זהו שיר מאוד עצוב
הנושא כזה כאוב,
אם תשים תחבושת,
לא יעזור לך שנתיים.
הגיבור של הסיפור
להגיד אותו אסור,
נגלה רק שהשם שלו
כמו אפריים.

יום אביב בכפר קטן
ציפורים שרות בגן,
נמלה עוברת
אך המנגינה נשארת.
בחצר נולד תינוק
ומיד התחיל לצעוק
"לא קוראים לי 'פריים -
שמי גוליית ולא אחרת!"

כל התנ"ך פחד ממנו כמו מפיל,
גיבורים ברחו הביתה,
לוחמים זייפו ת'גיל.
הם קראו לו "השד מאשקלון".

בגנון אמר שלום
ילדים עברו לדום,
בן חמש וכבר הספיק
להביא הביתה סלע.
התאמן כל יום שעות
בלהפריע לחיות,
יש אומרים היה לו קול
נמוך מים המלח.

כל התנ"ך פחד ממנו כמו מפיל
גיבורים ברחו הביתה
לוחמים למדו חליל
הם קראו לו בשקט מרחוק.

הנה בא אלינו, בא אלינו
גולי, גוליית
מקווה שגם הפעם
הוא יחשוב אותי נחמד.
הנה בא אלינו, בא אלינו
גולי, גוליית,
מקוה שלא ידרוך עלי,
יעשה אותי גמד.

דוד מלך ישראל
קם בבוקר לטייל,
מרחוק רואה המון סואן
צועק "הצילו!"
בלי לחשוב יותר מיום
התייצב על המקום,
חוץ משני גמלים וגדי
עוד לא ידעו אז מיהו.

"בוא אלי, גוליית נחמד,
שב אצלי על כף היד."
"ככה מדברים?"
שאל גוליית באשקלונית.
דוד מלך התעצבן,
"הרוגטקה תנגן!"
אבן לעברו ירה,
קלע לו בול בפוני.

כל התנ"ך אמר תודה והתרגש,
"אם תרצה להיות מלכנו,
תתקשר מחר בשש"
ומאז לא שמעו אותם אומרים,

הנה בא אלינו, בא אלינו...

מקווה שלא ידרוך עלי
מקווה שלא יקפוץ עלי
הנה בא אלינו גוליית

הייתי מתנצל על ההפרעה,

אבל לא יודע עוד כמה כאלה יש פה..
מישו קורא את זה בכלל?

[פורום עם דדליין של 20 יום לתגובה, איזה מתח...]

או וואו.

תובנות מתוקות

מיוחד לראות את השינוי..

התחושה שה' מלווה אותי

מתוקה מאד

מה כבר ביקשתי

אמת פשוטה

ולב

קצת לב בעולם הזה

..

לשמר את הרצון

על להבה נמוכה

הוא עוד אצלי בלב

עולה ויורד.

טוב שיש פה שקט

אפשר לחשוב

טוב די.

זה שלי עכשיו

מסע שלי 

מבודד.

איפה הרצון שלי מונח

ואיך ללכת בדרך הזו

היא מרגישה לי ארוכה

להמתיק את האופק

שיהיה בשביל מה.

וללכת בה

בשקט.

שוב ושוב

אך הפעם קומה מעל

ולא לשווא הדרך הזו.

להרגיש את הליטופים

את האהבה. ה' איתי.

(זה שלי עכשיו,)

התבלבלתי

כבר תקופה

עכשיו זה שלי

כאן?

דפיקות חלשות, מספרות לי.

האם לשמוע להן?

יום יומיים

אולי שלושה

אולי ניתן ללב

קצת מקום

~

הנה הגעתי עד פי הבאר

אך מה לי התכלית

בלי כד המים

ממ

אחרי פורים.

נראלי זה טוב

זה צריך שינוי

זה נסתר אבל כשזה מתגלה

הכאב עולה

אולי אשאל

אבל הלב יותר יודע,

טוב נראה

..

קדושת פורים

ושמחת פורים

עד דלא ידע

הציפור
צריכה לעוף, גבוה לשמיים

להתעופף מעל האדמה

לעזוב הכל(?)

כי רק כך אפשר להרגיש 

חופשיה באמת

אולי גם לפגוש 

עולם אחר,

ללמוד דברים חדשים

על עצמה

ועל הסביבה

צריכה או שהרצון 

הוא זה שמוביל אותה

לבדוק את גבולות ארצה

שתוכל לדעת את מקומה בעולם

גם צריכה היא להתנקות מאבק

הדרך שבה היא עברה

לא יכולה (?)  היא לבוא ככה

או שאולי צריכה היא מוביל דרך

שיעזור לה

שיכוון את צעדה

יטהר אותה, ירפא אותה

או שצריכה היא ללמוד לבד,

להתקדם כמה צעדים

רק היא

אבל איך?

רוצה היא להיות משוחררת

כדי שיהיה בה את

אותה אמת

טהורה

אך מה לעשות

כשכל ליבה ומחשבותיה

מופנים למקום אחר

מה תוכל היא לעשות?

רוצה היא בקשר 

ורצון עז בוער בקירבה

לדעת עוד ועוד

אך מה האמת,

מה הדרך הנכונה

ומה מתכוון ליבה ?

(ממ, 
אבל מה שלום הלב?

ואיך זה שהוא נשבר?

ולמה סליחה?)