פורום סניף כוכב יעקב

הייתי מתנצל על ההפרעה,

אבל לא יודע עוד כמה כאלה יש פה..
מישו קורא את זה בכלל?

[פורום עם דדליין של 20 יום לתגובה, איזה מתח...]

או וואו.

תובנות מתוקות

מיוחד לראות את השינוי..

התחושה שה' מלווה אותי

מתוקה מאד

מה כבר ביקשתי

אמת פשוטה

ולב

קצת לב בעולם הזה

..

לשמר את הרצון

על להבה נמוכה

הוא עוד אצלי בלב

עולה ויורד.

טוב שיש פה שקט

אפשר לחשוב

טוב די.

זה שלי עכשיו

מסע שלי 

מבודד.

איפה הרצון שלי מונח

ואיך ללכת בדרך הזו

היא מרגישה לי ארוכה

להמתיק את האופק

שיהיה בשביל מה.

וללכת בה

בשקט.

שוב ושוב

אך הפעם קומה מעל

ולא לשווא הדרך הזו.

להרגיש את הליטופים

את האהבה. ה' איתי.

(זה שלי עכשיו,)

התבלבלתי

כבר תקופה

עכשיו זה שלי

כאן?

דפיקות חלשות, מספרות לי.

האם לשמוע להן?

יום יומיים

אולי שלושה

אולי ניתן ללב

קצת מקום

~

הנה הגעתי עד פי הבאר

אך מה לי התכלית

בלי כד המים

ממ

אחרי פורים.

נראלי זה טוב

זה צריך שינוי

זה נסתר אבל כשזה מתגלה

הכאב עולה

אולי אשאל

אבל הלב יותר יודע,

טוב נראה

..

קדושת פורים

ושמחת פורים

עד דלא ידע

ואיזה עולם אה?

(לא יודעת, המקום הזה גורם לי לכתוב(וכנראה שזה טוב לי..)או שזה הלילה (בהתלבטות)

לא סתם היא אמרה לי את זה..

אולי זה משחרר, קצת מקום ללב שלי

בלי לחשוב יותר מידי,

לא יודעת, צריכה לחשוב עוד,

לילה שוב, וטאטע

בבקשה תהיה איתנו, 

..

ואיזה חופש והוא עוד שניה נגמר

ובדיוק מקודם נפל לי האסימון,

זה היה נפלא

כי רשמתי קצת בדף ואז הבנתי שבעצם 

אני דואגת, מה יהיה ואיך 

ומה אני רוצה, וחושבת כל העתיד(בקטע שלא עושה טוב)

ואז עלתה בי המילה 'להרפות'

שבאמת צריכה את זה, להרפות

לתת לה' להיכנס לכאן

שרצון ה' יתקיים

(זה לא אומר שמרימה ידיים לגמרי אבל,)

לא להילחם במציאות, במה שקורה

(ממ, העיקר שהבנתי את הכוונה של עצמי(-;
אם לא הובן.. 

הציפור
צריכה לעוף, גבוה לשמיים

להתעופף מעל האדמה

לעזוב הכל(?)

כי רק כך אפשר להרגיש 

חופשיה באמת

אולי גם לפגוש 

עולם אחר,

ללמוד דברים חדשים

על עצמה

ועל הסביבה

צריכה או שהרצון 

הוא זה שמוביל אותה

לבדוק את גבולות ארצה

שתוכל לדעת את מקומה בעולם

גם צריכה היא להתנקות מאבק

הדרך שבה היא עברה

לא יכולה (?)  היא לבוא ככה

או שאולי צריכה היא מוביל דרך

שיעזור לה

שיכוון את צעדה

יטהר אותה, ירפא אותה

או שצריכה היא ללמוד לבד,

להתקדם כמה צעדים

רק היא

אבל איך?

רוצה היא להיות משוחררת

כדי שיהיה בה את

אותה אמת

טהורה

אך מה לעשות

כשכל ליבה ומחשבותיה

מופנים למקום אחר

מה תוכל היא לעשות?

רוצה היא בקשר 

ורצון עז בוער בקירבה

לדעת עוד ועוד

אך מה האמת,

מה הדרך הנכונה

ומה מתכוון ליבה ?

(ממ, 
אבל מה שלום הלב?

ואיך זה שהוא נשבר?

ולמה סליחה?)

ממ

..

אבאלה, 

תהיה איתנו

איך זה שבלילות תמיד מגיעה לכאן

בעיקר לשם.

מחכה למשהו

לא ידוע

והלילה ארוך, לא נגמר

ועוברות

הרבה מחשבות

ותהיות
 

ומקדש, וחורבן

ואיפה אני

בכל זה?

 ומה עם הלב

הזה.

וכשאין מקום אחר

אז אולי יותר נוח כאן

ושקט ורעש 

שמתבלגנים

וחוסר הבנה

כשהרצון יותר גבוה

מהמציאות

ושעוד לא נמצא

הקשבה אמיתית

כשיש הרבה מה לומר

..

ורחוק לי ככ

זה לא ככ מדוייק
אבל זה. מה שיצא

מ.הלב

ואולי (בטוח)

עוד יגיעו תשובות.

בע"ה.

הציפורים את שירן הן שרות
מספרות לעולם במלוא הרגש

הנה אנחנו יפות להפליא
האם תרצו לשמוע את רחשי ליבנו?

מדברות בינן לבין עצמן
אינן יודעות שאיש אינו
מקשיב לשירתן
 

יודעות הן שאי שם
יש איזה לב
ליבו של הילד
 

שעוד מאזין לשירה
מחכה הוא לאות
או סימן

שיגיד לו שהוא מוכן לבוא,

לכאן.
 

להמריא הלאה
להמשיך

אך כעת עדיין לא הגיע הזמן
ולכן הילד
יוצא כל יום להקשיב
לשירת הציפורים

ואולי הוא ישמע
את השירה שלו
שאומרת לו לבוא
 

מאמין הוא הילד.
שהרגע יגיע, מצפה
ומייחל הוא
אך יודע שאל לו
כרגע

להתקרב מידי
פן יכאב לו

כאב של געגוע
ולכן בוחר הילד

לקום וללכת

לסתום אוזניו

ולא להקשיב עוד לקול השירה.

מפחד אולי,

שהשירה תציף את ליבו
ומרוב געגוע
יצוף הכל ואולי יפתח הסכר

ויודע הוא שעוד לא הגיע הזמן
ולכן,
מחכה הוא בסובלנות
אין קץ (כיצד?)
 

בנתיים כותב שיר או שניים
ניגון של הלב
יודע שאת שירתו לבסוף ישמע
ואולי ינגן גם בחזרה.

..

"לפתע נזכר בהוריו.. ופרץ בבכי מר.
כך ייבב שעות ארוכות בבדידות אין קץ, עד שלבסוף פנה אל הסובבים ושאל אותם כיצד ניתן להיחלץ מן המדבר.
"המדבר הזה הוא ללא מוצא," השיבו כולם ללא היסוס, "כמעט כל מי שניסה להימלט חזר בבושת פנים," הוסיפו בלעג.

"הפחד מחירות ומשמחה טהורה הכריע אותם והם נמלטו הביתה אל הייאוש המוכר, שאליו התרגלו."

הסבל הנורא מכל נבע מסופות חול אינסופיות.
.. יום אחד התחוללה סערה עזה כל כך עד שנמלאו הבורות בחול ואי אפשר היה עוד לשאוב מים.
צמא כבד השתרר בעמק וכולם היו תשושים ומיואשים מכדי לפנות את החול מהבארות.

..

רק הצמא עינה אותו עד מוות, וכל כך עזים היו ייסוריו, עד כי בוקר אחד נזכר בנאד המים שלו.

הוא שלח יד רועדת ולגם מן המים הקפואים.

הבדידות אינה ממשית, ידע פתאום ולבו נמלא תקווה, היא רק מסך דמיוני החוצץ ביני לבין עצמי.

אם אסכים לפגוש את עצמי, לא אהיה עוד בודד לעולם..(?)

נהר האמת הוא המקום לפגישה זו."

(נהר האמת)

חיים כי העולם ממשיך

ולפעמים עמוס ואולי גם בלב

אבל יש רגעים שזה מציף

ומנגינות זה מרפא כל כך

...

'קשה מאוד,

הכאב הוא לא נתפס

והגלים של הכאב לא נגמרים

אז איך מצליחים להמשיך?'

'זה קל? 
זה לא קל, זה אמת
והיא טמונה בכל אחד.'

"וַאֲנִי-בַעַר, וְלֹא אֵדָע;    בְּהֵמוֹת, הָיִיתִי עִמָּךְ.

 וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ;    אָחַזְתָּ, בְּיַד-יְמִינִי."
(תהילים פרק ע''ג)

בכל נפשי ביקשתי,

אל תעזבני

איך להרגיש שוב,

בלב הזה

להתחבר ולהיות

אמת וטוב, טוב גלוי

...

כשהלב כואב זה (לא ) כי הוא נשבר

הוא רק נזכר בכל מה שעבר

...

תזכיר לי שוב שהכאב שבתוכי

הוא רק מפני שלא מצאתי את דרכי













(הרבה מחשבות עוברות בי)



..

(רק לא הבנתי למה התכוונת)

(זה היה שבוע קשה, 

ומחכה לגאולה

לצאת לחירות)

..מאמינה מאוד, רק רוצה להרגיש גם

.. (והגעגוע מה יהיה איתו?)

(רציתי לא לבוא לכאן, יותר מידי לי

צריכה אבל מקום לכאוב לרגע

אולי אקפוץ מידי פעם, כשיהיה..)