בס"ד!

 

וואו, אמא. מילת קסם. הדבר הזה שמנגב דמעות, מרגיע...

 

בקיצור-

יש לי בעיה.

 

אני וההורים שלי (ולמרות שזה גיל עם המון מריבות אתה- גם אני ואמא שלי) בקשר ממש ממש טוב. אבל-

בבגדים, הטעם שלנו שונה.

שונה מאד.

היא לא רוצה שאני אלך "מוזנח", היא ממש אוהבת אותי ורוצה שאני אנצל את מה שאני יכולה. היא מאד מכבדת את העובדה שאני עם חצאיות ארוכות בלבד, למרות שהיא הולכת גם שלושת-רבעי, ולא לוחצת עלי בענין הזה אלא מעודדת. גם בענין האיפור (אני בת 14...)- לילה אחד התחרפנתי, ואמא שלי נתנה לי איפור עדין, אם אני רוצה. אחרי יום באתי אליה, ואמרתי לה שאני חושבת שאיפור בשבילי (ובטח שעכשיו) זה אך ורק כלפי חוץ, ואין לי צורך פנימי כזה. היא ממש אהבה את זה (ושמחה שהבת שלה לא גדלה מהר מידי במובן הזה... להתמודד עם הצרות האלו איתי שוב... לא מומלץ )

 

אבל-

אני אוהבת בעיקר סגנון מסוים של לבוש לשבת - סרפנים \ טוניקות \ סריגים (ארוכים) . אמא שלי מבקשת ורוצה שאני אלבש משהו אחר. אני טוענת שזה בגדים ללבוש בגיל 40+ בלבד, וזה לא צעיר מספיק. היא ממש אוהבת אותם, וממש רוצה שאני אלבש אותם.

 

ברוב השבתות היא מתקדמת אלי (ואני לפעמים מתקדמת טיפונת לכיוונה), אבל כשאנחנו מתארחים מחוץ ליישוב- או נפגשים בשבת משפחתית- או שבת חברים- היא רוצה שאני אתלבש כמו שהיא מבקשת. אני מרגישה עם הבגדים האלה לא טוב, מבוגר, אפרורי, כבד.  אמא שלי מרגישה שכשאני עם הבגדים הרגילים זה נראה מוזנח כזה (כאילו, בגד של ילדה קטנה יותר), כאילו היא לא קונה לי בגדים יפים. סתם ככה- אני אוהבת רק בגדי קיץ בערך, והיא מרגישה שאני נראית מוזנחת ללכת בחורף (החמים הזה, לצערי) עם בגד אביבי (במראה ובצבעים, ובבד).

 

 

השבת היינו אצל דודים. ביום שישי התווכחנו מה אני אלבש (כרגיל, אני בקשתי עזרה וחוות דעת מקצועית, והיא הביאה לי בגדים שאני קוראת להם "זקנים ואפורים"). בערב לבשתי בגד שדתינו אוהבות, ובבוקר- הבאתי 2 בגדים. האחד מה שאני רוצה, השני מה שהיא... בת דודה שלי ראתה אותו וראתה אותו, והמליצה לי ללבוש את הראשון, שלי.

אמא שלי לא אהבה שאני לובשת אותו. אני מפחדת שזה העליב אותה שלא לבשתי אותו, כי היא קנתה לי את החולצה ממש לפני חודשיים... זה לא שאני לא יודעת מה אני אוהבת, זה פשוט כל הזמן משתנה...

 

מחר יש לנו מסיבה משפחתית- וב"ה אני אלבש בגד ששתינו אוהבות.שבת הבאה אנחנו בבית מלון, המשפחה המורחבת. בימי חול אין לנו בעיות, רק בבגדי שבת (אני טוענת שאין לי , היא טוענת שיש לי יותר מידי. אני טוענת שהבגדים בארון שלי נקנו כשהייתי ילדה קטנה שלא מבינה בבגדים . אני משערת שהיא חושבת שאני ע-ד-י-י-ן ילדה קטנה שלא מבינה בבגדים.) ובשבת עם אורחים \ מארחים\ אנשים שאתנו... זה סוג של סיוט.

 

ואני שונאת לעשות משהו שהיא לא רוצה ולא אוהבת. שונאת לעמוד ליד אמא שלי ולומר לה לא. אני פשוט חושבת שזה לא הוגן מבחינתי, [מה גם שזה נראה לה כאילו אני גורמת לה להראות כאילו היא לא נותנת לי מה ללבוש]. מה לעשות? מה להגיד ומה לסכם ככה ששתינו ניהיה מרוצות?

 

 

בתקווה שמישהו הצליח לשרוד עד כאן...

 

-הלוחמת-