בתשעה באב כל הלילה בכיתי למרות שנולדתי שנתיים אחרי.... לחשוב שאני לא הייתי שם למחות ואי אפשר לשנות את זה
ואת כל החיים שנהרסו....
באלי להיות חלק מהעוצמות האלו..
שכחתי מזה אתמול בלילה, וממש ההיתי יכולה לבכות, להרגיש וכו'..
זה מבאס לבכות ביום.. פחות עוצמתי אצלי..
יש לי ממש כזה דמעות אבל אני מחזיקה אותן..
זה כאב כפולל
גם כאב אישי, גם לאומי..
לא זוכר כלום חוץ מבית הכנסת הגדול ואת האווירה
פינו באותה תוקפה ממוקם אחר.. לא הגוש והייתי בת שנתים ומה שאני זוכרת עד היום זה שמלא חייליםם מלאא שלא רואים את הסוף מוסדרים בשורות ואם מגנים כאלו ויש גם סוסים... בסוף וזה היה ממש מפחיד כמב צעדה כזה אליך כיאלו אתה איוב ועכשיו בוום באים לפוגע בך וזהו.. זה מה שאני זוכרת
היה חייל באותה תקופה, והוא היה חלק מהחיילים שהיו אמורים לפנות את הגוש... הוא סירב לפקוד, והיה בכלא כמה חודשים בגלל זה...
לא מזיז לי.
לחרפתי..
העצבות הזו לא באה בקלות, צריך לעבוד על זה...
אני חייבת להיות עצובה?
כאילו חסר על מה 
אולי לא עכשיו ספציפית ולא עצבות ספציפית, אבל חשוב להבין מה איבדנו
אפשר אפשר...
יש לי נסיון בזה...
בית מקדש חרב, גירוש ספרד, אינקוויזיציות, שני מסעות צלב, פוגרומים, שואה וכו' וכו'
אני חס ושלום לא מזלזל בחומרת הגירוש אבל עשו מהגירוש איזה שהו אירוע בקנה מידה לא פרופורציונלי בעליל.
ברור שזה שונה כי כשעם נלחם נגד עם זה משו אחד וכשאח ש'ך אשכרה בא ומוציא אתך מהבית שלך זה משו אחר
לא גרו בגוש אבל הלכו למאבק והכל. אבאשלי נעצר והיה 3 חודשים בכלא, 3 חודשים במעצר בית וחצי שנה בעבודות שרות.
זה שהקנאים אלה שניצחו לא אומר שלא היה מלחמת אחים אז למה לא בוכים על זה?
במרד החשמונאים אתה מתכוון למתיוונים? זה לא היה שלטון מאוחד של יהודים, פה אשכרה היה לנו צבא, כוחות ביטחון, ובמקום לתמוך במיישבי הארץ גירשו אותם מהיישוב שהם בנו במו ידיהם
כול אחד בוחר על מה לבכות, ויוכל בכיף לבכות עלזה ובאמת אני מכירה אנשים שלא חוגגים חונכה... וגם בתוקפה החשמונאית נלחמו בשביל התורה בשביל עם ישראל בשביל קודשת ישראל!!! ולא סתם במטרה של שלום עם הערבים וואלה הערבים לא רק שיותר עושו לנו רע מזה אלא שמטרה מתחיליתה לא הייתה נכונה, וגם במרד החשןמנים רוב רובו היה נגד היוונים
ובאמת עד היום אנחנו בוכים על מלחמת האיים שהייתי בית שני ועצובים ומותר לנו להיות עצובים גם עלזה כי זה מזעזע
אין משהו לא פרופורציונלי, הייתה פה רשעות מצד יהודים כלפי יהודים, היה פה חורבן בזמן שלא אמור היה להיות חורבן, לא סתם התאריך הראשון שנקבע היה ערב תשעה באב
שהיה לנו צבא, הייתה לנו מדינה יהודית, לא היינו חבורה של יהודים מסכנים מול אימפריית גויים
צריך להבין שהעצב על הגירוש הוא אותו עצב על זה שאין בית מקדש, הוא אותו עצב על השואה, הוא אותו עצב על כל האסונות שקרו לעם ישראל.
לא צריך להתקמצן באמפתיה לצרות של עם ישראל
כאילו זה מחסיר צער על דברים אחרים
כי זה כאילו שיהרסו לך את הבית ואתה תבכה על הספה, לא אמרתי שלא לבכות על הגוש אבל יש דברים שצריך לזכור קודם ולציין אותם לפני הגוש.
באמת מכול הנשמה על בית המקדש ולהבין איפלו במיעוט אנחנו לא מיבנים , ואיפלו יש אנישם שלא רוצים שיבנה בית המקדש לצערנו... ווואלה קשה לנו להיבן את הכאב של בית המקדש, ואיפלו של השואה קשה לנו , אבל של גוש קיטף יותר קל לנו הייינו שם הורים שלנו ומותר לנו לבוכת עלזה ומותר לנו לכואב אתזה ודרך זה להיבן במיעוט את הכאב של בית המקדש , אבל מותר לנו!! זה ארץ ישראל היא שלנוו
שאתה אומר שזה כמו לבכות על ספה.... אתה מזלזל ישירות באנשים שחיו שם שהיו שם , בכלל אי פעם שמעת משהו שהיה שם מדבר על איך היה ומה היה אולי בשבילך זה בקטנה ספה... אבל לא!! זה כואב בטירוף ואין לך זוכת להקטין , כן היו דברים נוראים בעם ישראל וכן אבל מה ששונה מכולם שפו זה אנחנו לעצמנו ועוד בלי שום מטרה הנראית לעין וגם ברמב"ם ישירות כותב שאוסר בשום פנים ואופן למוסר שטחים...
זה שאת מרגישה שאני מזלזל ופוגע במישהו (לא שעשיתי את זה כן, אני לא מבין איך הסקת את המסקנה הזאת) אבל עם זה זה לא אומר שאני לא צודק,
לגבי הרמב"ם את בטח מתכוונת לרמב"ם בהלכות עבודה זרה פרק י' הלכה ו',
רק רציתי להוסיף שאם תראי בתחילת ההלכה את תראי שכתוב "בזמן שיד ישראל תקיפה על האומות" הוא לא דיבר על תקופה שאם היינו עכשיו מגרשים את כל הערבים כל העולם היה נגדנו ואפילו תוקף אותנו (בלי לדבר על זה שלא היו מסייעים לנו) זה אחד.
דבר שני הרמב"ם גם כותב בהלכות רוצח ושמירת נפש פרק א' הלכה יד'
"כל היכול להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד על דם רעך" אז אולי בעצם הרמב"ם בדורנו היה חושב ההפך ממה שאמרת מאחר ויד ישראל לא תקיפה על האומות
גרם להצלה של נפש אחת מישראל? יותר נכון הופך... וכן יוכל להיות שזה רגשי שאתה מקטין ומותר לי לעונת רגשי אני בת! וזה לא ואמר שזה נכון מה שכתבתי... אני לא חושבת שאתה בכוונה רציתי לזלזל באנשים מגוש קטיף מאמירה זו
וגם העולם היה פי מליון יותר מעריך אותנו אם לא הינו עושים זואת , עכשיו העולם הוא במוקם של זלזול בעם ישראל ובארץ ישראל
לא ספציפית על גוש קטיף (אני חושב שזה היה טעות ולא היה צריך לקרות).
מצטער עם איךכשהו העלבתי אותך במה שכתבתי זה לא היה בכוונה בכלל.
וגם אני לא התכוונתי לפוגע אם יצא אז לא התכוונת , רק באמת מנסה להבין מאיפה אתה מביא אתזה, אם זה הראה שאני תקופת אז זה היה בלי כוונה לפוגע
אין מה להתחכם בעניינים של הלב...
למה זה לא נותן לי לשלוח הודעות בפרטי?
אולי בפורום משוב ידעו
אני לא חושב שאתה במעלה הרוחנית להוכיח את עמ"י על כך שהוא מצטער על חרבן הגוש ולא על מסעות הצלב.
חוץ מזה, זה הגיון פשוט שמצטערים יותר על חרבן הגוש!
זה היה פה, בתקופה שלנו, בחיים שלנו.
לא סיפורים שעוברים מדור לדור...
אני אתן לך דוג' -
פלוני אלמוני התעורר בבוקר יום ראשון ונזכר שזה תאריך היארצייט של סבא שלו!
לעומת זאת בבוקר יום שני הוא התעורר ונזכר שהיום תאריך היארצייט של סבא רבא רבא רבא שלו!
באיזה יום הוא יתעצב יותר?
פשיטא שביום הראשון!
אנחנו לא זכינו להכיר את עמ"י של דור השואה וגירוש ספרד, לכן קשה לנו להיפתח לזוועת שפקדו אותם, קשה לנו להרגיש שותפות בצער שלהם.
אבל את גוש קטיף אנחנו מכירים, אנחנו יודעים מה הוא היה!
ולפיכך אנחנו יותר אמפתים לחרבן הגוש.
שקרו דברים יותר נוראיים שצריך לזכור. אתה פשוט חושב שעם הגרוש אנחנו יכולים יותר להרגיש מחוברים
לא יקרה מצב שמדינה עוינת טובחת בשישה מליוני יהודים בתקופה שלנו.
נכון שגם פעם זה היה נוראי ומחריד, אבל אז לא היה לנו צבא שמגן, לומדי תורה מרובים כ"כ וסייעתא דשמיא.
אז אני חושב שצריך לקחת את זה בחשבון.
זוכרים גם את כל מה שכתבת, וגם את הגירוש.
יותר קל להיות עצובים מהגירוש כי הוא היה יחסית לא מזמן, ולכן מתייחסים אליו יותר ממסעות הצלב..
לא מוצא חן בעיני התחרות הזו שמנסים לעשות פה, איזה אסון יותר קשור אלינו, כולנו יהודים וכולנו כואבים את כל האסונות שקרו לעם שלנו
הם מכרו את הדירה שלהם ברובע היהודי ובלבד לעבור לגור בנווה דקלים.
הם גרו שם עשרות שנים עד הגירוש...
אמא שלי אחרי החתונה גרה שנה בירושלים וחזרה אח"כ לגור בגוש עם שלושת אחיי שנולדו.
אני נולדתי חצי שנה אחרי הגירוש וכמובן שאני קרוי על שמו של הגוש.
עד היום סבא וסבתא שלי ממש מיוחסים לגוש וכו',
סבא שלי פיתח את השיטת גידול של עלי קטיף (חסלט).
וסבתא שלי הציעה את הצבע הכתום להיות המזוהה עם הגוש.
הינה מקור שהיה נגד הגירוש
ניסוח מצוין
זה ירד מאדד (ברוך ה'..)
אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה
ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭
מה הסיבות שלכם בחיים?
בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.
ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.
בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי
לא יודע.
מבררים את זה, מחפשים את זה
הלוואי וידעתי
כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...
ככה עד שיבוא המשיח....
הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות
יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת
יש למישהו דרך לעזור לי?
בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)
אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד
או סרטים אחרים
