והוא עצמו חלק ממעגל שחוזר על עצמו
כן. סיוט. ללא ספק.

מיותר לציין שאני אכולת דאגה וספקות.

וקמצוץ אכזבה מעצמי אם להיות כנה לרגע

אבל, מסתבר שאני דואגת לרווחתי האישית לעיתים יותר משאכפת לי רמת המוסריות בצעדים שלי.

אז כן, משהו בנוקשות שלי מתערער ושוב אני מוצאת את עצמי במעגל הזה בפעם השלישית, 

אבל לפחות טוב לי.

זה בטח טוב יותר מהגלים של העצב שהיו תוקפים אותי אז, נניח.

פתאום אני מוצאת את עצמי בדיונים המתישים האלו והם נותנים לי לגיטימציה מסוימת בהרגשה שלי.

וזה רע, בטח.

(וזה כבר לא חיוך. זה איזה אושר שקט.)

הרי אין ספק שהייתי חייבת לעזוב את זה באמת. 

אבל תכלס, אין את מי להאשים.

זה לא צעד של חולשה אלא של חוסר שימת לב/שיקול דעת.

יאללה.

די מחשבות.

Don't do this

you'll regret it

Please

Find a way to escape this

Please

For you

God I hate that I hate that so much

He told her. Like it couldn't get any worse

I should probably talk to them about it tomorrow

And I fucking don't want to

Tatte why are you giving me those things

I can't take it

I have no power for this

She told me today that I have a lot of mental strength

But after this I do not think I do

What am I supposed to do

I really don't know

How can I open up to him if the fear is too real

There's an outside world and an inside world and I need to know the difference between them

It's so harddddd I can't I just can't

And I'm about to finish the treatment there and it's just getting worse

Tatte help me

I don't know what to do

I'm lost

How can I heal if I can't even talk to him

Look him in the eyes

I'm tired. I'm fucking tired

I need to sleep forever

But even when I sleep I have nightmares

So even this can't help me

Aaaaaaaaaa

Tatte I need you

Please help me

Okay? 

כל כך קשה לרפא טראומות.
כל גל כעס מחודש אני חושבת שזז משהו ושהכיוון חיובי, אבל איך התהליך כזה ארוך.
אני כל כך כועסת וזה נראה שהכעס לעולם לא ייגמר וכמוהו הסליחות. 
חוזרת על אותם דברים בכל פעם רק בניתוח יותר עמוק.
ואיזה טראומה מוזרה. טראומה ייחודית מאד. מורכבת מאד. עדינה ועוצמתית. ממש תואמת אישיות.
זו דרך נחמדה לבחור להסתכל על טראומה, לא? חח. לפעמים כדי להיות שפוי צריך להיראות משוגע קצת.
מה עושים עם הכעס הזה. 
אני חושבת: 'לעזאזל איך נהייתי סמרטוט'... ועדיין אני מפחדת להרים את הראש.
אני רוצה ליישם את המסקנות והרצונות החדשים כבר היום אבל זה לגמרי חסר איזון. עוד לחכות. שתתפתח מוכנות.
גם זה, בינתיים, ניגון.

ניגון של לב שבור.

נשמע רומנטי. זה כל כך לא נראה כך במציאות. רק אני יודעת, ורק האמונה שלי בו מה שיהפוך אותו... לניגון שלם בסוף, ולניגון יפה בעודו שבור.

המחשבות המחשבות המחשבות

שמישהו יעצור את המחשבות

שמישהו יעצור את זה

אי אפשר לנשום

הכל כבד

הכל מציף

כמה מחשבות

אין דקה של שקט

שמישהו יעצור

להקיא

למות

מה מאמי?

למה את ככה?

תדברי אהובה שלי

תדברי

מנסה להבין מה פשר הניסיון הזה?

אפשר הסבר, הוראות הפעלה, כיוון, יעד, משהו??

הו התסכול

אעאעאעאעעעעעע

טאטע תעזור

תהיה איתי

טוב?

את פשוט צריכה זמן

תני לעצמך לשהות

לנשום

להתרגל

תיכף זה כבר לא זר

עוד רגע מוכר

קצת לנשום וזה שלך

תיכף

קחי לך זמן

תיכף את בבית