ולא בגלל הילדים הקטנים שקופצים כל הזמן על הראש ורבים וצועקים
הלכתי רק בגלל ההורים שעושים אווירה לא טובה בבית. ילד בוכה הם נובחים עליו 'שקט!' כאילו הוא איזה כלב או משהו.
בקושי חיבוקים ונשיקות. יש. אבל ביחס לצעקות זה כמעט לא מורגש.
הילד רוצה לצבוע חופשי על דף חלק "לא! אתה צריך ללמוד!"
ילד לא מרביץ סתם. הוא מרביץ כי הוא רואה מישהו מרביץ. לתת מכה על התנהגות לא טובה זה לא חינוך זה רק פותח עוד אופציות להתנהגות לא טובה. וגם כשמחבקים אחכ זה לא באמת מוריד את הרושם.
הם דואגים לילדים, מאכילים מטפחים ואני מאמינה שככה הם מבטאים את האהבה. אבל ילד לא יודע לזהות את זה.
משם הכל מתחיל.
(זה מחזיר אותי אחורה. פתאום אני מבינה שלא טעיתי.)
(אני מפחדת להיות גם אמא כזאת. לא רוצה. גם הם לא היו ככה בהתחלה.)