של בייבי בום, כי אנחנו לא מצולמים (חח) וכי אולי הוא לא באמת ראה אותי ברגעים כמו שהבעלים שם נחשפים? אולי, לא יודעת.. או לא זוכרת, בכל זאת שלוש לידות..
מעניין.. תודה ששיתפת. בשלישית בכית מהתרגשות או משיחרור מתח?וואקומון
גם וגםעדינה אבל בשטח
היה מוקד אקוגני בלב שלדברי הרופאה, מעלה סיכוי לדאון, וכשראיתי שהכל בסדר בכיתי מהקלה, ובהחלט בהחלט גם מהתרגשות, יותר מהלידות הקודמות.. הגעתי כשאני יודעת מה זו אמהות וחיכיתי מאוד, והתרגשתי מאוד לזכות לזה שוב...
מדהים♥️וואקומון
ילדתי טבעי וכשהוא יצא הייתי בעיקר בהלם וצריכה להתאוששפה לקצת
זה היה מרגש ולא נתפס אבל לא באמת התעמקתי בזה באותו רגע ויותר הייתי צריכה לנוח ולקלוט שאני אחרי.

ובעלי בכלל לא היה בחדר לידה אז לא היה שום מבט

יכול להיות שבלידות הבאות תרגישי ויכול להיות שלא, אל תתאכזבי מידי אם לא והייתי מציעה שגם לא תצפי יותר מידי כי לפעמים באמת מותשים ולא קולטים בכלל מה קורה.
לא קראתי תגובותניפגש בשמחות:)
רק יכולה להגיד לך שבעיניי גם בלידה חמישית זה רגע שיא מטורף!! וזו הסיבה שאני בוחרת ללדת ללא אפידורל, כדי לא לפספס את הרגע שבו התינוק מחליק ממני החוצה...
אני עם אפידורלעדינה אבל בשטח
הרגשתי אותם מחליקים, אבל לא את הכאבים..
נשמע מושלם!יעל מהדרום
לק"י

אני עם אפידוראל הרגשתי את הכאבים בצירי הלחץ. עד אליהם הרגשתי רק לחץ בלי כאבים, כך שיכול להיות שבשלב הזה הורידו את המינון של האפידוראל.
דווקא בתגובות אמרו שזה הרגע הכי כואב ולא ככ מהנה ;)וואקומון
כמה זמן את אחרי? עונה כבוגרת קיסרייםאורוש3
אצלי היו ראשון חירום ושני בהול (עוד יותר גרוע) והילדה קצת קבלה הנשמה. והשלישי אלקטיבי שרציתי חוויה מתקנת ושיניחו עלי והכל ובסוף גם הוא הסתבך קצת וזה לא קרה. מבינה ממש את תחושת ההחמצה. רק שבסופו של דבר עם הזמן שעובר מרגישים פרופורציות אחרות. החיים עצמם עם שלל חוויותיהם מקבלים חשיבות הרבה יותר גדולה. אישית התרגשתי כשקבלתי אותם אחרי ההתאוששות, כשהתחילו לינוק פתאום. פלא הבריאה בעיני. ואח''כ יש חיוך. ומלמול. ומתחילים ללכת, לומר אמא. עולים לגן. לכתה א'. מקבלים סידור. ועוד ועוד.
אני לא באה להפחית. להיפך ממש ממש. יש מקום לעיבוד של מה שעברת. אפשר עם אשת מקצוע. לי עזר לכתוב לעצמי. ממש מומלץ להוציא.
פשוט בסופו של דבר ממשיכים הלאה. באמת באמת באמת העיקר הבריאות.
מזל טוב, שמחה ונחת.
אמן. תודה רבה. אולי באמת אכתוב לעצמי...וואקומון
ממש אהבתי את מה שכתבת.אפונה
גם רציתי לכתוב בתגובה הקודמת, שיש היום קצת רדיפה אחרי ה"חויה" וה"תחושה של הרגע" וזה נחמד והכל, אבל בסוף יש את החיים עצמם ולא תמיד הכל קורה לפי מה שתכננו, וכדאי לתת יותר משקל דוקא למה שקורה איתנו ברגעים הקטנים והפשוטים ...
נכון. תודה יקרה!אורוש3
היי אהובה, הייתי שםסימן שאלה?
בקייסרי חירום- הרדמהה מלאה.
הביאו לי את התינוק שלי אחחרי כמה שעות טובות ואמרו לי זה הבן שלך.
היה לי ממש ממש מוזר.
דאגתי לו אבל לא הרגשתי מוצפת ונירגשת כמו שכולם אומרים.
רק יום אחר כך כשהוא נכנס לפגיה והתחיל לעשות בעייות אז פתאום הרגשתי בבת אחת שאני כל כך אוהבת אותו.
אבל לקח לי יותר מיום למצוא את החיבור הזה.
וכן מרגישה שהתפספס לי רגע קסום.
בלידה שאחר כך הרגשתי שפיציתי על זה
תודה ממש יקרה על ההזדהות, אשמח אם תוכלי לספר ליוואקומון
על הלידה השניה, אפילו בפרטי.
בכייף מה את רוצה לשמועע?סימן שאלה?
כותבת לך בפרטיוואקומון
אצלי אין שום רגע מרגש בחדר לידהאמאשוני
יש בהלה, פחד, כאב, עצב, חיבור לעצמי ולתהליך יש,
אבל זה לגמרי משהו פרטי ולא זוגי,
אחרי יציאת התינוק יש הקלה מצד אחד וחוסר אונים מצד שני.
לא רוצה להניק בחדר לידה,
רק רוצה לנוח מעט, להתקלח, לעלות למחלקה להתאקלם בחדר.
רק אח"כ כשמביאים אלי את התינוק נקי ולבוש אני מסוגלת להסתכל עליו ורק מאותו רגע קורה משהו.
וזה רגע שלי ושל התינוק ולא של אף אחד אחר.
אבל כאמור, כל זה קורה כמה שעות טובות אחרי הלידה כששנינו נקיים ונינוחים.
נשמע לי חלום להתקלח בחדר לידהאימוש+2
אחרי 2 הלידות הדבר שהכי רציתי בעולם זה להתקלח. ולקח הרבה זמן עד שאיפשרו לי..
גם לי לא נתנו להתקלח מיד אחרי הלידה..גם כשילדתי בלי אפידוראליעל מהדרום
לק"י

והמיילדת אמרה לי שהפלוס בזה, שאוכל להתקלח.
אבל במחלקה לא נתנו לי. מניחה שזה כי היה לילה ולא היה לי מלווה, ואולי אין מספיק כח אדם שישגיחו עלי.

אני פשוט הייתי הרבה זמן בהתאוששותאימוש+2
בלידה הראשונה אחרי הקיסרי ככ שיוועתי להתקלח שביקשתי מאחותי לקלח אותי..
בלידה השניה ברגע שהתאפשר הלכתי להתקלח ובעלי דפק כל כמה דקות ושאל אם אני בסדר
אחרי הקיסרי כבר לא זוכרת מתי התקלחתייעל מהדרום
לק"י

אחרי 2 הלידות הרגילות לרוב התקלחתי כשהיה מישהו שישגיח על התינוקות (בעלי, מישהו מהצוות של בית החולים).
מרגישה ברת מזלמקרמה
רגע לפני שעלינו למחלקה נכנסה המילדת שאלה אותי אם אני רוצה להתקלח (הייתי בהלם)
היא וידאה שאני עומדת יציב (הספקתי לקבל מנה אחת של אפידורל אבל לא התחברתי למשאבה)
וחיכתה מחוץ לדלת ושאלה אותי כל כמה דק עם הכל בסדר.
הרגשתי כמו בן אדם חדש
אגבאמאשוני
בלידה השניה שלי ילדתי באמבולנס ומיד כשחתכו את חבל הטבור הריצו את התינוקת ישר לבי"ח,
וראיתי עוד התעכבו להוריד את האלונקה ואז הייתה בעיה עם המעליות
בקיצור עד שהגעתי לחדר התאוששות התינוקת כבר הייתה שם עטופה ומתחממת
ועדיין היה צריך לעשות לי קבלה להוציא שיליה, תפרים...
ואפילו כשהייתי אחרי כל זה רצו להביא לי את התינוקת ולא הסכמתי
אז לא רק שלא הייתה לי אכזבה שלא היה לי את "הרגע הזה", גם כשכן הייתה לי אפשרות לא מיהרתי.
האמת היו בשוק ממני וניסו לשכנע כבר חשבו שמשהו לא בסדר איתי
אבל ככה אני ועד שאני לא משוחררת גופנית אני גם לא משוחררת נפשית ולא מתאים לי החיבור וההתרגשות וההצפה
אמאלה וכל זה בלי אפידורל 😲😲😲וואקומון
כמה זמן את אחרי לידה? בטח ילדת רק עכשיו..אם_שמחה_הללויה
האמהות היא חוויה אחת גדולה, עוד יהיו לך המון רגעי שיא באמהות שלך, כמו הנקה,חיוך ראשון, שהוא יקרא לך אמא וכו׳..
מובן שהיו לך ציפיות , גם אני ציפיתי ללדת טבעי ובסוף ילדתי בקיסרי, וזה לוקח זמן לרפא ולהשלים עם זה, אולי כדאי בהמשך לעשות ״עיבוד לידה״..
בנוסף גם כמה שבאותם רגעים הייתי מותשת לחלוטין, הרגעים האלה נחרטו לי בזכרון כמשהו מיוחד!
חצי שנהוואקומון
אני מרגישה שאני בתהליך התרפאות
חלק מהתהליך כנראה עובר אצלי בלהבין מה ואם בכלל איבדתי משהו..
עונהאניחדשהכאן
אם אני צופה בבייביי בום אני תמיד בוכה יחד איתם ברגע הזה שהתינוק יוצא .. כלכך מרגש..
אבל בלידה הראשונה שלי הרגע הזה היה בשבילי כלכך הקלה גופנית, הסבל סופסוף נגמר, הכאבי תופת נרגעו, הלחץ המתח הכל נוחת, שלצערי אפילו לראות איך התינוק נראה לא עשיתי באותם רגעים..
רק אמרתי ״איזה הקלה אני לא מאמינה איזה הקלה״
היתי מנותקת מהרגע הזה שהבאתי חיים לעולם..
זה ממש לא היה מה שמראים בבייביי בום..
משהו שלא מובן לי: מה ההבדל בין אוטיזם למחוננות?מתואמת

אני קוראת פה בשרשורים אפיונים של מחוננים, שמאוד מזכירים לי את כל מה שאני יודעת על אוטיזם... ואני שואלת: באמת מדובר על מחוננות, ולא על אוטיזם במסווה?

אני יודעת שבתוך הסיווג של אוטיזם יש אוטיסטים שמוגדרים מחוננים ויש כאלה שלא. ויש כאלה בתפקוד גבוה, שבאמת אולי המחוננות שלהם מחפה על האוטיזם...

אבל עד עכשיו חשבתי שמחוננות היא פשוט איי-קיו גבוה, שאולי עלול להוביל לקשיים חברתיים ורגשיים, אבל לא לצורך מוגבר בשקט, לרגישות לרעשים, לקושי במעברים... וכו' - דברים שאני מכירה מאוטיסטים.

וזהו, אני קצת מבולבלת, ומעניין אותי אם מישהי תדע לעשות לי כאן סדר...🙈

האמת הגעתי משם להרצאה הזו והיא ממש מעניינתחילזון 123
הפרשים בין ילדים, אשמח להמלצתכן/ניסיונכן בבקשהמאמאמיה 3

הקטן של בן שנה, אחרי שניים שהם בבית ספר יסודי כבר

ההפרש לא היה מתוכנן- ניסיונות להביא להם אח/ות כבר הרבה קודם אך ללא הצלחה

ואני משתוקקת להביא לקטן אח/ות שתהיה לו חברה..

מה ההפרש שמצד אחד לא יהיה לי קשה בהריון (זה בטוח יהיה הריון בסיכון כי עברתי לפניו לידה שקטה והפלה מאוחרת) ומצד שני שזה לא יהיה פער גדול מדי שיוכלו לשחק ולהיות חברים עם כמה שיותר מכנה משותף 

לי ההפרש הכי גדול הואמתיכון ועד מעון

שלוש וחצי שנים, זה לא היה מתוכנן בכלל, ההפרש היה אמור להיות הרבה יותר קטן, אבל זה מה שיצא והם בקשר טוב, משחקים ביחד אוהבים אחד את השני.

מניחה שאם היה עוד קצת פער זה כבר היה פחות קשור 

אצלנו יש פער של שנתייםשושנושי

הם עדיין קטנים,

הגדול בו 3 הקטן בו שנה

ומרגישה שהפער מושלם!!!

נקלטתי כשהגדול היה בן שנה וחודש

ברור שהיה קשוח בהריון, הילד לא הלך עדיין בהתחלה, הוא היה שובב ולמרות העייפות בהתחלה והכבדות בסוף היה צורך להיות נוכחת.

מסכמת - בהריון היה קשוח, השנה הראשונה מאתגרת ועכשיו כיףףףףףף

הם מעסיקים אחד את השני בכל מקום, משהו שלא הכרתי. 

בעניי פער של 3-4 שנים זה מעולהshiran30005

לי יש צמודים בני 2-3 וזה קשוח ביותר. נכון שהם כבר משחקים יחד אבל לרוב הם רבים וצריך להשגיח עליהם כל הזמן

אבל, מכיוון שאין לדעת מתי תכנסי להריון וכם בגל ההסטוריה אז יש פה דילמה. אני יש לי 2 צמודים גדולים כיום בני 13-14 רציתי הפסקה של 3-4 שנים ואז להביא שוב אבל ה' רצה שיהיה לי פער של 11 שנים מהגדולים לקטנים ככה שצכנונים לחוד ורצון ה' לחוד


אני חושבת שהפרש של עד שנתיים הוא טובמתואמת

בשביל שיהיה קשר בין האחים מגיל צעיר יחסית.

אבל אם מדובר בהיריון בסיכון - זה מאוד קשה לחוות את זה עם תינוק בן שנה פלוס... אז נראה לי שעם כל הכאב צריך להתחשב יותר בזה מאשר בפער בין האחים.

לחוות היריון בסיכון כשהקטן בגיל שנתיים - זה תלוי בילד עצמו. אבל גם גיל שנתיים עלול להיות מאתגר מאוד - זה גיל של בדיקת גבולות, ולפעמים צריך אמא במיטב כוחותיה בשביל להתמודד עם זה...

הילדיםoo

שביסודי יכולים להיות חברים שלו


אצלי הקשר הכי קרוב נוצר בין הילדים עם הפער הכי גדול (9 שנים)

אם כי עכשיו הקטן נשאר רוב הזמן לבד כי אחים שלו בישיבה

אז הוא גדל רוב הזמן כמו ילד יחיד

יש לזה יתרונות וחסרונות 

נכון, הילד בן 13 חבר טוב מאוד של בן ה 3shiran30005

ממש לא יכולים אחד בלי השני חחחח

אז גם הפער בגיל לא תמיד מחייב

^^תקומה

ולפותחת -

נראה לי אין תשובה אובייקטיבית לשאלה שלך

זה גם משתנה ממשפחה למשפחה

הדינמיקה משפיעה

וגם, זה שיכתבו לך כאן שפער מסויים הוא טוב, לא אומר שפער אחר הוא לא טוב.

וגם, יש לאנשים נטייה להצדיק את הבחירות של עצמם (גם לי, לכולנו), כלומר, אנחנו לא אובייקטיבים על הבחירות של עצמנו, ובנוסף, אנחנו גם לא באמת יכולים לדעת מה היה אילו.

אחרי כל החפירה הזו, בעיניי שיקול יותר נכון הוא מה הכוחות שלך, ופחות הפער בין אחים, כי הקשר, כאמור, משתנה. ולא רק בקשר ישיר לפער

מסכימה איתךשושנושי

אני עם הפרש של שנתיים וזה מרגיש לי אחלה

כשאני שומעת על אישה אחרת שיש לה שני צפופים בהפרש של שנתיים כואב לי עליה ברמות, מדמיינת אותה בקושי שורדת את היומיום

אני לרגע שוכחת שגם אצלי זה ככה חחח

שהוא יהיה בן שנתייםמחכה להריון

זה הפרש ממש טוב לדעתי

ככה עד שנכנסים להריון ויולדים הילד בן 3 פלוס גמול ובגן עייריה זה עולם אחר מאשר שתי קטנים עם טיטולים..

יצא לי הפרשאורוש3

של שלוש וחצי והם יודעים לשחק מושלם למרות הפער.

לי פער של שנתיים היה מעולהתוהה לעצמי
פער של כמה חודשים פחות היה קשה ממש.
אין לי ממש נסיון מעצמיטארקו

כלומר אין לי למה להשוות, יש לי 5.5 שנים והם מאוהבים אחד בשני אבל גם אין להם אופציות אחרות וגם אין לי פרספקטיבה ארוכת שנים.


אני כן יכולה לשתף על משפחת האם שלי

שיש לנו פערים של שנתיים, שלוש, וחמש.


5 זה קצת הרבה(לפחות אצלנו, וזה כנראה גם קשור לעוד דברים) אין קשר קרוב ככ

2 זה קרוב מאוד והתקשורת הייתה מאוד תחרותית וקשוחה

3 שנים נראה אידיאלי. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות

ומספיק רחוק כדי שלכל אחד יהיה את המשבצת שלו

יש להורים שלי הפרש כזה 3 פעמים ברצף(כלומר 4 אחיות סהכ במרווחים של כ3 שנים) והקשר בין ארבעתן מצוין וגם בין הצמדים.


אישית כיום אין לי קשר קרוב מאוד לאח שצמוד אלי(אני בכורה הוא שנתיים מתחתיי) ולעומת זאת האחות שאני בקשר הכי פתוח וקרוב איתה קטנה ממני ב10 שנים.


אז בפרספקטיבה של הרבה שנים המרווחים לא בהכרח משמעותיים.

לי יש שניים צמודיםמקקהאחרונה

והם הכי לא חברים שיש

לצערי הרב

אני לא סגורה אם התינוק מתייבש 😐מולהבולה

בן חודשיים יומיים עם חום באזור 38.2

אתמול היינו אצל הרופא אמר לעקוב אחר טיטולים ואם ממשיך היום להגיע לבדיקת שתן

אוכל הרבה פחות,טיטולים הרבה פחות רטובים מהרגיל,אף סתום ושמה מי מלח  זה לא עוזר כל כך... גם לא חלב אם....

מה המדד אמור להיות לגבי הטיטולים?

אם רטוב מעט זה מספיק? אבל זה ממש ממש לא כרגיל והוא גם אוכל הרבה הרבה פחות מהרגיל....

כל התיאורים נשמעים מספיק כדי לבדוק עכשיונפש חיה.
שלא יחמיר חלילה...
אני הולכת לרופא עוד שלוש שעותמולהבולה
תוהה אם ללכת ולהתיישב לרופא בחוץ....
טוב מאדנפש חיה.

רפואה שלימה!

הייתה פה פעם מישהי שסיפרה

על הגעה למצב של התייבשות התינוק שלה

בסוף בדקו אם הוא טיפול בבית חולים, והיה צריך

ואחרי תקופה הוא היה בסדר והם השתחררו הבייתה.


מקווה בשבילך שהילד בריא ואולי רק מעלה חום ממשהו שלא מזיק. 

הקטע הוא שלא הכי סומכת על הרופאמולהבולה
הוא די מעופף 
יש רופא אחר?כורסא ירוקה
או מוקד שאפשר להגיע אליו?
אז תדגישי את הדברים הבעייתייםכורסא ירוקה
לאנשים מעופפפים צריך לשים דגש על החלקים שאת לא רוצה שיתעלמו מהם. מקסימום ישלח אותל להמשך טיפול במיון ושם תקבלי בדיקה מחודשת של המצב
אז תתעקשי איתו. את האמא ומבינה טוב מה קורה באמתנפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' בטבת תשפ"ו 9:48

תרגישו טוב!

אז הייתי פונה למיון אם כךshiran30005
הוא קטן מאוד
לגבי טיטולים נראה לי צריך 6 ביממהשמש בשמיים

הם פחות רטובים מהרגיל אבל רטובים? יש שם צבע צהוב חזק או צבע עדין/שקוף?

אם הוא חולה הגיוני שיאכל פחות מהרגיל, לא הייתי רצה למיון.

עוד סימנים לבדוק התייבשות- אם המרפס שקוע, אם בוכה בלי דמעות (אבל אולי בגיל חודשיים בכל מקרה בוכים בלי דמעות), פה יבש ושפתיים יבשות, נראה אפאטי.

לרופא דחוף מותק. הוא פיציאורוש3
רפואה שלמה 
הרופא אדיש.. אמר לבוא מחר לבדיקת דם ושתןמולהבולה
אולי להתייעץ עם מוקד אחיות טלפוני?מוריה

בריאות שלמה ומהירה.

 

את יכולה לנסות לתת לו כל כמה זמן 5 מל במזרק חלב אם. וככה לעקוב כמה הוא אוכל.

וואי. מוזראורוש3
מצטרפת להמלצה למוקד אחיות. פלוס לתת לו כל היום הנקה. כל פעם שלוק אפילו אבל ממש להשקיע שיכניס נוזלים. 
אם הוא ''אדיש'' אז כנראה שהוא לא ראה סימניחילזון 123

התייבשות מובהקים לא?

טיטולים פחות רטובים זה עוד לא אומר שאין בכלל שתן.


כמובן רק את יכולה לדעת כי את זאת שנמצאת צמוד לילד

אבל סה''כ נשמע הגיוני לעשות מחר בדיקות

וכמובן בינתיים להניק כל רגע אפשרי, ולשים מי מלח וכו'.


אחד הסימנים לילד מיובש זה גמישות העורמקרמהאחרונה

אם את צובטת אותו והעור לא חוזר מהר להיות ישר- אז זה מעיד על התיבשות


וגם ללחוץ על הציפורנים ולשחרר- אם הם חוזרות מהר להיות ורודות- אז זה טוב

אם נשארות לבנות- לא טוב

עייפות תמידיתאמא לאוצר❤

לא בהריון

לא אחרי לידה...

ילדים קטנים אבל כבר לא פיצים

כן רוב הלילות קמה בין פעם לשלוש אבל סוף-סוף כבר יש לילות שיכולה לא לקום בכלל....

ברזל תקין בי 12 בעייתי קצת אבל מטופלת בזריקות

ועדיין עייפה כל הזמןןןן

לא משנה מתי הולכת לישון, לא משנה מתי קמה, לא משנה כמעט איך ישנתי בלילה

פשוט מרגישה עייפות תמידית

כל הזמן גמורה כל הזמן עייפה כל הזמן מרגישה שרוצה לישון

כל הזדמנות שיש לי לישון/לנוח בבוקר או בצהריים כמעט תמיד קופצת עליה בלי לחשוב פעמיים גם על חשבון דברים אחרים...


זה נורמלי?! יש לכן רעיונות איך לעזור? זה מתיש ומתסכל🙈

בלוטת התריס גם בדקת?מתואמת
בכל אופן, עד שלא תסיימי את הטיפול בזריקות ל-B12 כנראה שהעייפות לא תעבור...
לא בדקתי.. יש קשר?אמא לאוצר❤
יש לי בעיה קבועה של בי12.. בגדול אני כבר 5 שנים מקבלת זריקות עם הפסקות קלות 
כן, לפעמים זה קשורמתואמת

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

ממש קשה, הלואי שנמצא פיתרון יעיל יותראמא לאוצר❤

תודה!! אבדוק את זה!

B12 בעייתי גורם מובהק לעייפותמשתדלתלהיותאני

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

כמו שכתבתי זה בעליה אבל יש בעיה כמעט תמידיתאמא לאוצר❤

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

בדקת בלוטת התריס לאחרונה?ואילו פינו
אני עם תת פעילות וזה ממש תסמין...
לא ידעתי שיש קשר.. פשוט לבקש הפניה מרופאת משפחה?אמא לאוצר❤
זה בבדיקות דם?
אופס. הדף אצלי לא היה מרוענןואילו פינו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

עדיף גם freeT4מתיכון ועד מעון
ממליצה לבדוק גם פריטין בבדיקת דםתהילנה
שזה מאגרי ברזל. לא רק iron והמוגלובין. זאת בדיקה יקרה אבל חשוב להתעקש 
נבדק, תודה!אמא לאוצר❤
שומשום קלוי מעט מעלה ברזל (שמעתי על מקרה כזה)נפש חיה.

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...


 

חוץ מזה


 

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

 

של דוד קאפח


 

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.


 

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )


 

בהצלחה ותרגישי טוב!


 

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

כל השנה ככה? או שעכשיו במיוחד?אוזן הפיל
אולי דיכאון חורף
תמיד ובמיוחד בחורף ..מכירה..אמא לאוצר❤
אני רקתקומה

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

תודה !!אמא לאוצר❤

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....


אשים לב , תודה🩷

אזתקומה

אני חושבת שזה הגיוני

פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.

ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...

אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.

וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור

אבל זה כן

אולי זה מונו? בדקו לך?פרח חדש

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

האמת לבעלי היה לא מזמן. לא בדקו לי חושבתאמא לאוצר❤

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

תבקשי לבדוק קודם כלפרח חדש

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

תודה על התגובות!אמא לאוצר❤

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..


אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אני לא הספקתי להגיב אבל כןשוקולד פרה

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

תודה!! זהו מרגיש לי שכמה שזה מבאס ממשאמא לאוצר❤
בסוף כל הדברים לא באמת עוזרים כשאין לי את המינימום שינה רציפה הזאת...
יש עייפות ויש עייפותאנונימית בהו"ל

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים


ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

אני ניסיתי סדרה של דיקור והאמת שלא עזר בכללאמא לאוצר❤
לא לזה ולא למטרה שעשיתי אותו.. ואצל מידי שממש נחשבת טובה זה היה
נורמלי לגמריoo

וגם התגובות צפויות לגמרי

אני לא חושבת שהרגשה של עייפות תמידית זה נורמליפרח חדש

כלומר

אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר

אבל הילדים כבר לא פיציים

יש לילות שאת ישנה טוב

אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.

כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו

נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.

את מתארת עייפות קיצוניתמתואמת

לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...

(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)

הדוגמהoo

שלך דווקא מוכיחה ההפך ממה שאמרת

היתה לך חולשה שלא היתה לה סיבה אחרת

אלא כנראה מדברים רגילים כמו עומס יתר


זו לא האמהות

זה הדברים שהיא מביאה איתה

כמו חוסר שינה עומס ועוד דברים שכתבתי למטה (שגם יכולים להיות בלי אמהות)

זו הייתה חולשה חריגהמתואמת

שלא הייתה לי מעולם לפני כן, וגם אחרי כן (עם יותר ילדים) לא הייתה לי כמוה בעוצמה כזו.

אני לא יודעת מה הסיבה לה, אבל ברור שהיא לא הייתה קשורה נטו לעומס החיים.

ואיש רפואה שיפטור אישה שמתלוננת על משהו חריג בכך שהיא אמא, עלול לפספס דברים קריטיים.

זה נכוןoo

לגבי איש רפואה


איך את יודעת שהסיבה לא היתה קשורה לעומס?

אולי היה עומס על הידיים והחולשה גרמה לך לתת להן יותר מנוחה

כי לא היה לי עומס חריג על הידיים דווקא באותה תקופהמתואמתאחרונה

הסיבה היחידה שאני יכולה למצוא לזה היא עומס רגשי חריג (זו הייתה תקופת הקורונה).

או שאולי היה לי משהו פיזי, שעד הבדיקות כבר עבר... (אולי אפילו פוסט קורונה, מי יודע)

נורמלי בהחלטoo

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

כשהפחחתי סוכרים וגלוטןytrewq

הרגשתי הרבה יותר רעננה ועירנית! 

לא היה לי צורך בשנצ, הייתי מתעוררת בבוקר ומצליחה לקום מהמיטה בזריזות וכו'... 

אני משתגעתהריון ולידה

מרגישה בתוך בעיה

לא רוצה ללדת

לא יודעת איך ואיפה זה יהיה

מכחישה מאוד

חוששת מאוד

ובעיקר הזמן עובר מהר מידי ואני לא מוכנה!

בעברי כבר כמה הריונות ולידות ב"ה כשלכולם הגעתי בציפייה, בסקרנות, ברצון

הפעם זה לא כך בכלל!

אני מאוד חוששת ולא יודעת לאן לפנות.

ניסיתי לקבל מענה לפחות נפשי דרך אגודת אפרת

כלום לא מעניין אותם אם אני לא מתכוונת להפיל חלילה. לא מסתכלים לכיוון שלי, מבקשים מסמכים ומבהירים שזה שזה הריון לא מתוכנן ולא קל נפשית בכלל - לא מעניין אותם בנעל.

ואני עצבנית ולחוצה ולא יודעת מה לעשות.

אפילו איפה ללדת אני לא יודעת

אז בטח איך זה יקרה ובטח איך אסתדר אחרי אני לא יודעת

היי, גם אני הרגשתי ככההשתדלות !

לפני הלידה הראשונה... פחדתי מלאאא מכל מה שקשור ללידה. ממש כל דבר.

ולקחתי דולה, וזה הדבר הכי מדהים שיכולתי לעשות לעצמי ולבעלי ולמשפחה שהקמנו.

היא הייתה הכתובת שלי במהלך ההריון לכל התסכולים והפחדים וידעה להרגיע ולהסביר מהניסיון שלה.


תחפשי מישהי מקצועית בנושא שתוכלי להיעזר בה מתוך הידע שלה...

זה לגבי כל הפחד שקשור ללידה... אם יש דברים מעבר שווה לחפש אולי טיפול נפשי שאת מתחברת אליו, משהו לנפש שתוכלי לפרוק שם 

וואו חיבוק ❤️ ומצטרפת לתחושהשאלה גנים

תחושות לא פשוטות!

והתחושה שאת מתאמצת ופונה לעזרה ואף אחד לא מסתכל לכיוון שלך - קשה לא פחות.

מזדהה ממש, בהריון האחרון פשוט לא רציתי ללדת.


מנסה לכתוב פה מה עזר לי:

- לא להילחם בתחושות, לתת להן מקום, זה בסדר שאני מרגישה ככה, זה אנושי וטבעי.

- חיזוק האמונה בצורות שונות. לדעת שה' פה איתי ולא יעזוב אותי, לדעת שבסוף יהיה טוב!

- לדבר על זה עם בעלי / אמא שלי / חברה טובה, לפעמים אמרתי 'אני רק צריכה שתקשיב. לא צריך עצות'

- לפנק את עצמך מלא. מלא מלא. גם מה שבשיגרה את לא מרשה לעצמך. תזכרי שאת מלכה!!!! את מביאה חיים לעולם, זה הזמן שלך להתפנק. נופש / אוכל / סדנאות / מה שעושה לך טוב.


חיבוק גדול!!

ומצטרפת להמלצה לקחת דולה, אמנם מעולם לא לקחתי אבל נשמע שזה יכול לעשות טוב ❤️

חיבוק אהובה, תחושות ממש קשות!אמא לאוצר❤
אשמח ממש אם תכתבי לי בפרטי יש לי מה לכתוב לך ולא רוצה על גבי הפורום🩷
אוף, כ"כ קשה!התלבטות טובה

עד שנוצרים כוחות לנסות לקבל עזרה...

ממליצה לפנות לטיפת חלב. במקום נתנו לי מספר טלפון של עובדת סוציאלית. לרוב זה לאחרי לידה, אבל כשהלכתי פעם בהריון לאחד מהילדים, האחות שאלה איך אני מרגישה לקראת הלידה  אמרתי שקצת קשה. מאוד חוששת.. אמרה שיכולה לדבר עם עוס"ית דרכם. גם לפני הלידה.

אולי זה תלוי סניף - מקווה שתקבלי מענה טוב!

וואו מכירה את התחושותכורסא ירוקה

היה לי הריון אחד שהיה לי כל כך קשה להגיע ללידה, הרגשתי שאני צריכה עוד לפחות 3 חודשים כדי לעכל.. משהו שמאד עזר לי - לדבר לדבר לדבר על זה. אני לא כזאת בדרך כלל, אבל שם ראיתי שככל ששיתפתי, ניתחתי, עיבדתי ופירקתי את זה - לא משנה עם מי (בעלי, משפחה, חברות. חפרתי לכולם בצורה שווה) ככה זה היה קל יותר.

עדיין היה הלם, והלידה היתה מוקדמת ממה שחשבתי שתהיה, אבל עדיין הדיבור עזר מאד

יקרה, תתחילי מהרופאת משפחה. הייתי במקום המאודהתייעצות הריון
לא פשוט שאת מתארת, וקיבלתי מענה מספק מאוד מהקופח..
אולי אירגון ניצה?מוריה

אתר שמצאתי שאולי יוכל לעזור לך

 

עוברות את זה יחד | The Briah Foundation

לא מכירה את האתר.

 

ועוד קישור שיש בו מידע על בתי חולים שיש להם התנסות עם טראומות בעבר שמשפיעות על היולדת.

זכויות נשים בלידה | Briah Foundation

 

יש דרך מרכזי בריאות האשהמתיכון ועד מעון
אפשרות לשיחה עו''ס, אולי יכול לעזור לך 
וואו תודה אני בהלם בכלל שהתייחסתןהריון ולידהאחרונה

קוראת ואקרא!

נעים לקבל את החיבוק הזה

דוחה לא רלוונטי כלכלית

ומהקופח אין לי כמעט תקשורת עם הרופאה אבל אולי אברר בפעם הבאה שאגיע לשם

לצערי כשניסיתי לשתף את אמא היא לא הייתה הכתובת והחלטנו שחברות זה לא מתאים.

@שאלה גניםעשה לי ממש טוב לקרוא כי אכן מנסה לפנק את עצמי ועליתי כ"כ במשקל שאני רק בדיכאון מזה

אבל באמת זה המעט שמנחם אותי

שתי שאלות ליאהבה.

הבן שנה ותשע שלנו לא ישן טוב בלילה, תמיד מאז שהוא נולד הוא קם כמה פעמים בלילה. היתה תקופה כבר שהוא קם פעם אחת לבקבוק וחזר לישון ועכשיו בתקופה האחרונה שוב ריגרסיה- לא רק שהוא קם, הוא ממש מתעורר וצריך לנהיה לידו,

בהתחלה הוא מתעקש שנעשה לו נעים בגב (חחח חח את החיים) ואחרי שהוא מבין שזה לא יקרה הוא מסתפק בזה שנשכב לידו.

יוצא מצב שאנחנו נרדמים במיטה לידו וישנים איתו. אם אני קמה ויוצאת לפני שהוא ישן מאה אחוז הוא קם ובוכה. או שבשלב שהוא חצי ישן הוא מדי פעם בודק שאני עדיין בחדר

מה עושים?? זה ממש קשה

בנוסף ובעיה יותר חמורה, לבעלי יש יומולדת במוצש ואני לוקחת אותו ללילה אחד לצימר, חשבתי שאחותי או אחיו יבואו לישון אצלנו אבל אם הילד ישים לב שאנחנו לא לידו וואי וואי אני חוששת שהוא לא יצליח לחזור לישון..


שאלה שניה

הוא מאד אוהב מים ואמבטיות בכללי, בימים האחרונים לא מסכים להתקרב לאמבטיה, ממש בוכה כשאני שמה אותו במים ולא מוכן לשבת, צורח והיסטרי.

אציין שבחנוכה הייתי אצל אחותי ורציתי לקלח אותו שם, הוא לא רצה וויתרתי לו, ואחכ גיסי לקח אותי ושיכנע אותו עם כל המשחקים והוא הסכים, וכמובן ברגע שהמים נדלקו הוא התחיל לצרוח , לדעתי הבהלה מהאמבטיות התחילה אז..

מה עושים ואיך משנים את זה?


תודה לכולן על הסבלנות

מקפיצה ליאהבה.
לגבי השינהכורסא ירוקה

זה קשה, אני לא מצאתי פתרון, מנחמת את עצמי שזו תקופה שעוברת (אחרי כמה שנים חחח)

לגבי מוצש - להכין אותו - אבא ואמא יסעו ואתה תישאר עם דודה זלדה/דוד שאול (אל תתנו לו אפשרויות, תגידו לו בבירור מי יהיה), אם תצטרך משהו בלילה הם יבואו לעזור לך ולהיות לידך. בבוקר הם יקחו אותך לגן ואז אבא ואמא יאספו אותך.

אולי הוא יבהל מהרעיון בהתחלה אבל תחזרי על זה שוב ושוב ולאט לאט הוא יפנים.


לרוב בהלה ממים לא מתחילה מנסיון רע חד פעמי, אבל בכל מקרה כדאי לעשות הכל בשיתוף איתו ולתת לו לשלוט בסיטואציה, שיפתח את המים ויסגור וכו.

וגם לשים לב שחדר האמבטיה מחומם ושהמים בטמפ שנעימה לו. לפעמים לנו כמבוגרים הטמפ מרגישה סבבה אבל לילד שהוא יותר רגיש לקור או חום זה יהיה פער משמעותי אם תנסו טיפה לחמם או לקרר

נראלך שהוא יבין?אהבה.
הוא ממש קטן, אני כן מדברת איתו אבל להכין אותו מראש.. לא יודעת 
חד משמעית כןכורסא ירוקה

הכנו את הבן שלי בגיל קטן יותר ללידה. הוא היה בערך בן שנה וחצי ולקחנו ספר על ילדה שיש לאמא שלה תינוק בבטן ויום אחד סבתא שלה באה לגור איתם ואז בלילה אבא ואמא נסעו לרופא שיוציא את התינוק והסבתא נשארה עם הילדה, ואחרי כמה ימים ההורים חזרו עם התינוק.

אני גם לא הייתי בטוחה כמה הוא יבין מתוך הסיפור המורכב הזה, אבל להפתעתי מהרגע הראשון הוא התנגד לכל הסיפור הזה ברגע ששמע שההורים נסעו לה 😂 ולאט לאט קראנו שוב והוא קיבל את הרעיון, ואפילו כשבאמת ילדתי הוא לקח את הספר איתו וכל פעם התעכב על השלב שהיינו בו ובעלי אמר שממש ראו איך הספר עוזר לו להבין מה קורה.

אני לא הייתי משאירה לבדתהילנה
ללילה שלם בגיל הזה. אלא אם כן זה ממש פיקוח נפש. במיוחד שאת אומרת שהוא ישן גרוע, זה יכול לעשות רגרסיה חמורה.


לגבי האמבטיה- אני חווה עם הבת שלי את זה מידי פעם, מה שעוזר- לקלח אותה על הרצפה בגיגית, או אפילו בכיור באופן חלקי עד שהטראומה עוברת (נשמע שהוא בהחלט עבר טראומה עם הגיס)

בקשר לאמבטיהפצלושוןאחרונה
קרה לי גם בסוכות עם הבן שלי שקילחתי אותו אצל ההורים שלי באמבטיה גדולה (ולא בגיגית בתוך האמבטיה) והוא נבהל מזה ואחכ גם בבית בכה באמבטיה, אחרי כמה ימים עבר לו
פריקהאנונימית בהו"ל

ואז היא אמרה לנו בצחוק

העולם לא כזה גרוע אם החלטתם להביא עוד ילד, לא?

והצביעה לי על הבטן

ואנחנו צחקנו והמשכנו בשיח עם כל החברים ובפנים בכיתי

אני רגילה לבכות בפנים

כבר הרבה זמן

 

האם ידעת, אחות אהובה שלי, שלפעמים נכנסים להריון בלי שמחליטים?

האם את יודעת שיש כל מיני סיבות למנוע?

נכון ההריונות שלך קשים וכולם רואים את זה

את מקיאה, חלשה, ואני הכי מעריכה אותך בעולם על כל ילד שלך

אבל האם ידעת שיש קשיים שקופים יותר?

 

את לא יודעת.

אני אחותך, אבל לא כל דבר מתאים להגיד לך

אנחנו גרים מספיק רחוק בשביל שלא יהיה באמת טעם לספר

האם את יודעת שבהריונות שלי אני לא עובדת

לא כי אני מפונקת

לא כי אני 'מוציאה שמירה'

אלא כי אני בדכאון?

קליני, אמיתי, מאובחן

(מנסה להיות) מטופל אבל לא ממש בהצלחה?

 

את לא יודעת

הקטן שלי בן שלוש

וכולם במשפחה אומרים שאני מפונקת

ולא רוצה הרבה ילדים

וההריונות שלי כל כך קלים 

ואני כל כך חזקה

אבל זה שהגוף חזק

לא אומר שהנפש לא מפורקת?

 

האם את יכולה להבין, שעוד לא התאוששנו מההריון האחרון

נכון עברו שלוש שנים

שעבדנו כמו משוגעים

לשקם את החיים שלנו

מאפס

זוגיות, מיניות

טיפולים לילדים שכבר יש, לבן זוג, לי.

האם את יכולה להעלות בדעתך שיש קשיים

שקשה לדבר עליהם

ממש קשה

אבל זה לא הופך אותם ליותר קלים?

האם תביני פעם שאנחנו לא מדברות

לא כי אני עסוקה

לא כי אני סנובית

אלא כי אין לי כח

וכשאני מדברת

בסוף אני בוכה

אז למי שלא רוצה לבכות

אני לא מדברת?

 

ואמא שלי,

שמדי פעם לוחצת

וכל כך מאושרת לשמוע על ההריון הזה 

ורומזת לי לא בעדינות בכלל שהשנים חולפות

אמא, את יכולה לכבד קצת?

לא להבין, אני יודעת,

תחשבו שזה בחירה או חוסר רצון או-

מה זה נקרא להיות במיטה? תקומי.

אחיות שלך קמות ומקיאות.

מה לא עושים בשביל ילד.

 

האם תסכימו לא להבין, 

ולמרות זאת לכבד אותי טיפ טיפה?

יש סיכוי שלא אמלט גם מהמפגש המשפחתי הזה?

 

ובכמה מאמצים זה עלה לי להגיע למפגשים האלו.

 

וגיסות שלי,

אתן חמודות

מאד.

די להתלחשש עלי.

כן, לא סיפרתי על ההריון. לא היה לי כח.

נכון. אין לי רצון לדבר עליו.

זה כל כך לא בסדר?

בקשתי מבעלי לספר, והוא העביר לכן את זה בדרכו שלו

וזהו.

לא בקשתי עזרה, לא בקשתי ארוחות.

בקשתי שתעשו לי מקום בשולחן.

 

רציתי החנוכה הזה לשחק קצת בנורמליות.

לעשות הצגה שאנחנו פה כמו שנה שעברה.

עם הילדים החמודים שלנו.

קלעתי צמות לבנות.

הלבשתי את כולם יפה.

התאפרתי לכבודכם. לכבוד כולכם.

(נכון לא הבאתי סלט, סליחה. לא בקשו אז...)

ונכון לא את הכל אפשר להסביר

ויש סימני שאלה אני מבינה

 

אבל רציתי לעשות כאילו.

לא הצלחתי.

חיבוקפייגא

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

חיבוק גדולתהילה 3>

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

דכאון בהריון זה הוא שחורמתיכון ועד מעון

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

חיבוק גדול! את כותבת כל כך יפהקופצת רגע

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.


ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

הלוואי הלוואי הלוואיהשתדלות !

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.


אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

את כותבת כל כך יפה!שמש בשמיים

ומגיע לך צל"ש הכי גדול בעולם!

ובא לי להגיד לך, שבסוף, אחרי הבור השחור העצום והבלתי נגמר הזה, בסוף בסוף, יש גם אור, ואת תגיעי אליו ויהיה לך טוב, יום אחד, הלוואי שבקרוב, את תראי פתאום קצת שמיים בין העננים, וקצת אור וקצת תוכלי להרים את המבט ולראות קדימה ולראות טוב. ואני אומרת לך את זה כי הייתי שם, בתוך השחור ואני זוכרת את היום שבו הצלחתי בכלל להתפלל, לקוות לטוב הזה שיגיע, שהמבט טיפה הצטלל ויכולתי לא להרגיש טוב ולראות טוב, רק לקוות, להתפלל ולהאמין שהוא יבוא.

ואת לגמרי אלופה שהלבשת את כולם יפה והתאפרת ובאת להיות בערב משפחתי בחנוכה!

ממש העלית לי דמעות, חיבוק ענק, את כותבת מהמםממתקית

אם הייתי אמא שלך, הייתי רוצה לדעת שזה מה שאת עוברת.
הריון קל ומשעמם, ואל תהססי לבקש עזרה נפשית וגם פיזית עם הילדים והבית.

אוך. חיבוק גדול.אורוש3
חיבוקשירה_11אחרונה

ואני חושבת

שרצוי שאמא שלך תדע מזה זה יכול להקל מעלייך 

למישהי יש ניסיון עם לידת עכוז אחרי קיסרי?אנונימית בהו"ל
תבררי מול בתי חולים אם זה בכלל אפשריהשם שלי
זה אפשרי אם חותמים על סירוב לניתוחאנונימית בהו"ל
יש הבדל גדולהשם שלי

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.


או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.


אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.


ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ואיך הרגשת אחרי?אנונימית בהו"ל
מבחינת הניתוח?השם שלי

ב"ה התאוששתי בקלות.


מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.


לצערי אין בי"ח בארץ שמאפשר את זה ככה בקלותאנונימית בהו"ל
ביקור חולים עשו את זהשושנושי

יש רופא בשם דר' שווד פיליפ שהיה עושה את זה.

אני יודעת שאחרי שנסגר ביקור חולים הוא עבר לשערי צדק

אולי אפשר לברר איתם אם הוא עדיין עובד שם

אם אכן עובד שם אולי אם זה ממש קריטי לך אפשר לסגור על רופא פרטי ללידה?


אופציה נוספת שמרגיש לי הגיוני שיסכימו זה סנט ג'וזף - הם באופן כללי בגישה מאוד מאוד טבעית בלידות. ברמה שלא כל הזמן יש בכלל מרדים במבנה..

זה בית חולים נוצרי בירושלים, יש יהודיות שמרגישות בנוח ויולדות שם. אני מכירה אחת כזאת שהיה לה ממש קריטי כל הקטע של הטבעי והיה לה טוב. 

נשמע לי הגיוני שגם לניאדו מאפשריםשושנושי

לניאדו בדומה לביקור חולים דוגלים מאוד בלידות טבעיות

אולי תבררי עליהם קצת יותר 

יילוד תינוק עכוזחנוקה

דורש מומחיות גדולה.

 

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

איך אפשר לדעת מראש אם יש רופא מתאיםאנונימית בהו"ל
או לא באותה משמרת?
לוקחים רופא פרטיעדיין טרייה
תתחילי בלהתייעץ עם רופא מומחה. לא כל מנך ולא בכל מצב (לא יודעת לגבי לידה אחרי קיסרי) מתאים ליילד עכוז.
כבר כמה רופאים אמרו שזה אפשריאנונימית בהו"ל
אך לא בבית רפואה בישראל. רק אם חותמים על סירוב.
בחיים לא הייתי חותמת מראש על סירובשושנושי

מרגיש לי חסר אחריות מדרגה ראשונה.

אם הם יציעו במהלך הלידה, את יכולה לשקול להתלבט ולהחליט

אבל מלכתכילה לסרב בלי לדעת מה יקרה בדרך? מטורף לדעתי. 

אף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה בדרך...אנונימית בהו"ל
גם בעיני. אלא אם כן, במקרה חירום מנתחים בלי הסכמהיעל מהדרום

לק"י


כמו שמישהי פה כתבה שהיא הסכימה רק בע"פ, כי אם לא, זה היה כנראה לא נגמר טוב.

(לא מדברת על כל ניתוח חירום. לא כולם בלחץ של דקות).

לי איןיעל מהדרום

לק"י


הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).


אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

זו את מהשרשורים הקודמים?יעל מהדרום

לק"י


כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

כן, ניסיתי היפוךאנונימית בהו"ל
לצערי לא הצליח
אויש. ולא מציעים לנסות שוב?יעל מהדרום
אם את רוצה לקחת רופא פרטיבארץ אהבתיאחרונה

הייתי בודקת את ד"ר פלוטקין בשע"צ.

אני לקחתי אותו מסיבות אחרות, אבל כשביררתי עליו  ראיתי שהוא גם מיילד עכוז, ובכלל הוא ממש מקצועי (הוא גם עשה לי היפוך. אולי ירצה לנסות שוב לפני הלידה..).

זה לא זול (כ-10,000 ש"ח. אצלנו ההורים עזרו), אבל בעיני זו הדרך הכי בטוחה ללדת ככה.

אולי יעניין אותך