קם בבוקר דרוך ומוכן.
שום דבר לא נעלם,
עינו פקוחה, מוכנה לקרב.
מול מי אתה נלחם?
נופל על הברכיים ומביט,
רואה את האויב - הבוז בעיניו
ואתה קם, כמטורף אחוז כאב.
מול מי אתה נלחם?
מחליק, נופל, הישר לתהום.
אפילו לא מרים מבט.
יאוש, חידלון, אפיסת כוחות.
מול מי אתה נכנע, ילד?
כעבד נרצע - מלקק נעלי אויב,
כשפל שביקום - קרב על המזבח,
כתולעת שסועה - מוטל דומם...
על מי אתה נרדם, ילד?
אחרי יום של קרבות, אתה נרגע.
מעכל את כל מה שארע,
מניח את הראש על אמא, בגעגוע.
את מי אתה שוכח, ילד?
לא מבין מי אחראי לחידלון,
עומד מול המראה ותועה
'האמנם אני עוד חי?'
מול מי אני נלחם?
-עוד מביט בדמותי ותוהה.
את מי אני שונא?
עכשיו אני רוגע, עכשיו אני נמס.
מרפה.
סוף סוף.
שליו.
)