כי אם אהיה אצל ההורים שלי ארגיש עוד יותר נראלי שזה מציאות שונה ואבכה ממש 
בבית זה רחוק מאוד מכולם ושבת אני לא אצליח

הוא יגיד לי "צעשי מה שאת רוצה" אני הולך

איך בשבת בלי טלפון ואווירה של ערב שבת מללחיץ אותי אוף אין לי כח כבר

ברצינות אני ככ לא יודעת אפילו איך להגיב

הוא יודע שאני מתמודדת עם חרדות 
ועדיין הוא בוחר לנסוע לשבת ולהשאיר אותי לבד
את יודעת איזה חוסר אמון בו זה יגרום לי להרגיש?? 
איזה משקע זה יעשה!
אנחנו בטיפול זוגי אבל אם הוא יעשה את הצעד הזה הוא לא יודע איך זה ישפיע לרעה
אני מתפללת לה' שבשילם השלום בית שלנו שיכניס לליבו לא ללכת ...

סבבה אני הולך ,ומארגן תיק
אחכ אמרתי לו "לא בונים ככה זוגיות" , 
הוא אמר " אל תכפי עליי להישאר" , אמרתי לו לא כפיתי רק אומרת שלא ככה בונים זוגיות

את לא מבינה איך התגברתי. עשיתי מה שאמרתן לי 
הוא יצא מהבית , עם תיק אמר שבת שלום לא עניתי 
לא ניסיתי אפילו לעצור אותו מלצאת , אמרתי לו רק שאנחנו נשארים 
הוא אמר אני מבקש שתלכי להורים איך תסתדרי פה בבית בשבת ? יהיה לך חרדות ... מה תעשי עם אוכל ? 
אמרתי לו אסתדר , ולגבי חרדות יהיה לי גם אם אהיה אצל ההורים 
הוא אמר אבל הם יעזרו לך 
אמרתי לו , לא . 
הוא אמר - מה לעשות אני לא רוצה לעשות כאן שבת , אני לא מעוניין יותר בהתנהגות שלך 
שכל אחד יעשה חשבון נפש  בשבת
משהו כזה...
ואז הוא יצא ,לא אמרתי לו לא לצאת או משהו כזה
לגבי להזמין לשבת- את מוזמנת... אין לי את מי להזמין

של המשפחה שלו כי יש לו איזה עניין שם ... 
אז כנראה הוא גם ישאר לשבת

אז להכריח אותו? הוא עוד יותר ירצה לצאת ויגיד לי שאני כולאת אותו 
עשיתי את זה בעבר, שהוא רצה ללכת ואני לא הסכמתי ,התחננתי בפניו בערך.. 
אז מה,שוב?

הצלחתי להתמודד יפה עד שחוויתי התקף לפני חצי שעה
סיחרור , חולשה בגוף , עד עכשיו כואבות לי הבירכיים , ממש מרגישה התקף חרדה
לא הצחתי להתמודד , התקשרתי אליו וכעסתי אליו 
הוא אמר לי מילים שאין לי כח אפילו לעכתוב אולי עוד מעט כשאני אירגע ויהיה לי כוחות 
אני עם התקף חרדה , אני רוצה להתמודד ! רוצה שלא יעניין אותי ושאהיה רגועה אני לא מצליחה !!! פיזית !!!!
 

אמור להיות בעה .
היה לי מטפל דרך הקופח אבל לא מתקשרים אליו באמצע השבוע אלא רק בפגישה וזה לא עוזר לי

את מטפלת בחרדות האלו?

אני חושבת שיש בך קצת תלות אליו. ואולי הוא מנצל את זה

ואם העיז לומר לך מילים שאינך מסוגלת לכתוב כשיודע את מצבך זה לא טוב ומשקף ממש את ניצול התלות שלך בו.

אני חושבת כפי שציינו פה כדאי מאוד לנסות להשתחרר, לנסות לזרום. אולי להזמין מישהו.

ואם את רואה שאת לא מתמודדת תלכי להורים שלך.

אבל לא לחזור כאילו כלום לא קרה.

אלא להעמיד במקום את ההתנהגות כמו לגשת לרב, טיפול אישי, או כל דבר אחר שינער אותו מהתנהגות כזו

ואת כמובן לטפל בחרדות ובביטחון העצמי

לא יתכן לחיות בצורה כזו.

חיבוק יקרה!!!!

הוא לא אמר קללות או משהו
פשוט אמר שלא טוב לו איתי, שאני כולאת אותו , ושאני כמו דיקטטור (לא נכון) 
אמר לי הלוואי שהייתי עצוב ללכת ממך כמו שעצוב לי בלי הילד 
הבנת  ? 
ניתקתי את הטלפון , אה והוא שלח הודעה שהוא יחשוב על לחזור הוא אמר "למה לי לחזור לשבת אני יודע שתדברי אליי לא יפה ויהיה לי לחץ)

או שכתב מעצמו שיחשוב על לחזור?

לא צריך קללות בשביל לנצל רגעים קשים של בנזוג. מספיק המילים שאמר לך.

איך בטיפול הזוגי? עוזר לכם?

אני חושבת שכדי מאוד מאוד לפתוח את זה בפגישה בטיפול הזוגי

לא אמרתי לו לחזור אבל אמרתי לו שלא ככה בונים זוגיות , שזו לא דרך , ומה יעזור שהוא ילך לשבת זה רק יעשה רע לזוגיות. ואזז הוא אמר שהוא יחשוב

שזו הדרך, ושהוא מוזמן לבוא לבית שלנו וגם אני לא בורחת 
הוא התשר וחשבתי כבר /הוא חוזר כי הוא אמר יש לי עוד כמה דק אוטובוס לעלות או לא? 
ואז הוא אמר שהוא רוצה לנסוע

כתבתי שאני מתמודדת עם חרדות
כשאני לבד המחשבות שלי לעיתים נודדות בטריגר כמו לילה או שבת שאין טלפונים 
 

ברור שהייתי רוצה להיות ככ עם ביטחון עצמי או רגועה ושלא ככה יפריע לי
אבל אני לא כזו זה משפיע עליי מאוד, מרגישה שאני אאבד את זה

אני לא מתמודדת.
ניסיתי.. לא מצליחה

תעשי את כל המאמצים לשבת אתו ולנסות לא להתווכח, השלום שווה את הכל,

חבל לריב ולהתווכח ככה רק היצר הרע רוצה,לכולם יש עליות וירידות בשלום בית,

החכמה לעצור ולעשות הכל שהשלום יחזור ולא ללכת אחרי מי אשם הוא לא מבין 

אותי, הוא לא יודע מה זה אישה וכ..לעצור הכל ולנסות להשיב את השלום,כשיש

שלום כל הברכות מצויות בבית בהצלחה רבה רבה לך אמן.

שאירגע אענה לכם בעה
לא מצליחה לחשוב טוס

להרגיש שאני לא מסוגלת

טוב קודם כל תודה לכן , הרגשתי שביום שישי הרגש שלט ולא השכל.
גם עכשיו זה עדיין לא 100 אחוז השכל . 
הוא הגיע לשבת , כי הרגשתי שהחרדה גבוהה מדי , לא הצלחתי . 
כן , מרגישה שנכשלתי. רציתי לנצח את הניסיון הזה ושהוא יהיה שם ,אם ככ הוא רוצה.
אבל לא הצלחתי , גאה בעצמי שלא ישר ויתרתי אלא ניסיתי . אבל לא הצלחתי.
בשבת כמעט לא דיברנו , כן יצאנו יחד לסיבוב עם הילדה, אבל כמעט לא דיברנו .
כששאלתי אותו מתי הוא חוזר (הוא יצא ללמוד בצהריים) אמר "שוב את חוקרת אותי?" שאלתי אותו- רק שאלתי מתי. 
ואז הוא לא ענה ויצא , חזר אחרי חצי דקה ואמר את השעה שיחזור בעה.
והוא זרק עוד כמה משפטים.
איך שיצאה שבת הוא אמר שהוא רוצה לנסוע השבוע למשפחה שלו לבד , אמרתי לו שיש לי מבחנים , אין לי מי שישמור עליה.

ולבסוף- מרגישה האמת מוזר, מרגישה עצובה, רוצה שנצא מזה.. כשאנחנו לא בריב הוא בעל מהמם .
אני עצובה.ממש ככה. מרגישה כאילו שלא יודעת אם נתגרש או לא , ולכן אני אומרת - אני לא רוצה. 
עצוב לי ,עצוב מאוד. רוצה לשים את השכל על הרגש


בבקשה תמשיכו להתפלל עלינו , בבקשה !
תודה לכן3> ריגשתן אותי.

יש לי מה להגיד לך..

ובינתיים חיבוק. 

כל הזמן כשיש קושי ,
הבעיה שהוא לא בטוח שאנחנו "יחד" כל הדרך .... לא יודעת אם סתם או באמת .
מקווה שיעבור לו , אני אישה טובה ב"ה , מגיע לי זוגיות טובה ב"ה אני ממש משתדלת להשתפר ולתקן.
תודה לך נשמה טובה

@פשיטא @חצילוש @והרי החדשה @1234אנונימי @אין לי הסבר וכולן ! @קמה ש.

בס''ד

רציתי להגיב לעדכון שלך אתמול אבל לא מצאתי זמן... 

מה קורה ביניכם עכשיו? בעלך בבית?

חושבת עלייך הרבה מאד ומקווה שאת בטוב!

❤❤

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.