שלום. מרגישה צורך לפרוק....
מחכה הרבה זמן להיריון ראשון. מנסים כמה חו', אבל רוצה כבר המון זמן ומסיבה מסויימת לא יכלנו ממש לנסות לפני..
אני יותר משנה בלי אמצעי מניעה. מה שאומר כל חודש מקווה..
עכשיו, אני לגמרי מאמינה שזה יבוא. באמת.
אבל מרגישה שכרגע הקושי שלי הוא בעיקר להמשיך את 'הסבב' של שמירת נידה.
שוב לקבל, לספר לבעלי (לנסות בקלילות לא להכביד עליו בצער שלי..) שוב ריחוק פיזי, שוב בדיקות, שוב המקווה השנוא עלי כ'כ..
מרגישה שהיה לי יותר קל אם הייתי 'רק' מקבלת ויודעת שעכשיו צריך לחכות שבועיים עד שננסה שוב, ולא שוב להיות אסורים וכ'ו.
אני יודעת שזאת מצווה חשובה. אבל לא מתחברת אליה בכלל.. אולי בהמשך החיים שיהיו הריונות ולידות ארגיש יותר צורך בזה, אבל מבחינתי כרגע מרגישה שהלוואי שיכלתי לא לשמור את זה עכשיו...
ברור שאין מה לעשות, ולא שומרים מצווה רק כי קל, אבל באמת זה סיוט לי. מרגישה שאני כבר ממש 'מבלה' במקווה יותר מידי. (נשואה כמה שנים..)
תהיו עדינות איתי, באמת נושא שלא קל לי איתו. אני פשוט לא יודעת מאיפה למצוא את הכוחות להמשיך ולשמור את זה כל חודש..
תודה.
וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...