ראיתי אשה שכתבה, תמיד עת לאהוב. והרי איך יכול להיות תמידיות בעת?!
עת לאהוב, זאת עת ספציפית, כמו העת לשנוא. כמו העת למות ולחיות.
מעגל החיים הוא מ א ד מעגלי. מדי מעגלי.
כשאני גיליתי אהבה עף לי המח. אמרתי שלום שלום אהבה. ביי ביי סבל. ביי ביי כאבי הנפש. ביי ביי כאבי הגוף. שלום לאהבה. שלום לרוגע ולשלום. שלום לי. חי חי חי
מעגל החיים אומר כלל כזה, את תגלי אהבה. שזאת מדרגה. ובמדרגה הזאת תהיה קומה שלמה של אהבה ובתוכה יהיה לך גם סבל. וגם כאבי הגוף והנפש ולכלוך. וגם שם את תצעקי לניקיון. וגם שם את תתחנני לתקווה.
ואז תעלי, ותגלי גם שם אהבה (ולא תשימי לב שעלית)
וגם באהבה הזאת תגלי גוונים של שקוף ומיליון גוונים של אפור ושחור. וגם בתוך המיליון גוונים של השחור תמצאי איזה ברק ותכנסי אליו ותגלי אולם שלם של טוב ושמש וקשת.
ותעלי עוד מדרגה.
ככה זה גלגל החיים.
אף פעם לא שמתי לב שאני גם עולה תמיד זה היה נראה לי מיותר. יום רע יום טוב. תקופה שמש תקופה גשם. בשביל מה כל זה.
אתה עולה והנפש שלך יותר בוהקת, יותר יפה ומוכנה
לכל זמן ועת. עת לפיריון, ועת ללידה. עת להקיא ועת לחבוק.
יש תמידיות אחת בעת. עת ידיעה שהכל מדוייק. עת ידיעה שיש בורא שכל העולם שלו. גם העולם שלי.