שהבית היהודי תרוץ לבד? או שעד סגירת הרשימות נראה איחוד כפוי?

https://www.e-vrit.co.il/Product/38951/%D7%94%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94___%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A0%D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%AA_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C 

אדם בסידני תקף כמה אנשים. העובדה שאביר המוסר, נציג הקב"ה עלי אדמות, הממונה על המצפון נשאר בשוויון נפש ולא פתח על זה שרשור מעידה על כשל מוסרי עמוק.

@סיעתא דשמייא1

עפרה רם

בנוסף לכך הורים מסיירת הנח"ל כתבו מכתב מחאה לרשויות על כך ששולחים חיילים לפעולות קרקעיות,

והם משלמים בדמם ,

במקום להפציץ.

וגם במקום לבצע מצור ממושך כמו בתכנית האלופים

ביומיים האחרונים מתנהל ויכוח ער סביב המהפך בנחל העוג'ה: מי באמת חתום על ההישג? האם אלו נערי הגבעות ואנשי החוות ששינו את המצחאות במקום בגופם, או הפוליטיקאים שדחפו להכשרת המקום ברמה המדינית?

​האמת היא שהוויכוח הזה פשוט מיותר. ​מי שמכיר את המציאות בשטח יודע שזה אף פעם לא "או זה או זה". התהליך תמיד עובד באותה הדרך: השטח גורר את הממשלה. ​לפני שהנושא בכלל הגיע לשולחנות הממשלה, היו שם האנשים שפעלו בשטח.

קחו למשל את ח"כ צבי סוכות, עוד לפני שנבחר לכנסת, הוא ופעילים נוספים היו שם, יצרו נוכחות והעלו את הנושא למודעות. הוא לא עשה את זה כח"כ, אלא כפעיל בהתיישבות. אילולא הפעילות העקשנית הזו ושל צעירים טובים נוספים, נחל העוג'ה לא היה מגיע לסדר היום הממשלתי, וממילא לא היה מטופל.

​זהו דפוס חוזר שאנחנו רואים פעם אחר פעם בהתיישבות: ​בהר עיבל יש כבר שנים של תפילת שחרית בכל יום שישי, בכל מזג אוויר. בשנתיים האחרונות הצטרפו אליהם שני אברכים שהגיעו ללמוד במקום מדי יום, הם אלו שסללו את הדרך לאישור הממשלתי ולהקמתה של ישיבה במקום בשבועות האחרונים, בדרך להקמתו גם ישוב קבע חדש.

​בחומש, העמידה האיתנה של בחורי הישיבה על ההר, למרות כל הפינויים והקשיים, היא זו שהובילה בסופו של דבר את המערכת הפוליטית להכשיר את המקום. כך​ גם בתנופת החוות. בהתחלה זה לא התקבל בעין טובה, אבל לבסוף הנוכחות היהודית היא זו שקובעת עובדות בשטח ומונעת השתלטות זרה.

​הנוסחה פשוטה: התמדה מביאה הכשרה. ​ברוב המקרים, זה מתחיל בחיכוך. בהתנגשויות מול רשויות החוק או מול ניסיונות של ערבים למנוע מיהודים לשוב לאדמתם. אבל בסופו של יום, העקשנות הזו היא הדלק של המערכת המדינית. אילולא הצעדים הראשוניים והנועזים של אנשי השטח, הממשלה לא הייתה זזה. ואילולא הגיבוי הממשלתי וההכשרה המשפטית, זה לא היה הופך למציאות קבועה בשטח.

​לכן, המראה של פוליטיקאים הממהרים לשגר את עוזריהם לצייץ בטוויטר (ללא גילוי נאות על עבודתם אצל אותם פוליטקאים) כדי לתבוע בעלות מלאה על ההישג, הוא לא רק מביך אלא גם מנותק מהמציאות. הניסיון לצייר את המהפך כאילו נולד בהשקעה כספית חוטא לאמת ההיסטורית של ההתיישבות.

מי שמתהדר בכך שוכח את אלו שישנו בשטח בתנאים לא תנאים, מפספס את העיקר: הקרדיט אינו שייך בלעדית לאיש. במקום מלחמות קרדיטים מיותרות, כדאי להכיר במנגנון שעובד, אותו שילוב כוחות שבו החלוצים בשטח הם אלו שפורצים את הדרך וקובעים את העובדות, והמערכת הפוליטית היא זו שמגיעה בעקבותיהם כדי לתת את החותמת הסופית. זו השיטה - והיא עובדת.

למה נתניהו היה צריך להוציא שעתיים לפני ההודעה הרשמית על כך, הודעה מיוחדת על השארתו של אגמון "עד למציאת מחליף (שכבר נמצא)" ולחטוף כל כך הרבה תגובות (הזויות, אבל זה לא משנה) מבפנים?

האירועים הכי דרמטיים של השבועות האחרונים יהיו דווקא ביום טוב 

שאי אפשר לראות חדשות!!!!!

זו לא יוריסטוקרטיה, אלא "כל המיצר לישראל נעשה ראש"

אם שופטי בג"ץ, פקידי השב"כ והפרקליטות היו מפעילים את אותם טריקים, שטיקים, לחצים והליכים מנהליים-משפטיים שהם עושים נגד הימין - אבל הפעם נגד השמאל, נגד המחבלים ונגד כל שונאי ישראל -  

אז ליל גלנט היה נראה כמו משחק ילדים לעומת מה שהיו עושים לנתניהו כשרצה להעביר חוק לפיטוריו באופן חוקי לחלוטין.

המערכת הזאת לא טועה. היא פועלת בדיוק לפי הכלל התלמודי העתיק (שטיטוס הרשע יישם אותו):  

מי שמיצר לישראל - הופך לראש.  

מי ששומר על ישראל - הופך למטרה.

זה לא "שלטון משפטנים".  

זה מנגנון השמדה פנימי, שקודם את כל מי שפוגע בנו ומדכא את כל מי שמנסה להגן עלינו.