בס"ד
אתם בטח לא תבינו... בטח תגידו לי ללכת לקרוא ספר כלשהו, או ללמוד, והפחות חכמים מבינכם יגידו ללכת לישון. ניסיתי. הכל. נשבעת לכם. למדתי. ישנתי. בלי סוף. קראתי, שמעתי שיעורים, בכיתי. ניסיתי הכל. עבדתי על עצמי. שיקרתי לעצמי. ניסיתי הכל. לא עובד לי.
אני מרגישה כ"כ מוזרה. כל מה שאני לא עושה, אני מרגישה דפוקה. אני באמת ובתמים מרגישה דפוקה על עצם קיומי. אני לא יודעת, מבחוץ אני נראית הבחורה הכי תותחית בעולם, הכי חברמנית. מדריכה, מנהיגה, אני לא יודעת מה. אני מרגישה דפוקה. כמה שאני לא מנסה להיות טובה יותר, להתחשב יותר, זה מרגיש לי דפוק ומטומטם בסופו של דבר. אני לא מסוגלת לפגוע באנשים, פוגע בי שכאנשים נפגעים ממני, ולכם אולי זה ישמע טוב, ישמע כ"כ אלוהי או משהו כזה, לי זה פשוט מוזר. ודפוק. וחסר טעם. אני מנסה כ"כ להתחבר למי שצריכה אותי. מנסה כ"כ להיות טובה לכולם. מנסה ללמוד טוב. לעשות רושם טוב, להיות צדיקה. וכשאני חושבת על זה אני מרגישה כ"כ דפוקה. אשכרה דפוקה.
בפועל- אין לי שום סיבה להרגיש ככה. יש לי כל. בית, משפחה, חברות, ציונים טובים, מעמד חברתי טוב. ועם זאת אני מרגישה כ"כ דפוווקה!! כ"כ חסרת טעם, חסרת תועלת.
בטח אפחד לא מרגיש ככה. בטח כולכם יודעים הכל. בטח לכם יש את כל הפיתרונות הטובים ביותר בעולם.
מישהו בכלל מרגיש כמוני??????? מישהו יודע איך לצאת מזה???????????
בטח אתם קוראים ומרימים זוג גבות. אתם בטח לא מבינים. במחשב הכל נראה כ"כ קר.סתם רצף אותיות.
טוב. לפחות ניסיתי להעביר לכם.
שיהיה לפחות לכם חג שמח.
)
ואני מרגישה כ"כ דפוקה עם זה. 
